מ דינת ישראל – משרד התמ"ת נ' סטאר רוכסנים בע"מ ואח'

החלטה

1. לפני בקשת הנאשמים לפיה יש לזכותם מהעברות המיוחסות להם בהתאם להוראות סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ")-טענת "אין להשיב לאשמה".

2. רקע עובדתי:

א. נאשמת 1 היא חברה פרטית, נאשם 2 הוא מנהלה ובעליה.

ב. כנגד נאשמת 1 הוגש כתב אישום בגין העסקה של עובדים זרים שלא כדין עבירה על סעיף 2 ו-4 (א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: "החוק").

כנגד נאשם 2 הוגש כתב אישום בגין סעיפי החוק שלעיל ובגין עבירה על סעיף 5 חוק.

ג. בהתאם לאמור בכתב האישום, נאשמת 1 התקשרה עם חברת א.פ. א.י.י.ל. פתרונות לוגיסטיים בע"מ בהסכם לאספקת עובדים לביצוע פריקת סחורה ממכולות.

ביום 07/04/03 נערכה ביקורת (להלן: "הביקורת") מטעם מפקחי משרד התעשיה המסחר והתעסוקה (להלן: "המפקחים") בליווי שוטר משטרת ההגירה ברחוב אליפלט 12 בתל אביב (להלן: "האתר").

במקום נמצאו ארבעה עובדים שפרקו מכולות ללא היתרי העסקה כדין, מתוכם זוהו שלושה בלבד.

העובדים לא היו אזרחי ישראל או תושביה ולא היו מורשים לעבוד עבור הנאשמת.

ד. בדיון שהתקיים לפני העידו עדי המאשימה מר אילן לביא, המפקח שערך הביקורת נשואת כתב האישום (להלן: "לביא") וכן מר יוסי אסרף, שוטר משטרת ההגירה, שלקח חלק בביקורת שנערכה (להלן: "אסרף"). בדיון שהתקיים לפני הגישה המאשימה מספר מסמכים, דוח החקירה שערך לביא (ת/1) חשבונית שהנפיקה חברת אייל פתרונות לוגיסטיים לנאשמת (ת/2-ת/3), רשימת עובדים שנמצאו בביקורת (ת/4), צילום של אחד העובדים שנמצא במהלך הביקורת הלחובש חולצה עליה מוטבע השם אייל פתרונות לוגיסטיים (ת/5), דו"ח פעולה שערך אסרף (ת/6), עדות שנגבתה על ידי מפקח התמ"ת מאור מגדל, מעובד שנמצא במהלך הביקורת (ת/7) ותעודות עובד ציבור בכל הנוגע לזהות העובדים שנמצאו במהלך הביקורת (ת/8).

ו. במהלך הדיון שהתקיים נמחק סעיף 6 ג' לכתב האישום.

ז. לאחר דיון שהתקיים, הודיע ב"כ הנאשמת כי סיים הבאת הראיות מטעמו, בהתאם, העלו הנאשמים טענתם לפיה "אין להשיב לאשמה".

3. טענתם העיקרית של הנאשמים היא כי המאשימה לא הוכיחה שהנאשמת לקחה חלק בהעסקתם של העובדים נשואי כתב האישום שכן התקשרה בהסכם למתן שירותים עם חברת אייל פתרונות לוגיסטיים שהעסיקה העובדים. מה גם שבעקבות הביקורת שנערכה, הושת קנס מינהלי על חברת אייל (ראה הודעת ב"כ המאשימה מיום 27/10/10 בתיק) שכן היא זו שהעסיקה העובדים .

4. המאשימה טענה כי די בראיות קלושות לפיהן בוצעה העברה על מנת לדחות טענת הנאשמים. בנוסף טענה המאשימה כי כתב האישום הוגש כנגד הנאשמת כמעסיקת העובדים בפועל, סוגית אחריותו של משתמש ביחס להעסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם נדונה בפסיקה והוכרע כי קיימת אחריות הן על קבלן כח האדם המספק את העובדים והן על הגורם שהשתמש בפועל בשירותם, בענינינו, הנאשמת.

5. דיון והכרעה:

א. בפתח הדברים אציין כי הגעתי לכלל הכרעה לפיה דין הבקשה להידחות.

ב. אני סבורה כי הצדק עם המאשימה, סוגיית אחריות המשתמש וקביעת זהות המעביד במקרים כגון זה שלפנינו מצריכה בירור אף אם מדובר בעובדים שהועסקו על ידי חברה שנתנה שירותים למשתמשת, הנאשמת שלפני.

ג. בע"פ 736/76 מדינת ישראל נ' רפאל כחלון, פ"ד לב(1) 170, 177-178 נקבע:

"בית המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום. ראיות בסיסיות לעניין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית המשפט העליון ב-ע"פ 28/49 הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השיכנוע) מן התביעה לנאשם... ". (ההדגשה שלי – א.ע.).