אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מזונות במשמורת משותפת

מזונות במשמורת משותפת

תאריך פרסום : 28/05/2015 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
508-09-12
15/04/2015
בפני השופט:
דניאל טפרברג

- נגד -
תובעת:
מ.ז.
עו"ד עדו דיבון
נתבע:
ש.ז.
עו"ד קטי ברדה
פסק דין
 

 

הקטינים                                     1.  ב. ז. יליד 1/98 (קטין)

  1. ס. ז. יליד 6/01 (קטין)
  2. ר. ז. יליד 10/03 (קטין)

 

  1. א.         לפני תביעה למזונות ומדור אשה וקטינים, שהגישה מ.ז. (להלן – האם), כנגד הנתבע, ז. ש. (להלן – האב).

ב.         לטענת האם, מדובר במקרה פשוט של משמורת משותפת על 3 קטינים, שבו יש לפסוק מזונות בהתאם לנהוג ולמקובל, על פי רמת החיים אליה הורגלו הקטינים, תוך הפחתת 25% בשל קיומה של משמורת משותפת (סעיף 1 בסיכומיה).

ג.          לטענת האב, מדובר בתביעה שתכליתה ל"שדרג" את תנאי מחייתה של האם, ללא קשר לצרכי הקטינים, כאשר האם רואה באב "מכשיר כלכלי בידה". עמדת האב היא, כי יש מקום לדחות את התביעה. לשיטתו, אין מקום לחייבו בדמי מזונות עבור הקטינים שכן הם מצויים במשמורתו והוא נושא בכלל הוצאותיהם ויש להורות על ביטול המזונות הזמניים (סעיף 14 תצהיר האב מיום 14.11.13; סעיף 96 בסיכומיו). עוד טוען האב, כי יש לחייב את האם בתשלום מזונות לקטינים, ולכל הפחות בתשלום מחציתם (סעיף 16 בסיכומיו).

ד.         לעניין דרישת האב לחייב את האם במזונות ההכרחיים של הקטינים כאשר הם מתגוררים אצל האב (סעיף 96(ב) בסיכומי האב), משלא עמדה בפני בית המשפט תביעה למזונות מטעם האב, וזאת מבלי שבית המשפט קובע דבר לעניין סיכוייה של תביעה מעין זו, דין הטענה להדחות.

ה.         זמן קצר לאחר הגשת התביעה הצדדים התגרשו. משעניין מזונות האם גם נזנח בסיכומי האם, איני מוצא להדרש אליו.

 

הצדדים

  1. א. האם והאב (להלן – הצדדים) נישאו זל"ז כדמו"י ביום 6/96...

ב.         מנישואי הצדדים נולדו הקטינים שפרטיהם בכותרת. הקטינים נכון להיום כבני  17, 13.5 ו-11.5.

ג.          הצדדים פרודים מחודש 8/12, עת עזבה האם את הבית המשותף (להלן – הפירוד). בין הצדדים מחלוקת לגבי נסיבות הפירוד. האם טוענת שברחה מהאב, ומנגד האב טוען כי האם נטשה.

ד.         בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים כדלקמן: בפני בית הדין הרבני הליך של משמורת קטינים שהסתיים בפסק דין מיום 22.12.14 שבו נקבעה משמורת משותפת וזמני שהייה של שבוע שבוע, וכן הליך רכושי. בפני מותב זה, תלויה ועומדת תביעה נזיקית שהגישה האם כנגד האב (תמ"ש 3419-12-13).

 

 

ההליכים המשפטיים

  1. א. תביעת המזונות הוגשה על ידי האם ביום 2.9.12.

ב.         לאחר הגשת התביעה, ביום 10.10.12, הוגשה בקשה לפסיקת מזונות זמניים.

ג.          ביום 15.10.12 ניתנה החלטת כב' ביה"ד הרבני האזורי בירושלים כדלקמן (נספח ד' בתגובת האב לבקשה לפסיקת מזונות זמניים):

"יש לפנות בדחיפות ליחידת הסיוע של ביה"ד לבדוק את נושא משמורת הילדים בהקדם ולדווח לביה"ד. כמו כן לפנות לפק"ס לקבל דו"ח בהקדם. בשלב זה סבור ביה"ד, כי במידה והילדים אכן נמצאים אצל האב יש לתת לו צו למשמורת זמנית עד לקבלת חוו"ד יחידת הסיוע או חוו"ד מפק"ס".

 

ד.         ביום 24.10.12 הגיש האב בקשה לסילוק תביעת המזונות על הסף או לעיכוב הליכים. כן נתבקש ביהמ"ש להאריך את המועד להגשת כתב הגנה.

ה.         ביום 30.10.12 ניתנה החלטה, לפיה ביהמ"ש יתן דעתו לבקשה למזונות זמניים לאחר מתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף.

ו.          ביום 11.11.12 ניתנה החלטה בבקשה לסילוק על הסף. ביהמ"ש עיכב את ההליכים בתביעת הרכוש, המשמורת ומזונות האשה וזאת עד להחלטת ביה"ד הרבני בעניין הסמכות. בעניין מזונות הקטינים נקבע, כי הקטינים אינם צד להליכים ולא ניתן לכרוך את עניינם בתביעת הגירושין ללא הסכמה מפורשת. ומשלא ניתנה הסכמה כזו, הסכמות נתונה לביהמ"ש. במסגרת ההחלטה הורה ביהמ"ש לאב להגיש כתב הגנה.

ז.          ביום 2.12.12 ניתנה החלטה על ידי כב' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, לפיה הוגשה תביעת גירושין כנה וכרוכה ולכן הסמכות לדון בגירושין, במזונות האשה, ברכוש, ובמשמורת הקטינים מצויה בידי בית הדין (נספח ד' בכתב ההגנה).

ח.         ביום 2.12.12 התגרשו הצדדים זמ"ז בג"ט כדמו"י ללא הסכם גירושין (נספח ב' בתגובת האב לבקשה לפסיקת מזונות זמניים).

ט.         ביום 25.12.12 נתן כב' ביה"ד הרבני האזורי בירושלים החלטה בדבר משמורת זמנית משותפת. הסדרי הקשר נקבעו כדלקמן: הילדים יהיו עם האם בימים ב', ד' כולל לינה; ימי ה' כולל לינה לסירוגין, כל סוף שבוע שני כולל לינה מיום ו' ועד ליום א' (נספח א'1 בתצהיר האם מיום 14.11.12).

י.          ביום 29.1.13 ניתנה החלטה בדבר מזונות זמניים. בית המשפט נתן משקל לטענת האב, כי הגם שבית הדין הרבני קבע שהמשמורת על הקטינים תהא משותפת, בפועל הקטינים נמצאים רוב השבוע עם האב. ביהמ"ש נתן משקל לכך שהאב לא נתן הסבר לירידה בהכנסתו מחד גיסא, ולכך שהאם לא הציגה ראיות להוצאות קבועות שהוציאה עבור הקטינים מאידך גיסא. לפיכך נפסקו מזונות מינימליים (לא כולל מדור) בקיזוז העובדה, כי הקטינים נמצאים אצל האב לפחות מחצית השבוע ואף מעבר לכך. לגבי בנם של הצדדים שהגיע במועד מתן ההחלטה לגיל 15, ומזונותיו מדין צדקה נקבע, כי כל צד ישא בהוצאותיו עת הקטין שוהה אצלו ולא נפסקו בגינו מזונות זמניים. באשר לקטינים 2-3 מעת שלא הוכחו הוצאותיהם נקבע, כי החישוב יהיה לפי סכום מינימום של 1,400 ₪ לחודש לקטין. לאור המשמורת המשותפת הופחת סכום המזונות בסך של 25%.  כן הביא בית המשפט בחשבון את טענת האב, כי הוא נושא בפועל בכל הוצאות הקטינים, כולל מוסדות חינוך, ביגוד והנעלה, אשר הינם חלק מן המעגל הבסיסי ואמורים להיות חלק מן המזונות הקבועים. נקבע, כי האב ימשיך לשאת בהוצאות הנ"ל של הקטינים וישלם למוסדות החינוך ישירות, במקביל הועמד הסכום שעל האב לשלם לידי האם עבור כל קטין על סך של 700 ₪ לחודש.  עוד נקבע, כי מזונות הילדים ישולמו לאם בנוסף לקצבת הילדים.

יא.        סוגיית המזונות הזמניים שבה ועלתה מספר פעמים ביוזמת האם. בהחלטה מיום 20.2.13 נקבע, כי המזונות הזמניים שנקבעו ביום 29.1.13 יעמדו בתוקפם (ע' 7 ש' 16), לאחר שבית המשפט לא התרשם, כי לאם הוצאות עבור הקטינים המצדיקים את הגדלת סכום המזונות הזמניים (ע' 7 ש' 3).

יב.        ביום 8.4.13 ניתנה החלטה נוספת בעניין המזונות הזמניים, ובה חזר בית המשפט על החלטתו מיום 20.2.13, שאין הוא רואה לשנות מהמזונות הזמניים.

יג.         ביום 1.7.13 ניתנה החלטת כב' ביה"ד הרבני ולפיה המשמורת על הקטינים תהיה משותפת וזמני השהייה יהיו שבוע אצל האב ושבוע אצל האם, כפי שכבר נהוג (נספח א'2 בתצהיר האם מיום 14.11.13).

יד.        האם הגישה תצהיר מטעמה ביום 17.9.13. בד בבד, הוגשה באותו מועד בקשה מטעם האם להורות לאב להמציא מסמכים, ובין היתר, שומות מס ליחיד לשנים 2010, 2012, מאזן מבוקר לשנים 2010-2012 של החברה, מאזן בוחן 2013 של החברה, שאילתת מע"מ esna לשנת 2013 (יחיד + חברה), כרטסת יתרת חובה בעלים בחברה לשנים 2010-2013, פירוט משכורות מתחילת 2013 ועד ליום הגשת המסמכים, הן משכורות שמושך האב והן משכורות נוספות ששילמה החברה, ככל ששילמה, הצהרת הון אחרונה, כרטסת לקוחות כולל כרטיסים.

טו.        ביום 13.10.13 ניתנה החלטה בבקשה כדלקמן:

"במסגרת התצהיר שאמור הנתבע להגיש יתייחס גם למסמכים הנדרשים בבקשה שאם לא כן יראה בכך בית המשפט הודאה מצידו לטענות התובעת".

 

טז.       ביום 13.10.13 הגיש האב תצהיר משלים מטעמו.

יז.        דיוני הוכחות נשמעו ביום 21.10.13 ו-9.4.14. בסיום הדיון מיום 21.10.13 נקבע, כי אם יש טענה להגדלת סכום המזונות הזמניים, תוגש בקשה מתאימה. ביום 24.10.13, הוגשה בקשה דחופה לשינוי דמי המזונות. ויודגש, כי טענת האב, שהבקשה הוגשה בחוסר תום לב תוך ניסיון לבצע "מחטף" ובבקשה "טורדנית ומיותרת" (סעיף 37 בסיכומיו) לא ברורה, שעה שבית המשפט עצמו אישר את הגשת הבקשה והחליט להגדיל את סכום המזונות הזמניים.

