פסק דין
1.לפניי תביעה למתן צו עשה וסעד הצהרתי, לפיה מתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעים לעשות שימוש שאינו שימוש למגורים או שימוש חקלאי בנחלה במושב עזריקם וכן יצהיר, כי מחובת הנתבעים לשלם לתובעת דמי שימוש או דמי שכירות ראויים על פי נהליו של התובע.
2.הנתבעים הינם המחזיקים כבנים ממשכים של מי שהיו ברי הרשות במשק מס' 39 במושב עזריקם, גוש 2597, חלקה 25 (להלן:- "המשק" או "הנחלה"), על פי הרשאה שניתנה להם על ידי אגודת מושב עזריקם, לפי הסכם משבצת שנחתם בין התובע ובין האגודה.
לטענת התובע, מפעילים הנתבעים במשק החל מיום 24.1.99 נגריה והם לא הפסיקו להפעיל אותה למרות שמדובר בשימוש חורג במקרקעין.
התובע עותר לפיכך לצו מניעה אשר יאסור על הנתבעים לקיים במקום נגריה וכן מבקש להורות על חיוב הנתבעים בדמי שימוש ראויים או בדמי שכירות עבור שטח הנגריה.
3.יצויין, כי בתחילה הוגשה התביעה נגד כהן אלברט ועליזה, אשר התגוררו במשק והיו בעלי הזכויות בו, אלא שהשניים הלכו לעולמם בשנים 1996 ו-1998 בהתאמה ומאז מחזיקים הנתבעים במשק.
4.הנתבעים העלו בכתב ההגנה מטעמם טענות שונות, לרבות התיישנות, שיהוי והכחשה של טענות התובע.
5.בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 1.3.10, הסכימו הנתבעים למתן צו מניעה, ואף הסכימו כי חלה עליהם החובה לשלם דמי שימוש בגין השימוש החורג, אלא שהם חלוקים עם התובע על תקופת השימוש החורג ועל היקפה.
הנתבעים טוענים, כי התובע אינו מאפשר להם להגיש בקשה לאישור שימוש חורג מסיבות שונות, לרבות סרובם של הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים המבוקשים על ידו ולפיכך, מבקשים כי בית המשפט יקבע מועד להפסקת השימוש החורג, שבמהלכו יתאפשר להם קבלת אישור לשימוש חורג, כשהם מבקשים שהתובע יאפשר לעשות כן בתוך התקופה האמורה ולא ימנע מטעמים פסולים את בירור הבקשה.
הנתבעים אף מסכימים לצו פיצול סעדים, על מנת שבמסגרת תובענה שתוגש על ידי התובע תתבררנה לגופו של עניין טענות הצדדים.
6.ב"כ התובע טוען, כי יש מקום ליתן צו מניעה מיידי ואין כל הצדקה ליתן לנתבעים ארכות כלשהן.
7.במהלך ישיבת יום 1.3.10 נחקר הנתבע והצדדים סיכמו טענותיהם ולאחר הישיבה שהתקיימה צרף ב"כ התובע לבקשת בית המשפט את החלטה מס' 1101 של מועצת מקרקעי ישראל.
8.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש ממש בטענות הנתבעים ויש מקום לאפשר להם למצות את טענותיהם ובקשותיהם כלפי הנתבע טרם יכנס לתוקפו צו המניעה.
9.על פי כתב התביעה, הפעם היחידה בה ביקר פקח של התובע אצל הנתבעים היתה בשנת 1999.
מאז ועד עובר להגשת התביעה לא ביקר פקח במקום.
הנתבעים טוענים, כי את השימוש החורג החלו לפני כשלוש או ארבע שנים, כאשר השוכר של המבנה המנהל את הנגריה לא משלם דמי שכירות בגין המבנה, שכן הוא השקיע במקום. עוד טען הנתבע בחקירתו, כי שטח הנגריה הינו פחות מחמש מאות מ"ר והינו כמאה וחמישים מ"ר. הנתבע טען בנוסף, כי בשנת 2002 או בסמוך לכך נעשה שינוי במבנה המשמש היום את הנגרייה והוא לא במצב בו היה המבנה בשנת 99', וכן, כי במשך השנים האחרונות, פרט לשימוש במבנה כנגריה שימש המבנה גם לצרכים חקלאיים כגון אחסנת דלעת. על פניו, טענותיו אלה של הנתבע כלל לא נבדקו על ידי התובע, אשר במשך שנים ארוכות לא פנה אל הנתבעים ולא שלח מי מטעמו על מנת שיבדוק את המצב בשטח. גם התביעה שלפניי הוגשה מבלי שקדמה לה פנייה כלשהי של התובע (אם כי אציין בהקשר זה, כי לאור ההסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים, לא הובררה שאלה זו עד תום).
הנתבע טען בנוסף, כי בשנת 2001 לערך הגיש למועצה האזורית תוכניות אלא שהן אבדו במועצה ולפני חודשים אחדים הגיש תוכניות למנהל, אלא שהמנהל לא מטפל בתוכניות, הן בשל פטירתם של המנוחים והן בשל ההליך המשפטי המתנהל בבית המשפט.
10.החלטה 1101 של מועצת מקרקעי ישראל קובעת, כי המנהל יאפשר שימוש חורג בשטח שאינו עולה על 500 מ"ר, כאשר התנאים למתן השימוש החורג הינם, בין היתר, הסדרת השימושים הלא מוסדרים בנחלה ותשלום חובות העבר.
ב"כ התובעת טוען לפיכך, כי היות ולא הוסדר עניין התשלום בגין חובות העבר, אין מקום ליתן שימוש חורג ואילו הנתבעים טוענים, כי בשל המחלוקת בגין השימוש לתקופת העבר, יש ליתן את ההיתר לשימוש חורג ולברר במקביל את שאלת חובות העבר.
11.הנני סבורה, כי בנסיבות שנוצרו, כאשר יש מחלוקת אמיתית בנוגע לחובות העבר, המנהל אינו יכול להתעלם מטענות הנתבעים כאשר הוא אוחז בהיתר לשימוש חורג כשוט, כך שהנתבעים לא יקבלו את ההיתר אם לא ישלמו את חובות העבר על פי תכתיביו.