מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - פלילי נ' גובס

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע העבירות שלהלן:

תקיפה הגורמת חבלה של ממש- עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

תקיפה כדי לגנוב- עבירה לפי סעיף 381(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

הפרת הוראה חוקית- עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

איומים- עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

הסגת גבול- עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

זאת בשל כך, שבתאריך 7.6.06 בשעה 00:05 או בסמוך לכך הפר הנאשם מעצר בית, שבו היה נתון, על פי החלטת כבוד השופטת נאור שניתנה ב-23.3.06 בב"ש 1530/06 (שלום ת"א), בכך שנכנס לישיבת קרעיטשניף ברחובות (להלן: "הישיבה"), ללא רשות. כאשר נכנס הנאשם לאותה ישיבה, ומשנשאל על ידי אחד מתלמידי הישיבה- דוד שמואל (להלן: "שמואל"), לפשר מעשיו, תקף אותו הנאשם שלא כדין בכך שהכה בפניו במכת אגרוף. כתוצאה מהתקיפה נגרמה לשמואל חבלה של ממש שהתבטאה בסימן אדום מתחת לעינו. בנסיבות המתוארות לעיל, ניסה הנאשם לגנוב את אופניו של שמואל, ומשניסה שמואל למנוע ממנו לעשות כן, תקף אותו הנאשם בכדי לגנוב את אופניו, וזאת בכך שהכה אותו בידיו ורגליו בחלקי גופו השונים. באותן נסיבות איים הנאשם על שמואל בכך שאמר לו כי ידקור אותו. בהמשך ובאותן נסיבות, נמלט הנאשם לדירת חברתו ברחוב ההגנה 25 יבנה. בהמשך משהגיעו השוטרים ומספר אברכים מתלמידי הישיבה למקום, תקף הנאשם את שמואל שלא כדין וללא הסכמתו בכך שירק עליו, וכן איים עליו בכך שאמר לו שיתנקם בו, בכוונה להפחידו. עוד איים הנאשם על תלמיד הישיבה דניאל נבון (להלן: "נבון") בכך שאמר לו שירצח אותו, ורץ לכיוונו בעודו אוחז בפטיש בידו. באותן נסיבות, איים הנאשם על דוד נוימן (להלן: "נוימן") וברוך ליכטנשטיין (להלן: "ליכטנשטיין") בכך שאמר להם כי יפגע בהם וירצח אותם.

3.יאמר מיד- הנאשם מודה בהפרת מעצר הבית. הוא מודה כי יצא מביתו ביום 7.6.06, וזאת בניגוד להוראה החוקית. בנוסף, הוא מודה כי הכה את שמואל, אך טוען שכך עשה כדי להמלט מהמקום. כל שאר הטענות שבכתב האישום מוכחשות על ידי הנאשם.

4.הצדדים הגיעו להסכמה כי עד התביעה הראשון, שרון ידעי (להלן: "ידעי"), יקריא מספר שורות מתוך דו"ח הפעולה שרשם. ידעי הקריא מתוך הדו"ח, כי התקבל דיווח על אדם שניסה לגנוב אופניים וכשניסו לעצור אותו איים עליהם בסכין, וכי הוא נמצא ברחוב ההגנה 27 ברחובות וקבוצת אנשים שומרת שלא יצא. עוד הקריא ידעי, כי המודיע דיווח על כך שהותקף ורדף אחרי התוקף, שנכנס לבניין 25. בנוסף, הקריא ידעי מתוך הדו"ח תיאור שמסר לו המודיע- שיער שחור, 1.75 מטר, לובש שחור, מסומם. עוד המשיך וקרא ידעי, כי בהגיעו למקום הוא ראה את החשוד, ובסמוך אליו היה פטיש גדול. עוד אמר, כי רשם בדו"ח, שמניידת הבילוש אשר היתה במקום נשמעה מצוקה ושבוצעו מספר יריות באוויר עקב סכנה לחיים. בנוסף הוא הקריא מהדו"ח, כי במהלך הובלתו של העצור לניידת, נדף ריח חזק של אלכוהול מפיו של הנאשם.

בהמשך העיד ידעי בחקירתו הראשית, כי הוא הגיע למקום, כאשר במקום כבר היתה ניידת משטרה. הוא מספר כי ראה התקהלות של כ-30 חרדים ליד בית 25 ברחוב ההגנה.

בחקירתו הנגדית אמר ידעי כי את קריאות המצוקה מהניידת הוא שמע כאשר היה קרוב מאוד למקום האירוע. כשהוא נשאל על ידי הסנגור האם הבלש אמר לו שהוא ירה יריות עקב סכנה לחייו, הוא השיב כי הבלש לא אמר לו זאת, אך הוא הבין זאת מהקשר. ידעי מספר כי היה ניתן להבין שהבלש במצוקה מהצעקה שצעק בקשר וכנראה שירה כיוון שחשש שמא יותקף.

