ת"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
4341-09
20/09/2010
|
בפני השופט:
גיליה רביד
|
- נגד - |
התובע:
מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א
|
הנתבע:
1. יעקב כהן 2. פרידה אבודנה
|
החלטה,הכרעת-דין,גזר-דין |
החלטה
כתב האישום יתוקן כמפורט בדברי התובע.
התיקון בוצע בגוף כתב האישום.
ניתנה והודעה היום י"ב תשרי תשע"א, 20/09/2010 במעמד הנוכחים.
גיליה רביד, שופטת
הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן, אני מרשיעה את נאשם 1 בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ואיומים, לפי סעיפים 380 ו- 192 לחוק העונשין.
אני מרשיעה את נאשמת 2 בעבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
ניתנה והודעה היום י"ב תשרי תשע"א, 20/09/2010 במעמד הנוכחים.
גיליה רביד, שופטת
גזר דין
נאשם 1 הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ואיומים, ואילו הנאשמת הורשעה בעבירה של תקיפה סתם.
מדובר באירוע מחודש דצמבר 2006 שבמהלכו, לאחר שהמתלונן חסם עם רכבו את הכניסה לחנייתה של נאשמת 2, ונאשמת 2 ניסתה להכניס את רכבה לחניה חרף אותה חסימה, תוך שהיא פוגעת ברכבו של המתלונן ושוברת את מראת רכבה, התפתח עימות בין הנאשמת לבין המתלונן ואז תקפה הנאשמת את המתלונן בכך שסטרה בפניו. בשלב זה הגיע למקום נאשם 1, התנפל על המתלונן והיכה אותו מכות אגרוף שכתוצאה מהם נזקק המתלונן בסופו של דבר לטיפול רפואי ונגרמו לו שריטות אדומות בצווארו, הוא נחבל בחזהו ובפניו וסבל מהתקף קצרת. עוד הורשע הנאשם על פי כתב האישום, בעבירה של איומים בכך שבאותן נסיבות איים על המתלונן באומרו שיעשה אותו נכה.
לנאשם הרשעה קודמת אחת כמפורט בת/2, שבעטייה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן שישה חודשים, כמפורט בת/1, מאסר על תנאי זה חל על עבירת תקיפה.
לנאשמת אין הרשעות קודמות.
במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים עותרים הצדדים להאריך את המאסר המותנה שתלוי ועומד נגד הנאשם ובנוסף לו להטיל על הנאשם קנס ופיצוי משמעותי לטובת המתלונן.
אשר לנאשמת, עותרים הצדדים להטיל עליה מאסר על תנאי, קנס ופיצוי משמעותי לטובת המתלונן.
ב"כ התביעה הוסיף וביקש כי למרות המוסכם להאריך את המאסר המותנה שתלוי ועומד נגד הנאשם, יש הצדקה להטיל עליו מאסר על תנאי נוסף שיחול על עבירת האיומים שהיא לדעתו איננה "עבירה נוספת".
ב"כ התביעה נימק את הסדר הטיעון בחלוף הזמן שעבר מאז האירוע, בהודאתם של הנאשמים, בשיהוי שננקט בהגשת כתב האישום וכן בעמדתו של המתלונן שהודיע שאין לו יותר נגישות למקום וגם לא מבקש למצות את הדין .
באי כח הנאשמים עתרו עם זאת לקחת בחשבון לעניין גובה הקנס והפיצוי, את מצבם הכלכלי הלא שפיר של הנאשמים, את העובדה שנאשם 1 מתפרנס מעבודתו כאמן ואף מסייע בפרנסת המשפחה כולה וכן את העובדה שכתוצאה מהמקרה נגרם נזק גם לרכבה של הנאשמת.
באשר להטלת מאסר מותנה נוסף טען ב"כ נאשם 1 כי הדבר איננו אפשרי באשר מדובר במסכת עובדתית אחת באופן שלא ניתן לפצל בין מעשה התקיפה לבין מעשה האיומים.
העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן עבירות שאין להקל בהם ראש ובדרך כלל ההתייחסות העונשית לגביהם היא חמורה מזו לה עותרים הצדדים.