אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מזונות מהעזבון

מזונות מהעזבון

תאריך פרסום : 13/08/2015 | גרסת הדפסה
תמ"ש, ת"ע
בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו
27251-05-14 , 43894-09-14,27301-05-14
09/08/2015
בפני השופט:
נפתלי שילה סגן הנשיא

- נגד -
התובעים:
פלונים
עו"ד טירר
הנתבעים:
אלמונים עזבון המנוח צ'
עו"ד שיבר
עו"ד שלם
פסק דין
 

 

  1. האם יש לקיים את צוואתו האחרונה של המנוח צ' ז"ל?
  2. האם התובעת היתה ידועה בציבור של המנוח וזכאית למחצית מעיזבונו לאור חזקת השיתוף?
  3. האם התובע, בן המנוח, זכאי למזונות מן העיזבון ואם כן, באיזה שיעור?

 

א.         רקע עובדתי וטענות הצדדים

 

  1. התובעת (להלן: "ש'") טוענת כי היא ניהלה מערכת קשרים רומנטית עם המנוח צ' ז"ל (להלן: "המנוח") והיתה ידועתו בציבור החל מאמצע שנות התשעים של המאה הקודמת ועד לפטירתו ביום 11.3.14.

 

  1. המנוח היה נשוי לנתבעת 1 (להלן: "ר'") החל משנת 1977 ועד לפטירתו, במשך שלושים ושבע שנים ונולדו להם שלושה ילדים, שהם הנתבעים 2-4.

 

  1. ביום 24.6.02 נולד לש' ולמנוח הבן, שהוא התובע מס' 2 (להלן: "הקטין").
  2. המנוח ערך צוואה ביום 25.6.08 ובה צווה את כל עיזבונו לר' למעט שקל אחד בלבד שהוא הוריש לקטין (להלן: "הצוואה").

 

  1. ש' הגישה התנגדות לקיום צוואה וטענה כי היא נערכה מתוך לחץ, כפייה ואיומים של ר' על המנוח וכי ר' נטלה חלק בעריכתה. לטענתה, "לא יעלה על הדעת ואין כל צידוק אפשרי שהמנוח יוריש לבנו הקטין שקל אחד בלבד באופן בוטה ומעליב כלפי הקטין שהיה בבת עינו". ש' טענה כי הצוואה בלתי מוסרית, היא נערכה בהשפעה בלתי הוגנת של ר' על המנוח, לא שיקפה את רצונו האמיתי ולכן יש לבטלה וליתן צו ירושה על פי דין.

 

  1. כמו כן, ש' הגישה תביעה רכושית שבמסגרתה היא טענה שהיא היתה ידועה בציבור של המנוח. לדבריה, המנוח ביקר אותה כמעט מידי יום ומימן ביד רחבה את כל צרכיה וצרכי הקטין, לרבות שכר הדירה שלה. לטענתה: "אמנם בני הזוג לא דרו יחד תחת קורת גג אחת אך המנוח... שהה בדירה כל יום ונהג להירדם שם ורק השכם בבוקר חזר אל בית מגוריו עם אשתו" (סעיף 55 לתביעה). ש' טוענת שהמנוח השתתף "בכל השמחות והאירועים של משפחתה של התובעת והתנהג כבעלה וכך גם היא נהגה עמו" (סעיף 60 לתביעה) וכי הם קיימו "מערכת יחסים מלאה כשל בעל ואישה" (סעיף 27 לסיכומי התשובה).

 

  1. לדברי ש', בינה למנוח "נשתכלל שיתוף רכושי מלא" (סעיף 64 לתביעה) ולכן היא: "זכאית כי יינתן פס"ד המצהיר כי היא בעלים של מחצית הזכויות אשר היו ברשותו של המנוח" (סעיף 67 לתביעה). לטענתה, אין לה מידע אודות היקף רכושו והיא עותרת לכך שיוצהר כי היא "הבעלים של 50% מכל הרכוש של המנוח מכל מין וסוג שהוא" (סעיף 74 לתביעה).

 

  1. בנוסף, ש' הגישה בשם הקטין תביעה למזונות מן העיזבון. לטענתה, המנוח מימן את כל צרכיה וצורכי הקטין לרבות תשלומי שכר הדירה, אחזקת בית, נופשים בחו"ל, אירוח במסעדות ועוד כהנה וכהנה. ש' טענה כי המנוח דאג לרמת חיים גבוהה לה ולקטין ומאחר והמנוח היה קבלן עתיר נכסים בשווי מיליוני ₪ רבים, על העיזבון לשלם לקטין מזונות בסך של 8,090 ₪ לחודש.

 

  1. הנתבעים טוענים כי אין כל עילה לפסילת הצוואה שנערכה ע"י המנוח ללא כל לחץ וכפייה ומבלי שר' השפיעה על המנוח לערוך אותה ולא היה לה כל חלק בעריכתה. לטענתם, המנוח ראה בש' פילגש לסיפוק צרכיו המיניים בלבד ולמרות שהוא דאג לקטין, הוא לא ראה בו חלק ממשפחתו ולכן לא הוריש לו דבר. הנתבעים טוענים כי המנוח לא רצה בהולדת הקטין ולמרות שהתחנן בפני ש' כי תבצע הפלה והציע לה לצורך כך סך של 150,000 ש"ח, היא סירבה להפיל את עוברה והמנוח נפגע נפשית באופן קשה מהעובדה שהיא החליטה לשמור על המשך ההיריון.

 

  1. לטענתם, ש' כלל לא היתה ידועה בציבור של המנוח והמנוח ניהל חיי משפחה חמים וטובים עם אשתו. לטענתה של ר', המנוח מעולם לא העלה בדעתו להתגרש ממנה ואמר למקורביו כי הוא לא יכול לחיות בלעדיה אפילו יום אחד. יחסיו עם ש' היו לצורכי מין בלבד והיא היתה "פילגש לכל היותר".

