מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי נ' עוביד

בפני

כב' השופט חגי טרסי

הכרעת דין

בפתח הדברים אני מודיע על זיכויו של הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, למעט העבירות הנוגעות לחציית צומת באור אדום ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

כתב האישום:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של איומים, תקיפת שוטר והכשלת שוטר, עבירות על סעיפים 192, 273 ו- 275 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, וכן עבירות תעבורה בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בת תוקף, וחציית צומת באור אדום, בניגוד להוראות סעיפים 10(א) לפקודת התעבורה, 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי ו- 22 (ב) לתקנות התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 28.10.07 בשעה 20:45 לערך, נהג הנאשם ברכב בשד' בנימין פינת רחוב החלוצים בנתניה וחצה את הצומת לכיוון צפון, מבלי שציית לאור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו. הנאשם עוכב על ידי השוטרים גלעד פרץ ואייל וולדניצקי. פרץ ביקש מהנאשם להזיז את רכבו על מנת שלא יפריע לתנועת הרכבים בכביש, אך הנאשם סירב. בהמשך, הורה פרץ לנאשם להתלוות אליו למקום מוצנע על מנת לבצע חיפש גופני, אך הנאשם החל לצעוק על השוטר, הניף ידו בצורה מאיימת ואיים על השוטר בכך שהפנה כלפיו אצבע בתנועה מאיימת ואמר לו "אל תתעסק איתי". הנאשם החל לקלל את השוטר והעליב אותו בכך שאמר לו "אתם הבלשים כאלה אהבלות, טיפשים כולכם", והחל ללכת מהמקום. השוטר הודיע לנאשם כי הוא עצור והנאשם התנגד למעצר בכך שהשתולל והתפרע בידיו וברגליו. הנאשם אף תקף את השוטר בכך שפגע בידיו בפניו של השוטר ודחף אותו לעבר הקיר. בהמשך, סירב הנאשם למסור את קוד הרכב על מנת שאחד השוטרים יחנה אותו מחדש, והעליב השוטרים בכך שאמר "אני לא אתן לאף מניאק כמוכם לנהוג לי ברכב" בדרך לתחנת המשטרה איים הנאשם על פרץ, בעט ברגליו וירק בפניו. בתחנה המשיך לאיים בכך שאמר "אתם פתחתם איתי עסק, אני אראה לכם מה זה, אני ישבתי בכלא יותר מהגיל שלך... אתם לא יודעים עם מי התעסקתם, אני אזיין אתכם אחד אחד". עוד נטען בכתב האישום כי הנאשם נהג ברכב ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען כי לא חצה את הצומת באדום ואף לא ביצע עבירה כלשהי. לטענתו, עכבו אותו השוטרים לנוכח היכרותם הקודמת עמו וכי לאחר שערכו חיפוש ברכב וגרמו נזק לריפוד, הכו אותו השוטרים מכות נמרצות ואף טפלו עליו, על לא עוול בכפו, את האישומים השונים, על מנת לחפות על מעשיהם. הנאשם הודה רק בכך שנהג במועד הנ"ל ברכב, על אף שלא החזיק ברישיון נהיגה תקף (ראו תגובתו לכתב האישום בעמ' 8 ש' 9-12 לפרוטוקול).

כאן המקום להבהיר, כי במחלוקות העובדתיות שבין גרסאות הצדדים מצאתי לנכון לאמץ את גרסת התביעה. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני, אני מעדיף באופן מובהק את הגרסה העולה מדו"ח הפעולה המפורט והיסודי של השוטר גלעד פרץ, על פני גרסת הנאשם, אשר לא היה בה בנסיבות העניין כדי לעורר ספק סביר לגבי אופן השתלשלות האירועים. לא מצאתי טעם להרחיב בהסברים בנושא זה, נוכח המסקנה אליה הגעתי, ולפיה על יסוד גרסת התביעה עצמה יש מקום לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו, שכן מעשיו לא חרגו מגדרם של מעשי התנגדות מידתיים להליכי חיפוש ומעצר שבוצעו בו שלא כדין.