 

 

  1. א. ביום 13.11.13 ניתנה החלטה בבקשה ולפיה הוגדלו המזונות הזמניים. נקבע, כי האב אינו נושא בפועל בהוצאות הקטינים כאשר הם אצל האם. בית המשפט התרשם מרמת חיים מאוד גבוהה מבחינת ההוצאות לקטינים וכי הקטינים רגילים לרמת חיים גבוהה, וכי האב מספק זאת. עוד נקבע, כי בנסיבות אלה הקטינים זקוקים לרמת חיים דומה כאשר הם שוהים אצל האם, העושה מאמצים לספק לקטינים סביבה נוחה ואטרקטיבית גם אצלה, גם אם אינה יכולה להשתוות לאב. מאחר וביהמ"ש התרשם, כי בין הצדדים פער כלכלי, וכי לאם הוצאות לגבי הקטינים בסכומים גבוהים יותר ממה שבית המשפט התרשם בשלב המקדמי של ההליך נקבע, כי יש לעשות תיקון לסכום המזונות הזמניים ולאפשר לאם ליתן לקטינים צרכים מעבר למה שמספקת כיום, תוך מתן משקל לכך שלאם כיום הכנסות גבוהות יותר מאשר בעת פסיקת המזונות הזמניים. ביהמ"ש קבע, כי האב ישלם לידי האם עבור הקטינים 2-3 סך נוסף של 400 ₪ לחודש, כך שסכום המזונות הזמניים עבור כל קטין יעמוד על סך של 1,100 ₪. הסכום נקבע לתשלום מחודש התשלום הקרוב.

ב.        ביום 14.11.13 הגישה האם בקשה לתיקון טעות סופר. לשיטתה נפלה טעות סופר בכך שהאב לא חוייב במזונות שלושת הקטינים. ביום 14.11.13 ניתנה החלטה, לפיה אין כל טעות סופר בהחלטה.

ג.        ביום 5.12.13 הגיש האב בקשה לעיון מחדש בהחלטה. ביום 10.12.13 ניתנה החלטה כדלקמן:

"1. הבקשה נדחית.

  1. מדובר בטענות שכבר הועלו ונדונו (חיוב האם בהוצאות הקטינים, עליה בהשתכרות האם ועוד). גם לא היה מקום להגיש את הבקשה בשים לב להחלטה מיום 14.11.13 שהבהירה שאין חיוב בגין הקטין 1.
  2. הצדדים הוזהרו בהחלטתי מיום 13.1.1.13 בדבר מיחזור טענות.
  3. אני מחייב את המבקש בהוצאות בסך של 750 ₪ לטובת אוצר המדינה אשר ישולמו בתוך 10 ימים.
  4. תשומת לב הצדדים כי בעתיד, שימוש לרעה בהליכים משפטיים יביא גם הוא לחיוב בהוצאות".

 

ד.        ביום 12.12.13 הוגשה בקשת האב לביטול החיוב בהוצאות. ביום 17.12.13 ניתנה החלטה כדלקמן:

"הבקשה נדחית.

לא היה מקום להגשתה ורק לפנים משורת הדין לא ראיתי להשית הוצאות נוספות בגין הגשת בקשה זו".

 

ה.       בהחלטה מיום 13.11.13 הורה ביהמ"ש לצדדים להגיש תצהירים משלימים לקראת מועד ההוכחות הנוסף, וזאת על מנת שלבית המשפט תהיה תמונה מלאה, עדכנית ונגישה. בהחלטה זו העיר ביהמ"ש לצדדים לגבי התנהלותם, כי אם ימשיכו להתנהל באותו האופן, ישקול את הוצאת כתבי בי-דין מהתיק ופסיקת הוצאות לדוגמא משמעותיות לטובת אוצר המדינה. ביהמ"ש נתן הנחיות ברורות לגבי אופן הגשת התצהיר המשלים: תצהיר תמציתי בצורת טבלה חודשית ובה התייחסות לסכום ההכנסה נטו, סכום ההכנסה ברוטו (לאחר הוצאות חובה בלבד), כאשר הכנסות אחרות יוצגו בטבלה נפרדת, לרבות הכנסות מהמל"ל מכל סוג, שכ"ד וכו'. כן ניתנו הוראות כי התצהיר יתייחס ל- 12 חודשים שקדמו למועד הגשת התצהיר, כי על התצהיר להתמך באסמכתאות גם אם צורפו בעבר. כן הורה ביהמ"ש לצרף תדפיסי בנק מכל חשבון, לרבות חשבון החברה, לתקופה של 6 חודשים אחרונים וכן תדפיסים מכל כרטיס אשראי. התצהירים היו אמורים להיות מוגשים עד ליום 26.3.14. כוונת בית המשפט היתה, כי יובאו בפניו נתונים עדכניים על הכנסות, לרבות לגבי חודשים 11/13 ו-1-3/14.

ו.        שני הצדדים הגישו תצהירים משלימים ביום 26.3.14. תצהירי האב לא היו בהתאם להחלטת בית המשפט משום בחינה, ובין היתר, כללו גם התייחסות להוצאות.

ז.        במהלך דיון ההוכחות ביום 9.4.14, ובשל חילוקי הדעות לגבי מקום הימצאות הקטינים ורכישת מוצרים עבורם, וכיוון שמדובר בילדים גדולים הורה בית המשפט על זימונם ללשכתו ביום 10.4.14.

ח.       ביום 10.4.14 שוחח בית המשפט ארוכות עם הקטינים ס. וב. (הבן הבכור לא התייצב) אשר מסרו, כי מזה כשנה, דהיינו, מ-4/13 לערך הם מצויים במשמורת משותפת של שבוע אצל האב ושבוע אצל האם. בהתחלה היו מגיעים ל – 3 ימים והאח הגדול לא הגיע, אך הדבר השתנה. בית המשפט התרשם מהקטינים כנבונים שהטיבו לתאר את מערכת היחסים עם ההורים ואת מציאות חייהם (ראה החלטה מיום 10.4.14).

ט.       ביום 22.12.14 נתן כב' בית הדין הרבני פסק דין בדבר משמורת משותפת. יוער, כי קביעת המשמורת המשותפת מפריכה את טענת האב באשר לכשירותה הקוגניטיבית של האם (סעיף 21 בסיכומיו), וטוב היה אם טענה זו, שמקומה בהליך המשמורת בבית הדין הרבני, לא היתה מועלית כלל במסגרת הליך זה.

 

 

המשמורת על הקטינים

  1. א. כאמור לעיל, תביעת המזונות הוגשה ביום 2.9.12, וביום 15.10.12 קיבל האב משמורת זמנית על הקטינים. ביום 25.12.12 נתן כב' ביה"ד הרבני האזורי בירושלים החלטה בדבר משמורת זמנית משותפת. הסדרי הקשר נקבעו כדלקמן: הילדים עם האם בימים ב', ד' כולל לינה; ימי ה' כולל לינה לסירוגין, כל סוף שבוע שני כולל לינה מיום ו' ועד ליום א' (נספח א'1 בתצהיר האם מיום 14.11.12).

ב.         בהחלטה מיום 20.2.13 קבעתי, כי הקטינים נמצאים בממוצע אצל האם 3 ימים בשבוע (ע' 6 פרוטוקול מיום 20.2.13), וזאת בנוסף לכל שבת שניה.

ג.          במועד שאינו ידוע לבית המשפט במדויק, אך לפחות מחודש 4/13 לאור דברי הקטינים, הפכה המשמרות המשותפת לשווה: שבוע אצל האב ושבוע אצל האם, הגם שלתקופה קצרה של כ-3 חודשים, בין יום 16.9.14 ליום 22.12.14 צומצמו ימי הביקורים על ידי בית הדין הרבני.

ד.         הגם שביהמ"ש קבע בהחלטתו מיום 29.1.3, כי מתקיימת משמורת משותפת האב המשיך וטען גם לאחר 4/13, כי הקטינים נמצאים מרבית הזמן במשמורתו ובחזקתו (תצהיר האב מיום 13.10.13), וכי האם לא נמצאת כלל עם הקטינים (סעיף 37 בסיכומיו).

 

ה.         נוכח המחלוקת בין הצדדים וכאמור לעיל, נאלץ בית המשפט ביום 9.4.14 ליתן החלטה המזמנת את הקטינים לשיחה בלשכה על מנת לברר את סוגיית המשמורת המשותפת (ע' 10 ש ' 10-11):

"לאור חילוקי הדעות שבין הצדדים באשר המצאות הילדים עם האם... אני מורה על זימונם בפני מחר...".

 

ו.          תחילה היה נראה שהאב צימצם טענותיו לעניין המשמורת הבלעדית בסיכומיו לתקופה קצרה של חודש וחצי (סעיף 7):

"הרי האישה בעצמה טוענת שחודש וחצי שלם לא הייתה עם הקטינים... וכי מבוקש לבטל מזונות הקטינים במועד בו כלל לא היתה עם ילדיה".

 

אולם, מיד לאחר מכן שב האב וטען, שבפועל המשמורת בידו וכי הוא ההורה העיקרי (סעיפים 8 ו-10 לסיכומיו), וכי כלל הנסיבות לא השתנו מתחילת ההליכים ועד היום (סעיף 25 בסיכומיו).  האב גם טען, כי למרות המשמורת המשותפת הלכה למעשה, רוב הזמן הקטינים שוהים אצלו.

ז.          גם אם האם היתה מאושפזת לתקופה (סעיף 11-12 בסיכומיו) אין להסיק מכך שלא התקיימה משמורת משותפת. המשמורת נבחנת לאורך זמן ולא בנקודת זמן ספציפית. גם אשפוז "סגור" של חודש-חודשיים, להבדיל "מאשפוז יום",  אין בו כדי לשנות זאת. העובדה שהאב נושא בחלק משמעותי בהוצאות הקטינים, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על הסדרי המשמורת.

ח.         אני קובע כממצא עובדתי לאחר שעיינתי בתיק, בראיות ובשים לב לדברי הילדים בפגישה שקיימתי עימם, כי מיום 15.10.12, מועד החלטת ביה"ד, ועד ליום 25.12.12, היתה המשמורת הזמנית על הקטינים בידי האב. כמו כן, מיום 25.12.12 התקיימה בפועל, או אמורה היתה להתקיים, משמורת משותפת על הקטינים כאשר תחילה הסדרי הקשר היו כמפורט בסעיף 6(א) לעיל וממועד לא ידוע, אך לכך הפחות מחודש 4/13 (על פי דברי הקטינים), הסדרי הקשר הפכו להיות שבוע אצל האם ושבוע אצל האב.