 

  1. הנתבעים טוענים שש' והמנוח מעולם לא התגוררו יחד, לא ניהלו משק בית משותף, לא פתחו חשבון משותף ולא קיימו כל שיתוף רכושי. לכן, לא רק שש' לא היתה ידועה בציבור של המנוח, לא היתה כל שותפות רכושית בינה לבין מנוח ולא מגיע לה דבר מעיזבון המנוח.

 

  1. הנתבעים טוענים גם כי אין לפסוק לקטין מזונות מן העיזבון. לדבריהם, במסגרת הסכם שערך המנוח עם ש' לאחר שהיא הגישה כנגדו תביעות, הוא הסכים לשלם למזונותיו של הקטין סך של 1,000 ₪ לחודש בלבד ולאחר פטירתו, ש' יכולה לממן את הקטין ממקורותיה שלה, במיוחד לאור העובדה שהיא מקבלת קצבת שארים עבור הקטין, בסך של יותר מ – 1,000 ₪ לחודש.

 

  1. בראשית ההליכים, מיניתי את עו"ד ניסים שלם כמנהל עיזבון זמני לצורך התביעה למזונות מן העיזבון, בין היתר, על מנת שאדם אובייקטיבי חיצוני, ייבחן את היקף העיזבון (החלטה מיום 30.10.14 – עמ' 3 לפרוטוקול).

 

  1. למרות ניסיונות רבים במהלך הדיונים להביא את הצדדים להסכמה, הדבר לא עלה יפה והצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם בכתב.

 

 

 

ב.         דיון והכרעה

 

(א)       האם יש עילה לפסילת הצוואה?

 

  1. ש' לא הביאה ולו בדל ראייה להוכחת טענותיה כי ר' היתה מעורבת בהכנת הצוואה או שהיא השפיעה על המנוח לערוך את הצוואה.

 

  1. המנוח ניהל חברה קבלנית גדולה ביד רמה יחד עם ר' והיה עצמאי לחלוטין. לא היו לו כל יחסי תלות בר'. לא הוכחה כלל טענת ש' כי נמנע מהמנוח "החופש להפעיל שיקול דעת ולצוות באופן עצמאי ומתוך רצון חופשי" (סעיף 91 לסיכומיה) וכי הוא לא היה עצמאי "מבחינה רגשית – נפשית" (סעיף 92 לסיכומיה).

 

  1. עו"ד שרגיל שערך עבור המנוח את הצוואה העיד כי המנוח פנה אליו לערוך את הצוואה ולא זכורה לו כל התערבות של ר' בהכנתה (עמ' 53 שורות 17-19). עו"ד שרגיל הגיש את טיוטת הצוואה שהמנוח החזיר לו (מוצג ת/1) ובה ציין את הערותיו לטיוטת הצוואה שנשלחה אליו, כאשר השינוי המרכזי היה הוספת סעיף לפיו הוא מצווה לקטין "סך של 1 (אחד) ₪". השינוי היה בכתב ידו של המנוח (עמ' 54 שורה 16). עו"ד שרגיל העיד כי המנוח היה לבדו כשחתם על הצוואה (עמ' 56 שורה 23). למרות שביחס לשאלות רבות השיב עו"ד שרגיל כי הוא "לא זוכר", אין הדבר מעיד על העדר מהימנות כפי שטוענת ש' (סעיף 78 לסיכומיה).

 

  1. טענת ש' כי המנוח כתב את הצוואה על מנת לרצות את ר' והוא לא התכוון באמת לנשל את הקטין, חסרת כל הגיון. אף אם נכונה טענת ש' שהמנוח רצה להראות לאשתו כי היא יורשת את כל עיזבונו והוא לא מעניק דבר לקטין, הרי שלו באמת הוא היה רוצה להעניק מעיזבונו לקטין, הוא יכול היה לערוך מיד לאחר מכן צוואה חדשה ולהסתיר אותה מר'. 

 

  1. אין לראות בצוואה צוואה בלתי מוסרית, רק בגלל שהמנוח בחר שלא להעניק לקטין דבר מעיזבונו. בהחלט ייתכן שהמנוח אהב את הקטין ואולם הוא בחר - ושיקוליו ורצונו כבודו – שלא להעניק לו דבר. נישול ילד אחד מצוואה לא הופך אותה לבלתי מוסרית. מר ק' שהעיד מטעם הנתבעים ציין כי המנוח אמר לו שהקטין "בא בטעות" והוא לא רוצה להוריש לו דבר. לטענתו, הוא הציע לו לכתוב בצוואתו שהוא מוריש לו רק שקל אחד "על מנת שלא יבואו תביעות וטענות נוספות" (עמ' 68 שורה 15). לדבריו, המנוח סיפר לו אחר כך, שהוא ערך צוואה וקבע שכל עיזבונו יעבור לר' והקטין יקבל רק שקל אחד (סעיף 15 לתצהירו).

 

  1. סיכומו של דבר: אין כל עילה לבטל את הצוואה ויש לקיימה. ב"כ הנתבעים יגיש צו פורמאלי לחתימה.

 

(ב)          האם ש' היתה ידועה בציבור של המנוח וזכאית למחצית מרכושו?

 

  1. בע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד (1) 617 בעמ' 619, דן בית המשפט בהגדרת "ידועים בציבור" לצורך סעיף 55 לחוק הירושה. נקבע כי מהותית הגדרה זו מתאימה גם לדינים אחרים שבהם יש זכויות לידועים בציבור. נפסק כי:

 

            "יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל ואישה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בני זוג המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה. בכך נבדל הקשר הזה מחיי הפילגשות, למשל, שבהם הגבר מקיים מאהבת או ידידה ועושה זאת בעיקר להשגת סיפוק מיני בחיק האישה ואולי גם כמקום מקלט למתן פורקן לנפשו מחיי נישואין בלתי מוצלחים ומדכאים. והאישה, הפילגש – אצלה תופס בדרך כלל מקום נכבד מצבו החומרי ומעמדו החברתי של האיש המשמש לה פטרון וגומל חסדים, ותמורת זאת מעניקה לו את חסדיה הגופניים. היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך הצורך האישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים והאישה משמשת לו עקרת בית". 