עוד סיפר ידעי, כי כשהגיע למקום היה הנאשם כבול בידיו, ואז לקח אותו ידעי לניידת והמשיך עימו לחקירה בתחנת המשטרה.

5.עד התביעה השני, שמואל, העיד, כי ביום 7.6.06 הוא יצא מביתו בשעה 12 בלילה ולקח עימו את האופניים שלו. שמואל סיפר, כי כשיצא מהבניין מספר בחורים פנו אליו ואמרו לו שנכנס גנב לבניין של הישיבה.

שמואל סיפר, כי נכנס אחרי הנאשם, שאל אותו מה הוא עושה במקום, ובתגובה שאל אותו הנאשם: "מה אכפת לך". שמואל סיפר שכשענה כי הוא האחראי במקום, הנאשם נתן לו אגרוף בפנים. שמואל העיד, כי החזיק בידו של הנאשם ואמר לו שהוא צריך לחכות עד שהמשטרה תגיע. עוד הוא אמר, כי כאשר הוא ניסה לחייג למשטרה, הוא נאבק עם הנאשם, כאשר הוא מחזיק לו את היד, ובתגובה הנאשם הכה אותו.

עוד סיפר, כי הנאשם ניסה לתפוס את האופניים השייכים לו, וניסה לברוח איתם. שמואל אמר כי הוא אחז באופניים ואז בעט בהם הנאשם וברח. הוא מספר כי הוא רדף אחרי הנאשם, כאשר תוך כדי המרדף היו ויכוחים מילוליים ביניהם. הנאשם נכנס לבנין ברחוב ההגנה 25, ואז, לטענת שמואל, כל הבחורים שראו את המאבק בינו לבין הנאשם, ירדו למטה לעזור לו, ובינתיים הנאשם ברח. שמואל מספר כי הנאשם אמר לו שהוא ירצח אותו וקילל אותו.

שמואל המשיך וסיפר, כי לאחר כמה דקות הגיעו שני בלשים והוא סיפר להם מה היה. אחד הבלשים ניגש איתו לדירה שם התברר שנמצא הנאשם. שמואל אמר שהאישה שהיתה בתוך הדירה סירבה לפתוח את הדלת ורק לאחר שהשוטר הציג בפניה תעודות היא פתחה חרך קטן. עוד הוא מספר, כי הנאשם ניסה לברוח דרך חלון חדר השינה, ואז הוא רץ אל החלק האחורי של הבניין יחד עם הבלשים על מנת לוודא שהוא לא יברח. שמואל המשיך וסיפר, כי הנאשם הגיע אחר כך אל הסלון ודרך הסורגים הוא ירק עליו ועל השוטרים. אז הגיע נבון, הצמיד את הנאשם לסורגים ותפס את ידו. שמואל מספר כי בזמן שנבון תפס את ידו של הנאשם, הוא הכה באמצעות ידו השניה בשוטרים, בנבון ובו, איים כי ירצח אותם וקילל.

שמואל המשיך וסיפר, כי הנאשם החזיק בידו חפץ כשהיה בתוך הדירה, חפץ שנחזה כסכין. הוא אמר שהאישה שהיתה עם הנאשם בתוך הדירה צרחה, ביקשה מהנאשם להפסיק ופתחה את הדלת לשוטרים. הנאשם רץ לכניסה ותפס חפץ בידו, כולם ברחו אחורה ואז הגיעו ניידות לאזור. שמואל מספר, שהבלש ירה שתי יריות באוויר ואז הניף הנאשם את הפטיש שהיה בידו וניסה להכות בו בראשו של הבלש. הבלש בתגובה ירה עוד שתי יריות באוויר, כאשר בירייה הראשונה הנאשם נרתע וזז לאחור, אך המשיך להחזיק את הפטיש בידו. שמואל סיפר, כי רק לאחר הירייה השניה, שבה ביקש הבלש מהנאשם לזרוק את הנשק, שמט הנאשם את הפטיש מידו ואז השתלטו עליו השוטרים.

כאשר הוא מעומת עם גרסת הנאשם לפיה הוא טוען כי הגיע לישיבה על מנת לקחת מרצפות, שמואל השיב, כי אין לו מושג מה לקח הנאשם מבפנים, אך כשפנה אליו הוא היה במתחם הישיבה. עוד אמר, כי בכניסה לישיבה לא משאירים מרצפות וכי כל המקום חשוך.

בהמשך סיפר שמואל, כי לא היתה לנאשם סיבה להרגיש מאויים. שמואל אמר, כי כתוצאה מהמכה שנתן לו הנאשם היו לו סימנים באזור המשקפיים- שם הנאשם הכה בו. שמואל מספר כי בהמשך היו עדים השוטרים למכות שהרביץ לו הנאשם דרך החלון.