אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מי אחראי למותו של בעל האופנוע- חברו שרכב עליו, נהג הרכב הפוגע, בית החולים?

מי אחראי למותו של בעל האופנוע- חברו שרכב עליו, נהג הרכב הפוגע, בית החולים?

תאריך פרסום : 26/06/2014 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
8684-11,8693-11
25/06/2014
בפני השופט:
1. י' דנציגר
2. י' עמית
3. נ' סולברג


- נגד -
התובע:
1. שלמה (שלומי) אלקיים
2. מדינת ישראל - משרד הבריאות

הנתבע:
1. עזבון המנוח ניב יבור
2. אוה יבור
3. מנחם יבור
4. המרכז הרפואי "הלל יפה" - נמחק
5. סרג'י זאדוניקו
6. אוסטין הולדינגס בע"מ
7. נאוה שוט
8. אריה (לב) קרייזר

פסק-דין

השופט י' עמית:

           בעל אופנוע נותן לחברו לנהוג על אופנועו בעוד הוא יושב מאחור.

 בדיעבד מתברר כי הביטוח על האופנוע הינו ביטוח אישי אשר מכסה רק את בעל האופנוע. במהלך הנסיעה אירעה תאונת דרכים בין האופנוע למכונית, ובעל האופנוע מפונה לבית החולים שם הוא נפטר מקרע באבי העורקים. העזבון מגיש תביעה נגד נהג המכונית, בית החולים והחבר שנהג באופנוע. בית החולים טוען כי לא התרשל באבחון ובטיפול הרפואי וכי גורלו של בעל האופנוע נגזר למוות כבר בתאונה; חברו של בעל האופנוע טוען שלא נהג באופנוע ברשלנות, ולחלופין, כי העובדה שבעל האופנוע התיר לו לנהוג בהיעדר כיסוי ביטוחי פוטרת אותו מאחריות כלפי עזבונו.

           אלו הסוגיות העיקריות שדורשות הכרעה בשני הערעורים המאוחדים שלפנינו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) בת"א 496/06 מיום 11.9.2011 (שתוקן ביום 26.9.2011), בגדרו התקבלה תביעת הנזיקין של המשיבים 3-1, עזבונו ויורשיו (הוריו) של ניב יבור ז"ל.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

1.        ביום 15.5.1999 בסביבות השעה 18:45 אירעה תאונת דרכים בין אופנוע ובין רכב בעיר נתניה. האופנוע היה בבעלותו של ניב יבור ז"ל (להלן: ניב או המנוח), אך בעת התאונה נהג בו חברו, שלומי אלקיים (להלן:שלומי), בעוד ניב ישב מאחור כנוסע. ברכב, שהיה בבעלות החברה "אוסטין הולדינגס בע"מ", נהג עובד החברה זאדוננקו סרגיי (להלן: סרגיי). התאונה אירעה לאחר שסרגיי לא ציית לתמרור עצור שהיה מוצב בכיוון נסיעתו ונכנס לצומת מבלי לתת לאופנוע שבא משמאלו זכות קדימה. בעשותו כן חסם את דרכו של האופנוע שהתנגש בו. בעקבות התאונה נפצע ניב באורח קשה ופונה לבית החולים הלל יפה (להלן: בית החולים), שם בסביבות השעה 22:45 נפטר המנוח מקרע באבי העורקים.

           נספר כי נגד סרגיי הוגש כתב אישום והוא הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בצירוף תקנה 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (ת"פ (תעבורה נת') 10439/99 מדינת ישראל נ' זדוננקו (10.9.2000) (להלן: ההליך הפלילי)). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעורו של סרגיי והפחית את משך המאסר בפועל ל-5 חודשים אך הותיר את תקופת הפסילה של 10 שנים על כנה (ע"פ (מחוזי ת"א) 70451/01 זדוננקו נ' מדינת ישראל (9.1.2002)).

