אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מזונות של קטינות והחלת עקרונות השוויון והצדק על מזונות אלה

מזונות של קטינות והחלת עקרונות השוויון והצדק על מזונות אלה

תאריך פרסום : 12/08/2015 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה קריית גת
40995-11-12
03/08/2015
בפני השופטת:
פאני גילת כהן

- נגד -
תובעות:
1. פלונית- קטינה
2. פלונית- קטינה
3. באמצעות אמן ואפוטרופסיתן- פלונית

עו"ד שרית ישר
נתבע:
אלמוני
עו"ד טל קולסקי
פסק דין
 

 

 

פתח דבר

 

עניינו של ההליך הוא פסיקת מזונותיהן של התאומות, XXXX, ילידות XXXX כבנות שלוש שנים כיום (להלן: "הקטינות" ו/או "הילדות").

 

התביעה הוגשה ע"י אם הקטינות (שתיקרא להלן לשם הנוחות: "התובעת" ו/או "האם") כנגד אביהן (להלן: "הנתבע" ו/או "האב").

 

במקביל להליך שבכותרת נדונה והוכרעה סוגיית משמורתן של הקטינות, שנמסרה בידי האם, ונקבעו הסדרי הראייה בינן ובין האב.  

 

ואלו העובדות הרלבנטיות לענייננו

 

  1. הקטינות נולדו מחוץ למסגרת נישואין. הוריהן (להלן: "הצדדים") מעולם לא נישאו זה לזו.

            בין הצדדים הייתה אמנם היכרות מוקדמת, אשר התפתחה לכדי מערכת יחסים רומנטית אך היא נמשכה זמן קצר יחסית, ולאחריה חידש האב מערכת יחסים זוגית שניהל עם אחרת קודם לכן, שנמשכת עד עצם היום הזה.

            אותה עת היו שני הצדדים פנויים – האם רווקה ואילו האב גרוש ואב לשני ילדים.   

 

  1. בתקופת הקשר הרומנטי בין הצדדים ביקשה התובעת, שהייתה בשנות השלושים לחייה ובלא ילדים, להרות ולהפוך לאם, והנתבע הסכים להביא עמה ילדים לעולם. בשלב מסוים הבינו הצדדים כי בשל אילוצים כאלה ואחרים, הליך ההתעברות, ככל הנראה, לא יתממש בדרך הטבע, כי אם בדרך של הזרעה מלאכותית ובהפריה חוץ גופית (IVF), והנתבע הסכים גם לכך.

 

  1. משנפל דבר והצדדים קיבלו ההחלטה, החלה התובעת בהליך של טיפולי פוריות, אך בטרם הוחל בטיפול ועל פי הנהלים, המציאו הצדדים תצהיר המאומת בידי נוטריון ובמסגרתו הצהיר הנתבע, כי אין הוא נשוי; כי הצדדים מנהלים משק בית משותף וחיים יחדיו מזה שנה ומחצה וכי אין להם ילדים משותפים.

 

  1. בפי הצדדים גרסאות שונות ביחס לנסיבות בהן ניתנה הסכמת הנתבע. בעוד התובעת טוענת, כי הניסיונות להרות, לרבות טיפולי הפוריות הם פרי החלטה משותפת של הצדדים שהתקבלה מעצם היותם בני זוג, טוען הנתבע, כי הסכמתו ניתנה מתוך רחמים כלפי התובעת וכמעשה חסד, הגם שמערכת היחסים הרומנטית ביניהם שנמשכה כחודש וחצי בלבד כבר הסתיימה, ולאחר שהפילה בפניו תחינותיה כי יתרום לה את זרעו ויחסוך ממנה הצורך בקבלת תרומת זרע מתורם אנונימי.

 

בסופו של הליך, הצליחה התובעת להרות מזרעו של הנתבע, והקטינות נושא התובענה נולדו בשעה טובה.

 

  1. מערכת היחסים הרומנטית של הצדדים הסתיימה, עפ"י גרסת התובעת, כבר בתחילת ההיריון, וקודם לכן נותק וחודש הקשר בין הצדדים לסירוגין. על רקע זאת, טען הנתבע, כי מאחר ולא היה חלק מהליך ההזרעה, אין הוא יכול לדעת בוודאות האם הוא אבי הקטינות. לפיכך הופנו הצדדים על ידי בית המשפט לביצוע בדיקה לסיווג רקמות. על יסוד האמור בחוות הדעת מהמעבדה לסיווג רקמות ניתן ביום 20.8.2013 פסק דין (ע"י כב' סגנית הנשיאה, כתוארה דאז, השופטת אבירה אשקלוני), לפיו הנתבע הינו אביהן של הקטינות.

 

  1. ביום 21.11.2012 הוגשה התובענה שבכותרת.

 

            ביום 22.10.2013 ניתנה ע"י המותב הקודם (כב' השופטת ר. קודלר עיאש) החלטה בעניין מזונותיהן הזמניים של הקטינות, ולפיה חויב הנתבע לשלם דמי מזונות זמניים חודשיים בסך 3,000 ₪ עבור שתי הקטינות בצירוף סך של 1,000 ₪ בחודש עבור המטפלת ובמחצית מן ההוצאות הרפואיות החריגות, ככל שתהיינה. מועד תחילת החיוב נקבע כיום הגשת התביעה.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 6.1.2013, קודם למתן פסק הדין בעניין אבהות הנתבע ביחס לקטינות, הסכימו הצדדים כי הנתבע יישא בתשלום מזונות זמניים עבור הקטינות החל מיום 15.1.2013 בסך של 2,500 ₪ לחודש.

 

ההחלטה המאוחרת למזונותיהן הזמניים של הקטינות ניתנה, אפוא, לאחר שהתובעת פנתה בבקשה לפסיקת מזונותיהן הזמניים, ובה עדכנה את הסכומים שנתבעו.

 

  1. בית המשפט קיים שלוש ישיבות קדם משפט בעניין התובענה שבכותרת (ע"י שלושה מותבים שונים שלו) ומשלא עלה בידו, למרות ניסיונות רבים, להביא הצדדים להסכמות נקבע התיק לשמיעת הוכחות.

 

  1. הצדדים לא זימנו עדים זרים להעיד בפני בית המשפט, והם נחקרו חקירות נגדיות כל אחד בעתו אודות גרסאותיהם ובישיבה נפרדת סיכמו טענותיהם בע"פ.

 

טענות הצדדים בתמצית

 

  1. התובעת:

 

9.1        הצדדים, הורי הקטינות, הם יהודים. לפיכך, בכל הקשור למזונות הקטינות, חל הדין האישי, על פי סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט – 1959.

 

9.2        חובת המזונות של הנתבע ביחס לקטינות היא אבסולוטית נוכח גילן.

 

9.3        הנתבע הועסק כ***, ויש לו הכשרה נוספת בתחום הגינון, ומשכך פוטנציאל ההשתכרות שלו גבוה, ויש לו היכולת לזון ולפרנס את הקטינות.

 

9.4        הסדרי הראייה שבין הנתבע והקטינות מצומצמים, נטל גידול הקטינות, על כל הנובע מכך, מוטל על כתפי התובעת, ולכן על גובה דמי המזונות להיקבע תוך התחשבות גם  בעובדה זו.

 

  1. הנתבע:

 

10.1      במקרה שבפנינו יש להביא בחשבון את נסיבות הורייתן של הקטינות: התובעת  כמהה להפוך לאם, ומשנקעה נפשה מלתור אחר זוגיות, היא הביעה רצונה המפורש להיות אם יחידנית, תוך לקיחת האחריות המלאה לכך ובלא שיש או תהיינה לה דרישות כלשהן ממנו. הצדדים הסכימו ביניהם שתמורת הסכמת הנתבע לתרום מזרעו לתובעת על מנת שתהרה ממנו, היא תוותר על כל דרישה ממנו הנובעת מהיותו האב, לרבות בפן הכלכלי. על כן, על התובעת לכבד ההסכם שבין הצדדים. הנתבע אינו טוען כי הוא פטור ממזונות הקטינות, אך לשיטתו, בנסיבות אלו יש לחייבו במזונות מינימאליים.

 

10.2      הוא מעולם לא התכוון לנהל עם התובעת משק בית משותף ו/או לנהל עמה מערכת יחסים זוגית.

 

10.3      פוטנציאל ההשתכרות שלו נמוך, ומכל מקום נמוך משל התובעת. הוא פוטר מעבודתו; לא עלה בידו להשלים חוק לימודיו האקדמאיים; אין לו הכשרה מקצועית פרט להכשרה כמדריך נוער; אין בבעלותו רכוש כלשהו; גילו מתקרב ל-50 שנה; הוא סמוך על שולחן זוגתו לחיים ונעדר יכולות כלכליות לזון את הקטינות באופן בו מצופה ממנו ע"י התובעת לעשות זאת; הוא אב לשני ילדים נוספים מנישואין קודמים (ילדיו כיום בגירים בגילאי X ו-X בקירוב).