 

  1. במקרה דנן, אף ש' מודה כי היא והמנוח לא ניהלו משק בית משותף ולא דרו יחדיו (סעיף 122 לסיכומיה). גם לשיטתה, המנוח "בשעה 3:00 עד 4:00 בבוקר היה לוקח את הרגליים והיה הולך" (עמ' 28 שורה 7). לפיכך, לא קיים המרכיב השני המפורט לעיל – ניהול משק בית משותף - ולא ניתן לראות את ש' כידועה בציבור של המנוח. אף אם צודקת התובעת והיחסים הזוגיים בין המנוח לר' לא היו טובים והיא נהגה לבלות הרבה עם המנוח בלילות, אין הדבר מסייע לה בטענתה כי היא היתה ידועתו בציבור. למרות שהיא טענה בחקירתה כי המנוח השאיר בביתה פריטים אישיים כגון לבנים, מברשת שיניים וחולצות (עמ' 28 שורות 10-14), היא לא הביאה כל ראייה על כך ולא הציגה שום חפץ. אף אם המנוח היה מגיע בכל יום שישי אחה"צ לאכול אצל ש' ארוחת ערב כפי שהעידה חברתה הטובה גב' ש' (עמ' 46 שורות 29-30), הדבר לא מקנה לתובעת מעמד של ידועה בציבור של המנוח. גם עדה זו אישרה כי המנוח לא גר בביתה של ש' (עמ' 47 שורות 17-18) ולכן יש לדחות את טענתה כי היא קיימה עם המנוח "מערכת יחסים זוגית מלאה" (סעיף 8 לסיכומיה).

 

  1. גם העובדה שהמנוח מימן את שכר הדירה של ש', היה ערב לחוזה השכירות שלה ותמך בה כלכלית ביד רחבה, לא הופכת את יחסיהם ליחסים של ידועים בציבור שקשרו את גורלם זה בזה. ש' שטוענת כי היא והמנוח נהגו לאכול באופן קבוע במסעדת ... (סעיף 25 לסיכומיה), לא הביאה אף עד להוכחת טענה זו והיא גם לא הביאה שום עד מבני משפחתה על מנת שיעיד כי המנוח ליווה אותה לאירועים משפחתיים כפי שטענה (סעיף 128 לסיכומיה). היעדר עדויות אלו, פוגם בגרסתה של ש' כי המנוח "הופיע בציבור כבן זוגה לכל דבר ועניין" (סעיף 34 לסיכומיה).   

 

  1. למעלה מן הצורך, התברר מתמלילי הקלטות שביצע חוקר מטעם הנתבעים, כי כנראה גם היסוד הראשון הנ"ל, הנדרש לצורך הכרה ביחסים כיחסים של "ידועים בציבור", לא התקיים במקרה דנן. במה דברים אמורים:

 

  1. הנתבעים שכרו את החוקר הפרטי מר ניסים גורן שהתחזה כנציג של עמותה שיכולה לסייע לש'. החוקר נפגש כמה פעמים של ש' בביתה ושוחח עמה שיחות ארוכות שבהן היא סיפרה לו על מערכת יחסיה עם המנוח. החוקר אף הציעה לה כי הוא יחתום על תצהיר שייתמוך בגרסתה שהיא היתה ידועה בציבור של המנוח והוא יבוא להעיד מטעמה בהליך זה על יחסיהם. זאת, למרות שהוא כלל לא הכיר את המנוח ואת ש'. ש' נענתה להצעתו והכינה יחד עמו תצהיר שבו הוא מצהיר, בין היתר, כי הוא ידע שש' והמנוח הם בני זוג וכי נישואיו לר' הם "סתם נישואים וכי האחת והיחידה היא ש'". ש' והחוקר פנו יחדיו למשרד בא כוחה של ש' והחוקר חתם בפני עורך דינה על תצהיר שקרי זה. לאחר מכן, הגישה ש' בקשה לצרף את תצהיר החוקר כתצהיר נוסף מטעמה ונעתרתי לבקשתה.

 

  1. ברם, משהגישו הנתבעים את תצהירי העדות הראשית מטעמם ואליהם צורפו תמלילי השיחות שניהל החוקר עם ש', התברר לש' כי החוקר הוליך אותה שולל וכי הנתבעים "ביצעו תרגיל עוקץ" על מנת להכשילה.

 

  1. משהתבררה לה אמת זו, הגישה ש' בקשה לפסילת התמלילים שהוגשו במסגרת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים. ש' טענה כי החוקר הדיח אותה לדבר עבירה ושידל אותה להגיש תצהיר שקרי לבית המשפט. ש' טענה כי התנהלות החוקר מהווה הפרה של חוק הגנת הפרטיות תשמ"א - 1981 ולאור סעיף 32 לחוק, יש לפסול את התמליל כראייה, מאחר שהוא הושג תוך כדי פגיעה בפרטיותה של ש'.

 

  1. בנוסף, טענה ש' כי החוקר הצטרף לפגישתה עם עורך דינה באמצעות מצג שווא ותרמית שביצע כלפיה, ולפיכך, נפגע חסיון עו"ד לקוח שלה. לאור סעיף 48 (א) לפקודת הראיות הקובע כי "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו... אין עורך הדין חייב למסרם כראייה" מבקשת ש' לפסול את כל תמלילי השיחות שהוקלטו בפגישה שנערכה בינה לבין עורכת דינה, בנוכחות החוקר.

 

  1. מאחר והבקשה לפסילת התמליל הוגשה סמוך מאוד למועד חקירתה של ש', קבעתי כי מבלי שאני קובע דבר ביחס לקבילות התמלילים, יוכל ב"כ הנתבעים לחקור את ש' אף על התמלילים וככל שאקבע כי יש לפסול את התמלילים, ייפסלו ויימחקו גם כל השאלות הקשורות בתמלילים (ההחלטה בעמ' 20).

