מ.י. משרד המסחר והתעשיה ת"א נ' לאליאן מנשה

פסק דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירה על סעיף 1ה לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – חוק עובדים זרים).

להלן עובדות המקרה:

1.הנאשם הינו בעל משק חקלאי במושב צרופה.

2.בתאריך 20.5.05, במסגרת ביקורת שערכו מפקחים מטעם המאשימה בחממות של הנאשם, נבדקו מסמכיהם ומגוריהם של 2 עובדים זרים, המועסקים ע"י הנאשם.

3.לטענת המאשימה, הנאשם העסיק את העובדים הזרים מבלי להעמיד לשימושם מגורים הולמים, כמפורט בכתב האישום המתוקן שהוגש.

4.לאור האמור, הוטל על הנאשם קנס מנהלי בגינו ביקש להישפט.

5.עם תום פרשת התביעה, טען ב"כ הנאשם כי יש לזכות את הנאשם בטענה שאין להשיב לאשמה.

ביה"ד דחה את טענת הנאשם כי אין להשיב לאשמה בהחלטה מיום 30.10.11, מאחר ויש בראיות התביעה בכדי להוות ראיה, לכאורה, לקיום העבירה בה הואשם הנאשם.

טענות הנאשם:

6.המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את עובדות כתב האישום מעל לכל ספק סביר.

7.דו"ח ביקורת שנערך במבנה המגורים ע"י המפקח איתי לוי בתאריך 20.6.04 היה תקין. שטח המטבח לא יכול להשתנות, מדובר באותו מבנה מגורים ולא נעשה בו כל שינוי.

8.בדו"ח מצוין כי התגלו מס' ליקויים קטנים במבנה המגורים והובטח שיתוקנו. בנסיבות העניין יש להפעיל את דוקטרינת ההגנה מן הצדק, מאחר והמאשימה התנהלה באופן שרירותי ללא הפעלת שיקול דעת פרטני, ומאחר ולא הייתה הצדקה להגשת כתב אישום.

9.המפקח מטעם המאשימה, שערך את הביקורת במבנה המגורים, אינו זוכר את המבנה ואת הליקויים.

10.דו"ח הביקורת מולא בצורה חלקית, ללא רישום הערות בכתב לגבי כל פריט.

11.לא הוגשו תמונות מטעם המאשימה שצולמו במהלך הביקורת.

12.לא ניתן להסביר את הסתירה בין דו"ח הביקורת שנערך במבנה המגורים ע"י מפקח מטעם המאשימה בתאריך 20.6.04, לבין דו"ח הביקורת, נשוא התיק דנן, מיום 20.2.05.

טענות המאשימה:

13.הדו"ח מיום 20.2.05 משקף את מצב מבנה המגורים באותו מועד והדבר יכול להשתנות לרעה או לטובה.

14.על אף שהמפקחים אינם זוכרים את המקרה, הומצאו לביה"ד מסמכים בכתב המתעדים את ממצאי הביקורת, ועל בית הדין לעשות שימוש בכלל הראייתי בדבר הקפאת הזכירה של העבר.