 

10.4      בניגוד אליו, התובעת היא אישה צעירה ומוכשרת, בעלת השכלה אקדמאית ונושאת משרה ניהולית; מצבה הכלכלי טוב; הכנסתה מעבודה גבוהה והיא נהנית מתנאי העסקה משופרים.

 

10.5      צרכי הקטינות כפי שפורטו בתובענה הם מופרזים ומנותקים מהמציאות.

 

10.6      יש להחיל את עקרון השוויון בין המינים גם בדיני המזונות, כך שאף האם תשתתף במזונות הקטינות.

 

10.7      בעטייה של התנהגות התובעת מתקיימים הסדרי ראייה מצומצמים בינו ובין הקטינות. לטענתו, התובעת סיכלה קיומם של הסדרי הראייה, התעקשה תחילה כי יתקיימו במרכז הקשר, הגישה כנגדו תלונות סרק ועוד, ומשום כך הוא חרד מפניה וחושש מן התרחישים הצפויים כתוצאה מהרחבת הסדרי הראייה.

 

ואלו השאלות שבמחלוקת

 

  1. מהו היקף צרכיהן של הקטינות;

 

בהקשר זה יצוין כי סכום המזונות שנתבע הועמד על סך 14,340 ₪ לחודש. בתצהיר עדות ראשית שהוגש ע"י התובעת עובר למועד ישיבת ההוכחות הראשונה, נטען כי ההוצאה החודשית בגין הקטינות עבור הגן היא בסך של 2,012 ₪; כי התשלום החודשי לקופת החולים הוא בסך 150 ₪; כי התובעת משלמת לאמה עבור הוצאות הבית והטיפול בקטינות סך של 2,500 ₪ בחודש וכי בנוסף היא מוציאה עבור פעילויות פנאי ובידור של הקטינות סך של 200 ₪ בחודש.  בסיכומים וכפי שיפורט להלן, עתרה התובעת לפסיקת דמי מזונות חודשיים עבור הקטינות בסך 5,700 ₪, הכולל השתתפות האב במדורן (הרעיוני בשלב זה) אך אינו כולל הוצאות חינוך.

 

            האב, כאמור, טוען, שהסכומים הנתבעים אינם תואמים את הוצאותיהן הריאליות של הקטינות ומכחישם.

 

  1. מהי יכולתו הכלכלית של האב; כפי שיפורט להלן, הצדדים חלוקים בעיקר באשר לפוטנציאל ההשתכרות של האב היות שנכון למועד חקירתו הנגדית וסיכומי הצדדים, אין הוא עובד, לאחר שפוטר ומתקיים מדמי אבטלה.

 

  1. מהו האופן בו יש להכריע בתביעה מבחינת פרשנות הדין ואופן החלתו על נסיבות המקרה שבפנינו;

האם כשיטת האם אשר טוענת לתחולת הדין האישי ללא סייגים, נוכח גילן של הקטינות ולחייב את האב חיוב אבסולוטי במזונות הקטינות, או שמא כשיטת האב, אשר טוען כי הגינות, שוויון, צדק, יושר ותום לב מחייבים את בית המשפט לנקוט גישה אחרת, שוויונית וגמישה יותר, המתחשבת בנסיבות הולדת הקטינות, בפערים שבפוטנציאל ההשתכרות של ההורים ובמצבם הכלכלי.

 

  1. ההסכם בין הצדדים ביחס לנשיאת האב במזונות הקטינות – היה או לא היה?

ככל שאכן היה בין ההורים הסכם, האם יש בו כדי לחייב את הקטינות ו/או את האם; היש ליתן תוקף לאינטרס ההסתמכות של האב על מצגי האם והבטחותיה ובאיזו מידה; היש מקום לבחון את הסוגיה שבפנינו דרך הפריזמה של עקרון תום הלב.

 

דיון והכרעה

 

  1. סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המזונות") קובע כי מהות והיקף חובת האב לשאת במזונות ילדיו הקטינים יקבעו על פי הדין האישי החל עליו.

 

  1. ההסדר שאומץ בחוק המזונות מבסס את חובת האב לזון את ילדיו הקטינים, בקבעו, כי אדם שאינו חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם לפי ההוראות שנקבעו בחוק המזונות (סעיף 3 (ב) לחוק המזונות). בע"א 3077/99 פלונית נגד פלוני, פ"ד מט(2) 578, עמ' 602 עמד כב' השופט חשין על חשיבות הכלל המחייב אב לזון את ילדיו, ומעמדו:

 

"ילדו" של אדם הוא ילדו הטבעי, יוצא ירכו. אין ילד "חוקי" ובצידו ילד "בלתי חוקי". אדם חייב במזונות יוצאי חלציו באשר יוצאי חלציו הם...חובה היא על אב לזון את ילדיו: זה כלל גדול בדיני המזונות, והוא כלל מן המעלה הקונסטיטוציונית, כלל הנמנה עם אותם כללים היוצרים דמותם של אדם וחברה ועם ומדינה".

 

לגבי חובת אב לזון את ילדיו הקטינים שנולדו מחוץ למערכת הנישואין נקבע   בע"א 620/74 יוסף מור נגד פלונית, פ"ד ל(1) 218, 221 כי:

" אנו כאן בישראל איננו מפלים בין ילד שנולד מנישואין לבין ילד שנולד שלא מנישואין, לא לעניין מזונות, על פי ההגדרה שבסעיף 1 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 ולא לעניין חוק הירושה, תשכ"ה – 1965".

 

  1. מן הראוי לציין, כי במקרה דנא אין מחלוקת על עצם חיוב הנתבע במזונותיהן של הקטינות אלא על שיעורם.

 

הורי הקטינות יהודים,  ועל כן ייפסקו מזונותיהן על פי דינם האישי – הדין העברי, לפיו העילה לחיוב אב במזונות ילדיו היא עצם האבהות, ללא קשר לשאלת הנסיבות שבהן באו אל העולם, במסגרת חיי נישואין של הוריהן או מחוצה לה.

 

  1. היקף החיוב במזונותיהן ההכרחיים של הקטינות אשר נולדו מחוץ לקשר נישואין זהה לשל קטינות בעלות אותם צרכים אשר נולדו לזוג נשוי.

 

  1. בענייננו, הקטינות כבנות 3 שנים, מקטני קטנים. על פי דיני ישראל, כפי שגם פורשו ויושמו בפסיקת בית המשפט העליון, שעה שמדובר בקטינות מתחת לגיל 6, חובת המזונות המונחת על כתפי אביהן, היא אבסולוטית. בהערכת המזונות בהם חב האב יש לקחת בחשבון הן את צרכי הקטינות והן את גובה הכנסותיו, יכולתו הכלכלית וצרכיו האישיים.

 

  1. במקרה בו האב אינו ממצה את כושר השתכרותו, בית המשפט יקבע את גובה המזונות על פי יכולת השתכרותו ו/או כנגזרת של היקף ושווי נכסיו (ע"א 180/80 תמיר נגד תמיר, ע"א 130/83 פרייס נגד פרייס, ע"א 239/85 עמיצור נגד עמיצור).

 

הכנסות הצדדים, פוטנציאל השתכרותם ומצבם הכלכלי

 

הנתבע:

 

  1. הנתבע הועסק כ*** XXX.

 

  1. לטענת הנתבע, כאמור, אין בבעלותו כל רכוש; לא עלה בידו משך 5 השנים בהן לומד הוא לתואר ראשון להשלים חוק לימודיו בשל ליקויי למידה מהם הוא סובל; הוא סמוך על שולחן זוגתו, שמצבה הכלכלי טוב, ומתגורר בביתה ונושא בתשלום של 1,500 ₪ בחודש תמורת זאת. כן טוען הנתבע, כי לווה מזוגתו כספים בסכומים גבוהים לשם מימון ההליכים המשפטיים ויתר הוצאותיו, העולות לאין ערוך על הכנסותיו.

 

  1. כן טוען הנתבע, כי שכרו החודשי בתפקיד האחרון שמילא ב**** עמד על כ – 7,700 ₪ נטו, אשר ממילא לא שולם לו באופן סדיר בשל ליקויים בהתנהלות ה****, אך מכל מקום ולמרבה הצער, פוטר מעבודתו בעטיים של מעשי התובעת, וכיום, הוא מתקשה במציאת עבודה מסיבות שונות ובהן גילו.

 

  1. בסיכומיה טענה התובעת, כי לאב פוטנציאל השתכרות גבוה, ועל אף שפוטר ממקום עבודתו, הוא יכול בנקל למצוא מקום עבודה חלופי בתחומו, נוסף על היותו בעל הכשרה מקצועית בתחום הגינון, וכי מכל מקום עדיין עומדים לרשותו כספים וזכויות אותם צבר במסגרת עבודתו כגון: קרן השתלמות ופיצויי פיטורין.

