בפני
שופטת הדסה נאור
הכרעת דין
בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, על זיכוי הנאשמים, מחמת הספק, מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום ועל הרשעת נאשם 1 בעבירה של תגרה, הכל כפי שיובהר להלן:
בליל סילבסטר שנת 2006 יצאו יבגני מורוז (להלן: "המתלונן") וטטיאנה רייר (להלן: "טטיאנה"), שבאותה עת נתפסה בעיני נאשם 1 כבת זוגו, לבלות יחדיו עד אור הבוקר.
סמוך לשעה 06:30 בבוקרו של יום ה-1.1.06, לאחר שהמתלונן וטטיאנה יצאו מהמועדון בו בילו, בעת שפסעו לאורך רחוב בוגרשוב בתל-אביב, הבחין בהם נאשם 1, בעת ששב אף הוא מבילוי, יחד עם שניים מחבריו, ביניהם נאשם 2.
הנאשמים וחברם ירדו מהרכב, בו הגיעו למקום, ונאשם 1 ניגש לבני הזוג וביקש לשוחח עם טטיאנה.
על כל אלה אין מחלוקת, המחלוקת היא על מה שארע מרגע שהגיע נאשם 1 לבני הזוג ופנה לטטיאנה בבקשה לדבר עמה בצד.
לטענת המתלונן וטטיאנה, בקליפת האגוז, סרבה טטיאנה לשוחח עמו, משכך ביקש ממנו המתלונן לעזוב אותה ובתגובה תקף אותו הנאשם 1, בסיועם של נאשם 2 וחברם הנוסף, כשבמהלך האירוע גנב הנאשם 1 מהמתלונן סך של 500 ש"ח.
לטענת הנאשמים, בקצירת האומר, בתגובה לפניית נאשם 1 לטטיאנה, בבקשה לשוחח עמה, החל המתלונן לקלל ולתקוף אותו. כתוצאה מכך התפתחה בין השניים קטטה, במהלכה דחף נאשם 1 את המתלונן, שהיה שיכור, והוא נפל. משהבחין נאשם 2 בשניים מתקוטטים, הגיע למקום על מנת להפריד בין הניצים.
נאשם 1 גם הכחיש מכל וכל את הטענה כי שלח ידו בכספו של המתלונן.
על פי עובדות כתב האישום, שתיאור הרקע נפקד מהן, תקפו הנאשמים את המתלונן, בכך שנאשם 1 הכה בפניו והפילו בעוד נאשם 2 ואחר בעטו והכו בגופו ובראשו. כתוצאה מכך נחבל המתלונן ונגרמו לו המטומות, באזור העיניים, ושריטה בבטן, בצד שמאל.
על אלה מבקשת המאשימה להרשיע את הנאשמים בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, בנסיבות מחמירות, על פי סעיף 380 ביחד עם סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
בנוסף נטען, בעובדות כתב האישום, כי במהלך האירוע גנב נאשם 1 מכיס מעילו של המתלונן סך של 500 ₪ ועל כך מבקשת המאשימה להרשיעו גם בעבירה של גניבה, על פי סעיף 384 לחוק העונשין.
ראיות המאשימה מבוססות על עדויותיהם של המתלונן וטטיאנה, אשר הגישו את תלונתם במשטרה, סמוך לפני חצות, ביום האירוע, ועל תעודה רפואית, ממחלקת מיון, בבית החולים ע"ש סוראסקי, לשם הגיע המתלונן, לבדיקה, כשעה לאחר חצות ליל ה - 2.1.06.
ההגנה נסמכת על עדויות הנאשמים, אשר הוזמנו לחקירה במשטרה, בחשד לביצוע העבירות עליהן הם עומדים לדין, רק קרוב ל-6 חודשים לאחר יום האירוע ומסרו שם לראשונה את גרסתם ועל עדות אמו של נאשם 1, שבין היתר סיפרה, בעדותה, מתוך זיכרונה, לראשונה בבית המשפט, למעלה מ-5 שנים לאחר האירוע, שהבחינה בסימן חבלה, מאחורי אזנו של בנה, ובשריטה בפניו, שעות ספורות לאחר ששב הביתה, לטענתה, באותו יום, לאחר בילוי ליל הסילבסטר.
כמו כן, לאור טענת הנאשמים, שהוכחשה על ידי המתלונן וטטיאנה, לפיה במהלך היום, לאחר האירוע, הרבו המתלונן וטטיאנה להתקשר אל שניהם, הן מהטלפון הנייד שלה והן מהטלפון הנייד שלו וכן כי אלה הגיעו למקום עבודתו של נאשם 1, וחיפשוהו שם, עלה להעיד חברו של נאשם 1 לעבודה, בתקופה הרלוונטית, מר אולג טולצ'ינסקי והוגשו פלטי שיחות טלפון נכנסות לטלפונים הניידים של הנאשמים, מהן עולה כי מהטלפון של טטיאנה נכנסו, במהלך אותו יום, שתי שיחות אל הטלפון הנייד של נאשם 1 ו-8 שיחות אל הטלפון הנייד של נאשם 2 ובשעה 22:00 נכנסה שיחת טלפון אחת מהטלפון של המתלונן לטלפון של נאשם 1.
המתלונן סיפר בעדותו כי נוכח סירובה של טטיאנה לשוחח עם נאשם 1, שהגיע למקום עם רכב, ממנו ירדו יחד עמו שניים נוספים, ביניהם נאשם 2, פנה אליו בבקשה שיעזוב אותה. בתגובה קיבל ממנו מכת אגרוף שגרמה לנפילתו ובעודו שוכב קיבל עוד כמה בעיטות בפניו, שגרמו לו לחבלות ונפיחות בפנים, אך לא יכול היה להצביע על זהות התוקפים.
למתלונן לא היה הסבר מדוע השתהה, בהגשת התלונה ובפנייה לבדיקה הרפואית בבית החולים, כ-18 שעות, והכחיש את טענת הנאשמים לפיה במהלך היום התקשר אליהם מספר רב של פעמים, איים עליהם וביקש להיפגש עמם וכן כי הגיע באותו יום למקום עבודתו של נאשם 1 וחיפש אותו שם.
טטיאנה, שעדותה הייתה אמורה לחזק את גרסת המתלונן, מסרה עדות מבולבלת, היה צורך לרענן את זיכרונה פעם אחר פעם, כמעט לגבי כל פרט מפרטי האירוע, כשלא פעם סתרה בעדותה את גרסת המתלונן.