 

  1. בסיום דיוני ההוכחות קבעתי כי נושא קבילות התמלילים יידון במסגרת פסק הדין וכל צד רשאי להוסיף ולטעון בנושא זה בסיכומיו.

 

  1. הנתבעים טוענים כי אף אם החוקר ביצע עבירה אתית, אין בעבירה בכדי לפסול את הראייה שהומצאה על ידם. לטענתם, התמליל הוכיח כי ש' לא בוחלת בכל אמצעי על מנת להוכיח את טענותיה הכוזבות. היא היתה מוכנה לזמן עד שקר כשהיא יודעת בוודאות כי הוא כלל לא הכיר אותה ואת המנוח ולמרות זאת, היא הציגה מצג בפני עורכת דינה שמדובר בעד אמיתי, הלכה אתו לעורכת דינה ביודעה כי הוא חותם על תצהיר כוזב ואף הגישה בקשה להגשת תצהיר שקרי לבית המשפט. הדבר מלמד, לטענתם, על חוסר אמינותה המוחלט של ש' המוכנה לעבור עבירות חמורות בכדי להוכיח את תביעותיה הכוזבות.

       

  1. בע"א 7219/11 הפניקס נ' בויראת (ניתן ביום 11.6.12) נקבע כי:

 

            "גם אם אניח כי החוקר מטעם המבקשת פעל בניגוד להוראות חוק חוקרים פרטיים... אין הדבר כשלעצמו מוביל למסקנה כי פירות החקירה פסולים מלשמש ראייה במשפט. כשרות הראייה נבחנת בנפרד מחוקיות האופן שבו הושגה אלא שלא כך בחוק החוקרים הפרטיים, בגדרו לא נמצאה כל הוראה הפוסלת ראיות שהושגו שלא כדין... התרופה להפרת חוק החוקרים הפרטיים אינה מצויה במישור הראייתי כי אם במישור המשמעתי והפלילי".

 

  1. במקרה דנן, לא פגע החוקר בפרטיותה של ש'. היא מסרה לו מרצונה החופשי פרטים רבים. העובדה שהיא ציפתה שהחוקר שהציג עצמו כנציג עמותה שיכול לעזור לה, יסייע לה כספית, לא מהווה פגיעה בפרטיות. כמו כן, במקרה דנן, התאפשר לש' להסביר את הדברים שאמרה לחוקר במסגרת החקירה הנגדית ולכן, לא נפגעו זכויותיה הדיונית (השוו: ת"א 9562/07 דרשן נ' מנורה, 28.6.12).

 

  1. לפיכך, ניתן לקבל כראייה את התמלילים שבהן שוחחה ש' עם החוקר. אולם, ביחס לתמליל השיחה שהתקיימה בין ש' לעורכת דינה בנוכחות החוקר, יש לקבל את עמדת ש'. זאת, מאחר ועל הדברים שנאמרו באותה פגישה חל חסיון עו"ד לקוח. ש' לא ידעה כי החוקר הוא "מושתל" של הנתבעים. לכן, דבריה באותה פגישה חוסים תחת חסיון עו"ד לקוח ויש לפסול אותם (תמליל ה' – שיחה מיום 19.2.15) וכן יש לפסול ולהתעלם מהשאלות שנשאלה ביחס למה שנאמר באותה פגישה. הכלל לפיו כשנמצא צד שלישי שאינו איש סודו של הלקוח בפגישה עם עורך הדין, המשמעות היא ויתור על החיסיון, חל רק לאור ההנחה כי הלקוח, מודע לכך שיש צד שלישי שהוא מסכים שיהיה נוכח בפגישה ובכך מגלה דעתו כי אין השיחה סודית (ראו: י. קדמי, "על הראיות" (2009) בעמ' 1092-1093). במקרה דנן, ש' הוטעתה לחשוב כי הצד השלישי הוא אדם "מטעמה" ו"איש סודה" ולכן אין בהשתתפותו בכדי לפגוע בחסיון הדברים שנאמרו בפגישה זו.

 

  1. יש לראות בחומרה רבה את התנהלות החוקר אשר חתם על תצהיר שקרי בפני עו"ד ביודעו שהוא שקרי (סעיף 13 לסיכומי התשובה). אין כל הצדקה למהלך שכזה והמטרה לא מקדשת את האמצעים. אסור היה לחוקר לחתום על תצהיר כוזב וראוי היה שהנתבעים שהזמינו את החוקר, לא היו מאשרים מהלך חמור שכזה ולא נותנים יד "לתרגיל מלוכלך" מסוג זה. החוקר הדיח את ש' לדבר עבירה, כפי שהיא מודה בסיכומיה (סעיפים 11 ו – 14 לסיכומי התשובה). מן הראוי שהרשויות האמונות על הפיקוח של החוקרים הפרטיים וכללי האתיקה שלהם, ייתנו את דעתם לנושא זה.

לפיכך, אני מורה כי עותק מפסק דין זה יועבר ליועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר, אשר יעבירו לגורמים הרלוונטיים, וזאת בהתייחס לכל המעורבים בהגשת התצהיר השקרי לבית המשפט.  

 

  1. מתמלילי השיחות שניהל החוקר עם ש' עולה, כי למרות שהיא אהבה את המנוח והמנוח אהב אותה, מדובר היה במערכת תועלתנית שבמסגרתה המנוח קיבל ממנה שירותי מין, חברות ואהבה על בסיס קבוע וכמעט יום יומי ובתמורה, הוא מימן את מחייתה והרעיף עליה כספים רבים. לא מדובר היה ביחסים שבהם בני הזוג "קשרו את גורלם זה בזה". ש' אישרה בתמליל כי היא היתה "כמו איזה פילגש מהצד" (עמ' 50 שורה 4 לתמליל ג').