ט.         החלטת בית הדין הרבני הסירה את כל הספקות, אם היו, לעניין המשמורת המשותפת. מכל מקום, תפקידו של בית משפט זה לסייע בכך שהקטינים יתמידו במשמורת המשותפת ולא יווצר חלילה מצב של "הצבעה ברגליים" בשל הפערים ביכולת שני הצדדים לספק את צרכי הקטינים ברמה הגבוהה אליה הורגלו והחשש ל"עוני" של הקטינים אצל האם.

י.          מטעמי יעילות דיונית, סכום המזונות יקבע לפי שני מועדים (סעיף 20 בסיכומי האב):

  • מיום הגשת התביעה ביום 1.9.12 ועד ליום 25.12.12 בו היו הקטינים במשמורת זמנית של האב.
  • מיום 25.12.12 ואילך בו נקבעה משמורת משותפת.

 

 

הכנסות האם ומצבה הכלכלי

  1. א. לטענת האם, היא כבת 42 ואין לה השכלה אוניברסיטאית. לאחר השירות הצבאי עבדה כפקידה בשכר מנימום. לאחר לידת הבן ס. (הבן השני) עזבה את העבודה כדי לטפל בקטינים ומאז אינה עובדת. היתה תקופה שהיתה רשומה כעובדת בחברה הרשומה על שם האב לתקופה של שנה, אולם בפועל רק סייעה לאב מהבית בהוצאת חשבוניות וגביית כספים מלקוחות (סעיף 5 בתצהירה מיום 17.9.13; סעיף 6 בתצהירה מיום 14.11.13).

ב.         מאז לידת הבן ר. (הבן הצעיר), החלו אצלה בעיות אכילה קשות, שנבעו ממצוקה נפשית קשה בה היתה שרויה בעטיו של האב. מאז לידה הבן ר.,  טוענת האם שלא עבדה והיתה מאושפזת לפרקים.

ג.          לטענת האם, בשנים האחרונות ולאור מצבה החלה לקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסכום של כ- 4,400 ₪. סכום קצבת הנכות הופחת ל- 3,249 ₪ כאשר לאחר עזיבתה את בית הצדדים היא החלה לעבוד, בחודש 2/13, באופן חלקי ב*** שם השתכרה כ- 3,975 ₪ נטו לחודש (סעיף 13 בסיכומיה).

ד.         לטענת האם, לאחר מכן שוב הורע מצבה והיא אושפזה באשפוז יום והיא אינה עובדת (סעיף 16 בסיכומיה).

ה.         האם טוענת, כי בנסיבות בהן היא איננה עובדת כלל יש לראות את הכנסתה בסכום של כ- 4,400 ₪ לחודש, כאשר אם תעבוד תופסק או תופחת קצבת הנכות באופן משמעותי (סעיפים 17 ו- 20 בסיכומיה). לטענת האם, אין בהכנסותיה דהיום כדי לספק אפילו את צרכיה שלה, ולכן אין לחייבה בהשתתפות במזונות הקטינים מדין צדקה (סעיף 20 בסיכומיה).

ו.          עוד טוענת האם, כי גם אם היו לה הכנסות קבועות בעמותה .... וקצבת נכות מופחתת (כ-7,000 ₪), לא היה בכך כדי להפחית מחיובו של האב לאור פער הכנסות משמעותי בין הצדדים ויש לחייב את האב במלוא חיוב המזונות לקטינים (סעיף 19 בסיכומיה).

 

 

  1. א. לטענת האב, הכנסות האם גבוהות בהרבה והאם התנהלה בחוסר תום לב לאורך ההליך המשפטי בעניין הכנסותיה והכל כמפורט בהרחבה בסיכומיו. 

ב.         בין היתר טוען האב, כי האם שיפרה את הכנסתה ועבדה במועדים שבהם טענה שאינה עובדת. האם לא הצהירה בפני ביהמ"ש כי עבדה החל מחודש 2/13 ובכך הסתירה את הכנסותיה (סעיפים 47 ו-52 בסיכומיו). לאחר הפירוד האם עבדה והשתכרה משכורות מכובדות לכל הדעות, והפסיקה לעבוד בשל אינטרס משפטי. לא הוצגה כל ראיה המורה על הצורך באשפוז או משכו.

ג.          בניגוד לטענות האם בדבר יתרה שלילית או יתרת זכות קטנה כנטען בסיכומיה, חשבונה של האם נמצא ביתרה חיובית במשך חודשים (סעיף 55 בסיכומיו).

ד.         האם מציגה עצמה כ"מסכנה" אך נטלה לחזקתה כספים שהיו בכספת בסך העולה על 30,000 ₪ (2,500 אירו) ובנוסף 20,000 ₪ ללא ידיעתו, כך שברשותה כספים נוספים. האם מתגוררת בדופלקס ב-Y של 5.5. חדרים וכן בריכה וחדר כושר השייכים למתחם המגורים. לדירה אין משכנתא.

ה.         האם הסתירה את מענק הלימודים שהיא מקבלת בסך של כ- 1,500 ₪ עבור הבן ר. וכ- 850 ₪ עבור הבן ס.. האם לא ציינה את קצבת הילדים המועברת לחשבונה בסך של כ- 600 ₪ לחודש לפחות כאשר האב נושא בכל הוצאות הקטינים.

ו.          יש להביא בחשבון, כי הוגשה בקשה לפירוק שיתוף מטעם האב, והצדדים יגיעו להבנות, כי כלל הנכסים ימכרו כך שהאם תקבל לידיה כספים רבים שיספיקו לה די והותר לחיות ברווחה כלכלית עד אחרית ימית ואף לספק את צרכי הקטינים, ללא חיוב האב במזונות הקטינים, תוך חיוב כל צד לשאת בהוצאות הקטינים כאשר הם שוהים עימו. האם גם הגישה תביעת נזיקין לביהמ"ש ביום 17.12.13.

ז.          בפסיקת מזונות קטינים על בית המשפט לאזן את כל הכנסות המשפחה ולהתחשב בהכנסות האם ובכוחה הכלכלי ולהשית עליה השתתפות במזונות הקטינים. לחילופין, יש לחייב את האם במזונות הקטינים שהם מעל גיל 6 בחלקים שווים ומדין צדקה.

 

 

דיון בהכנסות האם ומצבה הכלכלי

  1. א.         נראה לבית המשפט שיש לדון תחילה בטענות השונות שהעלה האב בדבר חוסר תום ליבה של האם בכל הנוגע לגילוי עובדות לגבי הכנסותיה.

ב.         בכתב התביעה ציינה האם שהיא מוכרת על ידי המוסד לביטוח לאומי בדרגת נכות של 100% (סעיף 26 ע' 5 וסעיף 2 ע' 6 בכתב התביעה), האם צרפה אישור בדבר זכאות לקצבת נכות זמנית בשיעור של 100% החל מיום 1.1.12 ועד ליום 31.3.14. האם צרפה תדפיסי בנק מהם עולה תשלומים מהמל"ל בסכום של כ- 2,560 ₪ בתקופה מוקדמת יותר (נספחים 6 ו- 5 בהתאמה).

ג.          טענות האב יש להן בסיס במובן זה שהאם לא פרטה בכתב התביעה את הסכום העדכני של קצבת הנכות שהיא מקבלת. האם גם לא מילאה את הרצאת הפרטים בתיק מזונות כדין בכך שלא פרטה את סכום הכנסותיה מקצבת הנכות בתקופה של 12 חודשים לפני הגשת התביעה וגם לא צרפה אסמכתאות. האם התנהלה באופן דומה במסגרת הבקשה למזונות זמניים שהוגשה אחרי מועד פתיחת התיק. עם זאת, מכאן ועד לטענה החוזרת שהעלה האב במהלך ההליך, כי האם "העלימה" את הכנסתה המרחק רב. היה ידוע וגלוי שהאם מקבלת קצבת נכות ואין לומר, כי הסתירה את דבר זכאותה לקצבה כטענת האב (סעיף 20 ע' 9 בתגובת האב לבקשה למזונות זמניים).

ד.         זאת ועוד האב טען, כי האם החלה לעבוד בחודש 2/13 כמפורט בתלושי השכר וכי גם דבר זה הוסתר. מעיון בתיק עולה, שהאם עדכנה את בית המשפט בדבר מאמציה למציאת עבודה (סעיף 18 בהודעתה על הגשת תצהיר משלים מיום 19.2.13). במסגרת ההודעה גם צרפה נתונים לגבי גובה קצבת הנכות לתקופה שמיום 3.4.12 ועד 12/12 וכן לחודש 3/13 בסך של בין 4,378 ל- 4,438 ₪ לחודש (נספח 10).

ה.         ביום 17.9.13, לקראת דיון הוכחות שנקבע לחודש 10/13 הגישה האם תצהיר עדות ראשית שבו נאמר, כי היא החלה לעבוד במשרה חלקית. בהתאם, גם בדיון מיום 21.10.13 הודתה האם שהיא עובדת (ע' 1 ש' 15). ביום 26.3.14, הגישה האם תצהיר נוסף בו טענה, כי הפסיקה לעבוד בחודש 1/14. צורפו נתוני שכר לחודשים 11-12/13 בסך של 3,664 ₪ נטו וכן אסמכתאות.

ו.          לתצהירה של האם מיום 17.9.13 צרפה האם תלושי שכר מהם עולה, כי החלה לעבוד ביום 1.2.13. האם צרפה תלושי שכר לחודשים 2/13 – 8/13 ולפיהם השתכרה סך של 3,975 ₪ נטו, למעט חודש 2/13 ממנו עולה שהאם שהשתכרה רק 2,045 ₪. האם לא נשאלה בעניין השכר המופחת בחודש 2/13 בחקירה נגדית, והאם נובע מכך שלא עבדה חודש מלא, כך שעניין זה לא התברר עד תום.

ז.          עולה שהאם הודיעה לבית המשפט ביום 19.2.13 כי היא מחפשת עבודה, כאשר מחד גיסא, בתלוש השכר שצורף בגין חודש העבודה הראשון נאמר, כי האם החלה לעבוד מיום 1.2.13, ומאידך גיסא, השכר בגין חודש זה לא היה מלא. מנגד, בתיק בית המשפט לא נמצא תצהיר חתום על ידי האם בנושא. התצהיר שהוגש לבית המשפט אינו חתום והאב לא העיר תשומת ליבו של בית המשפט לכך במועד הרלבנטי.

ח.         התוצאה מן המקובץ היא שאין לומר, שהאם הסתירה את העובדה שהחלה לעבוד או שטענה שאינה עובדת בתקופה בה עבדה. טענות האב היו מוקצנות ולא במקומן.

