מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' פרי

גזר דין

הנאשמת, הגב' טליה פרי (להלן: "הנאשמת") הורשעה על סמך הודאתה בעובדות כתב האישום ; בעבירה של חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), גרימת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), חוסר זהירות, עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, העדר שליטה, עבירה לפי תקנה 25 לתקנות התעבורה ובעבירה של נהיגת רכב במצב השולל ראיית הדרך, עבירה לפי תקנה 26(4) לתקנות התעבורה.

התאונה עצמה אירעה בתאריך 23.07.09 בסמוך לשעה 12:00. נהגה הנאשמת במכונית מסוג "קיה" מ.ר. 16-440-50 והגיעה למוסך "עטר" הממוקם ברח' יגאל ידין בבית שמש כדי לתקן תקלה ברכבה. בהגיעה למוסך התבקשה הנאשמת על ידי בעל המוסך מר מכלוף עטר (להלן: "אביה של המעורבת ו/ או מר מכלוף") להתקדם מעט פנימה, כל זאת כשמכסה המנוע פתוח, וחוסם את שדה הראיה. בנסיבות לא ברורות, הנאשמת לחצה על דוושת הגז, והתקדמה פנימה במהירות ופגעה בילדה הודיה עטר (להלן: "המעורבת ו/ או הודיה") שעמדה באותה הזמן מאחורי ארגז כלים בצד השני של המוסך. כתוצאה מהתאונה, לדאבוננו, נחבלה המעורבת חבלה של ממש באופן שנגרם לה שבר פתוח ברגל שמאל, בשל כך נקטעה כף רגלה השמאלית וכן נגרם לה שבר וחתך ברגל ימין.

במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 16.01.2011 הודאתה הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. לאור נסיבות המקרה המיוחדות הגיעו הצדדים להסדר לפיו יושת על הנאשמת עונש של שירות לטובת הציבור (להלן: "של"צ"), פסילה, מאסר על תנאי וקנס. מסיבה זו, בית המשפט נתן החלטה לפיה שירות המבחן יערוך תוכנית של"צ בת 300 שעות עבור הנאשמת. אכן תוכנית השל"צ הוגשה על ידי שירות המבחן לבית המשפט ביום 28.06.2011.

ביום 30.06.2011 הצדדים טענו לפניי לעונש, וביום זה, ב"כ המאשימה ביקשה לחזור בה מההסדר בין הצדדים, וביקשה להשית על הנאשמת עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה ארוכה וקנס מכביד. זאת, לנוכח הודאתה של הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום ותוצאת התאונה הקשה. לטענתה, לא היה הסדר והעונש היה על דעת בית המשפט בלבד. אציין כי לאור הזמן שחלף קשה לזכור את שאירע, אך למיטב זכרוני נשלחה הנאשמת לתסקיר בהסכמת התביעה.

הסנגור מהצד השני ביקש, להתחשב לקולא בנסיבות המקרה והודאתה של הנאשמת. הסנגור הדגיש, כי אין לנאשמת כל עבר תעבורתי או פלילי, זאת למרות שהיא נוהגת 15 שנה. עוד ציין, כי הנאשמת מצטערת על תוצאות התאונה הקשה. כן ציין, כי ישנה מערכת יחסים טובה בין הנאשמת לבין המעורבת. הסנגור הדגיש, כי הנאשמת תומכת במעורבת מאז התאונה המצערת.

אין ספק, כי מדובר בתאונת דרכים מצערת מאוד אשר גרמה לקטיעת רגלה השמאלית ושבר וחתך ברגלה הימנית של ילדה צעירה בימים. עם זאת, בשל נסיבותיה האישיות של הנאשמת (כפי שיפורט להלן) ונסיבות המקרה לא מצאתי מקום להשית על הנאשמת עונש של מאסר בפועל.

נסיבותיה האישיות של הנאשמת ונסיבות התאונה

הנאשמים לפני בית משפט זה, ובכלל בבתי המשפט לתעבורה, הם אנשים נורמטיביים בעיקרם- שאינם ולא רצו בתוצאות התאונה, ומצרים צער רב על התאונה ותוצאותיה. והיו מוכנים להשיב את הגלגל לאחור בזמן ולתקן את הנעשה. כמו במקרה דנן.