 

  1. בין היתר אישרה ש' כי המנוח ניהל "חיים כפולים" (עמ' 35 שורה 1) וכי הם לא גרו יחד (עמ' 36 שורה 17 לתמליל א'). היא אמרה שהפילה פעמיים עובר שנוצר מיחסים עם המנוח וכי "הילד הזה זה פנצ'ר" (עמ' 40 שורות 1-2 לתמליל א'). לאחיו של המנוח היה מפתח לדירתה ולעיתים אף הוא היה מבקר אותה (עמ' 44 שורות 1-2 לתמליל א') ור' ידעה על יחסיהם והתכחשה למציאות (עמ' 70 שורה 2 לתמליל א'). המנוח אהב אותה ורכש לה ולקטין כל שנה כרטיס טיסה לחו"ל (עמ' 64 שורה 19 עד שורה 65 שורה 5 לתמליל א') והיא היתה "אשת סוד שלו" (עמ' 73 שורה 3 לתמליל א').

 

  1. ש' אישרה כי "לא היתה בטוחה בקשר עם המנוח" ולא היתה בטוחה שימשיך לתמוך בה כלכלית ולכן מכרה את רכבה (עמ' 23 שורות 7-9 לתמליל ב'). ש' סיפרה כי היו להם תקופות של "קצר" ולאחר מכן, השלימו (עמ' 43 שורה 23 עד עמ' 44 שורה 7 לתמליל ב') וכי "הוא רקד על שתי חתונות בגדול" (עמ' 52 שורה 12 לתמליל ב'). לדבריה, "הוא היה ישן פה מדי פעם" (עמ' 32 שורות 10-11 לתמליל ג') והוא היה "חולה מין" ( עמ' 46 שורות 6-12 לתמליל ג').   

 

  1. ש' סיפרה לחוקר כי המנוח היה "חולה מין", רצה שהיא תהיה זמינה לו בכל עת לצורך קיום יחסי אישות והוא אהב נשים (עמ' 34 שורה 5 עד עמ' 35 שורה 17 וכן עמ' 42 שורה 12 לתמליל ד'). מאחר שלא מצא את סיפוקו בבית, בא אליה (עמ' 51 שורה 24 עד עמ' 52 שורה 1 לתמליל ד').

 

  1. למרות שבסמוך ללידת הקטין אירע משבר חמור ביותר בין ש' למנוח והיא אף האשימה אותו בניסיון לרצוח אותה ואת העובר שנשאה ברחמה, שעה שבכוונה המנוח הסיט את הרכב שבו נסעו, "נכנס" בעמוד תאורה והכה אותה בבטנה על מנת שתפיל את העובר והמנוח נעצר (עמ' 31 שורות 3-4), זמן קצר לאחר לידת הקטין, חודש הקשר ביניהם והם נפגשו באופן תדיר (ראו כתבי הטענות והתצהירים שהגישה התובעת בשנת 2002 כנגד המנוח שצורפו לכתב ההגנה מטעם הנתבעים).

 

  1. מטעם הנתבעים העידו חברים של המנוח שטענו כי למנוח היו קשרים מיניים במקביל עם נשים נוספות, לדוגמא: חבר המנוח מר מ' העיד כי למרות שהמנוח קיים קשרים מיניים עם נשים נוספות, הוא מאוד העריך את ר' ואמר לו שלעולם לא יעזוב אותה (סעיפים 4,6 לתצהירו ועמ' 71 שורה 15). כמו כן, בשיחה עם החוקר אישרה ש' כי המנוח ניהל קשרים מיניים גם עם אחותה ל' (סעיף 18 לסיכומי הנתבעים) והיא מאשרת עובדה זו בסיכומיה (סעיפים 22 ו – 24 לסיכומי התשובה).

 

  1. מר ק' שהיה חברו של המנוח מגיל 15 העיד כי המנוח סיפר לו כי שכשהוא בא לבקר את הקטין, הוא מקיים יחסים מיניים עם ש' וכי מדובר בקשר מיני בלבד. לטענתו, המנוח קיים במקביל קשר מיני עם אישה אחרת מ... והיא אף הציעה לו להשתתף איתם באורגיות (סעיפים 8-13 לתצהירו ועמ' 67 שורות 12-23). לדבריו, במקביל קיים המנוח קשר גם עם אישה בשם ל' ולמרות זאת, חיי הנישואין של המנוח עם ר' היו מצוינים והם נהגו לנסוע פעמים רבות לחו"ל והפגינו גילויי חיבה הדדיים (סעיף 16 לתצהירו). לדבריו, המנוח אמר לו כי: "ר' חלק מגופי, חלק מנשמתי, אני אוהב אותה ובחיים לא אעזוב את ר' וכל מה שאני עושה זה רק צרכים מיניים שלי יכול להיות שאני חולה" (עמ' 67 שורות 21-22). גם מר א' העיד כי למנוח היו במהלך חייו נשים רבות וכי הוא "הודה בפני שהיה לו צורך מוגבר בלתי נשלט במין עם נשים אחרות" (סעיף 5 לתצהירו ועמ' 78 שורה 19). גם העובדה שעו"ד שרגיל העיד כי ש' והמנוח ניהלו "קשר רומנטי" (עמ' 52 שורות 20-21) לא מלמדת כלל כי היתה ביניהם "מערכת יחסים מלאה המתקיימת בין גבר לאישה", כפי שטוענת ש' (סעיף 12 לסיכומיה).  

 

  1. ש' זימנה לעדות את מי שהיה חברו של המנוח במשך שנים רבות, עו"ד ד' שהעיד כי המנוח היה מבקר אצל ש' מידי יום והוא מאוד אהב אותה (עמ' 86 שורות 20-30). לטענתו, המנוח ראה את ש' כבת זוגו (עמ' 88 שורטת 8-9). אף אם אקבל גרסה זו, עדיין, אין הדבר הופך את התובעת לידועה בציבור של המנוח מאחר והוא כלל לא התגורר איתה בבית משותף. אציין כי יש לקחת "בערבון מוגבל" את עדותו של מר ד', אשר היה בסכסוך קשה עם המנוח ועם ר' וכעס מאוד על שניהם, מאחר שלטענתו עשקו אותו ולא שילמו לו עבור עבודתו הרבה (עמ' 91 שורות 22-28 ועמ' 92 שורות 25-26), כפי שהוא בעצמו אישר בחקירתו.

