מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' מימון

בפני

שופטת הדסה נאור

הכרעת דין

בתאריך 17.10.07, סמוך לשעה 01:22 נמנעה כניסתו של הנאשם למועדון "לכיכר", שבכיכר אתרים (להלן: "המועדון"), על ידי המארח במקום, שמואל ליאור (להלן: "המתלונן").

לטענת המאשימה, כפי שזה בא לידי ביטוי בתיאור עובדות המקרה, בכתב האישום, בתגובה, למניעת כניסתו למועדון, איים הנאשם על המתלונן, בהרמת חולצתו וחשיפת פצע דקירה בבטנו, תוך כדי אמירה "אתה רואה את הדקירה הזו – גם אותך צריכים לדקור" ובהמשך הוסיף "אני לא דוקר, אני ישר דופק כדור בראש", כשהוא מסמן בידו לכיוון הראש סימן של אקדח, בהוסיפו כי הוא קיבל 4 כדורים בבטן וגם המתלונן יקבל.

את דברי האיום, נטען, קינח הנאשם בתקיפת המתלונן בכך שהשליך לעברו סיגריה דולקת שפגעה בחולצתו.

על כל אלה מיוחסות לו עבירה של איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של תקיפה סתם, על פי סעיף 379 לחוק העונשין.

על העובדות הבאות אין מחלוקת:

המתלונן מנע מהנאשם את הכניסה למועדון במועד הנטען בכתב האישום.

הנאשם הרים את חולצתו וחשף בפני המתלונן צלקות הנמצאות על בטנו.

הנאשם השליך סיגריה דולקת במהלך האירוע.

העובדות הבאות שנויות במחלוקת:

הסיבה בעטייה מנע המתלונן מהנאשם להיכנס למועדון.

מטרת הרמת החולצה וחשיפת הצלקות בבטן.

כיוון השלכת הסיגריה הדולקת.

לגבי העובדות השנויות במחלוקת, אין לפניי אלא את גרסת המתלונן מחד גיסא וגרסת הנאשם מאידך גיסא, וההכרעה, אם כן, תיפול על פי הגיונם של דברים ומידת האמון שאתן למי מהגרסאות, ובמצטבר למשקל עדותו של שוטר הסיור רס"ל סבן, שהגיע למקום האירוע, ורשם דו"ח פעולה על התנהגות הנאשם בעת הגיעו למקום.

נאמנה לקו ההגנה בו בחרה, הקדישה ההגנה חלק ניכר מחקירת המתלונן והנאשם לבדיקת מניעי המתלונן, לסירובו להתיר לנאשם להיכנס למועדון, כשבסופו של יום, בסיכומיו, ביקש ב"כ הנאשם לקבוע כי הנאשם פעל כפי שפעל, על פי גרסתו, מתוך תחושת כעס, השפלה, עלבון וסערת רגשות בה היה נתון, כתוצאה מהתנהלות המתלונן כלפיו, הפלייתו ומניעת כניסתו למועדון, אף שאפשר את כניסת שלושת חבריו, עמם הגיע למקום.

המתלונן עמד איתן, בחקירתו הנגדית, על גרסתו לפיה מנע את כניסת הנאשם למועדון משום שהמקום היה מלא, באותו ערב, ומאחר שלא היה ברשימת המוזמנים לערב שאורגן על ידי יחצ"נים, ואילו הנאשם, בעדותו, הביע את תחושתו לפיה נפסל לכניסה למועדון ממניעים פסולים, שאת מהותם לא הצליח להבהיר, אך טען, כאמור לעיל, כדי להמחיש את תחושתו, שכניסתו נמנעה אף שחבריו, עמם הגיע, הוכנסו למועדון.

לתמיכה בגרסתו הביא הנאשם, לעדות, את חברו, אריק הרוש, שסיפר שהגיע, באותו לילה, יחד עם הנאשם ושתי בחורות נוספות, למועדון, ורק כניסתו של הנאשם נמנעה, כשבכניסה עמדו שומרים ועשו "סלקציה" - כשגם עד ההגנה לא הצליח להבהיר על פי אלו קריטריונים.

עם זאת עדותו של עד ההגנה תמכה גם בעדות המתלונן, לפיה המועדון היה מלא, וכדבריו "המקום מאד דחוס באנשים".