מ.י. משטרת אילת נ' טורגמן אלי אצל רחמים סיגלית

החלטה

1.הנאשם הורשע על פי הודייתו, במסגרת הסדר דיוני, בעבירות של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), והטרדה באמצעות מתקן בזק, עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982.

2.לחובת הנאשם מאסר מותנה אשר ישא אם יעבור כל עבירת אלימות. הצדדים חלוקים בשאלה האם המאסר המותנה בר הפעלה לאור עבירת האיומים בה הורשע הנאשם.

בטרם טיעונים לעונש טענו הצדדים תחילה ביחס למחלוקת האמורה, והחלטה זו ענינה השאלה האם המאסר המותנה בר הפעלה, אם לאו.

3.בגזר דין מתאריך 6.11.2006 בת.פ. 1254/04 של בית משפט השלום באילת, נדון הנאשם, לאחר שהורשע בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, חבלה בזדון ברכב והכשלת שוטר, לעונש הכולל, בין היתר, מאסר מותנה כהאי לישנא:

"מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים. הנאשם ישא בעונש זה אם בתקופה של שנתיים מהיום יעבור על כל עבירת אלימות, לרבות היזק בזדון, להוציא השתתפות בתגרה, או באם יעבור על איזו מהעבירות האחרות בהן הורשע בתיק זה".

4.בתאריך 14.12.2007 ביצע הנאשם את עבירת האיומים נשוא ת.פ. 1452/08. על פי כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם והורשע, איים על המתלוננת בכך שאמר לה: "אני אהרוג אותך ואת משפחתך" ובהמשך בכך שאמר לה : "אני מזהיר אותך זה הסוף שלך".

5.הצדדים תמכו טענותיהם באסמכתאות, בעקרונות משפטיים, ובפסיקת בתי משפט מחוזיים, תוך הפניה לפרשנויות מונחים גם על ידי בית המשפט העליון.

6.ב"כ המאשימה תמך טיעוניו בפסקי הדין בע"פ 71009/00 (מחוזי ת"א) יעקב תמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2000), ע"פ 70043/02 (מחוזי ת"א) דביט עמאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2002) וע"פ 3747/03 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' מחמד (לא פורסם, 2004). בפסקי דין אלו פורש המונח "אלימות" ככולל גם "אלימות מילולית", כך שמאסר מותנה אשר נקבע כי יופעל בגין עבירת אלימות, הינו בר הפעלה כאשר מבוצעת עבירת איומים.

בע"פ 71009/00 התנאי היה "שלא יעבור עבירה על אלימות מכל סוג שהוא", בע"פ 70043/02 התנאי התייחס ל"עבירת אלימות כלשהי", ובע"פ 3747/03 היה התנאי "על עבירת אלימות נגד גופו של אדם".

במסגרת ע"פ 71009/00 ציין בית המשפט את פרשנות בית המשפט העליון למונח אלימות ככולל גם אלימות מילולית, בדנ"א 4811/93 סלע נ' שלו (לא פורסם, 1993). שם נפסק כי:

" 'אלימות' אינה רק הנחתה של מכה. זעקת אימים המכוונת לעבר אדם הגורמת לבריחתו בבהלה, או לנסיגתו וקפיצתו בפחד מבעד החלון - אף היא בגדר אלימות".

עוד הפנה בית המשפט המחוזי לבש"פ 4273/98 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1998) בו הותיר בית המשפט החזקת העורר במעצר תוך התייחסות לאיומים כאלימות מילולית.

בדנ"א 4811/93, אשר עסק בפרשנות חוזה ביטוח, נקבע:

"לתיבה "אלימות" יש אכן משמעות לוואי שיגרתית של מעשה כוחני כפשוטו. אולם, בעת פרשנותו של ביטוי במסגרת הקשרו הענייני אין להסתפק בהגדרתו לפי ההסתברות ברוב המקרים, אלא יש לפנות לכל המשמעויות האפשריות; קרי, יש לדלות מתוכו את כל קשת המשמעויות האפשריות. אגב, מכאן גם נובע, בין היתר, כלל הפרשנות המקובל, לפיו יתכן ולאותו ביטוי יהיו משמעויות שונות בחוקים שונים או בהקשרים שונים באותו חוק. המשמעויות השונות מושפעות מן הקשר הניסוחי ולעיתים אף מותחמות על ידיו; אולם, מגוון הפירושים יכול ויעלה מריבוי האפשרויות הפרשניות הנובעות ממהותה של המלה ומתוך המכלול של משמעויותיה."

ב"כ הנאשם נסמך בטיעוניו על פסק הדין בע"פ 2859/02 (מחוזי חיפה) שוקרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2003) בו התנאי היה "שלא יעבור עבירה שעניינה תקיפה או אלימות".

בית המשפט קבע כי "הרחבת הפירוש של המלה "אלימות" גם לעבירה של איום, היא מתן פירוש בדיעבד לנוסח שלא היה ברור מלכתחילה, והיא תפגע בעיקרון הוודאות ביחס לטיב העונש שנגזר מלכתחילה", כי הפרשנות התכליתית של המונח "אלימות" צריכה להיות צרה ואינה כוללת "איום", והוסיף כי:

"אם יש חוסר בהירות בתנאי, לא יעמוד אותו דגל אדום לפני הנדון... זאת ועוד, נראה כי התכלית ההרתעתית והמניעתית של המאסר המותנה לא מושגת מקום בו גבולות התנאי אינם ברורים ומובנים."

בית המשפט בע"פ 2859/02 הוסיף כי שם דגש על עקרון החוקיות ועל הכלל הפרשני העולה מסעיף 34 כא' לחוק העונשין.

ב"כ הנאשם מבקש להסתמך גם על ע"פ 466/62 זכרי נ' מדינת ישראל, פד' יז' עמ' 580, אשר במסגרתו פורש המונח violence בפקודת העדות, כמונח שאינו כולל איום לאלימות.