 

  1. אכן, הפסיקה הכירה במקרים חריגים בידועים בציבור, אף אם גרו בבתים נפרדים (סעיף 121 לסיכומי ש'). ברם, הדבר נעשה בנסיבות שבהם לעיתים לנו הצדדים בבית של בן זוג אחד ולעיתים בבית של בן הזוג השני. ברם, במקרה דנן, ש' מעולם לא גרה בביתו של המנוח ואילו המנוח כלל לא גר בביתה. אף לשיטתה, בשעת לילה מאוחרת או לפנות בוקר, הוא שב ללון בביתו ולא נותר בביתה עד הבוקר.

 

  1. למעלה מן הצורך יודגש, כי אף אם היתה התובעת מוכיחה כי היא היתה ידועה בציבור של המנוח – דבר שלא הוכח כלל וכלל – היא לא הוכיחה שהיתה להם כוונת שיתוף בנכסים. יש לדחות את טענת ש' כי יש לראות בעובדה שהמנוח נשא בתשלומי שכר הדירה שלה ואחזקתה והעביר לה כספים רבים, משום הוכחה על "קיומו של שיתוף כלכלי" (סעיף 35 לסיכומי התשובה). אין בתמיכה כספים של גבר באישה,  משום שיתוף כלכלי.

 

  1. בע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא (1) 337 בעמ' 347-348 נקבע כי:

 

            "הכלל הוא כי הנטל הרובץ על ידוע בציבור, הטוען לזכות לשיתוף בנכסי בן זוגו, הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן זוג נשוי... אמור מעתה, כי בעוד שאצל בני זוג נשואים, בהיעדר ראייה לסתור די בהתקיימות התנאים להקמתה של חזקת השיתוף (קרי אורח חיים תקין ומאמץ משותף) כדי להחיל עליהם דין שיתוף ביחס לכל נכסיהם מכל סוג שהוא, הרי שאצל בני זוג ידועים בציבור, הקמתה של חזקת שיתוף – שלא הובאו ראיות לסתירתה – עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג  בחייהם היום יומיים, או בכאלה שנרכשו על ידיהם במשותף".

 

            ראו גם: בג"ץ 4178/04 פלונית  נ' בית הדין הרבני (13.12.06).

 

  1. בבג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני (ניתן ביום 13.12.06) נקבע כי:

 

            "הכבדת הנטל על הטוען לשיתוף נכסים בין בני זוג ידועים בציבור, נובעת מהמשמעות שעשויה להיות להיעדר הנישואין ביניהם... במקרים אחרים, עשוי הדבר להעיד על ארעיות הקשר או על היותו בלתי מחייב, באופן השולל קיומה של כוונה לשיתוף רכושי... ההלכה לפיה לשם הוכחת כוונה לשיתוף נכסים בין בני זוג ידועים בציבור נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו, נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי, מקום בו בני הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור".      

    

  1. ש' הצהירה כי היא לא יודעת דבר על היקף רכושו של המנוח. ש' לא הוכיחה כי היה קיים שיתוף רכושי כלשהו בינה לבין המנוח. אפילו חשבון בנק משותף לא היה לצדדים, לא נרכש על ידם שום נכס במשותף, לא היה ברשותה כרטיס האשראי שלו (עמ' 27 שורות 18-21) ולא היה לו ייפוי כוח בחשבונות הבנק שלה (שם שורות 30-31).

 

  1. סיכומו של דבר: יש לדחות את תביעתה של ש' לפס"ד הצהרתי על שיתוף בנכסים ולא הוכחה כלל טענתה כי "נשתכלל שיתוף רכושי מלא" (סעיף 130 לסיכומיה).

 

(ג)        האם הקטין זכאי למזונות מהעיזבון?

 

  1. הקטין זכאי למזונות מן העיזבון על פי סעיף 57 (א) (2) לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה").

 

  1. סעיף 59 לחוק הירושה קובע את הקריטריונים והשיקולים בפסיקת מזונות מן העיזבון. בין היתר יש לבחון את שווי העיזבון, את רמת החיים של הזכאי למזונות כפי שהיתה ערב מות המוריש ואת התשלומים שהקטין זכאי לקבל ממקורות אחרים.

 

  1. בת"ע 7721/00 פ.י. נ' מ.ר. (ניתן ביום 20.8.03 מפי כב' השופט שוחט) נקבע כי:

 

            "הפסיקה העניקה ל"מבחן הנזקקות" פרשנות מצמצמת... מזונות מן העיזבון ייפסקו רק אם הטוען למזונות אינו יכול לספק את צרכיו ההכרחיים... הפסיקה העדיפה את הפרשנות המצמצמת על פני המרחיבה, תוך שהיא נותנת עדיפות ל"רצון המת" אשר החליט להדיר את הזכאי למזונות מעיזבונו על פני הרצון לשמור על זכות התלוי למזונות. הפסיקה ראתה בתשלום מזונות מהעיזבון חריג לכלל היסוד בדיני צוואות "מצווה לקיים את דברי המת" כחריג בחרה היא לצמצם אותו כדי תשלום "הצרכים ההכרחיים", תשלום שיש בו משום פגיעה נסבלת ברצון המת".

 

            ראו גם: תמ"ש 7792/00  פרקר נ'  פנחס (ניתן ע"י כב' השופט גייפמן ביום 16.9.01) ותמ"ש 102760/06 פלוני נ' אלמוני (ניתן ע"י כב' השופטת פלאוט ביום 31.7.07) וכן סעיפים 84-85 לסיכומי הנתבעים.

