מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' אוחיון

בפני

כב' השופטת גיליה רביד

הכרעת דין

עובדות וראיות:

1.כתב האישום מייחס לנאשם במסגרת שני אישומים נפרדים עבירות של חבלה חמורה, תקיפה סתם ואיומים, לפי סעיפים 333, 379 ו- 192 לחוק העונשין.

על פי הנטען באישום הראשון, בתאריך 19.6.07, בשעה 16:00 לערך, ברח' אלונים 6 ברמת גן, בעת שהנאשם עבד כשומר בבית שגריר איטליה בישראל, על רקע מריבה עם חברו לעבודה ניסים לוי (להלן: "המתלונן"), תקף הנאשם את המתלונן בכך שהכהו מכת אגרוף בפניו ועוד מכות אגרוף בגופו. כתוצאה מהתקיפה הנ"ל נגרמו למתלונן חבלות, שאחת מהן חמורה, קרי, שברים בעצמות אפו ובעצמות הלחי, המטומה בזגוגית עין ימין, חתך בגשר האף אשר נתפר ושבר בשן והוא אף איבד את הכרתו ונזקק לטיפול רפואי.

על פי הנטען באישום השני, כ-15 ימים לפני האירוע המתואר באישום הראשון, תקף הנאשם את המתלונן בכך שסטר לו מספר פעמים בפניו ואיים עליו באומרו: "אני אשרוף אותך עם בנזין".

אומר כבר בראשית דברי, כי לאחר בחינת הראיות השונות, כפי שיפורט בהמשך, הגעתי למסקנה כי יש לזכות את הנאשם מחמת קיומו של ספק סביר באשמתו.

2.ראיות התביעה מבוססות בעיקרן על עדותו של המתלונן הנתמכת בתיעוד רפואי רלוונטי וכן על שוטרים שנטלו חלק בחקירה. מטעם ההגנה נשמעה עדותו של הנאשם וכן עדותה של רונה סודיאסה אשר הייתה, כטענת ההגנה, עדת ראיה לאישום הראשון.

3.לדברי המתלונן, בינו לבין הנאשם הייתה קיימת מערכת יחסים עכורה שהבסיס לה סכסוך על עמדת השמירה בבית השגריר. המתלונן הסביר, כי בבית השגריר היו שתי עמדות שמירה אחת קדמית ואחת אחורית. זו הקדמית הייתה אטרקטיבית ונוחה יותר לעבודה ובדרך כלל הייתה שמורה לעובד הוותיק מבין שני השומרים שבמשמרת. לדבריו, באותה תקופה היה לו כבר וותק משמעותי בעבודה בעוד שהנאשם היה עובד חדש, ולכן, מדרך הטבע, הוא זה שהיה אמור לעמוד בעמדה הקדמית, אלא שהנאשם לא אבה להשלים עם מציאות זו ולכבד את זכות הוותק שלו.

לדברי המתלונן, כשבועיים לפני המועד המתואר באישום הראשון התעורר ויכוח בינו לבין הנאשם שבמהלכו הנאשם סטר לו מספר סטירות וגם איים לשפוך עליו בנזין, אך הוא לא הגיש תלונה במשטרה ולא דיווח לממונים עליו מאחר שפחד מהנאשם.

בהתייחס לאירוע המתואר באישום הראשון סיפר המתלונן כי בעת שהוא עמד בסמוך לעמדת השמירה הקדמית, במקום שבו חנו כלי הרכב של השגריר, הגיע אליו הנאשם ואמר שהוא אינו מוכן לעבוד בעמדה האחורית כי היא מוצפת שמש. לדבריו, כאשר סרב לוותר לנאשם והורה לו ללכת ולעבוד בעמדה האחורית, התרגז הנאשם, התנפל עליו והכהו 4 מכות אגרוף. לדברי המתלונן לאחר תקיפת הנאשם הוא נמלט כשהוא פצוע מהעמדה לכיוון דלת בית השגריר ושם התמוטט בפתח הדלת. הפיליפיניות שעבדו בבית השגריר ראו את מצבו והזעיקו מד"א ומשטרה. לדברי המתלונן, כתוצאה מהאירוע נגרמו לו חבלות בפנים ונפיחות רבה, אפו נשבר וכן היו לו כאבים בכל חלקי גופו.

