גזר דין
במסגרת תיק עמק 40279/06 בית משפט שלום נתניה הורשעו הנאשמים בעבירה שעניינה שימוש במקרקעין ללא היתר, עבירה על סעיף 204 (א), 208(א) , 253 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965.ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש ציין הדברים הבאים :" מדובר בעבירה של שימוש ללא היתר כדין במקרקעין לצורך הפעלת גן אירועים לצורכי חתונות ומסיבות חגיגות בר מצווה וכיוב' אירועים כמפורט בכתב האישום. מדובר בעבירה כלכלית חמורה שבגינה נגרמו לנאשמים טובות הנאה מהשימוש שלא כדין במקרקעין והפעלת גן האירועים, אני מבקש לאור חומרת העבירה ולאור משך תקופת ביצוע העבירה כאשר על פי נ/1 הסכם השכירות שנחתם בין נאשם 1 לנאשמת 3 תקופת השכירות החלה ב- 12/01 ומאותה תקופה עשו הנאשמים שימוש במקרקעין שלא כדין לצורך הפקת טובות הנאה בביצוע העבירה נשוא כתב האישום. אני מבקש מבית המשפט שיוצא צו איסור שימוש חורג מיידי לגבי השימוש החורג במקרקעין נשוא כתב האישום. כמו כן שיוטל על כל אחד מהנאשמים קנס ראוי והולם אשר יקח בחשבון את טובות ההנאה הכלכליות אשר צמחו לנאשמים. כמו כן שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו על פי סעיף 63 לחוק העונשין לפיו רשאי בית המשפט להטיל קנס ששוויו פי 4 משווי ההנאה הכלכלית שהושגה. מפנה את בית המשפט לסעיף 7 לנ/1 הסכם השכירות הסעיף מפרט את דמי השכירות המשולמים כאשר טובת ההנאה שנצמחה לנאשם 1 הם בגובה דמי השכירות המפורטים בסעיף הנ"ל וטובת ההנאה שנצמחה לנאשמת 2 לפחות בגובה דמי השכירות שהתחייבה לשלם. מפנה להחלטה בערעור רע"פ 7107/06 לפיה קבע בית המשפט שאין מניעה להחיל את הוראות סעיף 63 לחוק העונשין על עבירות של חוק התכנון והבניה – מוגש ומסומן A. מפנה לגזר דין שניתן בתיק 40278/06 בבית משפט זה בעניין מדינת ישראל נ' קיבוץ געש וסטואה שם במסגרת הסדר טיעון הוטל על הנאשמים לשלם ביחד קנס בסך של 400,000 ₪ מגיש את גזר הדין – מסומן B. מפנה לתיק 40277/06 בימ"ש זה מדינת ישראל נ' קיבוץ געש בעניין סקום ישראל הטירה בגעש, שם במסגרת הסדר טיעון הטיל בית המשפט קנס במצטבר בסך של 540,000 ₪ - מוגש ומסומן C. מדובר בסכומים שנקבעו במסגרת הסדר טיעון וכן במקרה זה כאשר התנהל דיון הוכחות וניתנה הכרעת דין שהרשיעה את הנאשמים, הרי שיש להטיל סכום קנס גבוה בהרבה מסכומי הקנסות שהוטלו בתיקים B ו- C. מציין את התקופה שחלפה מאז הגשת כתב האישום ועד היום שעה שהתנהלו הוכחות בתיק זה. מבקש שכל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות בסכום שיקבע ע"י בית המשפט ויהלום את הנסיבות כפי שפורטו שלא יחזרו ויבצעו אותן עבירות".