 

  1. מעיון בתלושי השכר שצורפו לכתב ההגנה (בגין החודשים נובמבר 2011- אוקטובר 2012) עולה כי שכרו החודשי הממוצע של הנתבע עמד על סך של 7,263 ש"ח (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה), ומעיון בתלושי השכר שצורפו לתצהיר העדות הראשית שלו (בגין החודשים דצמבר 2013-ספטמבר 2014) עולה, כי שכרו החודשי הממוצע בתקופה הנדונה עמד על סך של 7,788 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה).

 

  1. הנתבע מציין, כי תלויים ועומדים כנגדו חובות בלשכת ההוצאה לפועל ובמסגרת ההליכים שנפתחו שם כנגדו הוטלו צווי עיקול על פיצויי הפיטורין שקיבל ממעסיקתו ועל דמי האבטלה להם הוא זכאי בדין.

            עיון בתלושי השכר שצורפו לתצהיר העדות הראשית מלמד, כי בתקופה הנדונה אכן עוקלו מדי חודש סכומים לטובת תשלום דמי המזונות.

 

התובעת:

 

  1. התובעת עובדת כמנהלת סניף בחברת XXX ולטענתה שכרה החודשי הממוצע עומד על סך של כ – 7,600 ש"ח.

 

  1. התובעת טוענת, כי גם על מקום עבודתה מרחפת סכנה, היות שמעסיקתה לא זכתה במכרז הנוגע לXXXXX ב- 4 השנים הבאות.

 

  1. לתובעת ימלאו בקרוב 38 שנים והיא בוגרת תואר ראשון ב XXXX עם  התמחות ב XXXX.

 

  1. התובעת מתגוררת עם הקטינות בבית אמה, ולטענתה, משלמת לידיה מדי חודש סך של 2,000 ש"ח כדמי טיפול בקטינות וכהשתתפות בהוצאות החזקת המדור. יוער, כי בתצהיר המשלים שהוגש עובר לישיבת ההוכחות, כמו גם במהלך החקירה הנגדית טענה התובעת, שהתשלום החודשי לאמה עומד על סך 2,500 ₪.  

 

  1. בסיכומיו טען הנתבע ביחס לתובעת, כי מדובר באישה חזקה, שאפתנית, מוכשרת, דעתנית, עצמאית וממוקדת במטרותיה, בעלת יכולת כלכלית גבוהה ופוטנציאל השתכרות גבוה, המגיע כדי 8,000 ₪ נטו בחודש לערך נוסף על תנאי העסקה טובים מהם היא נהנית, ובהם רכב צמוד שהוצאותיו מכוסות במלואן ע"י מעסיקתה.

 

  1. מעיון בתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה בגין החודשים דצמבר 2011 -אוגוסט 2012, עולה כי שכרה החודשי הממוצע עמד בתקופה הנדונה על סך 7,182 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה).

 

מעיון בתלושי השכר שצורפו לבקשה לפסיקת מזונות זמניים בגין החודשים מרץ 2013 – ספטמבר 2013 עולה, כי שכרה החודשי הממוצע  עמד בתקופה הנדונה על סך של 8,714 ₪ נטו (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה).

 

התובעת לא צירפה לתצהיר המשלים שהוגש על ידה ביום 18.12.2014 תלושי שכר מעודכנים.

 

  1. גרסת הנתבע באשר למצבו הכלכלי מהימנה עליי.

 

אכן מדובר באדם בסוף שנות הארבעים לחייו; אב  לשני ילדים נוספים, פרי נישואיו בעבר, כיום בגירים, אם כי הבן עודנו משרת שירות חובה בצה"ל והנתבע משלם עבורו דמי מזונות חודשיים מופחתים בשיעור של כ- 400-500 ₪; על גבו רובצים חובות ובגינם ננקטו נגדו הליכי  הוצאה לפועל; הכשרתו המקצועית היא של מדריך נוער, ואף כי הוא לומד מזה כ- 5 שנים לקראת תואר ראשון, לא עולה בידו לסיים את חובותיו לתואר, בין היתר בעטיים של ליקויי למידה וקושי לעבור את משוכת הפטור מלימודי אנגלית. נוסף לכל זאת, הנתבע פוטר במהלך השנה האחרונה מעבודתו ולא עלה בידו למצוא מקום עבודה תחת זה שאיבד. לנתבע אין כל רכוש, פרט למכונית ישנה וכפי הנראה כספים שנצברו על שמו בקרן השתלמות, והוא אכן סמוך על שולחן זוגתו לחיים, אשר מממנת גם את הבילויים המשותפים  שלהם (עמ' 46 לפרוטוקול שורות 21-23, עמ' 47 לפרוטוקול שורות 10-14, עמ' 48 לפרוטוקול שורות 21-23, עמ' 49 לפרוטוקול שורות 22-23, עמ' 51 לפרוטוקול שורות 10-11, עמ' 52 לפרוטוקול שורות 16-19, עמ' 53 לפרוטוקול  שורות 2-3, שורות 8-11, עמ' 58 לפרוטוקול שורות 6-7, עמ' 60 לפרוטוקול שורות 4-13, 19-21).

 

  1. אכן אין חולק, כי הנתבע קיבל פיצויי פיטורין (עמ' 52 לפרוטוקול מיום 7.5.2015), אך נטושה מחלוקת באשר לגובה הסכום שנותר ברשותו. התובעת ניסתה בחקירתה ובסיכומיה להוכיח כי עדותו בעניין זה איננה מהימנה, ברם לא כך התרשמתי. הנתבע העיד, ועדותו לא נסתרה, כי זכאותו לפיצויי פיטורין היא בגין 3-4 שנות עבודה (עמ' 52 לפרוטוקול שורות 7-13). הנה כי כן, ובהינתן כי גובה שכרו החודשי ידוע, וכי מתנהלים כנגד הנתבע הליכי הוצאה לפועל בגין החיוב במזונותיהן הזמניים של הקטינות (וכפי הנראה אף בגין מזונות ילדיו הבגירים), הרי שככל שחלק מן הסכום לו היה זכאי נותר בידו (עמ' 52 לפרוטוקול שורות 22-23 ועמ' 53 לפרוטוקול שורות 1-5), אין מדובר בסכום גבוה, עד כי יש להתייחס אליו כמקור ממשי לתשלום מזונות הקטינות.

 

            כך או כך, וכפי שפורט לעיל, מצבו הכלכלי של הנתבע איננו מזהיר, וזאת בלשון המעטה, ועל כן החזקת כספים בסדרי הגודל בהם עסקינן, ככל שאכן הוא מחזיק, אין בה כדי לצבוע את התמונה בצבעים אחרים וללמד על קיום עתודה כלכלית בידי הנתבע.

 

  1. מעדות התובעת בפניי עולה, כי היא אכן בוגרת תואר ראשון ב XXX עם התמחות בXXX; כי היא עובדת בהיקף של משרה מלאה בתפקיד מנהלת סניף של חברת XXX ושכרה משולם לה באופן גלובאלי אף במקרים בהם היא עובדת מספר שעות נמוך מן המקובל ביחס למשרה מלאה; מעסיקתה של התובעת מעמידה לרשותה רכב, והוצאות החזקתו, לרבות עבור דלק, מכוסות במלואן ע"י המעסיקה. אכן תנאי ההעסקה של התובעת טובים, והתרשמתי, כי מקום העבודה מאפשר לתובעת הגמישות לה היא זקוקה בהיותה אם יחידנית (עמ' 18-21 לפרוטוקול, עמ' 24 לפרוטוקול, עמ' 40 לפרוטוקול).

 

התובעת מתגוררת בבית אמה, ואין לה בשלב זה הוצאות מדור. בנוסף זוכה היא לסיוע ולתמיכה מידי אמה ומידי אחותה הצעירה; לתובעת מסגרת אשראי של 15,000 ₪ (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 15-16, עמ' 24 לפרוטוקול שורות 20-23). כן הודתה התובעת, כי ברשותה תכנית חסכון ובה סכום של כ- 32,000 ₪ המיועדים לקטינות, אם כי בעבר היה סכום הפיקדון בה גבוה יותר (עמ' 25 לפרוטוקול).

 

  1. העולה מן המקובץ הוא, כי מצבה הכלכלי של התובעת טוב מזה של הנתבע, וכי פוטנציאל ההשתכרות שלה עולה על שלו.

 

            לית מאן דפליג, כי הנתבע יכול וחייב למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו, ובית המשפט רואה במצב הקיים, בו הוא אין הוא מועסק ומובטל מעבודה, מצב זמני.

            עם זאת ועפ"י התשתית הראייתית שהונחה בפניי שוכנעתי, כי התובעת נושאת עמה ארגז כלים עשיר מזה של הנתבע. התובעת צעירה מן הנתבע בכעשור, היא משכילה ממנו, ויתרה מזו, ברשותה השכלה אקדמאית וניסיון אותו היא צוברת, אשר יש בהם כדי להובילה היום ובעתיד למשרות ניהול או למשרות בכירות אחרות ששכרן הנאה בצדן. 