ט.         עם זאת, התנהלות האם אינה נוחה לבית המשפט. היה מצופה מהאם להודיע על התחלת עבודתה בסמוך לאחר שהתחילה לעבוד ולא 7 חודשים מאוחר יותר. היה מצופה גם שתגיש תצהיר חתום. אך מכאן ועד לטענה, כי האם ניסתה להסתיר או הסתירה בפועל את הכנסותיה מעבודה המרחק רב. כבר ביום 17.9.13 המידע בדבר הכנסות האם מעבודה היה גלוי לבית המשפט ומיוזמתה של האם. מנגד, האם לא גילתה שהיא זכאית להנחה בתשלומי הארנונה של 80%. נתונים מסוג זה מצופה שיובאו בצורה מפורשת וברורה ודבר זה לא נעשה.

י.          בית המשפט התקשה לרדת לסוף דעתו של האב לגבי האמור בסעיפים 48-50 בסיכומיו. בתצהירה מיום 14.11.13 ציינה האם במפורש בסעיף 8 שהיא מקבלת קצבה עד לחודש מרץ בסך של 4,400 ₪. בסעיף 9 ציינה כי החלה לעבוד. בסעיף 10 טענה, כי עקב כך שהחלה לעבוד הקצבה הופחתה על ידי המל"ל. האם תמכה את הטענות באסמכתאות (נספחים ג', ד' בתצהירה). גם אם סברה האם, כי הקצבה תופסק ובסופו של דבר לא כך אירע אין לומר כי מדובר בשקר. קבלת הקצבה מותנית בתנאים של המל"ל שלאם אין שליטה עליהם. מהמסכמים שצורפו לתצהיר מיום 26.3.14 עולה, כי קצבת האם עמדה על סך של 4,438 ₪ בחודש 3/13 וכי הקצבה הופחתה לסך של 3,447 ₪ . גם אם האם לא דייקה עד רמת השקל - גרסתה שהקצבה הופחתה עקב כך שהחלה לעבוד - הוכחה ולא מצאתי בה פגם היורד לשורשו של עניין. זה המקום להעיר, כי לאם חוב למל"ל (נספח ב' בתצהיר מיום 26.3.14) וגם דבר זה יכול להשפיע על סכום הקצבה המשולם לה, ואין לשלול שמטעם זה לא היה דיוק בסכום הקצבה עד לרמת השקל. ודוק: האם טענה כי הקצבה כ- 4,400 ₪ ובפועל קיבלה 4,438 ₪. האם טענה כי הקצבה פחתה ל- 3,200 ₪ ובפועל הוכח כי פחתה לסך של 3,447 ₪.

יא.        מכל מקום אני דוחה את טענת האב, כי הסתרת הכנסות יש בה כדי למנוע או לשלול חיוב במזונות של קטינים (סעיף 51 בסיכומיו).

יב.        לטענה בסעיף 51 בסיכומי האב, כי חקירת האם לעניין מועד התחלת עבודתה סותרת את כתבי בית דין שהוגשו על ידה, מדובר בטענה כללית שלא ניתן להתייחס אליה. התובעת צרפה תלושים מהם עולה מועד התחלת עבודתה. על האב להפנות את בית המשפט לכתב בית דין ספציפי לו הוא טוען, בפרט כאשר עסקינן בתיק שבו תיקיית התצהירים מחזיקה 6 רשומות (וישנם בתיק תצהירים נוספים מעבר לכך) ותיקיית הבקשות מחזיקה 42  רשומות.

יג.         לאמור בסעיף 52 בסיכומיו, בית המשפט לא איתר בתיק תצהיר של האם מיום 20.3.13 בתיק.

יד.        זה המקום להתייחס לטענת האב, כי האם "מרוויחה" כ- 9,500 ₪ לחודש (סעיף 52 בסיכומיו). לא ניתן לייחס לאם השתכרות מקצבת נכות, מקצבת הילדים ומדמי המזונות. לכל היותר ניתן לטעון כי לאם הכנסות ממקורות שונים. משתמע מאופן ניסוח הדברים, שהאם משתכרת מעבודה כ- 9,500 ₪, ניסוח שיש בו משום ניסיון להטעות את בית המשפט. כמובן שעל בית המשפט להביא בחשבון את הכנסות האם ממקורות שונים, אך לא ניתן לומר כי מדובר בכספים שהאם "מרוויחה" כטענת האב. ברור שאין מקום לטענה בדבר הכנסה ממזונות שעה שהאב דורש את ביטול המזונות. הדברים ברורים ומדברים בעד עצמם.

טו.        לטענת האב, האם מצויה מתחילת החודש ובסופו ביתרת זכות (סעיפים 53-56 בסיכומיו). קודם לכן טען האב, שהאם מסיימת את החודש ביתרה גבוהה ביותר (סעיף 33 בתצהירו מיום 13.10.13).

טז.       בית המשפט עיין בתדפיסי בנק שהאם צרפה לתצהירה מיום 26.3.14. המסמכים מדברים בעד עצמם ועולה, כי בחלק מהחודשים האם נמצאת ביתרת חובה ולא כפי הנטען על ידי האב (תחילת 11/13 יתרת חובה של 3,292 ₪; תחילת 2/14 יתרת חובה של 1,363 ₪). אמנם בחודשים אחרים מצויה האם בתחילת החודש ביתרת זכות אך בהחלט לא ניתן לומר כי מדובר ב"יתרה גבוהה" כטענת האב (סעיף 76 בסיכומיו). מדובר בטענה מופרכת. מדובר בסכומים הנעים בין 3,000- 5,000 ₪ והדבר סביר. בכל מקרה אין מדובר ביתרות זכות "גבוהות ביותר" כמו אלו שנצפו בחשבונות הפרטיים של האב בחלק מהחודשים (1.10.13  סך של 33,900 ₪; 1.11.13 סך של 34,000 ₪; 1.12.13 סך של 19,000 ₪ ועוד).

יז.        יחד עם זאת, לדעת בית המשפט יש בטענות האב כדי לבסס את טענתו, כי לאם כספים במזומן שבאמצעותם היא מתנהלת, אולי מאמה כפי שטענה. מכל מקום אין להסיק מכך דווקא את שטוען האב, כי לאם אין הוצאות בגין הקטינים או כי אינה זקוקה למזונות לקטינים, בייחוד כאשר בפני בית המשפט הוצגו אסמכתאות בדבר הוצאות וכאשר הקטינים עצמם אישרו בפני בית המשפט שהאם מוציאה עבורם כספים ואת חשיבות הדבר עבורם.

יח.        האב שב וטען בסיכומיו, כי האם נטלה כספים שהיו בכספת הבית השייכים למשפחה. האב לא הוכיח, כי הכספים שהוא טוען הוחזקו בכספת או כי ניטלו על ידי האם. האב צרף קבלה מיום 14.8.14 על שם האם ממנה עולה שנפתחה כספת. קיומה של הקבלה אין בה די. ביהמ"ש אינו יכול לדעת מי זימן את הפורץ ומדוע הופקה קבלה באופן שהופקה. האב לא זימן לעדות את איש המקצוע שכביכול פרץ את הכספת הגם ששמו ופרטיו היו ידועים לו. דבר זה יש לזקוף לחובת האב. הימנעות האב מלהביא עדים מטעמו כתמיכה לטענותיו, מקום שניתן היה לעשות זאת, עומדת לחובתו וכפי שנאמר בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1), 736, עמ' 762-763:

"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מביהמ"ש ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי ביהמ"ש להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

 

יט.        לטענת האב, יש להסיק לגבי היכולת הכלכלית של האם מכך ששכרה עו"ד מכובדים, הגישה ערעור למחוזי, הפקידה כספים רבים כערבון, שילמה שכ"ט גבוה ואגרה במסגרת התביעה נזיקית (סעיף 58 בסיכומיו). זכותה של האם לשכור את שירותיו של עו"ד ראוי שיגן על זכויותיה, בייחוד כאשר גם האב עשה כן, ואין זה בהכרח מהווה, כשלעצמו, אינדיקציה ליכולת כלכלית גבוה. האב לא חקר את האם לעניין אופן מימון ב"כ, אגרה וכו', ואין מקום לאפשר מקצה שיפורים בנושא במסגרת הסיכומים. מנגד, כאשר האב נשאל האם "הלביש" את הוצאות ב"כ על חשבון החברה שבבעלותו, התחמק ממתן מענה (ע' 23 ש'22-29) ולא האמנתי לדבריו בנושא זה.

 

 

  1. א. התמונה העולה מכלל הטענות והראיות היא שהאם עבדה מחודש 2/13 ועד ליום 1/14 ב****. האם השתכרה בחודש 12/14 סך של 3,664 ₪ לחודש. לטענתה, בחודש 1/14 הפסיקה לעבוד בשל אשפוזה באשפוז יום למשך שבוע ולאחר מכן באשפוז יום מלא עד ליום 5.3.14 (סעיף 3 בתצהיר האם מיום 26.3.14). מתסקיר העו"ס מיום 19.3.14 (הוגש על ידי האם ביום 30.3.14) נכתב, כי האם עובדת ב**** וכי מצליחה בתפקוד תקין.

ב.         לאחר מועד הגשת התביעה האם עבדה תקופה של כמעט שנה ברצף. נתתי משקל לכך שמטעם האם לא נתבקש מינוי מומחה תעסוקתי שיחווה דעתו כי אינה יכולה להשתכר. מנגד ברור, כי האם אשה חולה, גם האב טען לגבי מצבה הנפשי הקשה ויכולתה לתפקד בכלל. ברור שיש במצבה של האם כדי להשפיע ולהפריע מעת לעת על יכולת השתכרותה.

ג.          גם אם האם אינה עובדת באופן רצוף מחמת מצבה הנפשי, בית המשפט התרשם, כי לאם מקורות הכנסה נוספים בהם הודתה האם במפורש, והדבר עולה גם מההתנהלות בחשבון הבנק שלה (ע' 7 ש' 8-9). לא הוכח, כי מקורות אלה  עתידים להיפסק כפי שנטען.

ד.         מנגד לא הוכח טענת האב, כי האם "משתכרת" כ- 10,000 ₪ לחודש והטענה נדחית (סעיף 29 בתצהירו מיום 13.10.13). גם לא הוכחה טענת האב בסיכומיו, כי האם עבדה והשתכרה בעבר "משכורות מכובדות לכל הדעות" (סעיף 62 בסיכומיו). אני גם דוחה את טענת האב, כי לאם הכנסות "חודשיות גבוהות" "העולות על הכנסות האב מעבודתו" (סעיף 91 בסיכומיו). מדובר בטענות מופרכות שנטענו ללא בסיס ראייתי. הטענות גם אינן מתיישבות עם טענות האב לגבי מצבה הנפשי הקשה של האם וחוסר תפקודה.

ה.         האם טענה באשר למצבה הכלכלי, כי היא מתמודדת עם חובות בהוצאה לפועל. לא הוכח בפני כי האם החזירה חובות בפועל.

ו.          בית המשפט יוצא מנקודת הנחה שהאם עובדת או שיש לה יכולת לצאת לעבוד נכון למועד כתיבת פסק הדין, ולחילופין שיש לה, או שיכולים להיות לה הכנסות נוספות ממקורות אחרים.