ב"כ נאשמים 1 ו- 3 עתרה להקלה בעונשם של הנאשמים בציינו הדברים הבאים :
"לגבי נאשם 1 – הקיבוץ נאשם אך ורק בשל העובדה שהוא חוכר המקרקעין וזה בהתאם לחוזה הפיתוח שנחתם בינו לבין מינהל מקרקעי ישראל ושלצורך הארכת תקופתו נחתם בין הצדדים הסכם פיתוח נוסף בחודש מרץ 2008 כלומר לאחר הגשת כתב האישום. נאשם 1 קיבוץ יקום מעבד קרקעותיו כבר משנת 1947, מתפרנס רבות מחקלאות ועובד בצמידות לרשות הטבע והגנים לצורך פיתוח התיירות באזור. הקיבוץ לא הפעיל בעצמו את גן האירועים, היתה לו ידיעה דלה ביותר אודות האירועים המתקיימים במקרקעין נשוא כתב האישום. אין המדובר באותם מקרים בהם נדרשת ענישה הרתעתית, הקיבוץ סבר בתום לב שאכן מותר לקיים גן אירועים במקרקעין נשוא כתב האישום הוא הוטעה לחשוב כך בעיקר היות ובחוזה הפיתוח צויין במפורש שימוש בגן אירועים.
למבנים היו היתרי בניה, הקיבוץ שילם דמי היוון בסך של 8.5 מיליון ₪ ולצורך הארכת חוזה הפיתוח שילם סך 175,000 ₪. ברור שהקיבוץ לא היה משלם את הסכומים האלה לולא סבר בתמימות שמותר לו לקיים במקום גן אירועים. יצויין שגם הקיבוץ יכול היה להשתמש במקרקעין למטרות רווחיות יותר שכן גן אירועים קויים בזמן ספציפי ומועט מאוד בשנה בעיקר בחודשי הקיץ החמים ועל חלק קטן של המקרקעין.
לגבי גובה הקנס – אנו סבורים שיש להסתפק בקנס מינימלי ביותר לגבי כל אחד מהנאשמים. כפי שציינתי גן האירועים פעל בחודשי הקיץ בלבד וממילא אינו מבין הבולטים בענף, הניב הכנסות בגודל צנוע ביותר וחשוב לזכור שההפרה לא היתה יום יומית אלא בזמנים מוגבלים בשנה.
מפנה לת.פ. מדינת ישראל נ' כהן מזל שנדון בפני בית משפט זה שם הורשעו הנאשמים בהפעלה של גן אירועים במקרקעין ללא היתר בניה וללא היתר לשימוש חורג בניגוד לתוכניות החלות על המקרקעין בקרקע חקלאית מופרדת, באותו מקרה בעלת המקרקעין נדונה לקנס של 25,000 ₪ כאשר מדובר בנסיבות חמורות הרבה יותר. פסק הדין מוגש ומסומן 1.
לגבי נאשם 3 – הואיל וקיימות נסיבות כבדות משקל לטובת הנאשם ואנו ביקשנו לבטל הרשעתו אולם בית המשפט דחה בקשתינו, אני סבורה שיש לתת לכך ביטוי באמצעות הקלה בעונש.
נאשם 3 עידן שחם הינו אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי, איש משפחה ואשר אשתו נמצאת בשלבי הריון מתקדם היא בתחילת חודש שמיני להריונה וכבר יש ילד אחד סמוך לשולחנו. עידן מנהל צעיר בעל עתיד מבטיח ודרך מקצועית סלולה מובטחת בתחום החיים הציבוריים והעסקיים בניהול משקים כפריים בפרט. די לו בהרשעה עצמה כעונש מספק בנסיבות העניין, הרשעתו מהווה מעין אות קלון מבחינה חברתית ומכשול למי שמתעתד לעסוק בחיים הציבוריים ואף עלולה לפגוע במטה לחמו. הנאשם החל תפקידו כמרכז משק החל מסוף שנת 2005 חצי שנה לפני שנחקר בגין האישומים נשוא כתב האישום, אין ספק שהקשר בין העבירה לתפקידו כמרכז היה רופף ביותר, ככל שיש להפנות אצבע מאשימה היה צורך לעשות כך כלפי האורגנים בקיבוץ שייסדו את הפעילות ולא כלפי הנאשם שבמועדים הרלבנטים שימש כגזבר בלבד דהיינו חשב שתפקידו בניהול דוחות כספיים בלבד וברור שלא היה כל צורך מבחינתו לבדוק את ההוראות התכנוניות. אני מציינת את הדברים האמורים אך ורק לצורך הקלה בעונש. לנאשם לא צמחה כל הנאה כלכלית באופן אישי ולא ביצע את העבירה מתוך תאוות בצע ודי בנזקים התדמיתיים שנגרמו לו עד כה. אין ספק שיחסו להליך עד כה היה בכובד ראש, נכח בכל הדיונים, העיד ומסר את כל העובדות שהם למיטב ידיעתו. אציין שהנאשם רואה חומרה רבה בהרשעתו ויש בה כדי לפגוע בבטחונו העצמי ודימויו. ככל שבית המשפט מבקש להשית קנס על נאשם 3 הרי שעליו להיות סימלי ביותר ולשקף את חלקו הקטן של נאשם 3 בעבירה ולכן יש להסתפק בעניינו בהתחייבות כספית צופת פני עתיד בלבד".