ראיות התביעה:

גרסת התביעה מבוססת בעיקרה על עדותו של השוטר גלעד פרץ ועל דו"ח הפעולה שערך – ת/4. ביחד עם פרץ טיפל אמנם ישירות באירוע גם השוטר אייל וולדניצקי (להלן: "וולדניצקי"), אלא שדו"ח הפעולה של שוטר זה – ת/5 – מתייחס בעיקר לשלב העימות הפיזי בין השוטרים לנאשם, ואין בו התייחסות מקיפה לאירועים שהובילו לאותו עימות, אירועים העומדים לטעמי בליבה של פרשה זו. כמו כן, כפי שיובהר בהמשך, מטעמים שונים התקשה וולדניצקי לזכור את מהלך האירועים ותרומתו לתשתית הראייתית שהונחה בפני הייתה דלה.

עדות גלעד פרץ:

כאמור, העדות המרכזית הייתה זו של השוטר גלעד פרץ (להלן: "פרץ"), אשר בסמוך לאחר האירוע ערך דו"ח פעולה מפורט, בו סקר את השתלשלות האירועים מנקודת מבטו. פרץ עצמו אישר כי במידה רבה הוא נסמך בעדותו על דו"ח הפעולה ת/4 (עמ' 23 ש' 4-7 לפרוטוקול), ועל כן אתמקד באמור בדו"ח, תוך שילוב אמרות הבהרה או תוספות שנמסרו על ידי פרץ בעדותו בבית המשפט.

על פי האמור בדו"ח ת/4, ביום 28.10.07 בשעה 20:45, במהלך פעילות בילוש, נסעו פרץ וולדניצקי, ביחד עם שני בלשים נוספים, בניידת סמויה בשד' בנימין בנתניה לכיוון צפון. וולדניצקי נהג ברכב, פרץ ישב לידו ושני הבלשים הנוספים ישבו מאחור. לפני הניידת נסע רכב מסוג סקודה, וכשהגיעו שני הרכבים לצומת הרחובות שד' בנימין והחלוצים, הבחין פרץ בכך שרכב הסקודה ממשיך בנסיעה, חולף על פני קו העצירה וחוצה את הצומת, על אף שבכיוון נסיעתם הופיע זה מכבר האור האדום ברמזור.

בדו"ח הפעולה ציין פרץ כי הוא היה היחיד מבין יושבי הניידת שנתן דעתו לעבירת התעבורה הנ"ל, ובעדותו בבית המשפט הסביר זאת בכך שבעבר הלא רחוק שימש כשוטר תנועה, ועל כן היה נושא זה מושרש בו היטב (עמ' 25 ש' 19-23). מכל מקום, משהבחין פרץ בעבירה שהתבצעה, הוא הסב את תשומת לבו של וולדניצקי לכך, ותוך כדי שמירה על קשר עין רצוף, דלקה הניידת אחר הסקודה. הסקודה נעצרה בגין "פקק תנועה" שנוצר לפני הרמזור בצומת שד' בנימין – הרצל, ואז נעצרה הניידת במקביל אליה. בשלב זה, הבחינו השוטרים לראשונה בכך שנהג הסקודה, אשר שהה ברכב לבדו, הנו הנאשם, אשר "מוכר היטב מעבודת המשטרה מתחום הסמים".

בשלב זה ירדו השוטרים מהניידת. פרץ הזדהה בפני הנאשם בתעודת שוטר והורה לו לדומם מנוע ולצאת מהרכב "על מנת לבצע בדיקה של החזקת סמים...". בוצע חיפוש ראשוני בכיסיו של הנאשם ואז הורה וולדניצקי לפרץ להיכנס לרכבו של הנאשם ולנסוע עמו לצד הדרך. בעדותו הבהיר פרץ כי הצורך בהזזת הרכב נבע מכך שבמקום העצירה המקורי הפריע הרכב לתנועה (עמ' 20 ש' 12-13). פרץ התיישב לצד הנאשם, אשר נהג ברכב, על פי הנחיית השוטרים, לרחוב הרצל לכיוון מזרח, שם החנה את הרכב בצד הדרך, כעשרה מטרים אחרי הצומת. לאחר מכן ביצעו השוטרים חיפוש ברכב, בנוכחות הנאשם. פרץ ציין בדו"ח, מבלי שחזר על כך בעדותו, כי במהלך החיפוש הורה לנאשם לשפר את אופן החנייה של הרכב, כך שלא יפריע לתנועה, אך הנאשם סירב.

