פסק דין
הקדמה
ביום 17.6.12 הגישו העותרים את עתירתם בה ביקשו כי יינתן צו המורה למשיבה ליתן לעותר 2 אזרחות ישראלית, ולחילופין להורות למשיבה להעניק לעותר אשרה ארעית מסוג א/5 למשך תקופת ניסיון "ובאם יעמוד העותר 2 בתקופת הניסיון תוענק לו אזרחות ישראלית".
לאחר הגשת העתירה ביום 13.11.12 שלחה גב' אירית לאובל ראש דסק דרום, באגף מרשם ומעמד, מחלקת אשרות וזרים, דסק דרום ברשות האוכלוסין וההגירה, במשרד הפנים מכתב לעותרים בו הודיעה כי הוחלט לאפשר לעותר "להתחיל הליך לקבלת מעמד מכוח בת זוג ישראלית בקיצור התקופה הנדרשת לקבלת רישיון לישיבת ביקור (עובד זמני) ב/1". לצורך קבלת רישיון תושב ארעי מסוג א/5 נדרש העותר, בין היתר, להפקיד ערבות בנקאית להבטחת יציאתו מישראל בסך 30,000 ₪.
בעקבות הודעה זו עתרה המשיבה לסילוק עתירת העותרים על הסף, משנטען כי עם מתן ההודעה האמורה "העתירה במתכונתה הנוכחית אינה רלבנטית עוד, ואין כל מקום לדון בה". עוד נטען כי אם העותרים אינם שבעי רצון מההחלטה יהיה עליהם לתקוף את ההחלטה "דבר שאינו אפשרי במתכונתה הנוכחית של העתירה". המשיבה הסתמכה בטיעוניה על בג"צ 8476/08 ז'ורבין נ' משטרת ישראל ועת"מ (מחוזי ירושלים) 25219-01-12 אבנגלין המאירי נ' משרד הפנים.
העותרים ביקשו לדחות את בקשת המשיבה לסילוק על הסף של עתירתם ועתרו לדיון בעתירה לגופה, או "לחילופין לדחות את דרישת המשיב להפקדת ערבות בגובה 30,000 ₪..." כמו כן ביקשו העותרים להשית על המשיבה הוצאות בגין הגשת העתירה, אשר אך בעקבותיה הגישה המשיבה את הודעת רשות האוכלוסין וההגירה מיום 13.11.12.
בדיון שהתקיים ביום 2.12.12, לאחר שב"כ הצדדים חזרו על טיעוניהם, הסכימו ב"כ הצדדים להגיש סיכומים לגבי שתי שאלות, הראשונה באשר ל"אורך התקופה שבמהלכה תיבחן זכאותו של העותר לקבלת אזרחות", השנייה "בקשת ב"כ העותר לפסיקת הוצאות".
שאלת אורך התקופה שבמהלכה תיבחן זכאותו של העותר לקבלת אזרחות
טענת המשיבה כי לא ניתן במסגרת עתירה זו להתייחס לשאלת אורך התקופה שבמהלכה תיבחן זכאותו של העותר לקבלת אזרחות.
לטענת המשיבה, כאמור, העתירה מוצתה "במתכונתה הנוכחית ומן הדין היה לסלקה". לפיכך, לטענתה, היה על העותרים, במידה ואין הם מסכימים להשלים עם החלטת המשיבה מיום 13.11.12, לפנות למשיבה בבקשה לקיצור תקופת ההליך המדורג, ורק לאחר מכן, במידה ובקשתם לא תענה, לפנות בעתירה חדשה לבית משפט זה. כדברי המשיבה "בהעדר פניה לרשות המוסמכת ובהעדר החלטתה בעניין, ממילא לא מתקיים הבסיס הנדרש לשם קיום ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות שטרם ניתנה, בבקשה שטרם הובאה בפניה" (סעיף 21 לתגובת המשיבה).
תשובת העותרים לטענה זו, כי בקשתם מעולם לא היתה להתחיל את ההליך המדורג, אלא שבקשתם היתה ליתן אזרחות מידית לעותר, או לחילופין תקופת מבחן במהלכה ישהה העותר בארץ מכוח אשרה א/5. כטענת העותרים "את האזרחות ביקשו העותרים להעניק לעותר 2 לאלתר, הווה אומר שמדרך קל וחומר, כל בקשה לקיצורו של ההליך משתמעת מבקשה זו להענקת אזרחות לאלתר, או להענקת מעמד ארעי מסוג א/5 לתקופת ניסיון מוגבלת בזמן, ועל כן טענה זו אין בה ממש". ובהמשך "... כלומר, ידעה המשיבה על בקשתם של העותרים לקיצורו של ההליך ואין זו הפעם הראשונה בה מועלה הדבר לפניה, אלא שכפי שיפורט להלן, בחרה המשיבה להתעלם בצורה סדרתית מפניותיהם של העותרים, זאת תוך הפרת החובה לפעול פעם אחר פעם. וכך נוהגת היא גם עתה" (סעיפים 3, 4 לתשובת העותרים לתגובת המשיבה).
