תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה ברמלה
|
6587-07
02/12/2010
|
בפני השופט:
מגי כהן
|
- נגד - |
התובע:
מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה
|
הנתבע:
רחמים עטארי
|
החלטה,החלטה |
החלטה
בקשתו של הנאשם לחזור בו מהודאתו נדחתה ולהלן נימוקי החלטתי הדוחה את בקשת הנאשם לחזור בו מהודאתו:
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בתיק 699/07 בגין נהיגה בשכרות (סמים) שנתגלו על פי בדיקת דם. הנאשם כפר בתאריך 11.5.09 והתיק נקבע להוכחות.
בתיק 118/08 הוגש כתב אישום הגין נהיגה בשכרות (סמים) על פי בדיקת שתן. הנאשם כפר ב28.1.09 ונקבע מועד להוכחות.
בתיק 6587/07 הוגש כתב אישום כנגד הנאשם בגין התרה לבלתי מורשה לסוג הרכב וללא פוליסת ביטוח. הנאשם כפר והחלו להישמע הוכחות.
בתאריך 2.9.09 חזר הנאשם מכפירתו , הודה בעבירות המיוחסות לו בשלושת התיקים והורשע על פי הודאתו.
בדיון שהתקיים ב29.4.09 ביקש הנאשם לחזור בו מהודאתו וטען כי בתיק 6587/07 לא מדובר היה ברכב שלו, אין הוכחות על מספר רישיון הרכב, היה ביטוח ורישיון ולא היתה לו סיבה לברוח.
כמו כן, לא הביאו לו התמליל כפי שהובטח לו.
לטענתו הנאשם בתיק העיקרי הוא זה שביצע את העבירה. גרמו לו להודות בעבירה והובטח לו כי במידה ויתברר שהוא לא משתמש בסמים יגיעו איתו להסדר.
הנאשם חזר על כך שלא ביצע את העבירה.
סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו ברשות בית המשפט ומנימוקים מיוחדים שיירשמו:
"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו."
ההלכה הפסוקה הורתה כי חזרה מהודיה תתאפשר רק בנסיבות חריגות בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל נקבע כי:
"בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה"
על כן יש לבדוק האם קיים חשש שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו האמיתי במצב זה ייטה בית המשפט להעתר לבקשת הנאשם לחזור בו מהודאתו ולהעניק לו את ההזדמנות לברר את העובדות כולן לגופן אולם רק מקרים נדירים וחריגים.
מבדיקה בתיקים עולה כי הנאשם היה מיוצג לאורך כל הדרך ע"י עו"ד.
בפרוטוקול הדיון מ2.9.09 נרשמה הודאתו של הנאשם עצמו.
לאחר הודאתו התקיימו מספר רב של דיונים בתיקים, רק כעת מצא הנאשם לבקש לחזור בו מכפירתו.
בע"פ 4988/07 ששון רחמינוב נ' מדינת ישראל נקבע: