החלטה
בפניי בקשה לעיכוב ביצוע מאסר חלף קנס אשר ריצויו החל ביום 16.2.14 ולפריסת הקנסות והפיצויים שהוטלו עליו, במסגרת שלושה תיקים שונים, לתשלומים.
צו המאסר הוצא לבקשת המרכז לגביית קנסות ביחס לקנסות אשר הוטלו על המבקש במסגרת ת"פ 3841/05, ת"פ 5681/07 ות"פ 4996/09.
ב"כ המבקש מפרט בבקשתו את נסיבותיו האישיות של המבקש, הכוללות התדרדרות כלכלית של משפחת המבקש כתוצאה ממחלה קשה שבה לקה בנו, אשר בתאריך 22.7.12 אובחן כסובל מלוקמיה סוג ALL. המבקש, שבראשית מחלת בנו הועסק לדבריו בשלושה מקומות עבודה במקביל, חדל לעבוד משהחמיר מצבו הרפואי של בנו ונרתם באופן מלא יחד עם אשתו לטיפול בו. בינואר 2014 חזר בנו של המבקש לספסל הלימודים ובעקבות התייצבות מצבו הרפואי שב המבקש אל מעגל העבודה.
לטענת המבקש שינוי נסיבות קיצוני זה מצדיק עיכוב ביצוע המאסר חלף הקנסות והפיצויים וקיום דיון בעניינו, בפני בית המשפט, לצורך פריסתם, באופן שיוכל לעמוד בתשלומם.
ב"כ המבקש מפנה בכתב בקשתו לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"פ 837/12 מדינת ישראל נ' גוסקוב (פורסם בנבו) שם נקבע, בין היתר, כי:
"... האינטרס הציבורי במיצוי משפט צדק בטרם שלילת חרות וניהול הליך הוגן בעניינו של הפרט, עשוי לגבור על שיקולי האינטרס הציבורי במיצוי יעילותם המירבית של הליכי הגביה והאכיפה. אך הוגן הוא, שתהא לאדם אפשרות לטען טענותיו בטרם יבוצע צו מאסר נגדו ותישלל חרותו, ובפרט אמורים הדברים מקום שהפעלת המאסר באה פרק זמן משמעותי לאחר מתן גזר הדין, וראוי לאפשר התחקות אחר הקורות את החייב. ועם זאת, לנגד עיני בית המשפט יעמדו, כמובן, גם כיבוד פסקי הדין ומניעת רמיה, על פי יצר לב האדם שתשלום קנסות לא תמיד קרוב ללבו [...] אם טוען הפרט כי שילם את הקנס, או כי יש מקום לאפשר דחיה נוספת של התשלום בשל שינוי נסיבות שחל מאז ניתן גזר הדין, יש לאפשר לערכאה שיפוטית להידרש לטענות מעין אלה" (שם, פסקאות ל"א ול"ב לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין). עוד קבע בית המשפט, כי "במסגרת הליך ההשגה יש מקום כי בית המשפט ישקול, במקרים המתאימים, לקיים דיון אם יבקש זאת החייב, כשלנגד עינינו האיזון העדין בין האינטרסים כמפורט מעלה" (פסקה ל"ה לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין).
בשוקלי את נסיבות העניין ואת האינטרסים המונחים על הכף, לא מצאתי שיש מקום לקיים דיון בנוכחות הצדדים נוסף על הטיעונים שהוגשו בכתב. מתכונת זו נותנת מענה לצורך במתן אפשרות אפקטיבית לחייב להביא טענותיו מחד גיסא, ולתכלית שביסוד החקיקה מאידך גיסא.
הנה כי כן, מעיון בבקשה שהונחה לפניי על נספחיה, וכן לאחר עיון בתיקים שבהם הוטלו הקנסות שבגינם הוצא צו המאסר עולה כי גזרי הדין כולם ניתנו זמן ניכר בטרם חל שינוי הנסיבות עליו מצביע המבקש.
גזר הדין בעניין ת"פ 3841/05 ניתן בתאריך 26.2.07, חמש שנים וחצי בטרם אובחן בנו של המבקש כחולה, גזר הדין בעניין 5681/07 ניתן בתאריך 4.3.09 שלוש שנים וחצי לפני האבחון וגזר הדין בעניין ת"פ 4996/09 ניתן בתאריך 27.9.11 עשרה חודשים לפני האבחון.
מן האמור עולה כי המבקש נמנע מתשלום הקנסות שהוטלו עליו בתיקים השונים במשך חודשים ושנים והניח לחובותיו להצטבר ולתפוח מבלי לפנות בבקשה כל שהיא לבתי המשפט שהטילו עליו את הקנסות. זאת עד שבסופו של דבר נאסר בצו מאסר חלף קנס – או אז מצא לנכון המבקש, לראשונה, לפנות בבקשה בעניין לערכאה שיפוטית.
מהמסמכים שהגיש המבקש עולה כי אכן השתנו נסיבותיו האישיות של הנאשם בשל מחלת בנו. אלא שכאמור, מבחינת התאריכים הרלוונטיים עולה כי לא היה בשינוי הנסיבות שפורט בבקשה כדי להצדיק את אי תשלום הקנסות במשך החודשים והשנים שחלפו מאז ניתנו גזרי הדין האמורים ועד להתפרצות המחלה. המבקש לא עמד בתשלומים שהיה אמור לשאת בהם עד לתאריך האבחון של בנו וחובו הלך ותפח עם השנים באין מפריע.
לו היה הנאשם מצביע בטיעוניו על הפקדת התשלומים לטובת הקנס והפיצויים עד למועד בו חל השינוי בנסיבותיו האישיות, הייתי נוטה להיעתר לבקשתו, אך כאמור הנאשם התעלם במשך שנים מפסקי הדין שניתנו נגדו וחייבוהו בתשלום קנסות ופיצויים, לא ראה לנכון לכבדם והפרם ברגל גסה.
לפיכך, לאחר ששקלתי את הזכות להליך הוגן של המבקש, מחד גיסא, ואת האינטרס הציבורי במיצוי יעילותם המרבית של הליכי הגבייה והאכיפה, מאידך גיסא, הגעתי למסקנה כי במקרה הנדון לא נפגעו זכויותיו של הנאשם להליך הוגן ומאידך בהתנהגותו פגע בהליכי הגבייה והאכיפה ולפיכך אני דוחה את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע מאסר חלף קנס ולפריסת התשלומים.
הכתובת הרלוונטית לבקשות נוספות בעניין זה הינה המרכז לגביית קנסות.
המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים ולמרכז לגביית קנסות.
ניתנה היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.