לכאורה, יש ממש בטענת המשיבה כי הודעת המשיבה מיום 13.11.12 הינה בבחינת החלטה חדשה אשר אם מבקשים העותרים לתוקפה ראוי היה כי יתכבדו ויגישו עתירה חדשה, שכן, אין העתירה במתכונתה, כפי שהוגשה, מתייחסת להודעה האמורה, שכאמור ניתנה לאחר הגשת העתירה.
אם בסופו של דבר, החלטתי לדון בפלוגתא שהוצגה, היינו התייחסות לשאלת אורך התקופה שבמהלכה תיבחן זכאותו של העותר לקבל אזרחות, הרי שזה משום שהעותרים ביקשו לעשות כן, במסגרת עתירה זו, לאחר שהמתינו לקבלת התייחסות המשיבה לבקשתם למתן אזרחות ישראלית לעותר 2 כשלוש וחצי שנים, מאז פסק דינו של כב' השופט נעם סולברג בעת"מ (מחוזי ירושלים) 8639/08. זאת ועוד, במסגרת תגובות הצדדים לפלוגתאות שנוסחו בדיון ביום 2.12.12, ניתנה להם אפשרות לפרוש את טענותיהם ונימוקיהם.
דיון לגופו של עניין בשאלת אורך התקופה, הנזכרת במכתב מיום 13.11.12, שבמהלכה תיבחן זכאותו של העותר לקבלת אזרחות
העותרת עלתה ארצה בשנת 1996 עם בעלה המנוח מר מימון ז"ל, וקיבלה אזרחות ישראלית עם עלייתה ארצה. בשנת 1999 נפטר מר מימון ז"ל. בשנת 2001 נישאו העותרים. לאחר נישואיהם פנו העותרים למשרד הפנים בבקשה להתחיל בהליך המדורג. לאחר חלוף שנים ומשלא עלה בידי העותרים להשלים את ההליך המדורג, כך שהעותר יזכה באזרחות ישראלית, פנו העותרים ביום 4.8.08 בעתירה מנהלית הנזכרת לעיל, לבית המשפט המחוזי בירושלים. לאחר הגשת העתירה ביום 27.4.09 התקבלה החלטת המשיבה בה נאמר, בין היתר, כי לנוכח מעורבותו בפלילים של העותר וחשד כי מעמדה של העותרת "הושג על יסוד פרטים כוזבים", הוחלט ע"י המשיבה לסרב לבקשת העותר להתאזרח בישראל. לאחר דברים אלה, ולאחר שהעותרים ביקשו למחוק את העתירה שהגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים ולאפשר להם לפנות פעם נוספת למשרד הפנים, נמחקה עתירתם, כאמור.
לאחר מחיקת העתירה פנו העותרים, באמצעות בא כוחם, ביום 18.8.09 בבקשה להסדיר את מעמדו של העותר (נספח ט' לעתירה). פניה זו לא זכתה מעולם לתגובה.
ביום 21.12.09 פנו העותרים, באמצעות בא כוחם, פעם נוספת למשיבה, הפעם הפניה נעשתה ללשכה המשפטית של משרד הפנים (נספח י' לעתירה), גם פניה זו לא נענתה.
ביום 21.1.10 פנו העותרים באמצעות בא כוחם, פעם נוספת למשיבה (נספח יא' לעתירה), גם מכתב זה לא נענה.
ביום 9.12.10 פנו העותרים, באמצעות בא כוחם, פעם נוספת למשיבה (נספח יב' לעתירה), הפעם זכו העותרים לקבלת תשובה מהמשיבה, מהגב' אלינור גולן ראש דסק מרכז, ברשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול. נאמר בתשובה כי פנייתם של העותרים הועברה לטיפול "הגב' אירית לאובל האמונה המקצועית על לשכת האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול בבאר שבע, אשר תשיבך ישירות".
לאחר פרק זמן נוסף שלחו העותרים, באמצעות בא כוחם, ביום 31.5.12 פניה נוספת "התראה אחרונה בהחלט, טרם הגשת עתירה מנהלית" (נספח יד') אשר אף בה, כבקודמותיה, פרשו את מלוא טענותיהם. גם פניה זו נותרה ללא מענה.