 

            לא נעלם מעיניי כי גם הנתבע החזיק במשרה ניהולית ב****, ברם עיסוקו, ניסיונו והשכלתו קושרים אותו לשטחי החינוך וההדרכה, ולא למגזר העסקי, ומכאן גם הפערים בין הצדדים בתנאי ההעסקה כשם שהובאו בפניי, ובפוטנציאל ההשתכרות שלהם לעתיד לבוא.     

 

            בעניין זה אוסיף ואעיר, כי התובעת אף העידה שבתקופה הקצרה בה התגוררו הצדדים תחת קורת גג אחת, היה זה בדירה שהיא החזיקה, אליה העתיק הנתבע את מקום מגוריו, והיא אשר נשאה במלוא הוצאות הבית (עמ' 28-29 לפרוטוקול).

 

            צא ולמד, כי גם בתקופת הקשר הזוגי של הצדדים, כשיטת התובעת, בלט יתרונה על פניו בכל הנוגע ליכולות הכלכליות של כל אחד מהם.

 

חובת האב במזונות ילדיו והאם החיוב האבסולוטי שמכוח הדין האישי יכול לדור בכפיפה אחת עם עקרון השוויון

 

  1. בעוד התובעת טוענת, כי על הנתבע לשאת במלוא הוצאות הקטינות בלא כל סייג, טוען הנתבע, כי הרוח המנשבת בפסיקת המזונות בעת האחרונה מכוונת לחלוקה הוגנת, צודקת ואף שוויונית של הנשיאה בהוצאות הילדים הקטינים, אשר מביאה בחשבון את יכולותיהם הכלכליות של ההורים ואת נסיבותיו הפרטיקולריות של כל מקרה לגופו. על כן סבור הוא, שבמקרה דנא על בית המשפט להחיל את עקרונות השוויון והצדק ולא להטיל על כתפיו בלבד את החובה לשאת במלוא צרכי הקטינות.

 

  1. אין חולק, כי ערך השוויון הוא מנשמת אפה של שיטתנו, עוד מימי היווסדה, והוא נר לרגלנו, וכדברי כב' השופט זמיר בבג"צ 453/94 שדולת הנשים בישראל נגד ממשלת ישראל, פ"ד מח(5) 501, 535-536: "עקרון השוויון יש לו שורשים עמוקים במשפט ישראל...עקרון השוויון הוא כלל מנחה בפרשנות חוקים. כך בדרך כלל, וכך גם בשוויון בין המינים, שאף הוא מעוגן, בין היתר, בהכרזה על קום המדינה. הנה, לדוגמה, בהקשר של שוויון בין המינים, דברים שאמר השופט ברק בבג"צ 953/87, 1/88, בעמ' 331: 'מבין ערכי היסוד של השיטה מקובל ומוכר הוא הערך בדבר השוויון'".

 

  1. בעת הזו כבר שנינו ולמדנו את המלצות דו"ח הוועדה לבחינת נושא מזונות הילדים בישראל (ראו הדו"ח המכונה "דו"ח ועדת שיפמן" מיום 20.9.2012). דו"ח ועדת שיפמן אמור לחולל, כלשונו, מפנה משמעותי בכל הקשור בחבות ההורים במזונות ילדיהם הקטינים. על פי הצעת חוק זכות הילד לתמיכה כלכלית, התשע"ג-2012 המוצע במסגרתו, לא תהא עוד חבות ההורים בדין האישי החל עליהם. על פי הוראות סעיפים 2-3 להצעת החוק האמורה, כל ילד זכאי לתמיכה כלכלית וכל הורה חייב בסיפוקה בכפוף להשתכרותו, לחלוקת ימי ההורות ולפרמטרים נוספים המפורטים בהצעה.

 

            עם זאת, מדובר עדיין בהמלצות אשר טרם קרמו עור וגידים והמצב המשפטי בעינו עומד.  

 

  1. ידוע, כי כל עוד לא הפכה הצעת החוק לחוק, על בית המשפט לפעול על פי המצב המשפטי הנוהג בעת מתן פסק הדין, והוא אשר מחייבו. עם זאת, אין זה מן הנמנע כי המלצות ועדת שיפמן כשם שהן עולות מן הדו"ח שגובש בתום עבודתה תשמשנה אותנו כמקור פרשני של הדין החל ויישומו, הן בנוגע לקביעת היקף הצרכים של הקטינות, ההכרחיים ושאינם הכרחיים, והן בנוגע להגדרת יכולתו הכלכלית של כל אחד מן ההורים.

 

  1. במצב החברתי הנוהג כיום, נשים רבות עובדות, משתכרות למחייתן, נושאות במשרות נכבדות ומצליחות לפתח עצמאות כלכלית. לא אחת, עולה בידי אישה להשתכר שכר גבוה משל בן זוגה ו/או משל אבי ילדיה.

 

  1. החובה לשאת במלוא מזונות הקטינים (ההכרחיים, לא מדין צדקה) עדיין חלה, עפ"י המצב המשפטי והחקיקתי דהיום, על האב ולא על האם.

 

אמנם עת הטיל המשפט העברי את חובת המזונות על האב, תאם הדבר  את פני החברה אותה עת, אולם אין זה המצב כיום.

 

 עמד על כך כב' השופט רובינשטיין ב-בע"מ 1356/08 פלונית נגד פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים): "אוסיף באשר לנושא הנכבד של הנשיאה השוויונית, כי דומה שאליבא דכל השיטות המתרוצצות בקרבה של מערכת המשפט, ישנה התקרבות לכיוון של השתוות ניכרת במעמד הצדדים בנשיאה בעול. דבר זה הוא בן הזמן; לא הרי הימים האלה כימים משכבר, ומערך היחסים במשפחה נשתנה – דבר המצוי, כך ניתן לומר, בידיעה שיפוטית. בעוד שבמשפחה ה"היסטורית", ברוב המקרים היתה האישה אשר על הבית והבעל "שר החוץ" המפרנס...בעולם דהאידנא הנטייה היא יותר ויותר כי שני בני הזוג יצאו לעבודה. יתר על כן, יש שיתוף גובר והולך של האב במטלות גידול הילדים, עד כדי שותפות רחבת היבטים ויישומים בין בני הזוג במקרים רבים. לכך אין המשפט אוטם את עיניו ואוזניו. מנגד, עדיין נודעת, בגילאים קטנים במיוחד, דומיננטיות לאם ביחס להשקעה בטיפול בילדים; ועוד, במשפחות פרודות, ההורה המשמורן (על פי רוב האם) משקיע משמעותית יותר ממשנהו בטרחה הכרוכה בגידול הילדים, וגם לכך יש לתן ביטוי".

 

  1. לפיכך מתעורר הצורך לבחון מחדש את ההלכה הנוהגת, ולמצוא את שביל הזהב בין ההלכה הקיימת ובין עקרונות השוויון והצדק, המשמשים ממילא כיריעה הפרושה מעל לראשנו בבחינת "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהלים, מזמור פ"ה).

 

  1. הדברים מקבלים, כמובן, משנה תוקף בעידן בו מצויים אנו, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר הפך את עקרון השוויון לעקרון חוקתי על חוקי, החולש על הדין הכללי ואשר מחייב פרשנות הדין הקיים לאורו (ראו למשל בג"צ 454/94, 453, שדולת הנשים נ' ממשלת ישראל מח(5)501, 503; א. ברק "פרשנות במשפט", כרך ג', פרשנות חוקתית תשנ"ד, 423 - 426).

 

עלינו לפעול ליישום ערך השוויון גם בתחום דיני המשפחה וכדברי כב' הנשיא ברק: "בתוך התא המשפחתי יש לקיים את עקרון השוויון, שוויון בזכויות ובחובות" (אהרון ברק "הגישור בסכסוכי משפחה – גשר בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הדתי?" דיני המשפחה בעידן  בית המשפט למשפחה (י. גייפמן עורך, 2000), חלק ג' עמ' 1149, 1155.

 

  1. ובעניין הדרכים העומדות בפני בית המשפט לשם התאמת הדין לעקרונות השוויון והצדק ולשינויים העתיים, עמד על כך כב' השופט ש. שוחט בתמ"ש (ת"א) 50770/03 כ.י נגד כ.א וסיכם זאת כך:

 

  1. הליכה בתלם ההבחנה בין 'צרכים הכרחיים' לצרכים שמעבר להכרחיים תוך צמצום רכיבי הצריכה הנופלים בגדר ה'צרכים ההכרחיים' עד למינימום והפניית יתר רכיבי הצריכה לעבר דיני הצדקה המטילים את החובה לסיפוקם על האב והאם באופן יחסי להכנסותיהם (ראו לעניין זה תמ"ש (ת"א) 82010/96,  סער נ' חפר תק-מש 97(4)1 ופסקי הדין המחוזיים אשר תחמו אף בסכומים את גובה הצרכים ההכרחיים כמו עמ"ש (ת"א) 44/96 פלוני נ' פלד תק-מח (97) 15623 ו - בר"ע 1895/02, ב.י. נ' ב.נ. תק -מח 2003(1), 23019.  ניוד רכיבי צריכה מסוימים ממעגל 'הצרכים ההכרחיים' למעגל הצרכים שמעבר לכך הינו פתרון יצירתי חיובי שאינו נלמד מהדין האישי-העברי אך גם לא עומד בניגוד לו. ההבחנה בדין האישי-העברי, בין שני המעגלים, כהבחנה, מקובלת. הקביעה איזה רכיבי צריכה יש לשייך למעגל  הראשון ואיזה רכיבי צריכה יש לנייד ולשייך למעגל השני הינו ענין לשיקול דעתו של ביהמ"ש היושב לדין.