 

  1. במקרה דנן, הוכח כי המנוח נהג לממן את מלוא שכר הדירה שבה התגוררה ש' עם הקטין. מר ח' שהשכיר את הדירה לש' משנת 2009 ואילך העיד כי המנוח חתם על ערבות להסכם השכירות של ש' וכי בשנה וחצי האחרונות עד לפטירת המנוח, הוא נהג להגיע כל חודש למשרדו של המנוח והמנוח היה משלם לו את שכר הדירה החודשי במזומן ובתמורה הוא היה מחזיר לו את ההמחאה של ש' (תצהיר העד, עמ' 7 שורות 23-30 ועמ' 8 שורות 30-31). גם הגב' נ' העידה כי המנוח היה מבקר הרבה את ש' במקום עבודתה והיה מביא בקביעות מידי חודש לחנות שבה עבדה, שניצלים ובשרים. לדבריה, המנוח היה שולח לש' זרי פרחים ושוקולדים בימי ההולדת שלה והיא ראתה בהם זוג נשוי. גב' נ' אישרה אף היא בחקירתה שהמנוח העביר דרכה את שכר הדירה של ש', במזומן (עמ' 4 שורות 6-26). הוכח גם שהמנוח נהג לרכוש אוכל ומוצרים שונים עבור ש' והקטין והם נסעו יחדיו לקניות (ראו תצהירי חבריה של ש' גב' מ' ומר א' ועדות מר א' בעמ' 48 שורות 16-17). ש' אמרה לחוקר כי המנוח קנה לקטין את "הטופ שבטופ" ולא החסיר ממנו דבר (עמ' 21 שורות 8-11 לתמליל).

 

  1. מנהל העיזבון הגיש את פרטת העיזבון. מהפרטה עולה כי על שם המנוח, לבד או עם אחרים, רשומים 12 נכסי דלא ניידי. שווי הנכסים נטו הוא כ – 30,000,000 ₪ ומנגד יש חובות לעיזבון בסך של כמה מיליוני ₪. לעיזבון גם תיק ניירות ערך בשווי של כ – 1.2 מיליון ₪.  אף אם אקח בחשבון כי מחצית מהעיזבון שייך לר' מכח היותה אשתו ובהתאם לחוק יחסי ממון, ברור כי מדובר בעיזבון גדול אשר יכול לשלם ללא קושי מזונות מכובדים שיאפשרו את קיומו וכלכלתו של הקטין בכבוד.

 

  1. הקטין זכאי לקצבת שארים בגובה של כ – 1,400 ₪ לחודש ואמו אשר משתכרת כ – 6,500 ₪ נטו לחודש (עמ' 23 שורה 7 לתמליל ועמ' 10 שורה 8) חייבת להשתתף על פי הדין האישי  מדין צדקה, בצרכי הקטין שאינם הכרחיים (ע"א 744/80 נוטקוביץ נ' נוטקוביץ, פ"ד לז (4) 197 בעמ' 201). יצוין כי עלה מחקירת ש', כי היא עבדה גם במשק בית והשתכרה  מעבר להכנסתה כשכירה (סעיף 75 לסיכומי הנתבעים). 

 

  1. התובעת שוכרת דירה בעלות של כ - 3,175 ₪ לחודש (ראו חוזה השכירות שצורף ועמ' 29 שורות 10-11) ולפיכך מרכיב המדור לבדו, שעומד על שליש, הוא בסך של  1,066 ₪ לחודש.

 

  1. לאחר שש' הגישה בשנת 2002 סדרת תביעות כנגד המנוח, לרבות תביעה למזונות הקטין, ש' והמנוח ערכו הסכם לתשלום מזונות ביום 6.3.03 ובו נקבע כי המנוח ישלם את מזונות הקטין בסך של 1,000 ₪ לחודש, צמוד למדד וכן מחצית מתשלום שני חוגים. ההסכם לא אושר ע"י בית המשפט. העובדה כי בזמנו הסכימה האם לקבל סכום זה עבור מזונות הקטין לא מחייבת את המסקנה כי יש לשלם גם כיום סכום זה. הוכח כי המנוח העניק לאישה סכומים רבים ומשמעותיים הרבה יותר ורק שכר הדירה שהוכח כי הוא מימן לש' ולקטין במלואו, מלמד כי בפועל שילם המנוח למזונות הקטין סכומים גבוהים בהרבה. מאידך, לא הוכחה טענת ש' כי מדובר ב"הסכם פיקטיבי" (סעיף 45 לסיכומיה).

 

  1. מאחר שמשכורתה של ש' לא גבוהה ועליה לממן את כל הוצאותיה משכרה, יכולתה להשתתף בהוצאות הקטין מדין צדקה, מצומצמת ביותר.

 

  1. כידוע, הוצאות הכרחיות של קטין עומדות כיום על סך של כ – 1,400 ₪ לחודש ללא מדור, אחזקת מדור וחינוך. ש' כשלה להוכיח את מרבית הצרכים שאינם הכרחיים. היא ציינה בשיחה עם החוקר כי הקטין תלמיד טוב ברוב המקצועות (עמ' 6 שורות 8-10 לתמליל ב') ואף אישרה בחקירתה כי הקטין קיבל טיפול פסיכולוגי במסגרת בית הספר (עמ' 44 שורות 9-12). יחד עם זאת, שוכנעתי מהעדים שהעידו מטעמה, כי המנוח נהג לבלות איתם במסעדות ולהרעיף עליה ועל הקטין כל טוב וכי הוא מימן את הוצאות אחזקת הבית שלהם (עמ' 88 שורות 2-3). ברם, ש' אישרה כי כבר לפני כמה שנים היא מכרה את רכבה מאחר וחששה כי לא תוכל לעמוד בעלות אחזקתו, דבר שמלמד כי התמונה כאילו הוא שילם את כל צרכיה ללא גבול, אינה מדויקת (עמ' 22 שורה 7 עד עמ' 23 שורה 9 לתמליל ב').

