מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי נ' תאיה ואח'

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם 2 מחמת הספק מעבירה של החזקת כלי פריצה לרכב.

1.בכתב האישום נטען, כי ביום 6.7.08, בין השעות 12:30 – 14:00 פתחו הנאשמים את תא המטען ברכב סובארו מספר רישוי 10-637-23, אשר חנה בחוף מכמורת, ונטלו משם את רכושו של המתלונן, גיא דורון, שכלל קופסת קרטון שבתוכה מכשיר MP3, שני מכשירי טלפון סלולארי וחמש מאות ₪ (4 שטרות של 100 ₪ ושני שטרות של 50 ₪).

עוד נטען, כי לאחר שנעצרו הנאשמים נמצאו בתא דלת שמאל ברכבם שני מברגים ולום מברזל שהם כלי פריצה, ובכיס מכנסיו של נאשם 2 נמצא סכין.

כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה של פריצה לרכב בצוותא בכוונה לבצע גניבה או פשע, ע"פ סעיף 413 ו' +29 לחוק העונשין, גניבה מרכב בצוותא ע"פ סעיף 413 ד (א) +29 לחוק, החזקת כלי פריצה לרכב בצוותא על פי סעיף 413 ז' +29 לחוק, ועבירה של החזקת סכין למטרה בלתי כשרה על פי סעיף 186 (א) לחוק העונשין- לנאשם 2.

2.הנאשם 1 (להלן: תאיה) כפר בעובדות כתב האישום והגם שהודה כי ביום האירוע ובשעות הרלוונטיות היה בחוף מכמורת, טען כי רכבו של המתלונן כלל לא נפרץ, לא אותרו עליו שום סימני פריצה והוא כלל לא נבדק על ידי מז"פ.

לענין החזקת כלי הפריצה טען, כי הרכב והכלים שנמצאו בו שייכים לאחיו, ולכן אין לייחס לו את ביצוע העבירה, מה גם שלא נערכה כל בדיקה הקושרת בין ההתפרצות הנטענת לרכבו של המתלונן לבין כלי הפריצה.

גם הנאשם 2 (להלן: עזמי) הכחיש את מעורבותו בעבירות ההתפרצות וגניבת הרכוש, הגם שאף הוא הודה כי היה בחוף ביום המקרה, ובדומה לנאשם 1 ייחס את כלי הפריצה שנמצאו ברכב לאחיו של תאיה, שהינו בעליו של הרכב.

נאשם 2 הודה כי ברשותו נתפסה סכין.

3.להשלמת התמונה יצויין, כי הנאשמים נעצרו ע"י המשטרה זמן קצר לאחר שהמתלונן גילה כי רכושו נגנב, ובחיפוש ברכב נמצא הרכוש הגנוב.

בנסיבות אלו טענו ב"כ הנאשמים, כי לכל היותר ניתן לייחס לנאשמים מעורבות בעבירות של החזקת רכוש חשוד כגנוב, אך לא את עבירות ההתפרצות לרכב והגניבה ממנו.

ראיות התביעה

4.המתלונן העיד כי בשעות הבוקר המאוחרות של יום האירוע, הוא הגיע עם משפחתו לנפוש בחוף מכמורת.

בסביבות הצהרים הוא חזר לרכבו, ופגש באדם שסיפר לו שרכבו נפרץ. המתלונן הבחין באוזניית הטלפון זרוקה על הארץ סמוך לרכב, ובחיפוש שערך מצא כי נעלמו שני מכשירי טלפון סלולרי וסכום של 500 ₪ שהיו מונחים בתא בין שני הכסאות. חיפוש נוסף בתא המטען העלה שיש בו אי סדר מוחלט, ולא כפי שהשאיר אותו המתלונן.

המתלונן נסע לתחנת המשטרה כדי למסור עדות, ובדרך נשאל אם חסר גם מכשיר MP3 עליו היו מוקלטים שיעורי תורה, ואישר כי אכן המכשיר שייך לו.

המתלונן לא ידע לומר כיצד נפרץ הרכב מאחר ולא ניכרו עליו כל סימנים: "לא בכוח. לא שברו כלום ולא ראיתי נזק למנעול", ולמיטב זכרונו הוא פתח אותו באמצעות המפתחות (עמודים 14 ו-16).

לאחר מסירת העדות וזיהוי מכשירי הטלפון שהם יחודיים ושייכים למגזר החרדי, קיבל המתלונן את רכושו בחזרה (ת/1, ת/6, ת/7, נ/3 וראה גם בעמוד 15 שורות 6-17, וכן עדותם של החוקרים דניאל שרוני ועופר דובנו בעמודים 11-13, 19 ו-21 לענין זיהוי הרכוש והחזרתו למתלונן).

עדותו של המתלונן היתה אמינה, הוא לא הפריז בתיאור הדברים, התייחס באופן ספציפי ומדוייק לחפצים שנלקחו מהרכב ולמקום ממנו נלקחו, חזר על התיאור המייחד אותם, ואף הסביר בצורה הגיונית את שיתוף הפעולה שנדרש ממנו על ידי המשטרה ומה עשה לצורך כך (עמודים 16-17, וראה גם עדותו של דניאל שרוני בעמוד 22).

5.בנוסף לעדותו של המתלונן העידו גם חוקרי המשטרה שהיו מעורבים בחקירה ובביצוע פעולות שונות הקשורות בה, ומעדותם עלה כי במהלך החקירה נפלו שיבושים מסויימים, אשר לטעמי ראוי היה שלא יתרחשו, ויש לבחון מהי השפעתם על תוצאות החקירה ועל העבירות המיוחסות לנאשמים.

מסתבר, כי בתחנת המשטרה התקבל מידע לפיו רכב מסוג מיצובישי שמספרו