ב"כ נאשמים 2 ו-4 עתר להקלה בעונשם של הנאשמים בציינו הדברים הבאים :"שמעתי את טיעוני התביעה אולם אני מציין שטיעוני התביעה אינם תואמים את עובדות מקרה זה. הנאשמים פעלו לאורך שנים על בסיס מצגים שקיבלו מהרשויות וברשם מינהל מקרקעי ישראל שנתן את הקרקע הזאת למטרת פיתוח ואת המטרות היתה להקים גן אירועים ומפנה לנ/2 ו- נ/3. אני מזכיר את הדברים האמורים לצורך הטיעונים בלבד. ככל שנוגע לנאשמים 2 ו- 4 קיבלנו מצב נתון לפיו לפני כן דהיינו לפני שהנאשמים 2 ו- 4 נכנסו למקרקעין נשוא כתב האישום התנהל במקום גן אירועים קודם ברישיון עסק. הנאשמים פעלו על פי רישיון עסק וגם נאשמים 2 ו- 4 על פי רישיון עסק שהוצג ואת הרישיונות העסק נתנה המאשימה לכן לא היתה פה התנהגות פלילית במובן המקובל של המונח אלא היתה התנהלות בתום לב על בסיס פרשנות משפטית ועובדתית של מסכת שלמה של נתונים ואותה פרשנות היתה משותפת גם לרשויות וגם לנאשמים ולכן אני מציין את הדברים האמורים לצורך הקלה בעונש לגבי כל אחד מהנאשמים, עצם ההרשעה במקרה זה היא כלשעצמה מהווה ענישה מספקת בנסיבות. אין מדובר במקרה כמו פסק דין סטואה או שאנשים התעלמו מעמדת הרשויות. אנשים פעלו פה בתום לב. המנהל קיבל כסף עבור השימוש בקרקע. הנאשמים שילמו כסף לנאשמת 1 עבור השימוש בקרקע והנאשמת 1 שילמה למנהל מקרקעי ישראל.
מבקש לכן שבית המשפט שעה שיגזור את דינם של הנאשמים ויטיל את הקנס יתחשב בכל האמור ויקל בגובה הקנס. הנאשמים מתחילת הדיונים בתיק זה הודו שהם מקיימים אירועי שמחות תחת כיפת השמיים בחלק מהמקרקעין נשוא כתב האשום וכך גם ציינו שהאירועים מתקיימים בחלק מעונות השנה – בקיץ. ניהול הראיות היה בתום לב ובסופו של דבר ניתנה הכרעת הדין בענין זה.
בהתחשב בכל הנסיבות האמורות כפי שפורטו ובתום הלב של הנאשמים הכל כפי שפרטתי מבקש להקל בגובה הקנס באופן משמעותי לגבי כל אחד מהנאשמים. זה לא התיק שבו יש לנקוט בחומרה כנגד הנאשמים.
לגבי נאשם 4, מבקש להוסיף, מדובר בנאשם שהוא אדם נורמטיבי, אב ל-4 ילדים ללא הרשעות קודמות. ניהל עסק בתום לב".
