מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' זגורי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות { ס' 380+ 382 (ג) לחוק העונשין}, היזק לרכוש במזיד {ס' 452 לחוק העונשין} ואיומים {ס' 192 לחוק העונשין}.

העבירות בוצעו כלפי חברתו לחיים בתקופה הרלוונטית.

עפ"י עובדות כתב האישום , בתקופה הרלוונטית היו הנאשם והמתלוננת ידועים בציבור כבני זוג. בתאריך 17/07/09 בשעה 03:00 או בסמוך לכך ברח' חביבה רייך בבאר שבע , תקף הנאשם את המתלוננת בכך שבעט בה בגופה בחוזקה, אחז בשערות ראשה והפילה ארצה ובעודה שוכבת על הקרקע, דרך הנאשם על גופה של המתלוננת, אחז בשערות ראשה וגרר אותה באמצעות שערה על המדרכה לעבר הכביש והשליך עליה את נעליו. הנאשם דרש מהמתלוננת ללכת לביתה בעוד היא מתרחקת ממנו, רץ לעברה, חבט בה באגרופיו על גופה הפילה ארצה, בעט בגופה וקרע מעליה את שמלתה ואת חזייתה תוך שהוא מותיר אותה בתחתוניה בלבד. במועד הנ"ל ניגשה למתלוננת עדת ראיה למעשי האלימות המתוארים והציעה לפנותה במונית או אז התערב הנאשם ומנע את פינוי המתלוננת תוך שהוא טוען שהוא ידאג לפנותה במונית. סמוך אחר כך בעוד שהמתלוננת החלה לעזוב את המקום כשהנאשם יחד עימה, דחף הנאשם את המתלוננת לעבר פארק סמוך, עת הבחין ברכב משטרה, זאת תוך שהוא מאיים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שאמר לה " רוצי מהר אם לא אני עכשיו שובר לך את הראש" בכוונה להפחידה או להקניטה. בהגיע הנאשם והמתלוננת לפארק, שב הנאשם ותקף את המתלוננת בכך שחבט בה עם אגרופיו על פניה, החדיר אצבעותיו לפיה ופתח את פיה בכוח. במעמד זה החזיק הנאשם את חגורתה של המתלוננת, החל מנופף בו ופנה לאחד מהדיירים המתגורר בסמוך, לאחר שזה התערב בנעשה או אז, הגיעו שוטרים למקום ובצעו את מעצרו. את המיוחס לנאשם עשה בשל כך שחשד כי למתלוננת קשר עם גבר אחר. בשל מעשיו, נגרמו למתלוננת חבלות המתבטאות בנפיחות ואודם במרכז המצח, שפשופים שטחיים בשתי הברכיים והמרפקים, נפיחות והמטומה באצבע – 4- בכף יד שמאל. במעשיו גרם הנאשם לנזק בזדון ושלא כדין לשמלתה וחזייתה של המתלוננת.

במענה לכתב האישום, השיב הנאשם באמצעות סנגורו, כי הוא כופר בעובדות כתב האישום, לרבות בהיותם בני זוג ידועים בציבור, וכי הוא לא זוכר את האירוע. צויין כי הנאשם נבדק ע"י פסיכיאטר שקבע כי הוא כשיר לעמוד לדין ואחראי למעשיו באם ביצעם.

מטעם המאשימה העידו : ע.ת 10 – הגב' מנאל אבו אלאכבש. ע.ת 1- רס"מ חנן פרץ. ע.ת 3- רס"ר עדן בוכריס. ע.ת 7- זיניידה יגודין {המתלוננת}. מטעם הנאשם העיד : הנאשם בלבד- ע.ה 1. ב"כ הנאשם ויתרה על העדת ע.ת 4, 5, 8, ו-9 ובהסכמת הצדדים הוגשו מסמכים הקשורים לעדים.

