מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' דיאב

החלטה

בפני בקשת הנאשם לפסיקת הוצאות הגנה ולפיצוי בגין ימי מעצר, לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1997.

השתלשלות העניינים:

ביום 8.6.07 הוגש נגד הנאשם כתב אישום, המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, ניסיון גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב ופריצה לרכב.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 15.12.06, בשעה 16:00 או סמוך לכך, הגיע הנאשם יחד עם אחרים ברכב סובארו, לחניון ברחוב שטרית בתל-אביב טעות היא בכתב האישום: רכב המאזדה נגנב מהחניון שליד תחנת הרכבת סבידור, ונמצא בחניון ברחוב שטרית, לפי חומר החקירה בתיק [הודעת המתלונן ודו"חות השוטרים ת/2, ת/4 ות/5], בעוד בכתב האישום נטען כי הרכב נגנב מחניון ברחוב שטרית;, במטרה לגנוב כלי רכב.

טעות היא בכתב האישום: רכב המאזדה נגנב מהחניון שליד תחנת הרכבת סבידור, ונמצא בחניון ברחוב שטרית, לפי חומר החקירה בתיק [הודעת המתלונן ודו"חות השוטרים ת/2, ת/4 ות/5], בעוד בכתב האישום נטען כי הרכב נגנב מחניון ברחוב שטרית;

בהזדמנות זו פרץ הנאשם לרכב מאזדה מ.ר. 82-447-56 שבחזקתו של המתלונן עודד לירם, דרך החלון בו חבל. הנאשם חיבל במערכת ההתנעה ("הסוויץ'"), הניע את הרכב והחל לנסוע מהמקום.

הנאשם נתפס בכף טעות נוספת היא בכתב האישום: הנאשם לא נלכד, וגם אין כל ראיה בחומר המצביעה על-כך שדווקא הנאשם הוא זה אשר נהג במאזדה, ולא היה בין נוסעי הסובארו;, נטש את המאזדה והחל לנמלט.

טעות נוספת היא בכתב האישום: הנאשם לא נלכד, וגם אין כל ראיה בחומר המצביעה על-כך שדווקא הנאשם הוא זה אשר נהג במאזדה, ולא היה בין נוסעי הסובארו;

האחרים, שהיו עם הנאשם, נמלטו ברכב הסובארו בו הגיעו, ושנמצא נטוש במקום אחר כשמוטלים בו מחשבי רכב ("מוחות") וכלי פריצה.

כיון שהנאשם הוא תושב השטחים, ללא אישור שהייה בישראל, יוחסה לו גם העבירה של כניסה לישראל שלא כחוק.

עיקר היסוד בראיות התביעה, היתה מציאתה של טביעת אצבע של הנאשם על לוח שעונים מפורק, שנמצא במאזדה הגנובה. יודגש, כי טביעת האצבע נמצאה על חלקו האחורי של לוח השעונים, כך שכשהלוח מותקן במקומו, אין חלק זה חשוף למגע.

הנאשם מצידו טען בחקירתו, כי כלל לא נכנס לישראל בתקופה הרלוונטית, וזמן רב לפניה.

ביום 17.2.11 זוכה הנאשם, לאחר שהתקבלה טענת סניגורו המלומד לפיה אין להשיב לאשמה:

זאת, לאחר שבאותו היום העידו שני עדי תביעה, והתובעת המלומדת הודיעה כי "אין לנו עוד עדים", משלא התייצבו ארבעה עדי תביעה שזומנו, ולאחר הגשת חומר נוסף בהסכמה הכריזה – "אלו עדיי".

עתה בפני בקשת הנאשם לפסיקת הוצאות הגנה ופיצוי בגין מעצר, בה מפורטות טענות אלה:

לא היה כל יסוד להאשמה, ובפרט לנוכח הסברו של הנאשם, לפיו הוא עוסק בכלי רכב ובחלקי רכב, בשטחים, ואפשר שכך הגיעה טביעת אצבעו למחשב הרכב המפורק שנמצא ברכב הגנוב;

בחקירה נפל מחדל חמור, משלא נערך מסדר זיהוי לעדים – שוטרים ואזרח – שראו את חבורת הפורצים;

הנזקים שנגרמו לנאשם כוללים את הפגיעה בכבודו, התמשכות ההליכים בשל מחדלי תביעה וכן אי-יכולת לקבל היתר כניסה לשטח מדינת ישראל, כל זמן שההליך עוד היה תלוי ועומד נגדו;

על-אף הכותרת "בקשה לפסיקת הוצאות הגנה", לא צוינו כל הוצאות שהן, וכמו-כן לא התבקש מפורשות פיצוי בגין שבעת הימים בהם היה הנאשם נתון במעצר עד שנקבעו לו תנאי שחרורו והוא עמד בהם להזכיר, כי בית המשפט רשאי מיוזמתו הוא להורות על תשלום שכזה, אף ללא בקשה, לפי תקנה 5 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982;.