אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי נ' בטראן

מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי נ' בטראן

תאריך פרסום : 02/02/2010 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום נתניה
2075-07
20/12/2009
בפני השופט:
חגי טרסי

- נגד -
התובע:
מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי
הנתבע:
טארק בטראן
גזר-דין

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה של הסעה שלא כדין, בכך שביום 16.11.06 הסיע ברכבו, בין צומת המשתלה לבין כפר יונה, שני תושבי השטחים, אשר לא היה ברשותם היתר כלשהו להיכנס לישראל או לשהות בתחומה.

לחובת הנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות מאותו תחום. בשנת 2002 נדון לשלושה חודשי מאסר בעבודות שירות, בגין עבירה של סיוע לשהייה שלא כדין, וביולי 2004 נדון בגין עבירות של הסעה והעסקה שלא כדין, אותן ביצע בחודש ספטמבר 2002. בגין הרשעה אחרונה זו נדון לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות, לקנס בסך 10,000 ₪ ולמאסר על תנאי למשך 12 חודשים, אשר הנו בר הפעלה נוכח ההרשעה בתיק הנוכחי.

בהתחשב בכך שעד היום לא ריצה הנאשם מאסר מאחורי סורג ובריח ובתקופת התנאי הארוכה התלויה ועומדת נגדו, הוריתי על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של הנאשם. מהתסקיר עולה כי מדובר באדם כבן 38, תושב טירה, נשוי ואב לשלושה ילדים. בנו הבכור נולד עם מום בלב, עבר מספר ניתוחים וזקוק למעקב קרדיאלי בבית החולים. גם אשתו סובלת ממחלה מזה שמונה שנים, עברה מספר ניתוחים ונמצאת במעקב רפואי. אחיו ואחיותיו של הנאשם מתגוררים בשטחים, והוא המפרנס היחיד של בני משפחתו ומופקד על התמיכה בהם ועל ליווים לקבלת הטיפולים הרפואיים הדרושים.

בשיחותיו עם קצינת המבחן התקשה הנאשם לקחת אחריות על העבירה בה הורשע והמשיך לטעון, כפי שטען במהלך המשפט, כי עצר ליד התושבים הזרים על מנת לאספם למכוניתו, אך נמנע מלעשות כן כשהסתבר לו שמדובר בתושבי שטחים ללא אישורי שהייה כחוק. לדבריו, למד לקח מהרשעותיו הקודמות בגין עבירות דומות, הפנים חומרת המעשים ולא יחזור להסתבך עם החוק.

שירות המבחן התרשם מאדם המתפקד באורח חיובי בדרך כלל, דואג לבני משפחתו ואינו מבטא נזקקות טיפולית כלשהי. שירות המבחן לא מצא מקום להתערבות טיפולית בעניינו של הנאשם, אך המליץ, לאור נסיבותיו האישיות והחברתיות, לשקול בחיוב הארכת המאסר המותנה כדי שלא להכביד על המשפחה ועל מצבו של הנאשם.

ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה את חומרת העבירה בה הורשע הנאשם, אשר הסיע ברכבו בלב הארץ תושבים זרים, תוך שעצם את עיניו לסכנה הרבה הטמונה בכך לביטחון הציבור. עוד הדגישה התובעת את המאמצים האדירים המושקעים על ידי גורמי אכיפת החוק באיתורם של שוהים בלתי חוקיים ושל מי שמסייע בידיהם בהסעה ובהלנה, על רקע היחסים המתוחים בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינאית והחשש מפני מעשי פיגוע רצחניים בתושבי ישראל.

לטענת התביעה קיימת במקרה זה חומרה מיוחדת שכן מדובר בנאשם אשר זוהי הרשעתו השלישית בעבירות מאותו סוג ממש. על אף שריצה שתי תקופות מאסר בעבודות שירות ועל אף שהוטל עליו מאסר על תנאי ממושך, לא היה בכך כדי להרתיעו והוא שב לבצע עבירה דומה נוספת. בנסיבות אלה, סבורה המאשימה, כי אין מקום לאמץ המלצת שירות המבחן, המשקפת אך את האינטרס האישי הצר של הנאשם. לפיכך עתרה התביעה להפעיל את התנאי ולהטיל על הנאשם מאסר נוסף בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי. כמו כן ביקשה לחלט רכבו של הנאשם, שמוחזק עד היום בידי המשטרה.