העבירה שעבר כל אחד מהנאשמים הינה עבירה חמורה. כפי שנפסק לא אחת – חוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן "החוק") דורש כי שימוש במקרקעין ייעשה אך ורק על פי החוק ובמשמעות החוק. ברור הוא כי ללא היתר לשימוש במקרקעין כדין אין מקום לשימוש כפי שנעשה ע"י הנאשמים במקרקעין, וזאת ידעו הנאשמים היטב. התכלית שעמדה כנגד עיני המחוקק בבואו לחוקק את חוק התכנון והבניה היתה להגן על הציבור מפני שימושים במקרקעין אשר לא יעמדו בפיקוח הרשויות המופקדות על מתן היתרים כדין.בעניינינו, מדובר בשימוש במקרקעין בהיקף משמעותי ביותר לצורך הפעלת גן ארועים לעריכת שמחות וארועים – שימוש שבוצע ללא היתר כדין, תוך הפקת רווחים כלכליים וטובות הנאה לנאשמים מהשימוש שנעשה שלא כדין במקרקעין, המצדיק ענישה משמעותית שיהא בה כדי לבטא את חומרת העבירה ואת החומרה שבית המשפט מייחס לעבירה שכזו, וכן את הסיכונים הגלומים בביצוע עבירות בהיקף משמעותי שכזה כמפורט בכתב האישום שבתיק עמק 40279/06 בית משפט השלום נתניה.מאידך, אני מתחשבת לקולא בכך שאין לנאשמים הרשעות קודמות, לטענתם מרבית הארועים קויימו בתקופת הקיץ שההכנסות היו ב"היקף צנוע" וכך גם שולמו כספים לקידום תוכניות לגבי השימוש במקרקעין נשוא הדיון הכל במטרה להכשיר השימוש שנעשה במקרקעין נשוא הדיון, נאשמים 3 ו-4 הינם אנשים נורמטיביים, כל אחד מהם איש משפחה המפרנס את בני ביתו.
בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי כאמור בזהירות יתירה הנסיבות כולן אני מורה בזאת כדלקמן :1. . מוצא צו איסור שימוש חורג לגבי השימוש החורג במקרקעין נשוא כתב האישום.2. אני דנה נאשם 1 לתשלום קנס בסך של 150,000 ₪. הקנס ישולם ב –10 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון לא יאוחר מיום 1.1.11 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.אי תשלום שיעור אחד משיעורי הקנס במועד מעמיד את כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.3. אני דנה נאשמת 2 לתשלום קנס בסך של 150,000 ₪. הקנס ישולם ב –10 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון לא יאוחר מיום 1.1.11 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.אי תשלום שיעור אחד משיעורי הקנס במועד מעמיד את כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.4. אני דנה נאשם 3 לתשלום קנס בסך של 50,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב –10 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון לא יאוחר מיום 1.1.11 כל 1 לחודש שלאחר מכן.אי תשלום שיעור אחד משיעורי הקנס במועד מעמיד את כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.5. אני דנה נאשם 4 לתשלום קנס בסך של 50,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב –10 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון לא יאוחר מיום 1.1.11 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.אי תשלום שיעור אחד משיעורי הקנס במועד מעמיד את כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.
זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.
ניתנה והודעה היום ט"ו טבת תשע"א, 22/12/2010 במעמד הנוכחים.
אביבה טלמור, שופטת בכירה
החלטה
ב"כ הנאשמים עתרו לעיכוב ביצוע צו איסור השימוש החורג כפי שניתן בגזר דין ביום 22/12/10 למשך 12 חודשים בציינם שאם לא יינתן עיכוב ביצוע צו איסור השימוש החורג כי אז כל אותם אירועים שהנאשמים מחוייבים להם לקיץ שנת 2011 יבוטלו וייגרם להם נזק כלכלי ניכר, מה עוד שבדעתם לשקול הגשת ערעור על פסק הדין שניתן בתיק זה.