מ.י. משטרת נצרת - תביעות מרחב עמקים נ' דהן(עציר)

גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין").

בתאריך 20.10.06, בשעות הערב, בתחנת המשטרה במגדל העמק, החזיקה הנאשמת ברשותה סכינים.

תסקיר שירות המבחן:

מאז הורשעה על פי הודאתה בתאריך 17.09.08, הופנתה אל שירות המבחן והוגשו מספר תסקירים. מהתסקיר הראשון שהוגש בתאריך 08.03.09 עולה כי הנאשמת הגיעה לשיחות כשהיא תחת השפעה של סמים אולם ביקשה להשתלב בטיפול במתדון, על כן הופנתה למרכז מאמ"ץ לנפגעי סמים בטבריה, ונתבקשה דחייה.

עם תום תקופת הדחייה, הוגש תסקיר נוסף, ממנו עולה כי הנאשמת כבת 38, מכורה לסמים קשים מאז היותה בת 18. במהלך השנים עשתה מספר ניסיונות גמילה שלא צלחו והיא שבה להשתמש בסמים. לגבי העבירה נשוא תיק זה, הנאשמת לקחה אחריות חלקית לביצועה, ציינה כי החזיקה בסכינים לצורך חיתוך בדים לעבודות אמנות, יחד עם זאת טענה כי אינה זוכרת מדוע הגיעה לתחנת המשטרה. קצינת המבחן התרשמה כי המדובר באישה המכורה לסמים קשים מזה שנים רבות, דלת כוחות, בעלת יכולת קוגניטיבית נמוכה המנהלת אורח חיים עברייני לאורך השנים. אולם מדיווח שנתקבל ממרכז מאמ"ץ בטבריה עלה כי הנאשמת גילתה יציבות בטיפול התרופתי, על כן נתבקשה דחייה נוספת.

בתסקיר האחרון שהוגש בתאריך 27.10.09, צוין כי הנאשמת לא הגיעה לשיחות אליה הוזמנה, ניתקה קשר עם עורך דינה וכן ניתקה קשר עם מרכז מאמ"ץ בטבריה, על כן לא הוגשה המלצה בעניינה.

הנאשמת אף לא הגיעה לדיונים שנקבעו בבית המשפט, עד אשר אותרה ע"י המשטרה ונעצרה.

טיעונים לעונש:

ב"כ התביעה טען כי הנאשמת לא השכילה לנצל הזדמנויות רבות שניתנו לה וביקש להטיל עליה מאסר בפועל לתקופה ארוכה ומאסר על תנאי מרתיע. לנאשמת הרשעות קודמות רבות בעבירות אלימות לרבות אלימות חמורה, סמים לרבות סחר בסמים, עבירות נגד עובדי ציבור ועוד, בגינן אף ריצתה מספר תקופות מאסר. הנאשמת עצורה בתיק זה עד החלטה אחרת וזאת מיום 11.06.10.

הסנגור מצידו טען כי הנאשמת הודתה באירוע מלפני כ- 4 שנים. כאשר נעצרה בתחנת המשטרה בטבריה, שם נעשה חיפוש על גופה ונתגלו שני סכינים, לשאלת השוטרת, שערכה את החיפוש, לשם מה הסכינים, ענתה כי נאנסה ארבעה חודשים קודם לכן, על כן החזיקה בסכינים. לדבריו, מדובר באשה בת 38 שעברה ועדיין עוברת מסכת חיים קשה ביותר, כאשר מלבד העובדה כי היא שקועה בתוך הסמים, היא סובלת גם ממחלת אפילפסיה והעובדה כי לא הופיעה לדיונים נבעה הן בשל אשפוזים בבתי חולים, והן בשל נטילת סמים.

סיכום:

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירה של החזקת סכינים שלא כדין. סיבת ההחזקה לא ברורה והנאשמת סיפקה מספר תירוצים לא משכנעים, בתחילה טענה שהחזיקה את הסכינים לצורך הגנה עצמית לאחר שנאנסה, ואילו בפני שירות המבחן טענה כי החזיקה בהן לצורך חיתוך בדים לעבודות אמנות. המדובר בעבירה נפוצה וחמורה אשר יש להחמיר בענישה על מנת למגרה, ויפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט חשין בע"פ 9133/04 דוד גורדון נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

"בתי המשפט, בהם בית-המשפט העליון, הוסיפו והתריעו שוב ושוב על אותה מגפה שפשתה במחנה והיא מגפת תת-תרבות הסכין... וסכין הנישאת על גוף במערכה הראשונה סופה שהיא נשלפת וננעצת בגופו של הזולת במערכה השניה".

בית המשפט העליון חזר ועמד על חומרת התופעה של "תת תרבות הסכין" ועל הצורך להחמיר בענישה אף עם מי שרק נושא עמו סכין ועדיין לא עשה בה שימוש. ראה ע"פ 6508/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מפי השופטת ברלינר:

"מדובר בביטוי של תת תרבות הסכין כאשר עצם ההצטיידות בסכין בעת יציאה לבילוי "מראה על אימוץ אותה תת תרבות ועל נכונות ללכת על פי דרכיה". מדובר בתופעה חמורה שהפכה למכת מדינה. כיוון שכך, יש להחמיר מאוד עם אלה שנושאים סכין עימם, גם במקרים שלא נעשה שימוש בסכין".

החזקת סכינים שכאלה מצדיקה הטלתו של עונש מאסר בפועל, במיוחד לאור עברה הפלילי המכביד של הנאשמת, היוצאת ונכנסת מבין כותלי בית הסוהר, כאשר אף שירות המבחן הרים ידיו ונראה כי לא נותרה ברירה. הנאשמת אכן לא השכילה לנצל את ההזדמנויות הרבות שניתנו לה, לצאת ממעגל הסמים והפשע. נראה כי התמכרותה ארוכת השנים לסמי הרחוב שולטת בחייה וכי דרכה הינה דרך הפשע.

אזקוף לזכותה של הנאשמת את הודאתה בעובדות כתב האישום, אולם לא אוכל להתעלם מהעובדה כי ההליכים נמשכו זמן רב בעיקר בשל אי הופעתה של הנאשמת לדיונים, על כן אף הותלו ההליכים וחודשו מספר פעמים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי כמתבקש, נסיבותיה האישיות של הנאשמת, אני מטיל על הנאשמת עונש כדלהלן:

אני מטיל על הנאשמת מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים בניכוי ימי מעצרה מיום 11.06.10.