מנגד עתר הסנגור לאימוץ המלצת שירות המבחן, תוך שהדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את אופיו הנורמטיבי, את מחלותיהם של בני המשפחה, את מעמדו המרכזי ונחיצותו של הנאשם לתמיכה בבני משפחתו ואת העדרן של מסגרות תומכות חלופיות. בנסיבות אלה עלולה שליחתו למאסר ממשי לפגוע בצורה קשה לא רק בו, אלא בבני המשפחה כולה. הסנגור המלומד ביקש שלא לגזור את הדין על יסוד מדיניות אכיפה כללית גרידא, אלא לתת משקל ממשי לנסיבות האישיות, ברוח הדברים שנקבעו בהלכת אבו סאלם.

אכן, בפרשת אבו סאלם (רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מ"י (טרם פורסם – החלטה 12.2.06)) הבהיר בית המשפט העליון כי אין ליישם בכל מקרה ומקרה מדיניות ענישה אחידה הכוללת מרכיב עונשי של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, על כל המורשעים בעבירות הלנה, הסעה והעסקה של תושבים זרים, השוהים בישראל שלא כדין. בית המשפט שב והדגיש מושכלות ראשונים, לפיהם חייבת הענישה להיות אינדיבידואלית ולשקף את חומרת מעשיו הספציפיים של כל נאשם ונאשם, לצד עברו הפלילי, נסיבותיו האישיות ומכלול השיקולים הרלבנטיים הנוספים.

עם זאת, שב והבהיר בית המשפט העליון, בפרשה זו, כמו גם במקרים נוספים מאז, דוגמת פרשת פראגין (רע"פ 3173/09 פראגין נ' מ"י (טרם פורסם – החלטה מיום 5.5.09)) כי שיקולי החומרה אשר עמדו בזמנו ביסוד הלכת חטיב (רע"פ 5198/01 חטיב נ' מ"י, פ"ד נו(1) 769) והצורך הממשי בהרתעה עדיין שרירים וקיימים. וכך באו הדברים לידי ביטוי בפרשת אבו סאלם עצמה:

"ראשית לכול נאמר, כי טרם בשלה העת לשינוי מדיניות הענישה המחמירה בעבירות נושא הדיון ברוח הילכת ח'טיב. מעשי הטרור הקשים עדיין מכים במדינה; הסיכון הטמון בהסעתם, בהלנתם ובהעסקתם של שוהים בלתי חוקיים המגיעים לישראל משיטחי יהודה, השומרון וחבל עזה לא נתפוגג; ומכאן ששיקולי הרתעה - הרתעת היחיד והרתעת הרבים - עדיין שיקולים הם ממעלה עליונה. מסתבר כי הפרות החוק נמשכות, ונדרשים אנו למיצוי הענישה במקרים המתאימים, מתוך תקווה כי יעלה בידינו להרתיע מי שמוּעדים לדבר מביצוע עבירות שאפשר נראות הן קלות ופשוטות אך טמון בהן סיכון לחיי אדם... משנמצא לנו כי חרף סיכוני הביטחון הקשים ממשיכים ישראלים רבים לעבור על החוק ולסכן את חיי הזולת ואף את חייהם שלהם, נדרשים אנו להמשיך במדיניות המחמירה שנועדה להרתיע מפני ביצוע העבירות."

כפי שציין הסנגור המלומד בטיעוניו, קשה ההכרעה במקרה שלפני, שכן הפעלת המאסר המותנה למשך 12 חודשים תפגע באופן ממשי לא רק בנאשם, אשר ימצא עצמו נתון מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית, אלא גם בבני משפחתו התלויים בו לפרנסה ולתמיכה. אלא שככל שבחנתי את מכלול הנסיבות האופפות את מעשיו של הנאשם, לא מצאתי כי ניתן במקרה זה להמנע מהפעלת התנאי ומשליחתו של הנאשם לריצוי מאסר בפועל לפרק זמן של שנה לפחות.