מטעמו של המתלונן הוגשו תעודות רפואיות (ת/9-ת/10) וכן תצלומים שבהם תועדו החבלות בפניו (ת/5).

המתלונן שלל את טענת הנאשם שטרם תקיפתו הוא ניסה לתקוף את הנאשם באמצעות אבן.

4.בהתייחס לאישום הראשון, הנאשם לא חלק על כך שהתרחש אירוע אלים בינו לבין המתלונן ואף לא כפר בכך שלמתלונן נגרמו חבלות בפניו כתוצאה ממכה שהכה אותו, אך לדבריו הדבר היה פועל יוצא של מעשה אינסטינקטיבי שעשה כדי להגן על עצמו. הנאשם הסביר, כי באותו יום, עקב אירוע בבית השגריר, שי עידן האחראי הורה לו ללכת ולעבוד בעמדה הקדמית בהיותו דובר שפות, אך המתלונן לא היה מוכן לקבל עליו את הדין. בשלב מסוים, לדבריו, נוצרה סיטואציה שבה הוא עמד שעון קדימה כשרגלו נשענת על פגוש הרכב שחנה לפניו, בידו הימנית כוס קפה וגבו מופנה לכיוון שבו עמד המתלונן. לדברי הנאשם, המתלונן נמצא מאחוריו כשהוא צועד אנה ואנה, בא והולך, כאשר בשלב מסוים לאחר שהוא הפטיר לעבר המתלונן כי ילך לעמדה האחורית, התקרב אליו המתלונן מאחור וכשהוא עומד ממש לידו ואמר לו: "מי אתה בכלל שאתה אומר לי את זה". או אז, לדברי הנאשם, הוא הפנה מבטו לאחור וראה את המתלונן כשהוא אוחז בידו אבן ומניף אותה מעל לראשו בנסיון תקיפה. ראוי לצטט את דבריו לגבי ההתרחשות מכאן ואילך (עמ' 57 ש' 21 ואילך:

"....הסתובבתי וראיתי אבן באה אלי ובאופן אינסטינקטיבי הכיתי על האבן כדי להדוף אותה מעלי (מדגים). בידי השמאלית נתתי את המכה והאבן נכנסה בתוך האף שלו והוא נפל אחורה בתוך הגדר. אני הגבתי באופן אינסטינקטיבי והדפתי את האבן עם ידי השמאלית תוך שאני מעיף אותה מעל לראשי בצד ימין והיא פגעה במתלונן. אני לא יודע מה פגע במתלונן האבן או היד שלי, אבל אני זוכר שהאבן נכנסה בו ולי היו כאבים ביד."

ככל שהדבר מתייחס לאישום השני, כפר הנאשם במיוחס לו מכול וכול וטען להד"מ. לדבריו מדובר בהמצאה שלא הייתה ולא נבראה.

דיון ומסקנות:

5.אשר לאישום הראשון, המחלוקת העובדתית שבין הצדדים היא מוגבלת ומצומצמת יחסית. אין מחלוקת, שהמתלונן נפגע בפניו כתוצאה ממכה שהכה אותו הנאשם ושאכן נגרמו לו החבלות בפניו כמשתקף בתצלומים ובתיעוד הרפואי, לרבות שבר באפו.

הנאשם הודה בהפעלת כוח כלפי המתלונן, אך לטענתו הסיטואציה הייתה כזו, שהוא פעל בנסיבות של הגנה עצמית, לאחר שהמתלונן הגיע אליו מאחור כשהוא מניף אבן למולו.