ז.          באשר לטענת האב בדבר רכוש, אין בכוונת בית משפט זה להתערב בסכסוך הרכושי שבין הצדדים, שעה שתביעה בעניין זה מתנהלת בבית הדין הרבני. כספים שהאם תקבל בעתיד במועד לא ידוע אין בהם כדי להבטיח צרכי הקטינים היום. בנוסף, היות ושני הצדדים אמורים לצאת מהנישואין שווים מבחינת הרכוש, לא יהיה כדי לשנות את הפער הקיים בין הצדדים בהכנסות השוטפות.

 

 

לסיכום הכנסות האם

  1. א. כל עוד האם מקבלת קצבת נכות עקב מצבה היא זכאית להטבות שונות שיש להן שווי כספי, למשל, 80% הנחה בארנונה. הטבות אלה יש להביא בחשבון.

ב.         לאור כלל האמור לעיל, ובהביאי בחשבון שלאם הכנסות בפועל או בפוטנציה ממקורות נוספים, אני מעמיד את הכנסות האם, ובהתחשב בכך שיש תקופות שאינה עובדת, על סך של כ— 7,500 ₪ לחודש כדלקמן: 3,864 ₪ מעבודה או מקורות אחרים ובכלל זה הטבות; 3,249 ₪ קצבת נכות; 420 ₪ קצבת ילדים שהופחתה לעומת העבר (ראה נספח ג' לתצהיר האם מיום 26.3.14).

 

הכנסות האב ומצבו הכלכלי

  1. א. אין מחלוקת בין הצדדים שהאב עובד כחשמלאי. המחלוקת היא באשר להשתכרותו.

ב.         לטענת האם, האב עובד כחשמלאי עצמאי, בחברת ז. ש. בע"מ, שהיא חברה בבעלותו והוא העובד היחיד בה. האב מחליט לגבי גובה המשכורת שהוא מושך וכל הכנסות החברה הן שלו. לדברי האם, האב משתכר בין 50,000 – 60,000 ₪ ₪ נטו לחודש המורכב ממשכורת וממשיכת דיבידנד (סעיפים 21, 24, 25, ו-32 בסיכומיה). אף מבלי להכריע בהשתכרותו המדויקת של האב, אין ספק, כי הכנסתו עולה ע"ס של 25,000 ₪ נטו (סעיף 37 בסיכומיה).

ג.          לטענת האם, החברה נפתחה ביום 18.11.09 (סעיף 22 בסיכומיה). בשנים 2009 – 2011 המחזור העסקי גדל. במהלך שנת 2012 המשיך האב למשוך את אותה המשכורת עד חודש 9/12 כולל. בחודש 9/12 הוגשה התביעה ובחודש 10/12 ירדה משכורתו של האב מסכום של 30,000 ₪ ל- 4,300 ₪ ברוטו והמחזור פחת, למרות שעד אז הכנסות החברה היו בעלייה (סעיפים 23-27 בסיכומיה).

ד.         לטענת האם, גרסת האב שההכנסות ירדו בגלל שהפסיק לעבוד עם חברת ד' אינה אמינה והוכחה כשקרית. המדובר בהפחתת שכר מלאכותית שנולדה בעקבות הסכסוך ועל מנת שלא לשלם מזונות (סעיף 29-20 בסיכומיה). האב לא הוכיח את גרסתו לגבי הפסקת ההתקשרות עם חברת הד' (סעיף 31 בסיכומיה).

ה.         למרות "הירידה" בשנת 2012 המצב היום הוא שבחברה יש סכום למשיכה של 1,103,450 ₪ (241,608 ₪ + היתרה משנת 2012 בסך 860,982 ₪ (לאחר מס חברות)) (נספח ד102) לתצהיר עדות ראשית של האב (סעיף 33 בסיכומיה).

 

 

  1. א. לטענת האב הוא עובד כחשמלאי, אין לו כל הכשרה אקדמית או תואר כלשהו. הוא בן למעלה מ- 40 ומשתכר כ- 15,000 ₪ ברוטו וכ- 11,000 ₪ נטו בלבד (סעיף 65 בסיכומיו).

ב.         לטענת האב, טענות האם, מהוות ניסיון להכשיל את בית המשפט. לשיטתו, האם מעלה טענות בניגוד למסמכים המוצגים מרו"ח מוסמך תוך חוסר הבנה באשר לדוחות. הדוחות מראים ללא כל ספק את הירידה בהכנסות האב (סעיף 64 בסיכומיו). 

ג.          לטענת האב, יש פער עצום בין התלושים שהוצאו בהיותו הבעלים היחיד של החברה לבין ההתנהלות בפועל (סעיף 66 בסיכומיו):

"אשר לתלושי השכר – חשוב להבהיר כי יש פער עצום בין התלושים שהוצאו .... לבין ההתנהלות בפועל, בשים לב לעובדה כי למרות שהתלושים באופן מוצהר היו גבוהים, הרי שמשיכות הכספים היו בהתאם לצורך המשפחתי וההוצאות הנדרשות – והכנסות החברה – יכולות להעיד על כי הכנסות התובע תלויה בלקוחות כאשר שינוי לרעה במאגר הלקוחות מוביל לירידה דרסטית כפי שארע אצל הנתבע ועל כך אף העיד".

 

           למעשה טוען האב, כפי שטען בכלל כתבי בי-דין, שהוצאות המשפחה גבוהות בהרבה ממשכורתו (סעיפים 69-70 בסיכומיו).

ד.        לטענת האב הוא הוכיח, שבעבר הכנסותיו היו גבוהות יותר עקב עבודתו מול חברת ד', אולם ההכנסות ירדו עקב כך שאינו עובד מול חברה זו כבר תקופה ארוכה (סעיף 67 בסיכומיו). הנתבע דוחה את הטענה בדבר ירידה מכוונת בשכרו (סעיף 69 בסיכומיו).

ה.       באשר לטענות האם בדבר "רווחי החברה", סבור האב, כי די להסתכל בדוח מאזן הבוחן לחודשים 3/13-3/13 ולדוח רווח והפסד מיום 1/3/13 ועד 28/2/14 (נספחים ב' ו-ג' לתצהיר המשלים) כדי להיווכח, כי טענות האם אינן נכונות (סעיף 73 בסיכומיו). מכלל הכנסות החברה יש להפחית הוצאות מימון, פחת, ניכויי הוצאות הפעלה, הוצאות שכר, הלוואת בעלים, כך שהחברה נמצאת בשנת 2013 ברווח קטן ביותר ואף בהפסד נכון להיום, שכן על האב להשיב לחברה הלוואת בעלים שנטל למשכנתא (סעיף 74 בסיכומיו).

ו.        לטענת האב, הוא משלם לבדו את החזרי המשכנתא, יש לו הוצאות חודשיות רבות והוא הפחית את היקף עבודתו למחצית בהיותו מטפל בקטינים דבר שפגע בהכנסותיו (סעיף 75 בסיכומיו).

 

 

דיון בהכנסות האב ובמצבו הכלכלי

טענת האב בדבר ירידה בהכנסות

  1. א. אבחן תחילה את טענת האב, כי הכנסותיו בעבר היו גבוהות יותר עקב עבודתו מול חברת "ד'". מזה תקופה ארוכה הכנסותיו ירדו עקב כך שאינו עובד עוד מול חברת "ד'" (סעיף 67 בסיכומיו).

ב.         טענת האב כפי שנוסחה בכתב ההגנה מיום 17.12.12 היתה כי (ע' 1):

"... הכנסתו של הנתבע ירדה משמעותית וכיום היא עומדת על סך של כ- 6,000 ₪ לחודש לערך, בעוד בעבר משכורתו עמדה על סך של כ- 19,000 ₪ (נטו), וזאת בשים לב לירידה משמעותית ברווחי החברה וירידה משמעותית בהכנסות – ובעניין יצרף הנתבע מסמכים להוכחת טענותיו".

 

ג.          בתצהירו מיום 19.2.13 טען כך (סעיף 9):

"... הכנסותיי תלויות בלקוחות (כאשר חל שינוי ולרעה במאגר הלקוחות שעובדים עמי – כך למשל הפסקת העבודה שלי עם חברת "ד'" דבר המוביל לירידה משמעותית בהיקף ההכנסות של החברה)..." [ההדגשה הוספה – ד.ט.]

 

ד.         גם בתצהירו מיום 13.10.13 טען שחדל לעבוד מול חברת ד' (סעיף 26):

"חשוב לי לציין כי התובעת מנסה שוב ושוב לטעון, כי אני מרוויח סכומים גבוהים, ואולם בעוד היא יודעת היטב כי הכנסותיי בעבר היו גבוהות יותר עקב עבודתי מול חברת "ד'", ואולם כיום ולמעשה כבר תקופה ארוכה שהכנסותיי ירדו עקב כך, שאיני עובד עוד מול חברת "ד'"..." [ההדגשה הוספה – ד.ט.]

 

ה.         גם בעדותו טען, כי הירידה בהכנסות היתה עקב כך שעיקר עבדותו היתה עם חברת הד' הישראלית (ע' 19 ש' 25-28):

"...בתחילת  2012 הייתי עובד עם חברת ד' ישראלית, חברה מאוד גדולה, בתחילת שנת 2012 עשו מהלך בחברה והוציאו אותי מהחברה, הפסיקו לתת לי עבודות... החברה היתה הלקוח היחיד שלי כל השנים, כל ההכנסות משם, ברגע שהפסיקו ההכנסות משם, יש ירידה בהכנסות..." [ההדגשות הוספו – ד.ט.]

 

ו.          בחקירה נגדית, ובתשובה לשאלות ב"כ האם, חזר בו האב מגרסתו המקורית ונתן גרסאות אחרות, שפגמו במהימנותו באופן משמעותי:

  • חברת ד' לא היתה הלקוח היחיד (ע' 20 ש' 2 וש' 11-12; ע' 21 ש' 3-11). מהראיות שצרף האב לתצהירו מיום 26.3.14 (תדפיסי בנק) עולים הפקדות בסכומים גבוהים של עשרות אלפי שקלים מד.א וד.א, לצד הכנסות גבוהות מחברת ד'.
  • חברת ד' לא חדלה לעבוד עימו לחלוטין בתחילת 2012, לכל היותר צימצמה מאוד את היקף העבודה (ע' 19 ש' 27; ע' 20 ש' 5-6 וש' 7-8 וש' 17-18; סעיף 21 ש' 1-2).

ז.          האב לא הוכיח את טענתו, כי חברת ד' הפסיקה לעבוד איתו או כי חידשה את העבודה מולו באופן מצומצם (ע' 19 ש' 26-27; ע' 20 ש' 5-6 וש' 17-18).