כאמור, גם היום נוהגת ההלכה המחייבת הטלת עונשים חמורים על מי שביצע עבירות שיש בהן כדי לסייע לכניסתם של תושבים זרים בלתי מורשים לתחומי המדינה ולהמשך שהייתם בה. העונש הראוי למבצעי עבירות ממין זה , בהעדר נסיבות מיוחדות, הנו גם כיום עונש של מאסר לריצוי בפועל. אילו מדובר היה בהסתבכותו הראשונה של הנאשם בעבירות מסוג זה, ניתן היה לראות במצבו האישי והמשפחתי משום חריג המצדיק המנעות ממיצוי הדין ומהטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, אלא שאין זהו המקרה שלפני.

כפי שהובהר לעיל, מדובר בהרשעתו השלישית של הנאשם באותו סוג עבירה ממש. בעבר כבר ריצה הנאשם פעמיים עונשי מאסר בעבודות שירות, אך למרבה הצער לא היה בכך כדי להרתיעו מפני ביצוע עבירה נוספת של הסעת שוהים בלתי חוקיים בתחומי מדינת ישראל. יתרה מכך, הפעם ביצע הנאשם את העבירה כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי ממושך בן 12 חודשים, וגם בו לא היה כדי להבהיר לנאשם כי עליו להמנע בכל מחיר מביצוע עבירות נוספות. בנסיבות אלה דומה כי אין מנוס הפעם משליחתו של הנאשם למאסר ממשי, על מנת למנוע את המשך פגיעתו הרעה בציבור הישראלי ומתוך תקווה כי בעונש זה יהיה כדי להרתיעו מפני ביצוע עבירות דומות בעתיד.

מצבם של בני משפחתו של הנאשם אכן מעורר דאגה, וקשה להשתחרר מהחשש כי מאסרו של הנאשם יקשה עליהם מאד, על לא עוול בכפם. אלא שבנסיבות העניין לא ניתן להעדיף את טובתם של הנאשם ושל בני משפחתו על פני האינטרס הציבורי המובהק שבמיצוי הדין, זו הפעם, עם הנאשם. יוזכר, בהקשר זה, כי בעת ביצוע העבירה היה מצבם הרפואי של בני משפחתו ידוע היטב לנאשם ובכל זאת עבר העבירה בעת שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי ממושך. הפעלת המאסר המותנה אינה אלא תולדה מתחייבת של מעשי הנאשם ואין לו להלין אלא על עצמו אם יהיה בכך כדי להסב צער ומכאוב לבני משפחתו.

לאור המפורט לעיל, לא ניתן לטעמי להמנע במקרה הנוכחי מהפעלת המאסר המותנה, על אף המלצת שירות המבחן. עם זאת, בשל הנסיבות האישיות החריגות והפגיעה הצפויה בבני משפחתו של הנאשם, יוטל עונש המאסר הנוסף בחופף ואף המרכיב העונשי הכספי, המתחייב בעבירות כגון אלה, יהיה מתון באופן יחסי.

באשר לעתירה לחילוט רכבו של הנאשם, אין חולק כי רכבו של הנאשם נתפס על ידי המשטרה, במסגרת הסמכות המוקנית לה בסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 (להלן: "הפסד"פ") לתפוס חפצים שנעברה בהם עבירה. כמו כן אין חולק כי הנאשם הוא הבעלים של הרכב, ועל כן קמה סמכות בית המשפט להורות על חילוטו לאחר ההרשעה, בהתאם להוראת סעיף 39(א) לפסד"פ. יובהר, בהקשר זה, כי הלכה היא שאין בהוראת החילוט הספציפית הקבועה בסעיף 12א (ד2)(1) לחוק הכניסה לישראל, כדי לשלול את הסמכות לחלט הרכב מכח הוראת סעיף 39 הנ"ל (ראו לעניין זה רע"פ 4105/06 ג'אבר נ' מ"י (טרם פורסם, 2.1.07)).

לטעמי, על אף התנגדות הנאשם וב"כ לחילוט, מוצדקת עתירת התביעה במקרה זה. כאמור, הורשע כבר הנאשם בעבר בעבירות דומות, אשר בוצעו מתוך שיקולים כלכליים ותועלתניים. גם בעבר, בוצעו העבירות תוך שימוש ברכבו. הנאשם הוזהר, נדון למאסר בעבודות שירות ולמאסר על תנאי משמעותי. אף על פי כן שב הנאשם לבצע עבירות דומות, גם הפעם תוך שימוש ברכב שבבעלותו. בנסיבות אלה קיימת הצדקה ממשית, כאחד מרכיבי הענישה, להורות על חילוט רכבו.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