2.        בדיעבד התברר כי פוליסת הביטוח שהוציא ניב לאופנוע הייתה נקובה בשמו בלבד, ועל כן אינה מכסה את נהיגתו של שלומי. לפיכך, לפי סעיף 7(6) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק או חוק הפיצויים) נשללה זכאותם של המשיבים 3-1, עזבונו והוריו של המנוח (להלן: המשיבים), לפי חוק זה. על כן, ובהתאם להוראות סעיף 8(ג) לחוק הפיצויים הקובע כי אין בייחוד העילה הקבוע בסעיף 8(א) "כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין של מי שאין לו עילת תביעה על פי חוק זה", המשיבים הגישו תביעת פיצויים מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התביעה, שהוגשה ימים ספורים בלבד לפני חלוף תקופת ההתיישנות, הוגשה נגד בית החולים, משרד הבריאות (להלן: המדינה), סרגיי, שלומי, וגב' נאוה שוט, שעבדה והייתה בעלת מניה אחת בחברת אוסטין הולדינגס בע"מ (בית החולים נמחק בהמשך שכן אינו אישיות משפטית).

3.        לאחר ניתוח מקיף של חוות דעת המומחים וחומר הראיות שהונח בפניו, בית משפט קמא קיבל את תביעת העזבון. ניתן לתמצת את פסק דינו של בית משפט קמא במסקנה הבאה: בית החולים התרשל באבחון מצבו של ניב ובטיפול בו ולולא הרשלנות ניתן היה להצילו. גם לשלומי, שנהג באופנוע, הייתה אחריות תורמת לתאונה. לפיכך יש לחלק את האחריות בין בית החולים ובין האחראים לתאונה - סרגיי ושלומי - לפי אשמתם היחסית. להלן אעמוד בקצרה על עיקרי המסקנות והממצאים של בית משפט קמא:

           א.        נדחו טענות המערערים לתחולת חוק הפיצויים. נקבע שניב ידע כי הביטוח אינו מכסה את נהיגתו של שלומי, ועל כן נשללת זכאותו לפי סעיף 7(6) לחוק הפיצויים.

           ב.        לשאלת התרשלות בית החולים, בית משפט קמא העדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם העזבון, ד"ר אמר. נקבע שניב הגיע לבית החולים בסביבות השעה 19:18 - בהתאם לרישום בדו"ח הנט"ן ובניגוד לרישום על מדבקת בית החולים לפיה שעת הגעתו הייתה 19:32 - כשהוא במצב יציב יחסית, בהכרה מלאה וסובל מקרע חלקי באבי העורקים. בכל מהלך שהותו של ניב בחדר הטראומה, לא התעורר אצל הרופאים כל חשדלקרע באבי העורקים, למרות שהאופן בו המנוח נפגע והסימנים הקליניים היו צריכים להעלות, לכל הפחות, חשד. רשלנות הצוות הרפואי באה לידי ביטוי לכל אורך הטיפול הרפואי שניתן למנוח בהתעלם מאפשרות לקרע באבי העורקים; ניתנו נוזלים בכמות גדולה ובמהירות רבה ללא התחשבות בנוזלים שניתנו בנט"ן; ללא תשומת לב לצורך לאזן את לחץ הדם ולכך שלחץ דם גבוה עלול לגרום להרחבת הקרע ולפריצה של כל השכבות. כל אלה הביאו להחמרה במצבו של ניב ולהיווצרות קרע מלא באבי העורקים שגרם למותו. גם ההחלטה לנתח את המנוח נתקבלה באיחור וכך גם הבאתו לחדר הניתוח ותחילת הניתוח. סופו של דבר, המנוח הוחש לחדר הניתוח, כירורג בכיר כונן ומומחה כונן לכלי דם הוזעקו באיחור מהבית, ובינתיים, לאחר פתיחת בית החזה, נאלץ הכירורג שטיפל במנוח בחדר הטראומה, ללחוץ בידו על אבי העורקים ולהמתין עד להגעתם של הרופאים הכוננים.