 

בעניין זה צעדו בתי המשפט לענייני משפחה צעד נוסף ולשם האיזון הנכון הפחיתו מהכנסותיו של האב את הסכום שחויב לשלם במסגרת חובתו האבסולוטית לשאת במזונות ההכרחיים ואת היתרה העמידו אל מול הכנסת האם לצורך חלוקת הנטל - באופן יחסי -  בסיפוק המזונות שמעבר למזונות ההכרחיים.

 

  1. היו מי ש"השתלחו" בדין האישי וגרסו לביטולו תוך החלת עקרון השוויון העולה מס' 3א לחוק המזונות בניגוד גמור לפסיקה רבת השנים של ביהמ"ש העליון (ראו לעניין זה תמ"ש (ת"א) 86791/97 נ' י' נגד נ' א' תק-מש 2003 (2) 182. גישה זו נדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי תוך קביעה ברורה שהוראת ס' 3א' לחוק המזונות אינה יכולה להוות מקור להחלת עקרון השוויון על מי שיש לו דין אישי מהטעם הפשוט -בהיותה הוראה מהוראות חוק המזונות שהוראותיו (בוודאי המהותיות) אינן חלות על מזונות קטינים הנשלטים על ידי הדין האישי (עמ' 1150/03 י' נ'(קטין) נ' א' נ' תק-מח 2004(1), 1876.

 

  1. מנגד, היו מי שביקשו לעשות שימוש בדין האישי-העברי וללמוד ממנו על הצורך בחיוב שוויוני של האב והאם במזונות ילדיהם הקטינים. כך למשל נעשה שימוש בדיני היושר במשפט העברי. כדין הפורש את מצודתו (כעקרון תום הלב במשפט האזרחי) על כלל הדינים בדין העברי.

 

בע"מ 367/02 (י-ם), פלוני נ' אלמונית ואח' (לא פורסם) מוצאת סגנית הנשיא כב' השופטת בן עמי (כתוארה אז) את מקורם של דיני היושר במשפט העברי בהוראת "ועשית הישר והטוב" (דברים ו', י"ח) וכן בדיבור "תעשה הטוב והישר" (דברים י"ב, כ"ה). כב' השופטת בן עמי מפנה לנאמר בספרו של השופט זילברג "כך דרכו של תלמוד", עמ' 58:

"דיני היושר של המשפט העברי אינם חופפים לדיני היושר של המשפט האנגלי, אולם יונקים ממקור אחד, מן הצורך להקהות חודו של דין, וליצור בצדו תהליך שימתיק או יקציע את הזיזים והבליטות שבו...

המשפט הוא דבר השווה לכל נפש, אך אינו הולם בדיוק נמרץ את רישומי אבריו של הפרט. היושר מווסת ומישר את ההדורים של החוק..."  ולדבריו של פרופ' אריאל רוזן-צבי, במאמרו "על כוח המשפט ועוצמתו מול מגבלותיו וגבולותיו" (עיוני משפט י"ז 5, 13), בו הוא קובע, כי ניתן לאמץ דיני היושר במשפט העברי במקרים הראויים: "באמצעות ערך היסוד של "ועשית הישר והטוב" ניתן, במסגרת המשפט העברי, למלא לקונות במשפט, ניתן לפרש את הכתובים ע"י השלטת היסוד האמור עליהם, וניתן להטיל חובות אינדיווידואליות החורגות משורת הדין, אך הופכות עם הזמן חלק בלתי נפרד ממנו" (ראו לעניין זה פרשת סער נ' חפר, הנ"ל).

 

עם זאת, שימשו דיני היושר בעניין זה כהצדקה לצמצום מעגל 'הצרכים ההכרחיים', ולהרחבת מעגל הצרכים שמעבר לכך ולא ככלי להחלת ה"ישר והטוב"  לקראת שוויון מלא בין האב והאם  בכל הנוגע לחובת סיפוק מזונות ילדיהם הקטינים.

 

  1. ניסיון מעניין ליישב בין הוראת סעיף 3א' לחוק המזונות לבין הדין העברי אנו מוצאים בספרו של פרופ' מ. קורינלדי "דיני אישים משפחה וירושה - בין דת למדינה מגמות חדשות" בהוצאת נבו. בפרק הרביעי לספרו, נדרש פרופ' קורינלדי לשאלת שוויון החובות בין הורים בדיני מזונות ילדים (עמ' 119 שם). בפרק זה מעמיד המחבר לבחינה מחודשת, כלשונו, את יסודות הפסיקה האזרחית, על ההבחנה שבה בין מעגל 'הצרכים ההכרחיים' לבין מעגל הצרכים שמעבר לכך ומגיע למסקנה, תוך בחינת מקורות המשפט העברי השונים לעניין זה, כי האם היהודייה אינה חייבת כלל במזונות ילדיה הקטינים, גם לא על פי דיני הצדקה כמשמעות החיוב על פי דין זה לצורך הוראת ס' 3(ב) לחוק המזונות. לשיטתו, החיוב המוטל על האם לזון את ילדיה הינו חיוב מכוח דיני הצדקה הכלליים ולפיכך נופלת היא בגדר אדם "שאינו חיי במזונות ילדיו....וגו'" כך שיש להטיל עליה, בהעדר חובה על פי הדין האישי, את החיוב מכוח החוק להשתתף במזונות ילדיה עפ"י עיקרון היכולת היחסית.

 

  1. מגמת השוויון השואפת להחיל את עקרון השוויון על שני ההורים בעת פסיקת מזונות ילדים ולקבוע את גובהם קיבלה תאוצה נוכח שני פסקי דין שניתנו לפני כעשור בבית המשפט העליון ע"י כב' השופטת א' פרוקצ'ה:

 

בע"מ 5750/03 ריטה אוחנה ואח' נ' אליהו אוחנה תק-על 2005 (2), 2560 קובע ביהמ"ש העליון, כי "בהערכת המזונות שעל אב לשלם לילדיו לוקח ביהמ"ש בחשבון את צרכיו של הילד וכן את גובה הכנסתו של האב ויכולתו הכלכלית. במסגרת זו, ממילא נלקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם וזו משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל האב לשלם" ומפנה בעניין זה לפסיקה המסורתית בע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז לו(3) 449; ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר לח(2) 14 ואח' וכן למ. שאווה, "הדין האישי בישראל" מהדורה 4, 2001, כרך שני עמ' 855-853.

הנה כי כן, בית המשפט העליון קובע כי פסיקת מזונות קטינים תיעשה על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, ואין הוא רואה בכך סתירה להוראות הדין האישי. ודוק: בית המשפט העליון דוחה את בקשת רשות הערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, תוך קביעה כי פסיקתו "הולכת בתלם הפסיקה מבחינה זו, ומיישמת הלכה למעשה דרך זו בהפחיתה בנסיבות ענין זה את שיעור המזונות שעל האב לשלם לבנותיו בשים לב ליכולת הכלכלית שלו ליכולתה הכלכלית של האישה ולצרכי הבנות".

 

  1. על דברים אלה חזר ביהמ"ש העליון גם בע"מ 2433/04, צינובוי נ' צינובוי תק-על 2005(2) 2158. ביהמ"ש קובע שם, כי פסיקת המזונות נעשית על דרך של איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות מול הצרכים  וקביעה בהתאם לכך את שיעורם הסביר של המזונות.

 

  1. פסק הדין בפרשת אוחנה מלמד על הדרך בה הילך ביהמ"ש המחוזי עת קיבל את הערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה והורה על הפחתת המזונות, דרך שאומצה כאמור על ידי ביהמ"ש העליון. ביהמ"ש המחוזי בחר שלא להידרש להבחנות המסורתיות שבדין האישי – העברי והפחית את המזונות תוך שהוא משווה בין ההכנסות של האב להכנסות האם וליתרה הנותרת בידו של האב אם יישאר החיוב שנקבע בביהמ"ש דלמטה על כנו.

