מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' שבע

החלטה

זו החלטה בבקשה של ב"כ הנאשם שאין לחייב את הנאשם להשיב לאשמה.

נגד הנאשם נרשם דו"ח מהירות לפיו הוא נהג את רכבו במהירות של 124 קמ"ש בקטע כביש בו מהירות המותרת 90 קמ"ש בלבד.

ב"כ הנאשם כפר באמינות ההפעלה וכי המכשיר לא היה מכויל.

בתום שמיעת פרשת התביעה, העלה ב"כ הנאשם הטענה כי אין לחייב הנאשם להשיב לאשמה.

ב"כ הנאשם טוען שבעקבות ע"פ (ב"ש) 5355/08 מ"י נ' לוין, לא ניתן להרשיע נאשם בעבירה כזו ללא הוכחת כיול המכשיר וכאשר לא הומצא אישור כיול של המכשיר, אין מקום לחייב הנאשם להשיב לאשמה.

התובעת סבורה כי די ב"ראיות דלות" כדי להביא לדחיית הטענה.

מטעם התביעה העיד השוטר שערך את המדידה, הדו"ח שלו (ת/1) , מזכר של המתנדב שהיה עמו (ת/2) ותע"צ תקינות (ת/3) שהוגשו כראיה.

אין צורך להיכנס לכל עדותו של השוטר פרט לתשובתו כי "מעולם לא ראה תעודת כיול ממעבדה מוסמכת"

החלטה זו מתיחסת – איפוא – אך ורק לשאלה אם העדר תעודת כיול צריך להביא לקבלת הטענה ולזיכויו של הנאשם בדין.

אכן, באופן עקרוני צודקת התובעת כי די "בראיות דלות" כדי להביא לדחיית הבקשה ואין צורך בשלב זה בתוספת ראיה הנדרשת להרשעה ואין בית המשפט נכנס לשאלה של מהימנות או משקל של העדויות וראיות שהובאו בפניו .

כב' השופט קדמי בספרו על "סדר הדין הפלילי" (עמ' 1447) :

"הרי כדי לחייב את הנאשם להשיב לאשמה אין צורך אלא בראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה..." (עמ' 1447).

ב-ע"פ (ב"ש) 5355/08 מ"י נ' לוין ערערה המדינה על פסק הדין המזכה של בית משפט זה, בית משפט המחוזי דחה את הערעור תוך קביעה כי :

"מאבקה זה של המדינה מן הראוי שלא היה מתנהל. המדינה כגוף האוכף חוק חייבת להקפיד עם עצמה במובן זה שתוצאות מדידה של מכשירים – על בסיסם מעמידה היא אזרחים לדין – יעמדו בכל מבחני האמינות והתקינות ללא כחל וסייג. ומשהוכח כי אין די בדבר אמינות המכשיר במובן זה שמדובר במכשיר שעל פי הטכנולוגיה שלו מודד באופן אמין מהירות נסיעה אך עדיין ככל מכשיר מדידה חייב הוא בכיול במעבדה מורשית, עליה להבטיח כי כך יעשה הדבר. דומה הדבר לשעון אמין אשר על אף אמינותו נדרש לכיול אחת לתקופה. ככל שדבר אמינותו גבוהה יותר כך ידרש הכיול אחת לתקופה ממושכת יותר, אך עדיין יש צורך בכיולו כדי להבטיח אמינות תוצאות מדידתו.

בית משפט המחוזי קבע – איפוא – מפורשות כי לא ניתן להרשיע נאשם בעבירה זו בהתבסס רק על מדידת המכשיר ללא תעודת כיול.

פסק דין זה ניתן ביום 2.3.10 ולמרות שחלפה תקופה של 4 חודשים מאז ויותר משנתיים מפסק הדין המקורי, עדיין נוהגת משטרת ישראל לא לכייל מכשירי האכיפה שלה.

מאז גם ניתנו החלטות נוספות ה"הולכות" בעקבות פסק הדין הנ"ל. הנני להפנות ל – ע"ח (ב"ש) 16573-04-10 מ"נ עיסה (כב' השופטת חיימוביץ'), החלטה של כב' השופט איזקסון ב- תת"ע (תעב' ת"א) 34715/08 מ"נ אשואל, בה התקבלה טענת הנאשם שלא לחייב אותו להשיב לאשמה, החלטות של כב' השופטת בן –יששכר ב- תת"ע (ק"ג) 42975/07 ו- 41953/09, בהן הוחלט על ביטול האישומים.

אמנם, התביעה הגישה תע"צ "תקינות" (ת/3), אבל אין במסמך זה דבר וחצי דבר בקשר לכיול המכשיר וניתן לראות התייחסות מפורשת למסמך כזה ב- פס"ד המקורי בעניין "לוין".

ברור איפוא כי בהעדר תעודת כיול, לא ניתן להגיע לתוצאה מרשיעה. במצב כזה, ברור כי לא הובאו אפילו "ראיות דלות" כדי להוכיח יסוד הכרחי וחיוני הנדרש לשם הרשעת הנאשם.