ח.         האב לא צרף כרטסת לקוחות כפי שנתבקש על ידי האם, ולכן לא הוכיח גרסתו בדבר היות חברת ד' לקוח יחיד. האב גם לא צרף נתונים לגבי היקף עבודתו מול חברת ד' בשנת 2012-2013, ולמעשה לא ידע לומר מאיזה תאריך לא עבד מול חברת ד' ישראל בע"מ בכלל (ע' 20 ש' 30-31). בחקירה נגדית טען האב לראשונה, שחברת ד' היתה אחראית ל- 95% מהכנסותיו אך לא ידע לומר באחוזים בכמה ירדה העבודה (ע' 20 ש' 12 וש' 15).

ט.         בידי האב היה יומן עבודות שיכול היה ללמד על היקף העבודה שביצע, והגורם שעבורו בוצעו, אך זה לא הוצג לבית המשפט (ע' 20 ש' 32).

י.          כל האמור יש לזקוף לחובת האב.

יא.        אני קובע. כי האב הסתיר מידע מהצד השני ומבית המשפט. אני קובע עוד, כי האב לא היה אמין בגרסתו לגבי לקוחותיו, היקף עבודתו והכנסות החברה לאחר מועד הגשת התביעה.

יב.        כאשר האב עובד במפעל משפחתי, עובר הנטל אליו. על האב היה עליו לשכנע את בית המשפט כי משכורתו הינה בסכום המוצהר על ידו. היה ולא יעמוד בנטל הוכחתו, יוכל בית המשפט לקבוע כי גובה משכורתו גבוה מהמוצהר על ידו, וזאת על בסיס הראיות המסתברות, לאור רמת החיים, רמת הצריכה, אופן ואופי ניהול משק הבית וכו': תמ"ש52480/99 פלונית ואח' נ' פלוני, דינים משפחה, כרך א 414.

 

 

 

הכנסות האב בפועל

  1. א. לכתב ההגנה צרף האב הרצאת פרטים לתיק מזונות. הרצאת הפרטים לא מולאה כדין (אין נטוני שכר ברוטו ונטו לפי חודש). כן צורפו 3 תלושי שכר בלבד ולא לחודשים 8-10/12  ולא ל- 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה. לתגובה לבקשה למזונות זמניים לא צורפה הרצאת פרטים כלל חרף הדרישה לכך בתקנה 265(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי.

ב          בכתב ההגנה טען האב, כי הכנסתו ירדה משמעותית לעומת העבר. בעוד שבעבר השתכר כ- 19,000 ₪, כיום הוא משתכר כ- 6,000 ₪ לחודש (ע' 1 בסיפא).

ג.          בתצהירו מיום 13.10.13 ובסיכומיו טען, כי הוא משתכר כ- 15,000 ₪ ברוטו וכ- 11,000 ₪ נטו  (סעיף 25 בתצהירו; סעיף 65 בסיכומיו). לציין כי גם לתצהיר זה לא צורפו תלושי שכר. התלושים לחודש 10/13 צורפו במסגרת תצהיר האב מיום 26.3.14 והתברר, כי בניגוד לטענת האב, משכורתו של האב בחודש זה עמדה על 24,120 ₪ ברוטו שהם, 16,070 ₪ נטו. דהיינו האמור בתצהירו של האב מיום 13.10.13 לא היה אמת.

ד.         מתלושי השכר שצרף האב במהלך ההליך עולים הנתונים הבאים כדלקמן:

 

חודש

שכר ברוטו בש"ח

שכר נטו בש"ח

3/12

30,000

19,478

4/12

30,000

19,478

5/12

30,000

19,478

6/12

30,000

19,478

7/12

30,000

19,478

8/12

30,000

19,478

9/12 –

מועד הגשת התביעה

30,000

19,478

10/12

4,300

5,749 (זיכוי /החזר מס)

11/12

4,300

5,749 (זיכוי / החזר מס)

12/12

9,581

5,944 (זיכוי /החזר מס)

1/13

10,000

8,174

2/13

---

---

3/13

15,000

11,348

4/13

30,000

19,757

5/13

15,000

11,059

6/13

20,000

13,902

7/13

15,000

11,059

8/13

15,000

11,059

9/13

15,000

11,059

10/13

24,120

16,070

11/13

24,120

16,070

12/13

24,120

16,070

1/14

---

---

2/14

---

---

3/14

---

---

 

ה.         צירוף תלושי שכר כהוכחה להפחתה בשכר כשלעצמו, אין בו די, בפרט כאשר עסקינן בחברה שהיא בבעלות האב והוא בעל השליטה והעובד היחיד.

ו.          התצהיר מיום 26.3.13 שהוגש על ידי האב, לא היה בהתאם להחלטות בית המשפט, ולא בפעם הראשונה. בהחלטה מיום 13.11.13 נקבע שעל מנת שבפני בית המשפט תהיה תמונה עדכנית ומלאה, הצדדים יגישו תצהיר משלים לא לפני יום 18.3.14 אשר יכלול נתונים בצורת טבלה של הכנסות הצדדים לתקופה של 12 חודשים לפני מועד הגשת התצהירים, דהיינו, לחודשים 2/13 ועד 3/14 כולל. האב צרף טבלה כנספח לתצהיר ולא כלל אותה בתצהיר עצמו כפי שנדרש. בנוסף, האב הסתיר נתונים לגבי הכנסותיו בחודשים 2/13 ו-1-3/14. התנהלות זו יש לזקוף לחובתו. זה המקום להוסיף, כי התצהיר המשלים לא תאם את החלטת בית המשפט בהיבטים נוספים כפי שנטען בבקשת האם להוצאת התצהיר מהתיק מיום 6.4.14.

ז.          בתצהירו מיום 26.3.14 נמנע האב מלהצהיר במפורש בסוגיה המרכזית בתיק זה – גובה השתכרותו – ורק הפנה את בית המשפט להסיק מסקנות מדוחות רו"ח ותלושי שכר, האחרון שבהם מחודש 12/13 (סעיפים 3-4).

 

 

  1. א. מהראיות בתיק עולה, כי עד לחודש 9/12 כולל, האב משך משכורת זהה כבעבר, 30,000 ₪ ברוטו, שהם כ- 19,000 ₪ נטו. כאשר האב נשאל על כך הוא התחמק תחילה ממתן מענה ולבסוף השיב תשובה שלא הניחה את דעתו של בית המשפט (ע' 22 ש' 3-7):

"ש. אתה אומר שהמחזור כמעט, הם היו 95 אחוז וירד מאד, אתה ממשיך למשוך במשך חודשים רבים משכורת של כ- 30,000 ₪ בחודש. אני מראה לך בחודש אוגוסט 2012, 30,000 ₪ ברוטו ונטו 19,478 ₪.

ת. כשאני הייתי מושך משכורות מהחברה, זה מה שהרו"ח היה אומר לי, כשהגענו לאוגוסט כמו שאתה אומר, הרו"ח אמר לי להוריד את המשכורות, כי אני מושך יותר מדי.

ש. אני מציג לך בספטמבר עדיין 30000 ₪ ברוטו, משלם הרבה, מיסים, נטו 19,478 ₪.

ת. הרו"ח בודק אותי שנתית, לא כל חודש, כל חודש יש לי מנהלת חשבונות שהיא מחליטה כמה אני מושך"[ההדגשות הוספו – ד.ט.]

 

דברים אלה סותרים את דבריו הקודמים של האב בעדותו, כי הרו"ח הוא הקובע את סכום המשיכה (ע' 21 ש' 30-31):

"ש. מי מחליט כמה משכורת אתה מושך.

ת. הרו"ח. הוא מסתכל לפי מה שיש ואומר מה אני יכול למשוך. אם הוא רואה שזה יותר מדי, הוא משנה את זה".

ההדגשה הוספה – ד.ט.]

 

ב.         האב שינה גרסתו לסירוגין לגבי הגורם שאמר לו להפחית משכרו. פעם טען שזה הרו"ח ופעם טען שזו מנהלת החשבונות (אחותו) לפי מה שהיה נוח לו לטעון ודבריו לא היו אמינים.

ג.          האב לא הביא את רואה החשבון או את מנהלת החשבונות לתמוך בגרסתו, כי הם אשר הנחו אותו לטענתו להפחית את שכרו לאחר הגשת תביעת המזונות ואת הטעם להפחתה זו. לכן הטענה לא הוכחה. כמו כן, לאב היה נוח להסתתר מאחורי טענה של "אי ידיעה" ו"אי הבנה" של המסמכים החשבונאיים שהוצגו על ידו. התנהלות האב לא היתה מהימנה בעיני בית המשפט והרושם היה שהאב מבין יותר ממה שהוא טוען. לדברי האב בעדותו כאשר נשאל על מסמכים שהגיש, השיב כי אינו מבין, אינו יודע וכי צריך לשאול את רואה החשבון (למשל,  ע' 17 ש' 24-25 ו-29; ע' 18 ש' 15). בעל דין המצרף מסמכים מטעמו ואינו יכול ליתן בגינם הסברים, צריך להסתייע ברואה חשבון מטעמו.

ד.         מדברי האב עולה, כי הפחתת השכר נעשתה על דעת עצמו, וכי לאחר שהוגשה תביעת המזונות הוא פנה לרו"ח ולמנהל החשבונות וקיבל הנחיה להפחית בשכר, וכי אם לא היה הולך אליהם, השכר לא היה משתנה עד סוף השנה (ע' 22 ש' 15-21).

האב נשאל מדוע הופחת השכר (ע' 23 ש' 9-11):

"ש. תסביר לי למה אחותך אמרה לך או החלטת על דעת עצמך להפחית את המשכורת שלך לאחר שהוגשו התביעות.

ת. לא קשור לתביעות" [ההדגשה הוספה – ד.ט.]

 

ה.         לא האמנתי לעדות האב בנושא זה, וזאת בלשון המעטה. התרשמתי כי הפחתת השכר נעשתה על רקע של הגשת תביעת המזונות על ידי האם ומתוך ניסיון להציג בפני בית המשפט השתכרות נמוכה יותר.

ו.          מעבר לכך, האב הודה בעדותו ביום 9.4.14 שבתקופה מאוחרת יותר הכנסותיו גדלו (ע' 24 ש' 26-30):

"ש. נשאלת לעניין החברה ומנהל החשבונות או רו"ח שהורו לך להפחית מהמשכורת, זה נכון לומר גם שההכנסות שלך גדלות הרו"ח אמר לך להגדיל את ההכנסות.

ת. כן.

ש. גם בתקופה האחרונה.

ת. כן".

 

 

  1. א. גם רמת החיים שניהל האב לאחר הגשת התביעה, ביחד עם טענתו החוזרת בדבר הוצאות הקטינים בסך של כ- 12,000 ₪ לחודש, אינן יכולות להתיישב עם טענתו בדבר הפחתת שכר (סעיף 13 בסיכומיו).