 

 

ההסכם בין ההורים – היה או לא היה, ומה דינו של הסכם מעין זה  

 

  1. לטענת התובעת, כאמור, הנתבע הוא אבי הקטינות ועל כן עליו למלא חובותיו כלפיהן מכוח הדין האישי החל על הצדדים, הוא הדין העברי, ומשכך עליו לשאת במלוא צרכי הקטינות באופן אבסולוטי.

 

  1. הנתבע, מצדו, עומד על טענותיו, כי עובר להוריית הקטינות נכרת בין הצדדים הסכם על פיו התחייבה בפניו התובעת, כי ככל שתהרה מזרעו, אין ולא תהיינה לה תביעות כלשהן בעניין מזונות הילד שייוולד. לטענתו, התובעת לא חדלה מתחנוניה בפניו להגשים חלומה להיות אם, והדגישה, כי היא "רחוקה מלהאמין במושג זוגיות" ו"לא רוצה אהבה, לא רוצה זוגיות, לא רוצה כתף, לא רוצה חופה..." (מתוך מכתבה של התובעת לנתבע, מיום 3 באוקטובר 2011, שצורף כנספח ב' לכתב ההגנה).

            לשיטתו, כנגד התחייבויות התובעת ומצגיה, הסכים לסייע לה בהגשמת חלומה ולתרום לה מזרעו.

 

  1. לטענת הנתבע, התובעת מתכחשת לכל סיכום שהיה בין הצדדים, והוא תומך גרסתו במסרונים שקיבל ממנה (ראו נספחים ג' ו- ד' לכתב ההגנה), בהם דרשה ממנו לקיים "את מחויבותך לבנות תצטרך לעמוד בה קטנה כגדולה ולזה אדאג בכל דרך ולא ארפה עד למיצוי התהליך" ובהמשך: "אם ככה אז כנראה שאתה מזמין אותי לתבוע אותך? אני עדיין לא שם, ההתנערות שלך מצורכי הבנות בשבועיים האלה עדיין לא גרמו לי לקבל החלטה, אולי טוב שכך, לא אתבע, אל תכיר בבנות וכך יהיה טוב לכולנו, זה מה שאתה והבהמה שלך רוצים, אז קיבלתם...אני מקווה שאתה רגוע עכשיו!" לטענתו וכפי שעולה מנוסח המסרונים, לאחר הולדת הקטינות איימה עליו התובעת בהגשת תביעות תוך שימוש בגידופים ובמילות גנאי.

 

לשיטת הנתבע יש ליתן משקל להתחייבויות התובעת ולמצגיה קודם להוריית הקטינות על יסוד העיקרון שיש לכבד הסכמים. לשיטתו, הוא הסתמך על התחייבויות התובעת ופעל לאורן, ומשכך אין להתעלם מנסיבות אלו בעת פסיקת מזונות הקטינות.

בהקשר זה מדגיש הנתבע, כי בהיותו אב לשני ילדים לא אצה לו הדרך להוליד ילדים נוספים, להבדיל מן התובעת שהייתה ערב הוריית הקטינות רווקה ללא ילדים.  

 

  1. התובעת מכחישה את טענות הנתבע בעניין זה וטוענת, כי ההחלטה להרות הייתה משותפת של הצדדים; כי הנתבע רצה בהיריון לא פחות ממנה; כי נהג להבטיח לה שיתנתק מבת זוגו אז והיום והצהיר על אהבתו העזה כלפיה.

 

  1. בכל הנוגע למערכת היחסים בין הצדדים, כאמור, הובאו בפני בית המשפט גרסאות שונות. בעוד התובעת טוענת כי השניים ניהלו מערכת יחסים זוגית לכל דבר ועניין והיו ידועים בציבור, ובתוך כך נראו יחדיו באירועים משפחתיים וחלקו מגורים משותפים למשך חודשים ספורים, טוען הנתבע כי הקשר הזוגי בין השניים נמשך פרק זמן קצרצר של חודשים אחדים, וכי לא התקיימו ביניהם יחסי שיתוף כלשהם.

 

  1. התובעת אישרה בחקירתה, כי יחסי הצדדים לא היו רצופים ואופיינו בניתוקים, וכי עם הוריית הקטינות נותק ביניהם הקשר באופן סופי (עמ' 3 לפרוטוקול); כן הודתה כי תוכן התצהיר שהוגש לצורך טיפולי הפוריות אינו אמת, וכי בעת קבלת הטיפולים לא התגוררו השניים יחדיו, והגשת התצהיר הייתה על רקע דרישת המוסד הרפואי, ולא מעבר לכך (עמ' 29-30 לפרוטוקול). התובעת אף הודתה כי המכתב הנזכר לעיל מיום 3.10.2011 נכתב על ידה, אם כי הסבירה שנכתב בסערת רגשות (עמ' 31 לפרוטוקול).

 

  1. בהמשך עת נשאלה התובעת בשעת חקירתה הנגדית האם תסכים להיבדק בפוליגרף בעניין התחייבויותיה כלפי הנתבע וההסכמות בין הצדדים, השיבה בחיוב, אך לאחר ששמעה את עמדת באת-כוחה, חזרה בה באומרה: "לאחר שנתת לי את הזמן להיות בחוץ, אני חוששת שהכלי הזה לא מספיק מהימן" (עמ' 33, 36 לפרוטוקול).

 

  1. הנתבע מצדו הבהיר הן בתצהירו ומאוחר יותר בשעת חקירתו הנגדית, כי אינו מתכחש לחובתו לזון את הקטינות, ואישר כי הסכים לשאת במזונותיהן עוד קודם לביצוע הבדיקה לסיווג רקמות וקבלת תוצאותיה (עמ' 49 לפרוטוקול).

 

  1. הנתבע לא עומת בשלב החקירה הנגדית עם גרסתו בנוגע להסכמות בין הצדדים קודם להוריית הקטינות, וכשנשאל האם התנהלו ביניהם מגעים לשם הגעה לפתרון קודם להגשת התובענה, השיב: "היא נתנה מילה והבטיחה לכל אורך הדרך שהיא רוצה רק ילדים, שאני אתרום זרע, זה מה שהיא רוצה, היא לא תתבע אותי, אף אחד לא ידע מזה, לכל אורך הדרך" ולעניין קיום המגעים בין הצדדים: "לא יודע איזה הסכמות. לא זוכר. אני זוכר כל הזמן מלחמות אני לא זוכר שהיא באה בשלום" (עמ' 55 לפרוטוקול).

 

  1. מסקנתי מן האמור לעיל היא, שגרסת הנתבע ביחס לנסיבות הוריית הקטינות לא נסתרה. במבט על כלל הנסיבות שבפנינו, ובהן העובדה, כי מערכת היחסים בין הצדדים עובר להוריית הקטינות לא הייתה יציבה ורגועה, ובעת שהתובעת קיבלה טיפולי פוריות לא כללה מגורים משותפים, וככל הנראה אף לא תכניות משותפות לעתיד, נחה דעתי שהסתמכות הנתבע על הצהרות התובעת הייתה סבירה.

ודוק: איני סבורה שהנתבע ראה בהליך הוריית הקטינות הליך של תרומת זרע במשמעותו המוכרת, שהרי אין הוא אנונימי מבחינת התובעת, וחזקה עליו כי ידע שבבוא היום ייווצר קשר בינו ובין יוצא חלציו כאב לכל דבר ועניין.

 

עם זאת, בהחלט ניתן לקבוע, כי בנסיבות האמורות, לא צפה הנתבע שהתובעת תנהג כלפיו בבחינת ייקוב הדין את ההר, ותנהל כנגדו מערכה משפטית אשר במסגרתה ייתבע לשלם מזונות המגיעים כדי  קרוב לכפליים משכרו, ולמצער המהווים חלק הארי (של למעלה מ- 80%) משכרו, כעולה מסיכומיה.     

 

  1. לית מאן דפליג, כי אף אם ההסכמות בין הצדדים מגיעות כדי הסכם מחייב, אין להתעלם מכך שנושא ההסכם הוא מזונותיהן של הקטינות. ידוע והדבר הוא בבחינת מושכלות יסוד, כי הסכם מעין זה טעון אישור של בית המשפט - ראו סעיף 12 לחוק המזונות.

 

  1. הרציונל בכל הנוגע לקבוע בסעיף זה ידוע, שהרי הסדרים משפטיים כאלה ואחרים בעניין מזונות קטינים, שאינם צד להסכם, מחייבים בקרה ופיקוח של בית המשפט שמא תיפגע טובתם ותקופחנה זכויותיהם. עקרון טובת הילד וזכויותיו הוא העיקרון המנחה והוא העומד לנגד עיניי בית המשפט בדונו במידת כבילותם של  הקטינים להסכם בין הוריהם (בג"צ 5227/97 דויד נגד בית הדין הגדול בירושלים). זכות זו נובעת גם מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (דברי כב' השופט מ' חשין בע"א 3077/90 פלונית נגד פלוני הנ"ל).

