ת"ת
בית משפט השלום חיפה
|
30659-10-12
23/04/2013
|
בפני השופט:
גילה ספרא-ברנע
|
| - נגד - |
התובע:
מריוס חיימוביץ'
|
הנתבע:
מרכז רפואי רמב"ם
|
|
החלטה
בעניין: התנגדות לביצוע תביעה
בפניי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב. המשיבה תובעת מהמבקש אגרת חדר מיון בסך בגין טיפול שניתן לבתו הקטינה, מאי, ביום 7/2/11.
על אף החלטתי מיום 26/10/12 לא השכילו הצדדים להגיע להסדר סופי בתיק עד היום.
בדיון פירט המבקש את הבסיס לטענתו הסתמית בתצהיר "אטען כי אין כל יריבות ביני לבין התובע וכי אינני חייב לו דבר" (סעיף 2 לתצהיר, ההדגשה במקור, ג.ס.ב.). המבקש טען כי אינו חייב באגרה עקב קיום הפטור בחוק בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994, ואף טען כי לא מצא לנכון לפרט את הבסיס לטענתו מאחר והוא מגדיר מצב זה כהעדר יריבות וכי החוק מדבר בעד עצמו (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 11-20). עוד טען המבקש כי המשיבה לא שלחה לו מכתבי התראה למען הנכון, אך לא הוכיח ממתי שונה מענו, ולא הובהר מדוע נמסר לחדר המיון מען לא נכון.
עיון במסמכי התביעה ובתעודת חדר המיון, מב/1, מעלה כי למבקש הגנה איתנה בפני התביעה בשני נימוקים. האחד, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 26/10/12 הינה הודאת המשיב כי המטופלת הגיעה לחדר המיון עם הפנייה. עובדה זו מצויינת בחשבונית, הנושאת תאריך הדפסה 2.5.12 שם נרשם: "הפנייה מרופא: כן".
בתוספת השניה לחוק בריאות ממלכתי, סעיף 2(ב) נקבע:
"ב. חדר מיון
הטיפול הרפואי הניתן בחדרי מיון כרוך בתשלום עפ"י תעריפון משרד הבריאות ובתשלומים בעד שירותים שונים. כפוף לסייגים שיפורטו בהמשך.
פטור מתשלום בחדרי מיון ניתן כאשר הפונה הוא:
מבוטח שפנה לחדר מיון עם מכתב רפואי ו/או עם טופס 17, ולא אושפז...".
אין חולק כי החולה, בתו של המבקש, הגיעה עם הפנייה, שעומדת בהגדרת "מכתב רפואי", ועל כן יש בסיס לטענה כי היא זכאית לפטור.
בנוסף לא נסתרה טענת המבקש לפיה הוא זכאי לפטור גם מאחר והבת סבלה מ"פציעה הדורשת איחוי ע"י תפירה או אמצעי איחוי חלופי", כאמור בפרט 3 לסעיף הנ"ל. בתעודת חדר המיון, מב/1 כתב רופא פלסטיקאי מטעם המשיב כי האבחנה הינה: "כוויה לפני שעה מתה חם" בבדיקה נמצא: "בגב אודם עם חסר אפידרמיס 3%" וכי ההמלצה בשחרור הינה "החלפת תחבושת עם סילוורול פעם ביום לפי הסבר". ניתן לקבל את הטענה לכאורה כעונה על ההגדרה "אמצעי איחוי חלופי".
לא מצאתי תימוכין לטענת המשיבה כי חוק בריאות ממלכתי חל רק ביחסים שבין המבקש לקופת החולים שלו, וניסוח הסעיפים דלעיל הינו גורף. ממילא המשיבה מסתמכת בכתב התביעה רק על חוק בריאות ממלכתי, ועל כן בוודאי שיש לקבל את הגנת המבקש, המסתמך על אותו חוק עצמו.
התוצאה הינה שההתנגדות מתקבלת בשתי הטענות, שהוגדרו לעיל.
התצהיר יהווה כתב הגנה.
מאחר והמבקש לא פירט את טענותיו בתצהיר כנדרש בסדר דין מקוצר (ד. בר אופיר, "סדר הדין המקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית, עמ' 196), אלא רק הצהיר על מסקנה משפטית, ובדיון ניתן לו להרחיב ולטעון טענות עובדתיות חדשות, אין צו להוצאות הבקשה, אף שנתקבלה.
התיק מועבר לסדר דין מהיר.
ניתנה היום, י"ג אייר תשע"ג, 23 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.