מ.י. מע"מ באר-שבע נ' מיתר (1993) חב' לעבודות עפר בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה להתיר למאשימה להורות על שמיעת עדות משלושה עדי הזמה, מר מוטי ליפשיץ, מר פואד אבו עמאר, בנו של הנאשם, ועו"ד שוורץ, וזאת בהתאם לסעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), וזאת בשלב לאחר ראיות ההגנה ולפני הגשת הסיכומים.

כאמור, כתב האישום המתוקן 2 מייחס לנאשם 2 אשר שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום מנהלה הפעיל והרשום של מיתר 93, אי הגשת 31 דוחות של נאשמת 1 במועד לתקופות הבאות:

דוחות 9/96, 12/96, 5/97 ו- 6/97- הוגשו באיחור.

דוח 8/95- לא הוגש.

דוחות 7/97- 12/97- רצוף וכולל לא הוגשו.

דוחות 1/98- 12/98- כולל ורצוף לא הוגשו.

דוחות 1/99- 6/99- כולל ורצוף לא הוגשו.

11/00- 12/00- כולל ורצוף לא הוגשו.

לאחר שמיעת ראיות התביעה הודיע בא כוח הנאשמים כי הוא מבקש לטעון טענת "אין להשיב לאשמה". לאחר שמיעת טענות הצדדים החלטתי ביום 4/3/09 לדחות את הטענה ולחייב הנאשם 2 להשיב לאשמה.

בא כוח המאשימה הסבירה מדוע מבקשת היא לזמן בשנית את עו"ד שוורץ, על אף שהעיד מטעמה במסגרת ראיות התביעה. לדבריה, במהלך עדות הנאשם עולה, ולראשונה, כי הוא מטיל את האחריות לגבי ניהול החברה, הגשת דוחות ומתן הנחיות על כתפי עו"ד שוורץ. לגישתה, אם הדבר היה ידוע מראש למאשימה, הייתה האחרונה, לפחות חוקרת את עו"ד שוורץ ולחילופין גובה ממנו אמרה.

באשר לפואד, בנו של הנאשם 2- מעדותו עולה, ולראשונה, וזאת בניגוד להודעתו ת/1, כי פואד היה אחראי על הגשת הדוחות, וזאת בתיאום עם עו"ד שוורץ.

באשר למר ליפשיץ- טוענת המאשימה כי לאור דבריו של הנאשם 2 לגבי ת/3 (המסמך שהוגש למע"מ לגבי הקפאת החברה) לפיו רשם את המועד לפי הנחיות ליפשיץ, מתבקש בית המשפט לזמן את ליפשיץ למתן עדותו בעניין זה.

מנגד, בא כוח הנאשמים מבקש מבית המשפט לדחות בקשת המאשימה. לדבריו, ההליך בתיק זה נמשך מעבר למקובל. היה מקום לסיים את התיק במסגרת צירופו ליתר התיקים הקשורים למיתר. ברם, בשל רצון המאשימה לזמן את עו"ד שוורץ להעיד מטעמה, סוכם כי תיק זה יתנהל בנפרד.

לדבריו, אין צורך לזמן את שלושת העדים כעדי הזמה: שכן, לגבי עו"ד שוורץ, הטענה העיקרית הייתה, וכפי שעלתה גם במסגרת הטענה "אין להשיב לאשמה" כי ממועד מינויו ככונס נכסים האחריות להגשת דוחות למע"מ מוטלת על הכונס ולא על הנאשמים. טענה זו הייתה ידועה למאשימה כבר בשלב המענה לכתב האישום. אין טעם לזמנו בשנית, כאשר גם אם בסופו של דבר בית המשפט יחליט לדחות את גרסת הנאשם 2 לפיה קיבל הנחיות מכונס הנכסים, הרי הדבר אין בו כדי להשליך על הטענה המשפטית לפיה האחריות להגשת הדוחות מוטלת על הכונס ולא על הנאשם 2.

כך גם לגבי הזמנתו של פואד- טוען בא כוח הנאשמים כי הדוחות שחתומים ע"י פואד הוגשו בהסכמה לתיק בית המשפט, האם בכך מבקשת המאשימה להזים ראיותיה. גם טענת הנאשם 2 לפיה פואד קיבל הנחיות משוורץ, אין בה ולא כלום, כאשר שוורץ נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית.

באשר להזמנתו של ליפשיץ- גם בעניין זה סבור בא כוח הנאשמים כי אין מקום להיעתר לבקשה לאחר שהנאשם 2 מסר גרסה במסגרת חקירתו ברשויות מע"מ.

סעיף 165 לחסד"פ מקנה לבית המשפט סמכות להתיר לתובע להביא ראיות לסתור טענות העולות מראיות ההגנה, ובלבד שהתובע לא יכול היה לצפותן מראש.

האם זה המקרה בפנינו? על כך אשיב בשלילה לפחות לגבי העדת עו"ד שוורץ בשנית וכן לגבי העדת פואד- בנו של הנאשם 2.

כאמור, בעדותו בפני טען הנאשם 2 כי מיום מינוי כונס הנכסים הסמכות לגבי ניהול החברה לרבות הגשת דוחות עברה לכונס הנכסים.