מינצר נ' מועצה מקומית אלקנה

החלטה

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה על הקפאת הליכי מכרז מטעם המשיבה (להלן- המכרז השני), אשר בא להחליף מכרז קודם, בו השתתף המבקש כמציע, ואשר בוטל על ידי המשיבה (להלן- המכרז הראשון).

מסתבר שעל פי הנטען בבקשה, ההחלטה בדבר ביטול המכרז הראשון נודעה למבקש עוד ביום 5/2/13, משמע לפני כשבועיים ימים, כאשר לפני כשבוע, ביום 12/2/13, כבר פנה המבקש למשיבה בהשגה על ההחלטה. משמע, לכל המאוחר ביום 12/2/13 המבקש ידע על הפגמים שלטעמו נפלו בהחלטת ביטול המכרז הראשון, באופן המצדיק לטעמו ביטול החלטת הביטול.

והנה, עד אתמול לא פנה המבקש לבית המשפט בכל הליך שמהותו תקיפת החלטת ביטול המכרז הראשון. יתר על כן, אף הבקשה הנוכחית, שהוגשה אתמול לקראת השעה 21:00, לא לוותה בהגשת תובענה לביטול החלטת הביטול, אלא שבגוף הבקשה נאמר שתובענה כזו תוגש תוך 7 ימים מיום הגשת הבקשה.

אכן, הפסיקה הכירה באפשרות ליתן סעד זמני אף טרם הגשת תובענה רלבנטית, אך זאת במקרים חריגים במיוחד, עת הצורך במתן הסעד הזמני הוא כה בהול, עד שלא ניתן להמתין להגשת התובענה. נשאלת השאלה, האם כך הם פני הדברים בענייננו?

את הבהילות שבהגשת הבקשה נימק המבקש בכך שהיום צפויים להתחיל הליכי המכרז השני, כאשר הוא מצביע על כך שסיור מציעים קבוע להיום, וכן שחוברת המכרז השני ניתנת לרכישה רק היום. אולם איש אינו מונע מהמבקש להשתתף בפעולות אלה של המכרז השני. וגם לאחר השלמת פעולות (ראשוניות ביותר) אלה, שתהיה היום, עדיין רחוקה עד מאד הדרך מסיום הליכי המכרז השני. קל וחומר עד להכרזה על הזוכה במכרז. וקל וחומר בן בנו של קל וחומר עד למימוש בפועל של ההכרזה על הזוכה, שרק בנקודה זו ניתן כבר לדבר על תחילת קביעת מצב עובדתי שעשויה לעמוד למבקש לרועץ ככל שתתקבל התובענה שיגיש כנגד החלטת ביטול המכרז הראשון.

משכך, בשום אופן לא ניתן לומר כי אי מתן הסעד הזמני נשוא הבקשה תפגע בזכויותיו של המבקש בניסיונותיו לבטל את החלטת ביטול המכרז הראשון. דברים אלה היו נאמרים אף אם היתה בפניי תובענה המבטאת ניסיונות אלה, ועל כן הם נכונים שבעתיים כאשר מתבקש הצעד הנדיר של סעד זמני ללא הגשת תובענה.

בנסיבות אלה, אף מבלי להיזקק לסיכויי הצלחת המבקש בתובענה (שטרם הגיש), ברור כי אין כל מקום לקבל את הבקשה לסעד זמני. לפיכך, הריני דוחה את הבקשה על הסף.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, יש מקום לחייב את המבקש בהוצאות. לא מדובר בהוצאות לטובת המשיבה, כיוון שזו לא נדרשה לכל תשובה לבקשה, ולא נגרם לה כל חסר כספי כתוצאה מהבקשה. אלא, המדובר בהוצאות לטובת אוצר המדינה, וזאת נוכח הגשת בקשה זו כבקשה בהולה, על כל המשתמע מכך. לפיכך, הריני מחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ג, 20 פברואר 2013, שעה 9:18, בהעדר הצדדים. העתקים יועברו לצדדים לאלתר.