 

  1. הנה כי כן, משהסכם מעין זה ובו ויתור לכאורה מצד התובעת על מזונות הקטינות, לא אושר בבית המשפט ולא קיבל תוקף של פסק דין, אין הוא תקף.

 

  1. יחד עם זאת והיות שממילא הנתבע אינו רואה עצמו פטור מחובתו לשאת במזונות הקטינות, יש מקום בעת קביעת גובה המזונות, להביא בחשבון את הנסיבות והממצאים שהובאו לעיל, תוך מתן משקל הולם לעקרון תום הלב, ולאינטרס ההסתמכות שבדיני החוזים, ומבלי שזכויות הקטינות תקופחנה.

           

צרכי הקטינות

 

  1. בכתב התביעה הועמדו צרכי הקטינות על סך של 14,340 ₪. בסיכומים טענה ב"כ התובעת כי יש לחייב את הנתבע בדמי מזונות חודשיים עבור שתי הקטינות בסך של 5,700 ₪ עפ"י הפירוט הבא (עבור שתי הקטינות): מזון – 1,400 ₪, תרבות ונופש – 400 ₪, ביגוד והנעלה – 500 ₪ הוצאות רפואיות – 100 ₪, מוצרי היגיינה וטיטולים – 2,000 ₪, הוצאות נסיעה – 300 ₪, מדור רעיוני והוצאותיו – 1,000 ₪, ובנוסף מבקשת היא להשית עליו נשיאה במחצית מהוצאות החינוך, לרבות מעון יום, צהרון, קייטנות וחוגים, וכן לחייבו בתשלום חד פעמי בסך 3,000 ₪ עבור מטפלת בגין החודשים מרץ-מאי 2013 בשל טעות של בית המשפט כטענתה בעת פסיקת המזונות הזמניים.

 

  1. הנתבע בסיכומיו הצביע על אי ההלימה בין הסכומים שנתבעו בכתב התביעה ובין אלה שצוינו בסיכומי התובעת, והדגיש כי שלב הסיכומים לא נועד להגדרה מחודשת של הסכומים הנתבעים.

            בנוסף טען, כי בשלב ההוכחות התברר שאין לקטינות הוצאות בגין נסיעות; כי לא הוכח שלתובעת הוצאות בגין מדור; כי אין הוצאות בגין חוגים, וכי לא הונחו בפני בית המשפט ראיות באשר להוצאות בגין מטפלת, לרבות לא בגין ההפרש הנטען בסך 3,000 ₪. עוד טען, כי מדובר בקטינות שבקרוב ימלאו להן 3 שנים, על סף גמילה, ועל כן הסכום הנתבע בגין טיטולים ומזון לתינוקות בסך 2,000 ₪ בחודש איננו הגיוני. באשר להוצאות החינוך החריגות סבור הנתבע כי ככל שבית המשפט יחייבו בגין אב מזונות זה, אזי היחס בין ההורים בנשיאה בו צריך להיות חיובו בשיעור של 20% לעומת חיוב האם בשיעור 80%.

           

  1. אכן תביעת מזונות היא תביעה כספית לכל דבר ועניין, ויש להוכיחה ככל תביעה אחרת, אלא שגם מקום בו לא כל הצרכים מוכחים, פוסקים בתי המשפט מזונות לפי שיקול דעתם והערכה של הצרכים הסבירים והראויים, שהרי יושבים הם בתוך עמם. ראו: ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3)29, 33; ע"א 130/85 כהן נ כהן, פ"ד מ(1)69; ע"א 613/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3)825 ועוד.

 

  1. עסקינן, כזכור, בקטינות שהן מקטני הקטנים, וחיוב האב לשאת במזונותיהן הוא מוחלט. עם זאת, נפסק כבר כי מוחלטות החיוב אין משמעותה הותרת האב חסר כל ויש להותיר בידיו "מינימום של קיום אנושי" (בג"צ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 28.2.2012). ראו גם ע"א 5989/92 דהן נ' דהן (פורסם במאגרים האלקטרוניים) שם הפחית בית המשפט העליון מזונות שנפסקו לקטינה בת 4 שנים "כדי לשלול אפשרות תיאורטית ומעשית שהאב יישאר ללא אמצעים לכיסוי צרכי מחייתו" וברע"א 6765/95 קרמר נ' קרמר (פורסם במאגרים האלקטרוניים) שם הפחית בית המשפט העליון מזונות שנפסקו לקטינים בני 5 ו-8 שנים משום שסכום המזונות שהושת על האב לא הותיר לו די לצרכיו האישיים. גם בפסקי הדין אוחנה וצינובוי שהוזכרו לעיל מתייחס בית המשפט העליון לצרכי האב ומבהיר, כי בעת פסיקת מזונות לילדיו הקטינים יש להתחשב בהם ולהביא בחשבון כי גם לו הזכות למדור ולמשק בית עצמאי והזכות לחיות בתנאי קיום סבירים.

 

  1. בשעתו נקבע בפסיקה, כי צרכיו ההכרחיים של קטין, שאינם כוללים הוצאות מדור וחינוך עומדים על סך 1,150 ₪ והדבר הוא בבחינת ידיעה שיפוטית - בר"ע (ת"א) 1895/02 ב.י. נ' ב.נ. (פסק דינה של כב' השופטת שטופמן מיום 20.1.2002). חלוף הזמן מאז נקבע הסך האמור ועד הלום, מעמידו כיום על כ- 1,300 ₪ לקטין, אך בכפוף להלכת ורד  (ע"א552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3)594), הקובעת כי כשמדובר ביותר מקטין אחד, סכום המזונות אינו נקבע באופן לינארי, דהיינו, אין לחשב מזונותיהם של מספר ילדים כמכפלה בגובה צרכיו של ילד אחד.

 

  1. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א בעמ"ש 1180-05-14 א.א. נ' מ.א. (פורסם במאגרים האלקטרוניים) מציין בית המשפט תוך הפנייה למאמרו של ד"ר יואב מזא"ה "הדין הדתי של מזונות ילדים, פסיקת בית המשפט העליון והפרקטיקה בבתי המשפט: בין מיתוס למציאות", כי הסכומים עליהם הועמדו הצרכים ההכרחיים לא נקבעו על בסיס מחקרי או כלכלי כלשהו, ומהווים חזקה שניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות/חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים שבו אשר עניינם עומד לדיון.

 

  1. ומן הדברים הכלליים דלעיל נשוב לענייננו.

 

            אכן התובעת לא הניחה בפני בית המשפט התשתית הראייתית הנדרשת להוכחה כי היא נושאת בכל חודש בסך של 2,500 ₪ כהשתתפות בהוצאות המדור והחזקתו. אין חולק, כי התובעת והקטינות מתגוררות בדירת אמה. ככל שרובצת על דירת האם הלוואה המובטחת במשכנתא, לא שוכנעתי שהתובעת נושאת בהחזריה, ומכל מקום, אין במגורי הקטינות שם כדי להעלות או להוריד לעניין גובה ההחזר החודשי, שהרי הדירה, ככל הנראה, היא בבעלות אם התובעת.

             

            לא עלה בידי התובעת אף לשכנעני, כי במקרה שבפנינו יש לחייב את הנתבע במדור רעיוני, שעה שהוצאה בפועל עבור מדור איננה קיימת, ובפרט נוכח הנסיבות שתוארו לעיל באשר לפערים במצבם הכלכלי של הצדדים ובפוטנציאל ההשתכרות שלהם, וליישום עקרונות הצדק, ההגינות, תום הלב ואינטרס ההסתמכות.

 

            בעניין זה מן הראוי להדגיש, כי אי חיוב הנתבע בתשלום מדור רעיוני עבור הקטינות מיישם גם את עקרון השוויון מבלי לפגוע בדין הקיים המטיל את החיוב במזונות הקטינות אבסולוטית עליו, שהרי מקום בו אין לאם הוצאה בגין מדור הקטינות, מן הראוי והצודק לא להחיל על האב חיוב מעין זה. כל תוצאה אחרת משמעה הפליית האב לרעה רק בשל היותו אב.   

 

            יחד עם זאת, יש לחייב את הנתבע בהשתתפות בהוצאות החזקת המדור היות שהדעת נותנת, כי נוכח מגורי הקטינות בבית סבתן (יחד עם האם והסבתא) עלה  גובהן. מקובל, כי לו הייתה מתגוררת התובעת עם הקטינות היה על האב לשאת ב- 40% מהוצאות החזקת המדור. היות שלדברי התובעת עצמה הן מתגוררות עם אמה, סבתן, הרי שמבחינה מתמטית יש לחייב את האב לשאת ב-30% מהוצאות החזקת המדור.

            לפיכך אני מעמידה, על דרך האומדנה, את חלקו של האב בהוצאות החזקת המדור עבור שתי הקטינות על סך 300 ₪.      

           

            מקובל עליי, כי בשים לב לגיל הקטינות, ויתכן כי בעת כתיבת שורות אלו, הן נגמלו כבר מטיטולים וממזון לתינוקות (האם העידה, כי הכוונה היא לגמלן בקיץ), אין מקום לפסוק סכומים עבור רכיב זה, שגובהו אף לא הוכח.

