אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ.י. לשכת תביעות ירושלים (תעבורה) נ' ששון

מ.י. לשכת תביעות ירושלים (תעבורה) נ' ששון

תאריך פרסום : 19/08/2011 | גרסת הדפסה
תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה בירושלים
18467-08
19/08/2011
בפני השופט:
אברהם טננבוים

- נגד -
התובע:
מ.י. לשכת תביעות ירושלים (תעבורה)
הנתבע:
נועה ששון
גזר-דין

גזר דין

הנאשמת בפניי הורשעה על סמך הודאתה בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"); ועל תקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

תמצית הטענה העובדתית היא, כי בתאריך 11.10.2008 בשעה 04:04 או בסמוך לה, נהגה הנאשמת בצומת הרחובות האומן- פרסה, בירושלים, בהיותה שיכורה. בבדיקה שנערכה לה באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלה הינו מעל 400 מיקרו-גרם.

במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 30.03.2011 ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשמת את עונש המינימום- שנתיים פסילה, הקבוע בפקודה. לעומתו, ב"כ הנאשמת ביקש להתחשב בנסיבותיה האישיות של הנאשמת. מלבד זאת, טען הסנגור כי בתיק שלפנינו משטרת ישראל לא פעלה בהתאם להוראות היצרן. עוד ביקש הסנגור להתחשב בבעייתיות הקיימת בתיק השכרות.

קיימת מחלוקת בנוגע לעונש המינימום שראוי להטיל על נאשמים שנתפסו כשהם נוהגים בשכרות, כאשר כמות האלכוהול בגופם עולה על המידה הקבוע בחוק. המדינה סבורה, כי יש להשית על נאשמים אלו לכל הפחות את עונש המינימום, ורק במקרים יוצאי דופן (שלא ברור מהם) ניתן להשית פחות. מנגד ישנם מותבים בבתי משפט לתעבורה הסבורים כי בנסיבות מיוחדות שיפורטו רשאי בית המשפט להפחית מעונש המינימום באופן שרכיב הפסילה יופחת וייגזר עונש משלים- אחר. מן הראוי לציין גם, כי ישנם בתי משפט לתעבורה המפחיתים מעונש המינימום ללא כל נימוק מיוחד.

עמדתו הידועה של בית משפט זה היא כי בהתקיים נסיבות מיוחדות שיפורטו בגזר הדין, בית משפט רשאי לקבוע כי מקצתה של פסילת המינימום ייגזר כפסילה על תנאי- באופן שסך כל התקופה (בפועל ועל תנאי) לא יפחת מתקופת המינימום של שנתיים. זאת בעיקר בשל כך שעונש הפסילה הוא עונש שרק פוגע בנאשמת ולא תורם לחברה.

במקרה שלפנינו מדובר בנאשמת צעירה, בת 22, רווקה ומתגוררת בבית הוריה. הנאשמת הינה סטודנטית למנהל ומדיניות ציבורית במכללת בית ברל. עובדת לפרנסתה כמוקדונית בעיריית ירושלים. בטיעוניו לעונש הוסיף וציין הסנגור, כי הנאשמת מסייעת לאמה הסובלת מבעיות רפואיות כרוניות. זאת ועוד, לטענתו פסילת רישיונה תפגע משמעותית בלימודיה של הנאשמת, באמה ופרנסתה.

נציין כי לאחר ששירות המבחן מצא את הנאשמת מתאימה לביצוע צו שירות לתועלת הציבור, בנה לה תוכנית בהיקף של 250 שעות, אותן תבצע הנאשמת במסגרת בית חולים ביקור חולים, בירושלים, בעזרה לחולים ובעבודות סטריליזציה.

הנאשמת הודתה בעבירות המיוחסות לה, ונטלה אחריות לביצוע העבירה וחסכה מזמנו השיפוטי של בית המשפט. נציין, כי למעשה מדובר בעבירה ישנה משנת 2008.

לאור האמור ובשל נסיבותיה האישיות של הנאשמת, הגעתי למסקנה כי מן הראוי להטיל על הנאשמת עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, ולאור היותה של הנאשמת סטודנטית, כמות האלכוהול, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, הודייתה וחרטתה ואמצעי הענישה התחליפים.

שוב נציין, מחקרים מצביעים על כך ש – 60% מהנהגים שרישיונם נפסל ממשיכים לנהוג בזמן פסילה ולפיכך אין עונש הפסילה אפקטיבי בהכרח. (יש הסוברים כי המספר הנכון הוא 75%) (ראו במאמרי "על הענישה הראויה בתעבורה", הסניגור 154, ינואר 2010, עמודים 8-7).

משום שכך לא ברורה לי התעקשותה של המאשימה על עונש הפסילה, אשר אמפירית מסתבר כבעייתי ולא תורם כלל לחברה.

לסיכומו של דבר, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו אחד עשרה חודשים בפועל, בניכוי הימים בהם נפסלה מנהלית. הפסילה תחושב החל מיום 30.06.2011 (בו הפקידה הנאשמת את רישיונה), ושלושה עשר חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים, אם תנהג בזמן שכרות.

250 שעות לתועלת הציבור, אותם תבצע הנאשמת במסגרת בית חולים ביקור חולים, בירושלים, בעזרה לחולים ובעבודות סטריליזציה. השירות יבוצע בתוך שנה מהיום, והפיקוח ייעשה על ידי שירות המבחן. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשמת מוזהרת, כי אם לא תעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינה מחדש.

חרף בקשת ב"כ המאשימה, בנסיבות העניין, לא מצאתי לעכב את עונש השל"צ.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים ולשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ט אב תשע"א, 19 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