בתום החיפוש ברכב, אשר לא העלה דבר, הורה וולדניצקי לפרץ "לבצע חיפוש גופני על עובייד דיאב". בדו"ח הפעולה לא ניתן הסבר מפורט בדבר טיבו של אותו חיפוש מתוכנן, אך סוגיה זו הובהרה היטב בעדותו של פרץ בבית המשפט, בה הסביר כי "רצינו לעשות חיפוש בהפשטה" (עמ' 20 ש' 15, ראו גם עמ' 28 ש' 3-5). לצורך ביצוע החיפוש הורה פרץ לנאשם להתלוות עימו למקום מוצנע ברחוב פינסקר הנמצא בסמוך "כי באמצע הרחוב לא אבקש ממנו להוריד מכנסיים, זה לא מקובל" (עמ' 27 ש' 26). פרץ מסר כי ברח' פינסקר יש "פסז' חשוך ששם אפשר לבדוק באופן מוצנע" (עמ' 30 ש' 18-19).

על פי האמור בדו"ח, בדרך לפסז' פנה הנאשם לפרץ, כשהוא צועק ומניף ידיו בתנועה מאיימת, ואמר "מי אתם בכלל שתבדקו אותי ככה ברחוב". בתגובה, הסביר פרץ לנאשם "שעדיף שיירגע" ושהוא עבר את הרמזור באור אדום ולכן ניגשו לבדוק אותו. הנאשם התעצבן ואמר "אל תתעסק איתי", כשהוא מפנה כלפי פרץ אצבע מאיימת. בשלב זה הסביר פרץ לנאשם בשנית כי יש צורך בביצוע החיפוש וכי עליו להתלוות אליו ולהיבדק, ואם לא יימצא כלום הוא ישוחרר לביתו. הנאשם התעצבן והחל לקלל בערבית. פרץ הורה לו פעם נוספת להתלוות אליו ואז החל הנאשם הולך במהירות לעבר רח' פינסקר. פרץ צעק אליו לעצור והנאשם החל לצעוק על פרץ שיעזוב אותו, שהוא עצבני ושלא כדאי להתעסק איתו. כמו כן אמר הנאשם "אתם הבלשים כאלה אהבלות. טיפשים כולכם".

פרץ הבין שהנאשם "לא יאפשר לו לבצע את הבדיקה וכן הוא נהיה אלים". בעדותו הבהיר פרץ כי כוונתו לא הייתה לאלימות פיזית אלא להתנהגות ולטון הדיבור (עמ' 32 ש' 23-26). כמו כן, הנאשם התקדם ברח' פינסקר, חצה את הכביש, לא היה קשוב להוראות השוטר והעליב אותו. לפיכך, צעק פרץ לעבר הנאשם כי הוא עצור, רץ לעברו ואחז בידו השמאלית. על פי רישומיו של פרץ, הנאשם "ניסה להימנע מהאחיזה שלי ומשך את ידו במהירות אחורנית ופגע בפרצוף שלי".

ברגע זה החל הנאשם להשתולל "כשהוא מתפרע עם ידיו ורגליו לכל עבר" ופוגע בפרץ, הצמוד אליו ומנסה לבצע מעצר. פרץ התקשה להשתלט על הנאשם לבדו ובמהלך ניסיון המעצר נדחף על ידי הנאשם לעבר הקיר. בשלב זה הגיע אל השניים וולדניצקי, אשר אחז בידי הנאשם מאחור, השכיב אותו כשפניו אל הקרקע ונשכב מעליו. השוטרים כבלו את ידיו של הנאשם מאחורי גבו. גם אז המשיך הנאשם להשתולל ולא נרגע.