ב.         האב טען להפחתת שכר מחד, ולצורך ליטול הלוואות גדולות מאידך (סעיף 71 בסיכומיו). העובדה שהאב נטל הלוואות אין בה, כשלעצמה, כדי להוכיח את טענות האב. על האב היה הוכיח שהפחתת השכר אותנטית, או שנטילת ההלוואות נבעה מצורך אמיתי ולא מרצון להציג עצמו "כמסכן" בפני בית המשפט (מינוח שהאב השתמש בו בהקשר של האם – סעיף 57 בסיכומיו). האב גם לא הוכיח, כי נטל הלוואה מהוריו בסכום של 120,000 ₪ כטענתו. גם קיומה של יתרת חובה בבנק אין בה כדי ללמד, כשלעצמה, על מצבו הכלכלי של האב (סעיף 72 בסיכומיו). לציין כי הלוואה אחת נלקחה על ידי החברה ואחרת על ידי האב באופן פרטי. האב לא טען ולא הוכיח לאן הלכו הכספים שנטל לדבריו כהלוואות. גם לא התברר לאן העביר האב את הלוואת הבעלים שטען שנטל מהחברה.

 

 

  1. א. מעבר לנדרש, האב נתן גרסאות עובדתיות חלופיות לעניין הירידה בשכר, כפי שיפורט להלן, וגם מטעם זה לא האמנתי לגרסתו.

ב.         האב טען כי (סעיף 9 תצהיר מיום 26.3.14):

"... החברה עומדת בירידה משמעותית בהכנסותיה לאור היותי משמורן משותף"[ההדגשה הוספה – ד.ט.].

 

ג.          גם בעדותו טען (ע' 21 ש' 17-18):

"ת. שאלו למה ירדו הכנסותיי באותה תקופה אז הסברתי שבינואר 2012 הפסקתי לעבוד עם חברת ד'.... אני עובד רבע מהזמן שעבדתי פעם כי אני צריך לגדל את הילדים, אני גם האמא וגם האבא של הילדים האלה" [ההדגשה הוספה – ד.ט].

 

וכן (סעיף 30 בסיכומיו):

"... כיום נוכח ירידה בהיקף עבודתו של האב והטיפול בקטינים עת האם הייתה מאושפזת כחודש ימים ובכל עת שוהה האב למעלה ממחצית החודש עם הקטינים ועל כן נזקק להפחית משמעותית מעבודתו ופרנסתו..."

 

ד.         אין בדעתי לקבל את טענות האב. מדובר בגרסה עובדתית חלופית.

ה.         לגופו של עניין, בכתב ההגנה טען האב, כי במשך שנות הנישואין האם חלתה במחלה קשה מסוג אנורקסיה וכי הוא טיפל והשגיח עליה. עוד טען, כי במשך שנות הנישואין ניסה לטפל, לפרנס, ולחנך כמעט לבדו את הקטינים בעוד האם מאושפזת חדשות לבקרים במחלקות סגורות (סעיפים 7 ו-9 ע' 7; סעיף 4 ע' 9 בכתב ההגנה). גם בסיכומיו טען כך (סעיף 22):

"... בעוד הנתבע טיפל והשגיח במשך כל שנות נישואיהם עליה [על האם- ד.ט.] ודאג לה עת הותירה את ילדיה חודשים רבים לבדם עם הנתבע...".

 

ו.          עולה, כי האב טען לחוסר תפקוד של האם במהלך כל שנות הנישואין ואין מדובר במצב חדש (סעיף 20 בסיכומיו). אם זה היה המצב במשך כל שנות הנישואין כטענת האב– ואיני קובע מסמרות בעניין - והאב הצליח להגיע להכנסה של 30,000 ₪ ברוטו, אין סיבה שלא יעלה בידו לעשות כן גם לאחר מועד הגשת התביעה. נהפוך הוא, ההסדר הקיים היום הוא של שבוע שבוע, כך מפי הילדים, כך שנראה שכיום בידי האב זמן פנוי רב יותר מבעבר.

ז.          כמפורט לעיל, ביום 17.9.13 הגישה האם בקשה להמצאת מסמכים, ובית המשפט הורה על המצאתם. האב לא המציא כרטסת לקוחות. לטענת האב הכרטסת מונה כ-584 עמודים ואין בה משום נכונות ואמיתות לבדיקת רו"ח, כאשר ממילא הלקוחות וההכנסות מצויינים מפורשות בדוחות המצורפים לתצהיר. האב צרף הצהרת הון אחרונה נכון ליום 31.12.05. כן צורף גיליון השוואה בין הצהרת הון קודמת מיום 31/12/02 ליום 31/12/05. הצהרת ההון לשנת 2005 שצורפה אינה קריאה. לא נעלם מבית המשפט כי האב נמנע מלהצהיר בתצהירו כי לא הגיש הצהרת הון נוספת מאז שנת 2005. בית המשפט זוקף את התנהלות האב לחובתו.

ח.         האב גם לא צרף תדפיסי אשראי לתקופה של 6 חודשים כפי החלטת בית המשפט. בחשבון "הפרטי" בבנק דיסקונט מס' ח-ן ***** צורפו תדפיסים לתקופה 16/9/13 ועד 14.2.14 בלבד. לא צורפו נתונים מיום 14.2.14 ועד למועד הגשת התצהיר 26.3.14.

ט.         לציין, כי בתדפיסי בחשבון הבנק שהאב טען כי הוא פרטי, נרשם כי מדובר בחשבון "עסקי מורחב". בחשבון "הפרטי" של האב בבנק דיסקונט אין למצוא הפקדות חודשיות של שכר. כמו כן, בחשבון הפרטי הנוסף בבנק הפועלים מס' חשבון ***** יש רישום של העברות והפקדות בסכומים של עשרות אלפי שקלים שהם אינם בגדר שכר ולכך לא ניתן כל הסבר (18.9.13 בסך של 21,000 ₪ וביום 30.9.13 בסך של 34,483 ₪ בעוד האב טען למשכורת בסך של 11,000 ₪ נטו ועוד). כמו כן בעוד האב טען במהלך ההליך שיש לו החזר משכנתא של 19,000 ₪ ואחר כך טען, כי ההחזר עומד על 12,000 ₪ (סעיף 77 בסיכומיו). מהראיות שהגיש האב עולה שהחזר משכנתא של 10,050 ₪ לחודש בלבד (נספח ו' בתצהירו מיום 26.3.14).

י.          בנוסף, התצהיר שבית המשפט הורה להגיש היה אמור להתייחס להכנסות בלבד מכל מקור. האב הגיש תצהירו ביום 26.3.14 שלא בהתאם להחלטת בית המשפט כאמור לעיל.

 

 

  1. א. בעדותו הרבה האב להשיב "לא זוכר", "לא יודע" ועוד כהנה וכהנה: ש' 5 וש' 11 ע' 16 ; ש' 1 וש' 24-24 וש' 29 ע' 17; ש' 6 ו-15 בע' 18; ש' 19 ע' 20; ש' 15 ע' 20; ש' 13 ע' 22; ש' 25-26 ע' 23). התנהלות זו פגמה במהימנותו.

ב.         תדפיסי הבנק שצורפו על ידי האב (נספח ג' בתצהירו מיום 26.3.14) נראים כטבלה ממוחשבת ולא ניתן לדעת אם הנתונים שבה נערכו על ידו אם לאו.

ג.          ממסמכים שצרפה האם עולה, כי חשבון הבנק שמספרו**** היה במועד שקדם להגשת התביעה כמעט תמיד ביתרות זכות גבוהות של עשרות אלפי ₪ ואף מעל 100,000 ₪ (תאריכים 1-3/3/10). יודגש, כי אין מדובר בחשבון הבנק של החברה (נספח ה' בתצהיר האם מיום 14.11.13). מסגרת החשבון עמדה על 40,000 ₪, וישנן הפקדות של עשרות אלפי שקלים לפקדונות. התנהלות זו יש בה כדי ללמד על יכולת כלכלית גבוהה.

ד.         האם המציאה ראיות ולפיה האב הפקיד מאות אלפי שקלים לחשבון הרשום על שם הצדדים (נספח ט' בתצהיר מיום 14.11.13 שממנו עולים זיכויים בסך של 509,758 ש"ח, חיובים בסך 375,721 ₪ ויתרה של 138,246 ₪). מדובר בהתנהלות כלכלית חריגה בחשבון משותף ויש בה כדי ללמד על יכולת כלכלית גבוהה של האב.

 

 

  1. א. התרשמותו של בית המשפט היא שהאב הפחית בכוונה תחילה את שכרו כדי להפחית את תשלום המזונות.

ב.         התרשמות בית המשפט היתה, כי שכרו של האב יורד ועולה לפי רצונו (ע' 22 ש' 15-16). בכתב ההגנה טען להשתכרות של כ- 6,000 ₪ נטו, התרשמות בית המשפט היא, כי נעשו מניפולציות בשכר על ידי האב לצורך הליך המזונות. ירידה בהכנסות היא טענה שיש להוכיח בראיות מוצקות דבר שלא נעשה על ידי האב.

ג.          מעיון בטבלה לעיל עולה, כי עד מועד הגשת התביעה האב השתכר שכר יציב וקבוע של 30,000 ₪ ברוטו. רק בחודש בו הוגשה תביעת המזונות השכר צנח. התנהלות זו מעוררת חשד להפחתת שכר מלאכותית והדברים ברורים. כמו כן, חרף הטענות בדבר ירידה משמעותית בהכנסות, הרי שבחודש 4/13 שב השכר ועלה לרמתו המקורית ולכך לא ניתן כל הסבר.

ד.         הלכה ידועה ומושרשת, כי ניתן להניא משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להימנעות מחקירה נגדית של מי שעדותו הוגשה בתעודה בכתב שנחתמה על ידו: עמ' 829/05 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, ניתן ביום 16.1.06):

"התנהגות כזו בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או השומע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית – היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה – במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל – מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה, דין ההימנעות כדין ההודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו יש למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה".

 

 

לסיכום הכנסות האב

  1. א. התרשמות בית המשפט היא שהאב נמנע במכוון מלהציג לבית המשפט תמונה ברורה ושקופה לגבי הכנסותיו מכל מקור. האב הזמין את בית המשפט להסיק מסקנות מהמסמכים שהוגשו על ידו וכך נעשה.

ב.         מעיון בראיות שצרף האב עולה, כי בשנת 2011, לפני הגשת התביעה, השתכר האב כ- 60,000 ₪ נטו בחודש (ראה שומת יחיד לשנת 2011).