רשימת המוצגים שהוגשו- מוצגי התביעה: ת/1- אמרת ע.ת 10 מיום 19/07/09. ת/2- תעודה רפואית- מכתב שחרור מיום האירוע. ת/3 – אמרת הנאשם מיום האירוע שנגבתה ע"י ע.ת 8 רס"ר יוסי רווח. ת/4 – אמרת הנאשם מיום 19/07/09 שנגבתה ע"י ע.ת 9 רס"ר מנשה תייהו. ת/5 – צילומים של המתלוננת ושל פרטי לבוש, שצולמו ע"י ע.ת 4 ביום האירוע. ת/6 – דוח פעולה מיום האירוע שנערך ע"י ע.ת 1. ת/7- דוח עיכוב מיום האירוע שנערך ע"י ע.ת 1. ת/8 – צילומים של המתלוננת מיום האירוע שצולמו ע"י ע.ת 3. ת/9 – הצהרה מיום האירוע שנערכה ע"י המתלוננת. מטעם ההגנה : לא הוגשו מוצגים.

כל צד הגיש סיכומים בכתב.

דיון

כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע עבירת תקיפת בת זוג, ואיומים אותם ביצע כלפי חברתו לחיים בתקופה הרלוונטית בנוסף לגרימת נזק בזדון לשמלתה ולחזייתה.

הוראת החיקוק שיוחסה לנאשם הינה ביחס לתוקף בן זוג { ס' 382 (ג) לחוק העונשין}. לטענת המאשימה עסקינן בידועים בציבור כבני זוג ולטענת הנאשם הוא והמתלוננת אינם עונים להגדרת "בני זוג". הרלוונטית בענייננו הינה ביחס לעונש המירבי שניתן להטיל על הנאשם. עונש מירבי של שלוש שנות מאסר עפ"י ס' 380 לחוק העונשין ביחס לתוקף "חברו", או 6 שנות מאסר {כפל ענישה} ביחס לתוקף בן זוג.

לאחר בחינת התשתית הראייתית, התרשמותי מהעדים, הקשר הדברים והגיונם של דברים, שוכנעתי במידת ההוכחה הנדרשת בפלילים, כי הוכחו יסודות עבירת האיומים, גרימת נזק בזדון ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית {ס' 380 לחוק העונשין} להבדיל מתקיפה בנסיבות מחמירות – בן זוג {ס' 382 (ג) לחוק העונשין}. התשתית הראייתית להרשעת הנאשם מתבססת, על גירסתה של המתלוננת, עדותה הישירה של השכנה- ע.ת 10, עדותו של השוטר שהגיע למקום האירוע ע.ת 1, לרבות דוח הפעולה שערך, בשילוב תיעוד חזותי של החבלות ובהתבסס על סתירות בגירסת הנאשם והעדר נימוקים סבירים לשאלות שהוצגו בפניו.

גירסתה של המתלוננת, במשטרה ובבית המשפט, היתה עקבית, שלמה, ברורה, השתלבה בהשתלשלות האירועים ועם יתר הראיות בתיק, מהימנה ומתאימה להקשר הדברים וניכר מתחילתו של ההליך כי חששה מלבוא ולהעיד כנגד הנאשם.

המתלוננת מפרטת באריכות את השתלשלות האירועים, החל מיציאתה ביחד עם חברות למועדון, פגישתם לאחר מכן בסמוך לביתו, הגעתם לבית חברים, וכן את מסלול הליכתם עד למצב שבו עמדו להיפרד כל אחד לדרכו. המתלוננת הצביעה על מניע {עמ' 11 שורות 10-12}- שיחה ששמע הנאשם בין המתלוננת לאחר,ותיארה את תגובתו הנזעמת לשיחה שניהלה, שהובילה את הנאשם להתקף הזעם ולאירוע המתמשך בה נקט באלימות כלפיה. הנאשמת תיארה את כיוון הליכתם, את המוקדים בהם הוכתה, וקשרה את הנאשם ישירות לחבלות שנגרמו לה בכל גופה מיד ובסמוך לאירוע, זאת כפי העולה מדברים שאמרה לשוטר שהגיע למקום, במקום האירוע ובתחנת המשטרה ושתועדו בדוח פעולה ת/6. לכך יש לצרף את הצהרתה ת/9 אשר נערכה בכתב ידה ביום האירוע ובה פירוט נרחב אודות החבלות שגרם לה הנאשם.

