בפני
כב' השופטת הדסה נאור
הכרעת דין
בצהרי יום ה-31.5.06, הותקף הקטין מ.ק., יליד 1991 (להלן: "הקטין") בשתי סטירות על לחיו, בעת שהתהלך ברחוב עירית ביפו, כשהתערבותו של עד ראייה לאירוע, מר אורי צבי (להלן: "עד הראייה"), גרמה להפסקת התקיפה.
כתוצאה מהתקיפה נגרמה חבלה באוזנו של הקטין, כעולה מהתעודות הרפואיות שהוגשו כראייה מטעם המאשימה.
בגין עבירת התקיפה הוגש כתב האישום שלפניי נגד הנאשם, אשר ייחס לו, בנוסף, גם את תקיפת הקטין בבעיטה, אך לא יוחסה לו גרימת החבלה.
כאן המקום לציין שהקטין בעדותו סיפר שאמנם היה גם ניסיון לתקוף אותו בבעיטה, אך ניסיון זה לא צלח.
הנאשם בתשובתו לאישום כפר, אמנם, כפירה כללית בכל עובדות כתב האישום, אך במהלך ניהול ההוכחות התחוור שהמחלוקת נטושה רק על שאלת זיהויו של התוקף, כשלטענת הנאשם הוא לא היה במקום ובזמן, הנטען בכתב האישום, וכיוצא מכך גם לא תקף את הקטין.
אין מחלוקת שבעת הגשת התלונה על תקיפתו לא מסר הקטין את שמו של הנאשם למשטרה, כך גם עד הראייה, לא ידע למסור את פרטי זהותו בעת שנחקר.
עוד אין חולק כי השניים לא זיהו את הנאשם בין התמונות שהוצגו להם, במהלך החקירה, מתוך אלבום העבריינים, כשלא ניתן לדעת אם תמונתו של הנאשם הייתה בין התמונות שהועמדו לעיונם, נוכח מחדלה של המשטרה, שלא צרפה חומר זה לחומר הראיות בתיק.
מוסכם גם שזיהוי הנאשם על ידי הקטין, במהלך העימות ביניהם, וזיהויו על ידי השניים, באולם בית המשפט, היה חסר משקל ראייתי, אלמלא הייתה היכרות מוקדמת בין עדי התביעה לנאשם, עובדה שאינה שנויה במחלוקת.
על טיב ההיכרות בין הנאשם לעדי התביעה העידו הקטין ובעיקר הנאשם.
בעדותו בבית המשפט סיפר הקטין, שאמנם לא היה מודע לשמו של הנאשם, עובר לאירוע, אך ראה אותו בשכונה, לפני שהותקף על ידו, וידע שמדובר במכונאי, שלא עבד במוסך, אלא בתיקון מכוניות מתחת לביתו ברחוב סהרון, בשכונת מגוריו, וכי שמו וכתובת מגוריו המדויקת נודעו לו מחבריו ושכניו, רק לאחר שנחקר במשטרה ובעקבות בירור שערך בין חבריו.
לדבריו, מספר חודשים לאחר האירוע, בחודש דצמבר 2006, לאחר שתוצאות בירורו לימדו אותו באיזו כניסה, ברחוב סהרון, מתגורר הנאשם, ומשהבחינו הוא ואמו בשוטר מסתובב בשכונה הצביעו בפניו על הכניסה בה מתגורר הנאשם.
מספר ימים לאחר שהשוטר, אהוד חן,(להלן: "השוטר") פגש בקטין ובאמו ובירר את שמו וזהותו של הנאשם, הגיע לביתו של הנאשם ועיכבו לחקירה, לבקשת החוקר בתחנה, כפי שעולה מדוחות הפעולה והעיכוב שערך השוטר.
בחקירתו במשטרה אישר, אמנם, הנאשם שהוא מכיר את הקטין "בפנים", אך גימד היכרות זו כשטען שראה אותו פעמיים, אם כי באותה נשימה הוסיף שהם אף נוהגים לומר "שלום" זל"ז.
בתחילת עדותו בבית המשפט חזר הנאשם על כך שהוא מכיר את הקטין בפנים ומזהה אותו, אך הדגיש כי מעבר לכך אין לו היכרות איתו.
בהמשך, בתשובה לשאלות בחקירה הנגדית, הרחיב הנאשם בנושא ההיכרות ביניהם וסיפר שהוא מתגורר במרחק של כ-50 מ' מביתו של הקטין, אף ציין שהכיר אותו בשמו הפרטי, כך שכשאמרו לו את שמו של הקטין, שהתלונן נגדו, ידע במי המדובר, ואישר את גרסת הקטין לפיה, לאחר שנודע לו שהאחרון התלונן נגדו, על תקיפה, ניגש אליו, אך הקטין ברח מפניו.
הוא הוסיף ותיאר גם את הרקע להיכרות ביניהם, וכיצד התוודע לשמו של הקטין. לדבריו, הקטין יחד עם חבריו נוהגים לשבת מתחת לחלונות ביתו שעות ארוכות, לעשן נרגילות ולצחוק, ואף ללחוץ את ידו, כשהוא עובר, כל יום, בשביל ומברכם לשלום.
הנאשם אישר שהוא מכיר גם את עד הראייה וכי בתקופה הרלוונטית עסק בתיקון מכוניות, לפרנסתו.