           המסקנה כי בית החולים התרשל נבעה, בין השאר, מהעברת נטל ההוכחה למדינה, בשל נזק ראייתי שבא לידי ביטוי ברישומים רפואיים חסרים וסותרים ואובדן שני צילומי החזה שנעשו לניב. בשל כך, נקבע כי לא ניתןלדעת במידה מספקת של וודאות מה היה מצב הקרע בעת הגעתו של ניב לבית החולים, ונמנע מהמשיבים מידע חשוב לעניין התנהלות הצוות הרפואי, שעות ביצוע הפעולות ותוצאות הבדיקות.

           עם זאת, נקבע כי העובדה שד"ר סנדלר, הכירורג התורן במיון, מעולם לא ביצע ניתוח מסוג זה אינה מעידה על רשלנות, וגם לא נמצא שפרוצדורת הניתוח חרגה מהפרקטיקה המקובלת בתחום.

           ג.        בית משפט קמא דחה את טענת המדינה לפיה אין קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק, מן הטעם שגורלו של המנוח נחרץ למוות כבר בעת התאונה בשל הקרע באבי העורקים. נקבע כי הקרע שנגרם בתאונה היה קרע חלקי. משכך, ומאחר שפצועים המגיעים לבית החולים עם קרע חלקי שורדים אם האבחנה נעשית בזמן ומטופלת בהקדם, נשמט הבסיס תחת טענת המדינה. בשורה התחתונה נקבע כי הוכח במאזן ההסתברויות קשר סיבתי בין ההתרשלות ובין מותו של ניב.

           ד.      בהתייחס לאחריות שאר הנתבעים, בית המשפט קבע את אחריותו של סרגיי לתאונה על בסיס ממצאי פסק הדין הפלילי שהרשיע אותו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. כן נקבע כי לשלומי אשם תורם בשיעור של 20% לקרות התאונה, מאחר שלא האט את מהירות נסיעת האופנוע ונכנס לצומת במהירות גבוהה שלא אפשרה לו לעצור בבטחה, על אף שראה כי רכבו של סרגיי גולש לצומת. עוד נקבע שאין מקום להטיל על נאוה אחריות אישית או אחריות כאורגן של החברה.

           ה.      נקבע כי אין בעובדה שניב נתן לשלומי לנהוג ללא ביטוח בכדי לשלול או להפחית את זכות העזבון לפיצויים, ואין לקבל את הטענה לאשם תורם מצדו של ניב בשל כך. זאת, בשל היעדר קשר סיבתי בין הנהיגה ללא ביטוח לבין דרך הנהיגה של שלומי.

           ו.         נקבע כי סרגיי, שלומי ובית החולים חייבים בנזקם של המשיבים ביחד ולחוד, בחלוקה כדלקמן: 55% המדינה, 35% סרגיי ו-10% שלומי. בית המשפט העריך את הנזק שנגרם למשיבים ופסק פיצוי בגין כאב וסבל, הפסדי שכר ב"שנים האבודות", הפסדי פנסיה וקצבת זקנה, הוצאות קבורה והוצאות משפט.

           בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 26.11.2011 תוקנו מספר טעויות סופר שנפלו בפסק הדין: תוקן סכום השכר הממוצע במשק נכון ליום מתן פסק הדין; תוקן חישוב השכר כך שיעשה על בסיס ברוטו בהתחשב בכך שאין מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים, ובהתאם לכך תוקן גם חישוב שכר טרחת עורך דין. לאחר התיקונים הנ"ל עמד סכום הפיצוי הכולל על 3,205,387 ש"ח, נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף שכ"ט עורך דין בגובה 15% בצירוף מע"מ.

4.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסבים שני הערעורים שלפנינו, האחד מטעמו של שלומי (ע"א 8684/11) והשני מטעם המדינה (ע"א 8693/11).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