ראיה נוספת הינה עדותה של השכנה ע.ת 10. עדותה היתה עיקבית, מפורטת ומהימנה. השכנה מתוך ביתה שמעה צעקות, הבחינה באלימות, ובאירוע מתמשך בכמה מוקדים, תוך שהיא מציינת כי היתה עדת ראיה לחלק מהאירוע {עמ' 8 שורה 14 לעדותה}. אמנם השכנה לא ידעה לזהות את הנאשם והמתלוננת. ואולם אין בכך בכדי להפחית מעוצמת עדותה לנוכח העדר היכרות מוקדמת עמם, ובהתחשב בכך שהיא צופה באירוע מתוך דירתה, מזמינה משטרה, שומעת צעקות , עדה לאלימות ורואה את השוטרים מגיעים לכייון אותו בחור וזוג עליהם צפתה. לכך יש לצרף את התיאור הכללי שמסרה ביחס לנאשם ולמתלוננת ופירטי הלבוש שלהם {עמ' 7 שורות 16-20 לעדותה} וכן למניע ששמעה בטרם החל הנאשם להכות את המתלוננת, מניע הזהה למניע שהציגה המתלוננת. העדה ציינה בעדותה, עמ' 6 שורה 26 , כי "ראיתי בחור שמחזיק בטלפון נייד ואומר לה {למתלוננת}עם מי את מדברת בטלפון מי הבחור הזה".

בנוסף, השוטר שהגיע למקום, ע.ת 1 בעדותו בעמ' 11 שורות 28-31 מציין כיצד שמע צעקות, הגיע סמוך לגן וראה את הנאשם כשהוא מחזיק בידו חגורה ומנופף בה. ולידו בחורה שלבשה שמלה לבנה. השוטר הבחין בשמלה הקרועה ובחבלות שעל המתלוננת והבחין בפחד שאחז את המתלוננת- עמ' 12 שורה 1. השוטר זיהה את הנאשם והמתלוננת באמצעות תעודות זהות , עמ' 11 שורה 31. השוטר מצא את חזייתה הקרועה של המתלוננת, וזו ציינה בפניו כי הנאשם קרע אותה ממנה, עמ' 12 שורות 6-7.

לעדותם של השכנה והשוטר, יש לצרף את התעודה הרפואית ת/2 והצילומים שהוגשו לתיק ת/5 ו-ת/8. התעודה הרפואית- ת/2 מיום האירוע, בה צויין כי לדברי המתלוננת הותקפה על ידי בן זוגה בכל הגוף ובראשה וכחלק מהממצאים צויין נפיחות אודם ושפשופים שאובחנו במתלוננת. התמונות שצורפו ת/5 +ת/8, בשחור לבן ובצבעוני, הינם מיום האירוע נערכו בתוך תחנת המשטרה ובהם ניתן להבחין בחבלות, שפשופים ואודם בכל גופה של המתלוננת, וכן בשמלה לבנה מוכתמת, קרועה ובחזייה אדומה קרועה, כפי תיאורה של המתלוננת ושל השוטר שהגיע למקום ע.ת 1.

הנאשם, על אף החשדות הכבדים שהוטחו בפניו במשטרה ובבית המשפט, בצירוף הראיות כמפורט לעיל, דבק במשטרה ובבית המשפט בגירסה מיתממת, מתחמקת, תוך הסתרת פרטים והעדר הצגת הסבר סביר ומשכנע לממצאים ביחס לאירוע ולחבלות שנגרמו למתלוננת.

הנאשם קושר עצמו למקום, למפגש עם המתלוננת, לוויכוח שהיה בניהם, לחילופי צעקות, לקללות, ולמעצרו כשהוא מנופף בחגורה בידיו לעבר שכן בסביבת מקום האירוע. הנאשם נכח עם המתלוננת מאז שנפגשו ועד למעצרו. הנאשם ידע לציין פרטים שאינם קושרים אותו ישירות לאירוע האלימות והרחיק עצמו מאירוע האלימות לחלוטין, בטענה כי אינו זוכר כלום, מבלי שהציג הסבר סביר ומניח את הדעת לחבלות שנגרמו למתלוננת. שתיקתו המגמתית במשטרה בצירוף עדותו המתחמקת בבית המשפט, והעדר הסבר סביר לשאלות שהוצגו בפניו, פועלים לחובתו.

בדוח העיכוב ת/7 צויינה תגובתו של הנאשם לפיה לא תקף את המתלוננת, דיבר אליה לא יפה קילל אותה ובגלל זה היא בכתה, וכן כי לא ראה עליה סימנים.