 

  1. פירוט צורכי הקטין מוגזם ביותר. לדוגמא: "מסגרת חינוכית יומיומית – 600 ₪" לא הובהר למה הכוונה ולא הוכח. ועד כיתה – 110 ₪ לחודש, סופר פארם – 200 ₪ לחודש, משחקי מחשב - 300 ₪ לחודש, שיעורים פרטיים – 1,200 ₪ לחודש, פסיכולוג – 600 ₪ לחודש (סעיף 109 לסיכומי ש'), נטענו בעלמא ללא כל בדל הוכחה. יש לקבל את עמדת מנהל העיזבון הזמני כי הוכח שהקטין חי "ברמת חיים בינונית" (סעיף 5.3 לסיכומיו) וכן להתחשב בעובדה כי האם זכאית להנחה בארנונה בשיעור של 40% (עמ' 35 שורה 28).

 

  1. אמינותה של ש' התגלתה כמפוקפקת ביותר לאור העובדה שהיא הגישה תצהיר שקרי של החוקר לבית המשפט ושיתפה פעולה עם החוקר לצורך "המצאת" תצהיר שהיא יודעת שכולו כוזב (עמ' 45 שורות 3-14 ועמ' 74 לתמליל ג' וכן עמ' 21 שורות 7-9 לתמליל ד'). כמו כן, היא הכחישה שהטרידה טלפונית את ר' (עמ' 41) למרות שבתמליל השיחה עם החוקר היא אישרה שהיתה מטרידה אותה בטלפון ומנתקת את השיחות פעמים רבות (עמ' 55 שורות 1-22 לתמליל ב').

 

  1. התובעת אף טענה בחקירתה כי יכול להיות שהחוקר ידע באמת על מערכת היחסים בינה לבין המנוח (עמ' 21 שורות 24-25 ועמ' 23 שורות 18-20), שעה שברור מהתמליל כי היא ידעה היטב שהחוקר כלל לא הכיר אותה ולא את המנוח והיא ניסתה בעידוד החוקר "לפברק" ראייה במשפט זה. כמו כן, בחקירתה היא טענה שהחוקר כתב בביתה את נוסח התצהיר שהוכן על ידם, שעה שמהתמליל עולה בבירור שהיא זו שכתבה את טיוטת התצהיר (עמ' 22 שורות 22-23). גם גרסתה בחקירתה כי: "יכול להיות שבאותו זמן שכתב כתב ידו לא היה ברור אני כתבתי על הכתב שלו בכתב ברור" (עמ' 23 שורות 12-13), סותרת את דבריה בתחילת חקירתה לפיה החוקר כתב את טיוטת התצהיר.  

 

  1. מאחר שהקטין זכאי לקצבת שאירים בגובה של לפחות 1,400 ₪ לחודש (עמ' 40 שורה 18), מסופקים צרכיו ההכרחיים ע"י המל"ל. יש לקחת בחשבון נתון זה, לאור סעיף 59 (5) לחוק הירושה. הנתבעים הציעו לשלם לקטין מזונות בסך של 2,500 ₪ לחודש (עמ' 53 שורות 27-31).

 

  1. לאור היקף העיזבון הגדול, אני סבור כי יש לקבל את עמדת מנהל העיזבון הזמני, כי ייפסקו לקטין מזונות מן העיזבון בסך של 3,000 ₪ לחודש (סעיף 7.4 לסיכומיו), שיכללו את הוצאות המדור ואחזקת המדור וכן את יתר הוצאותיו של הקטין לרבות חינוך, חוגים, קייטנות ובילויים. מדובר בסכום סביר בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהאם מקבלת עוד 1,400 ₪ לחודש לפחות מהמל"ל. כמו כן, העיזבון ישלם מחצית מההוצאות הרפואיות החריגות של הקטין לרבות טיפולי שיניים, משקפיים, טיפול פסיכולוגי, על פי קבלות.

 

  1. כמו כן, העיזבון ישלם תשלום חד פעמי נוסף בסך של 20,000 ₪ לצורך חגיגת בר המצווה של הקטין שחל הקיץ (מסכום זה ינוכה הסך של 10,000 ששולם על פי החלטת הביניים). ש' טענה כי המנוח אמר לבן שיערוך לו בר מצווה באולמי "אווניו" (עמ' 19 שורות 3-4 לתמליל) ואולם לא הוכח כי מדובר היה באמירה רצינית אלא בדברים שנאמרו אגב שהמנוח והקטין עברו במקרה באותו אזור (עמ' 43 שורות 30-31). התשלום ישולם לש', בכפוף להצגת קבלות (סעיף 9.5 לסיכומי מנהל העיזבון הזמני).

 

  1. כמו כן, ככל שהקטין ירצה ללמוד לתואר ראשון במוסד אקדמאי או לרכוש הכשרה מקצועית וזאת עד לגיל 23, העיזבון יממן את לימודיו לפי תעריף ציבורי, על פי קבלות.

 

  1. המזונות ישולמו רטרואקטיבית מיום פטירת המנוח ועד לסיום התיכון של הקטין. בתקופת שירות החובה בצה"ל יעמוד שיעור המזונות על שליש.

 

  1. המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן הידוע היום ויתעדכנו אחת לשלושה חודשים ולא למפרע.   

 

(ד)        העולה מן המקובץ:

 

  1. ההתנגדות לצוואה נדחית וניתן צו קיום צוואה.

 

  1. התביעה הרכושית נדחית.

 

  1. התביעה למזונות מן העיזבון מתקבלת בחלקה.

 

  1. לאור העובדה כי רוב תביעות התובעת נדחו, ותוך שלקחתי בחשבון כי הבקשה לפסילת התמלילים נדחתה ברובה והנתבעים הציעו בדיון לשלם מזונות בסך של 2,500 ₪ לחודש וכן מחצית מהוצאות רפואיות חריגות על פי קבלות (עמ' 53 שורות 27-30), ש' תשלם לנתבעים 1-4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

 

  1. פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.

    

 

ניתן היום,  כ"ד אב תשע"ה, 09 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.

                                          


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