במקרה שלפנינו מהתסקיר שהוגש בעניינה של הנאשמת על ידי שירות המבחן כאמור ביום 28.06.2011 עולה, כי מדובר בנאשמת בת 35, נשואה ואם לשישה ילדים בני שנה עד עשר. הנאשמת מתגוררת במושב "אדרת" ומנהלת אורח חיים דתי – לאומי. נוסף לכך מציין שירות המבחן, כי הנאשמת שירתה שירות צבאי מלא. הינה בעלת תואר ראשון בחינוך ממכללת אמונה בירושלים ובעלת תואר שני בתלמוד מאוניברסיטת בר אילן. הנאשמת עובדת לפרנסתה ולפרנסת בני משפחתה כמורה בבית ספר "ברנקו וייס אתגרי" בבית שמש. שירות המבחן ציין, כי הנאשמת גדלה במשפחה המנהלת אורח חיים נורמטיבי ותקין.

זאת ועוד, שירות המבחן התרשמה לטובה מהנאשמת וציין כי מדובר "באישה אחראית וערכית, בעלת יכולת נתינה ותרומה לסביבה, המתפקדת באופן נורמטיבי". נוסף לכך ציין שירות המבחן, כי מדובר בנאשמת "ללא כל עבר פלילי, אשר העבירה נשוא כתב אישום זה חריגה ואינה מאפיינת את אורחות חייה".

הנאשמת נטלה אחריות מלאה על העבירה נשוא כתב האישום והביעה שוב ושוב רגשי צער וחרטה כנים. יתרה מזו, שירות המבחן ציין כי ההליך המשפטי בתיק דנן ונזקי התאונה מהווים עבור הנאשמת כגורם הרתעתי משמעותי ביותר.

זאת ועוד יאמר, כי שירות המבחן מצא את הנאשמת מתאימה לביצוע צו של"צ, ובנה לה תוכנית בהיקף של 300 שעות שאותן תבצע במסגרת הלשכה לשירותים חברתיים בבית שמש, בביה"ס "לוי אשכול", בתפקיד חונכות.

לאלה יש להוסיף את העובדה כי לנאשמת אין כל עבר תעבורתי. קרי, עד היום לא הואשמה בכל עבירת תעבורה.

לכך יש להוסיף את העובדה כי למרות שהנאשמת היא האחראית הראשית, הרי לא ברור אם הנפגעת הייתה צריכה להיות במקום שבו הייתה, ולא אוסיף בכך.

סוף דבר

קשה היא מלאכת גזר הדין בכלל, וקשה היא שבעתיים כאשר אנו דנים במקרה של תאונת דרכים שבה נקטעה רגלה של נערה צעירה ללא עוול בכפה. אין ספק כי העבירות בהן הורשעה הנאשמת הינן עבירות חמורות. עם זאת, אין בית משפט יכול להשאיר אדיש לנסיבות התאונה ולנסיבותיה האישיות של הנאשמת כמובא לעיל.

בסיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את נסיבות העבירה, את נסיבותיה האישיות של הנאשמת, היות אם לשישה ילדים רכים בשנים, עברה התעבורתי הנקי, הסכמת הצדדים, המוסך בו אירעה התאונה, הודאתה באשמה ונטילת האחריות להתרחשות התאונה ומבלי שיהיה בכך תקדים, אני דן את הנאשמת כדלהלן:

פסילה מלנהוג על כל רכב לתקופה של שישה חודשים. הפסילה תחשב מיום 1.09.2011. ביום זה תפקיד הנאשמת את רישיון הנהיגה. למען הסר ספק הרי מדובר על כל כלי רכב מנועי כולל רכב מנועי דו – גלגלי.

300 שעות לתועלת הציבור, אותן תבצע הנאשמת במסגרת הלשכה לשירותים חברתיים בבית שמש, בביה"ס "לוי אשכול", בתפקיד חונכות. הפיקוח ייעשה על ידי שירות המבחן. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשמת מוזהרת כי אם לא תעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינה מחדש.