 

            הדברים שנכתבו לעיל באשר להוצאות המדור, כוחם יפה אף לעניין הוצאות בגין טיטולים ומזון לתינוקות, ולכל יתר ההוצאות שקיומן לא הוכח.   

 

            באשר ליתר צרכיהן ההכרחיים של הקטינות, הידועים כהוצאות בגין כלכלה, ביגוד והנעלה, בריאות וחינוך (תשלומי חובה) - לאחר ששקלתי בדבר ונוכח נסיבות המקרה שבפנינו כשם שהובאו לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשאת בסכום של 2,200 ₪ עבור שתי הקטינות בהתאם לסכומים שנתבעו  (עבור הוצאות כלכלה ומזון – 700 ₪ לכל קטינה; עבור ביגוד והנעלה – 250 ₪ לכל קטינה ועבור בריאות – 50 ₪ לכל קטינה), אותם מצאתי סבירים ומידתיים בנסיבות העניין, ובתוספת סך של 200 ₪ לחודש עבור הוצאות חינוך (לשתי הקטינות יחדיו), היות שבשנת הלימודים הקרובה תשולבנה הקטינות בגן עירוני ועל דרך האומדנה. יצוין, כי הגם שלא נתבעו סכומים בגין הוצאות החינוך, מצאתי לחייב בהן את הנתבע בהתבסס על הידיעה השיפוטית ועל העובדה, כי עסקינן בפסק דין צופה פני עתיד ובראי טובת הקטינות.  

 

  1. כפועל יוצא מן האמור לעיל אני קובעת, כי על הנתבע לשאת בדמי מזונות עבור שתי הקטינות בסך של 2,500בחודש, הכולל את מלוא צרכיהן ההכרחיים, לרבות השתתפותו בהוצאות החזקת המדור.

 

בקביעת הסך האמור אין חריגה מסכומי המינימום הקבועים בפסיקה, הן בהתחשב בהלכת ורד והן בהינתן שנפסקו עבור הקטינות הסכומים שנתבעו על ידי אמן  עבור צרכיהן ההכרחיים.

 

  1. באשר להוצאות החינוך החריגות, דהיינו, הוצאות בגין פעוטון, צהרון, חוגים וקייטנות – היות שעסקינן בצרכים שהם מעבר לצרכים ההכרחיים, ולאור הממצאים שקבעתי לעיל באשר למצבם הכלכלי של ההורים והתחשבות בהכנסתו הפנויה של הנתבע (לאחר הנשיאה בצרכיהן ההכרחיים של הקטינות) ביחס לזו של התובעת, ומשביאה אני בחשבון גם את הסדרי הראייה שבין האב והקטינות, אני קובעת כדלקמן:

 

            באשר לפעוטון ולצהרון – האם תישא ב- 65% מן העלות ואילו האב יישא ב-35% ממנה, בכפוף להצגת קבלות בגין תשלום בפועל או בתשלום חלקו ישירות למוסד החינוכי, וזאת עד הגיע כל אחת מן הקטינות לכיתה ד' (כולל).

 

            באשר לקייטנה – ההורים יישאו בעלות הקייטנות עפ"י היחס שנקבע לעיל, אולם חבות האב היא ביחס למחזור אחד של קייטנה בקיץ וברמת ****, ובכפוף להצגת קבלות בגין תשלום בפועל או בתשלום חלקו ישירות לגוף/למוסד בו מתקיימת הקייטנה.

 

ובאשר לחוגים  אני קובעת כי האם תישא ב- 75% מן העלות ואילו האב יישא ב-25% ממנה, אולם חבות האב היא ביחס לחוג אחד לכל קטינה בשנה וברמת ****, ובכפוף להצגת קבלות בגין תשלום בפועל או בתשלום חלקו ישירות לגוף/למוסד בו מתקיים החוג.  

   

  1. באשר להוצאות ההיערכות שלאחר לידת הקטינות – בשים לב למענק הלידה שקיבלה התובעת לידיה בסך 8,000 ₪ אותו לא קיזזה מן הסכום שתבעה בפרק זה (שהועמד על סך 11,277 ₪), ולעובדה שאינה שנויה במחלוקת כי הנתבע רכש עבור הקטינות שידת החתלה בעלות של 2,225 ₪, ולכך שבפרק האמור נתבע גם תשלום עבור מתקן מים של "תמי 4" וציוד נוסף כדוגמת מברשות צבע וכו' שהתובעת הסכימה להפחית עלותם מהסך שנתבע (עמ' 38-39 לפרוטוקול), איני מוצאת מקום לקבל העתירה לחיוב הנתבע בתשלום כלשהו עבור ההוצאות האמורות.

 

  1. גם באשר להפרש בסך 3,000 ₪ עבור המטפלת אני קובעת כי לא הונחה בפניי התשתית הראייתית הנדרשת לחיוב הנתבע בסך האמור, היות שמדובר בתשלום לאם התובעת, אשר לא הוזמנה להעיד בעניין הטיפול בקטינות והתמורה בגינו, ונוכח אי הבהירות שנותרה בעניין מהות התשלום לאם התובעת – האם עבור הטיפול בקטינות או שמא בגין מגוריהן יחד עם התובעת בדירתה.

 

סיכום

 

  1. אני מחייבת את הנתבע לשלם למזונותיהן של הקטינות, XXX ו - XXX, סך של 2,500 ₪ בחודש (להלן: "דמי המזונות"). דמי המזונות כוללים את מלוא הוצאות מחייתן של הקטינות, לרבות הוצאות בגין הוצאות החזקת מדור וחינוך. לסכום המזונות תתווסף השתתפות הנתבע על פי חלקו היחסי (35%) בעלות הפעוטון ו/או הצהרון ו/או הקייטנות ו/או החוגים (25%) של הקטינות, ודין הוצאה זו כדין מזונות לכל דבר ועניין.

 

  1. חיוב הנתבע בדמי המזונות שנקבעו במסגרת פסק דין זה הוא מיום נתינתו, ועד למועד זה תחול החלטת בית המשפט למזונותיהן הזמניים של הקטינות (בכפוף לחובת הנתבע לשאת על פי חלקו היחסי בעלות הפעוטון של הקטינות).

 

            ערה אני לכך, כי בהחלטה למזונותיהן הזמניים של הקטינות חויב הנתבע בתשלום סך של 1,000 ₪ בחודש עבור מטפלת. על כן מובהר, כי החל ממועד שילובן של הקטינות בפעוטון יחושב (רטרואקטיבית) חיוב האב בגין רכיב זה במקום עלות המטפלת וככל שנוצר הפרש לזכותו, יהא על התובעת להשיבו לידיו תוך 30 יום או להפחיתו מגובה החוב בתיק ההוצל"פ.

 

            כן מובהר, כי היות שבדמי המזונות נכלל גם רכיב החינוך, הרי שבקרוב מתחילה שנת הלימודים, ועל כן ולמען פישוט הדברים, לא יקוזז הסך של 200 ₪ ממזונות חודש אוגוסט 2015, והם יהיו בסכום שקבעתי לעיל.

 

  1. בנוסף יישא הנתבע במחצית מהוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי קופ"ח ו/או ביטוח הבריאות של הקטינות, ככל שישנן. כל תשלום שיידרש לשלם הנתבע, ישולם כנגד קבלות.

 

  1. סכום המזונות ישולם לידי התובעת עד הגיע הקטינות לגיל 18 שנה או עד סיום לימודיהן בתיכון, לפי המאוחר מבין המועדים. החל ממועד זה ועד תום השירות הצבאי הסדיר בצה"ל ו/או השירות הלאומי של הקטינות, ככל שתשרתנה בצה"ל ו/או בשירות הלאומי, ישלם הנתבע למזונות הקטינות 1/3 מגובה המזונות כערכם במועד הרלבנטי. מובהר, כי ביצוע שרות לאומי ו/או שרות חובה בצה"ל הוא תנאי לחיוב הנתבע בתשלום זה.

 

  1. דמי המזונות ישולמו לידי התובעת בנוסף לקצבת הילדים ובנוסף לכל הטבה אחרת לה היא זכאית בגין הקטינות.

 

  1. דמי המזונות ישולמו ביום ה- 15 בכל חודש קלנדרי עבור אותו חודש.

 

  1. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן אשר בסיסו המדד שפורסם ביום 15.7.2015 והוא יעודכן אחת לשלושה חודשים, ללא חיוב רטרואקטיבי בין תקופה אחת לרעותה.

 

  1. כל תשלום שלא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומו ועד לתשלום המלא בפועל.

 

  1. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

 

  1. המזכירות תמציא פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

 

  1. משנסתיים בירור התובענה, יש לסגור התיק.

 

פסק הדין ניתן לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.

 

ניתן היום,  י"ח אב תשע"ה, 03 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