מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' טייב

הכרעת דין

הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בתיק זה.

הנאשם הואשם בדין בגין אחריותו לתאונת דרכים שארעה - לפי הנטען בכתב האישום – ביום 5.10.07 בשעה 09.30 לערך בצומת רח' הדקל עם דרך חברון בבאר שבע.

המאשימה טוענת כי הנאשם נכנס לצומת מבלי לתת זכות קדימה לאופנוע המעורב שהגיע אל הצומת מצד שמאל שלו ובכך גרם לרוכב האופנוע לבצע בלימת חירום כדי למנוע התנגשות וכתוצאה מכך החליק רוכב הקטנוע, נפל על צידו והתנגש בתמרור שהוצב על אי התנועה בצד השני של הצומת.

אין מחלוקת כי בפועל לא היה כל מגע בין רכב הנאשם והקטנוע וכי התאונה דווחה למשטרה ונפתחה החקירה רק בשלב מאוחר יותר אחרי שרוכב הקטנוע התפנה לקבלת טיפול רפואי.

אין חולקים גם כי בוחן התנועה לא יצא לבחון את זירת התואנה והחקירה הסתמכה בגביית עדויות וקבלת תמונות של הצומת שצילם רוכב הקטנוע ב – 2 הזדמנויות שונות.

הודעתו של רוכב הקטנוע (ת/3) והסקיצה שלו (ת/5) נגבו על ידי הבוחן שרון סולומון.

בית המשפט שמע את העדויות של הבוחן (ע.ת. 1 ) ורוכב הקטנוע (ע.ת. 2 ) ביום 2.9.09 ואילו עדות של ע.ת. 3 שהינו – כביכול – עד נטרלי וחשוב לא הושמעה עד ליום 22.4.10 וזאת אחרי שנדחתה בקשתו לא להעיד (כתב כי "אינו מעונין להעיד") ואף הומצא נגדו צו הבאה .

כפי שתואר לעיל, לא היתה התנגשות בין שני כלי רכב. רוכב הקטנוע (ע.ת. 2) טוען כי הנאשם התפרץ באופן מפתיע עד למרכז הצומת וגרם לו לבלום בלימת חירום ואילו הנאשם טוען כי כל העת היה במצב עמידה בכניסה לצומת וכי ע.ת. 2 איבד את השליטה על הקטנוע בלי כל קשר אליו.

עוד טען הנאשם כי עוד בזירת התאונה רצה להזמין משטרה אבל ע.ת. 2 לא הסכים. ע.ת. 2 פנה למשטרה בשלב מאוחר יותר מפני שהוא לא הסכים להפעיל את הביטוח שלו כדי לכסות את הנזק לקטנוע וזאת בגלל שהיה לע.ת. 2 רק ביטוח חובה.

בנקודה זו , אכן אישר ע.ת. 2 כי היה לו ביטוח חובה בלבד.

ברור איפוא כי במצב של "עדות מול עדות" קיימת חשיבות מכרעת לעדותו של ע.ת. 3.

ע.ת. 3 הגיע לבית המשפט רק לאחר שהומצא נגדו צו הבאה כאמור. הוא זוכר אופן מסירת עדותו במשטרה , סדר הגעתו לתחנה וכל השתלשלות העניינים אבל לגבי התאונה הוא "אינו זוכר את המקרה" .

במהלך עדותו הוצע לו לרענן את הזכרון מקריאת הודעתו, הוא השיב :

"לשאלה אם אני רוצה לקרוא את ההדועה ובכל זאת להזכיר את התאונה, אני משיב שלא, אני לא רוצה לקרוא כי זה לא יתן לי כלום " . (עמ' 3 )

תשובה זו תמוהה ביותר בעיני, במיוחד כאשר הוא הובא למשטרה על ידי ע.ת. 2 - שלטענתו – חיפש עד ראיה לתאונה בכל המוסכים באיזור התאונה, עד שמצא את ע.ת. 3 .

לעתים, הזכרון יחלש בחלוף הזמן ואז – אולי – ישכח העד פרטים מסויימים אבל בדרך כלל הוא יכול לזכור "על גדול" מה שקרה. ע.ת. 3 לא היה מוכן אפילו לאשר כי מה שנמסר בהודעתו היה נכון בשעתו. התרשמתי כי העד אינו מעונין להעיד לרעת הנאשם ובהתחשב כי הובא כאמור למשטרה על ידי ע.ת. 2 , עולה יותר מחשש בעיני כי אין הוא רוצה שבית המשפט יכריע על סמך עדותו וככל הנראה "מכה על חטא" שהוא בכלל הגיע למשטרה, או לפחות לא חשב כי יידרש למסור עדות בבית המשפט.

במצב עניינים זה, אין אני בטוח כלל כי תוכן הודעתו הינו אמת ושיש לתת לו משקל ועל אחת כמה וכמה משקל שיש בו כדי להכריע בין העדויות.

עדותו של הנאשם היתה על פניה אמינה, היא משתלבת עם חלק מהממצאים שניתן לדלות מהצילומים ואף מהסכמתו של ע.ת. 2 כי היה לו ביטוח חובה בלבד.

נראה לי כי ע.ת. 2 השקיע מאמצים כדי להביא להרשעתו של הנאשם בדין כדי "לזכות" בהמשך בתביעה כספית נגד הנאשם בגין הנזקים שנגרמו לקטנוע שלו .