ג.          האב צרף דוחות כספיים של החברה לשנת 2011 ו-2012 (תצהיר מיום 14.11.13). מדוח רווח והפסד לשנת 2011 עולה, שבין השנים 2010 ו-2011 ההכנסות ברוטו של החברה היתה יציבה. עוד עולה, כי גם הרווח הנקי של החברה היה יציב ובמגמת עלייה (מ- 584,069 ל- 600,321 ₪). החברה חילקה דיבידנד של 600,000 ₪ תוך תשלום מס בהתאם. השליטה על חלוקת הדיבידנד וגובהו בשליטת בעל החברה, דהיינו, האב. מנגד מדוח רווח והפסד לשנת 2012 עולה, כי ישנה ירידה דרמטית בהכנסות המדווחות. הירידה הדרמטית בהכנסות בשנת 2012-2013 לא סבירה ולא מוסברת. כאמור לעיל, דחיתי את גרסאות האב בעניין זה כלא מהימנות. אוסיף עוד, כי באותן תשומות האב טוען שהוא מפיק כיום מחצית מההכנסות לעומת העבר, ללא הסבר מניח את הדעת. אין לשלול את טענת האם כי מדובר במניפולציות חשבונאיות, כגון דחיית הכנסות.

ד.         לסיכום כלל האמור לעיל בעניין השתכרות האב אני מקבל את טענת האם לענייין גובה השתכרותו של האב וקובע, כי האב משתכר או יכול להשתכר בין 50,000 ל- 60,000 ₪ נטו, וזה פוטנציאל ההשתכרות שלו.

 

 

הטענה בדבר השתכרות שווה

  1. א. לטענת האב, הכנסות הצדדים משתוות ושוות (סעיף 30 בתצהירו מיום 13.10.13). טענה זו נטענה גם במסגרת הסיכומים (סעיף 90):

"יוער כי לאור הפסיקות האחרונות והמגמה ההולכת וגוברת – ובשים לב כי ההכנסות של הצדדים כמעט זהות .....".

 

            ראה גם סעיף 12 בסיכומיו של האב.

ב.         בית המשפט מתרשם שטענה זו נולדה ללא קשר למציאות אלא בהתייחס לפסיקה לפיה, כאשר ההורים משתכרים שכר שווה וקיימת משמורת משותפת יש לכך השלכות על סכום המזונות שנפסק.

ג.          לאור הניתוח המקיף דלעיל אני דוחה מכל וכל את טענת האב בדבר השתכרות שווה או קרובה. טוב היה שטענה זו לא היתה נטענת. טענה זו חייבה את בית המשפט לדיון מעמיק בהכנסות האב מעבר למקובל ולרצוי בתיקי מזונות והדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות.

ד.         אני קובע כממצא עובדתי, כי פער ההכנסות של הצדדים עצום. לאם הכנסות של לכל היותר 7,500 ₪. האב השתכר בשנת 2011, לפני מועד הגשת התביעה, כ- 60,000 ₪ נטו.

ה.         לא נעלמה מבית המשפט טענת האב בדבר חובות שונים בסכומים גבוהים וכן הלוואות שנאלץ ליטול. בין היתר, האב צרף אישור ממנו עולה יתרה לסילוק משכנתא בסך של 1,536,702 ₪ (נספח ז' בתצהירו מיום 26.3.14). ההחזר החודשי הוא כפי שקבעתי לעיל, 10,500 ₪ לחודש.. גם אם תאמר כי האב אינו מקבל כיום הכנסות מהדירה ב-Y שכן האם מתגוררת בה וכי הוא משלם משכנתא חודשית גבוהה, הכנסת האב היא לכל הפחות כ- 50,000 ₪ נטו בחודש.

ו.          התרשמות בית המשפט היא, כי רב הנסתר על הנגלה בכל הנוגע להתנהלות הכלכלית של האב, הן לגבי הכנסות החברה והוצאותיה, הן לגבי נטילת הלוואות ועוד. בידי האב היתה האפשרות להציג בפני בית המשפט תמונה מלאה ומפורטת אך האב הציג טפח והסתיר טפחיים ו"הטביע" את בית המשפט בכתבי בי-דין ארוכים ומייגעים שנועדו ליצור מסך ערפל על הנתונים.

ז.          אני קובע כי על סמך הנתונים שהוצגו בפני לאם הכנסות של כ-15% מהכנסות האב (כ-7,500 ₪ לאם לעומת כ- 50,000 ₪ לאב).

 

 

רמת החיים

22         א.        לטענת האם, המשפחה חיה ברמת חיים גבוהה מאוד אשר התאפשרה הודות להכנסת הגבוהות של האב (סעיפים 38-39 בסיכומיה) כדלקמן:

  • בבעלות הצדדים שתי דירות מגורים ב-Z ן וב- Y ובנוסף בית מגורים ברח' .... ביישוב X. בית המגורים X הוא בית פרטי מפואר הבנוי על 430 מ"ר בשטח של חצי דונם, ארבע קומות ובהם עשרה חדרים, בריכה פרטית גדולה, סאונה חדשה, ג'קוזי גדול, ריהוט ומוצרי חשמל חדישים, ומיטב הפינוקים האפשריים. האב מתגורר בבית זה היום.

האם צרפה הסכם רכישה מיום 29.12.10 של מגרש בשטח 480 מ"ר בישוב X . סכום הרכישה 2,925,000 ₪. צורף גם שטר העברת זכויות של הנכס  X על שם הצדדים (צורף לכתב התביעה). כן צורפו אישורים על הלוואות בסכומים הבאים: 1,004,697 ₪; 995,303 ₪. אישור מיום 5.10.11 בדבר סילוק 100,000 ₪ מההלוואה.

האם צרפה הסכם רכישה מיום 20.8.96 של דירת 3 חדרים ברח' .... ב-Z *** בסכום של 155,000$. כן צורף אישור של רישום הנכס ע"ש הצדדים בחלקים שווים.

האם צרפה גם הסכם רכישה מיום 13.9.01 של דירת 5 חדרים ברח' .... ב-Y בסכום של 205,000$.

  • הצדדים החזיקו 3 כלי רכב: משאית חדשה עם מנוף לצרכי עבודתו של האב, רכב פרטי לשימוש האם, וג'יפ טיוטה לצורך טיולי ג'יפים בשבתות.

האם צרפה העתק פוליסת ביטוח לחודש 12/11 ועד 11/12 למשאית איסוזו פאוור 7500 טורבו דיזל שנת ייצור 2009.  ערך המשאית: 165,000 ₪; ערך המנוף 125,000 ₪. סה"כ 290,000 ₪.

האם צרפה העתק פוליסת ביטוח לחודש 9/11 ועד 8/12 לרכב מסחרי טיוטה פור רנר שנת יצור 1994.

  • הצדדים נהגו לצאת לבילויים שונים לרבות טיולי ג'יפים, חופשות בחו"ל, חופשות בארץ.

ב.         לטענת האב, הוצאות המשפחה גבוהות בהרבה ממשכורתו (סעיפים 69-70 בסיכומיו). טענה זו יש לדחות לאור הקביעות העובדתיות לעיל לעניין הכנסות האב.

ג.          האב תמהה על רמת החיים לה טוענת האם. כך למשל טוען האב, כי רכב מסוג טויוטה פור ראנר הוא משנת 1994. הרכב מושבת כאשר עלות התיקון גבוהה מעלות הרכב עצמו. לגבי המשאית טוען האב, כי היא שייכת לחברה (סיפא ע' 9 בכתב ההגנה).

ד.         התרשמות בית המשפט היא, כי המשפחה היתה בעלת משאבים כלכליים רבים וכי רמת החיים בה חיה המשפחה, בטרם הפירוד, ורמת החיים בה חיים הילדים אצל האב לאחר הפירוד גבוהה מאוד.

ה.         על רמת החיים ניתן ללמוד, בין היתר, מאופי ומיקום המדור בו התגוררו הצדדים, פעילויות בהם משתתפים הקטינים, הרכבים ואופן התנהלות חיי המשפחה. בחינתם של אלה במקרה דנן, מובילות למסקנה כי בני הזוג חיו חיי רווחה, ברמה גבוהה מאוד.

ו.          רמת החיים הגבוהה מומנה, רובה ככולה, מהכנסות האב. האם לא עבדה במהלך הנישואין מחוץ למשק הבית, וגם אם עבדה מדובר היה בעבודה לפרקים ובשכר לא משמעותי ביחס להוצאות.

ז.          אני קובע, כי האם הוכיחה רמת חיים גבוהה ביותר וזאת בין היתר מהמסמכים שצורפו על ידה ומהמסמכים שצרף האב (תצהיר משלים של האב מיום 19.2.13). בית המשפט התרשם מחיובים גבוהים בכרטיס אשראי בחשבונות הפרטיים של האב. נמצאו חיובים גבוהים באשראי (בנק דיסקונט סך של 18,634 ₪ ביום 3/11/13). נצפו חיובים גבוהים גם בחשבונות החברה בסכומים של מעל 20,000 ₪ בחודש כאשר מהראיות בתיק עולה ייחוס הוצאות אישיות כהוצאות של החברה, למשל, רכישת מחשבים לילדים ועוד.

ח.         האב עצמו טען, כי הוא מוציא על צרכי הקטינים בלבד כ- 12,000 ₪ בחודש, לרבות עבור בית ספר פרטי, חוגים, מנוי בקאנטרי ועוד. האב טוען להוצאות אחזקה בסכומים עצומים: חשבון חשמל בסך של 3,115 ₪ ביום 31.12.13 (נספח ח'1 בתצהירו מיום 26.3.14). הוצאה של משקפיים בסך של 4,101 ₪ מיום 15.12.13 (נספח ח' בתצהיר מיום 26.3.14). הוצאות אלו יש בהן כדי להאיר את רמת החיים הגבוהה של המשפחה (סעיפים 13-14 בסיכומיו). באשר לחיובי אשראי מיום 3.11.13 המוזכרים לעיל, בסך של 18,634 ₪, צויין בכתב יד ליד ההוצאה, על ידי האב או ב"כ, כי מדובר בהוצאות הקטינים.

 

 

פערים ברמת החיים לאחר הפירוד בין הצדדים

  1. א. לטענת האם, הקטינים שנמצאים במשמורת משותפת זוכים לרמת חיים גבוהה כאשר הם אצל אביהם במושב X, וחווים ירידה ברמת החיים כאשר הם אצלה, שכן אין לה את אותם האמצעים לספק להם את אותה רמת חיים. דבר זה פוגע בקשר של האם עם הקטינים (סעיף 23 בתצהיר מיום 14.11.13 וסעיף 40 בסיכומיה).

ב.         לא מצאתי התייחסות עניינית לטענה זו של האם, פרט לטענתו החוזרת של האב, שהוא זה הנושא בכלל הוצאות הקטינים (סעיפים 12, 16 ו-29 בסיכומיו).

 

 

  1. א. האמנתי לגרסת האם כפי שעלתה גם בעדותה (ע' 11 ש' 15):

"הרמת חיים שלי השתנתה מקצה לקצה שלי ושל הילדים בשבוע שאצלי".

 

ב.         האם אף נתנה דוגמאות קונקרטיות ואותנטיות לירידה ברמת החיים ודבר זה חיזק את מהימנות גרסתה (ע' 15 ש' 13):

"ת. אני קונה פעם בשבוע ברמי לוי קניה לא פחות מ- 800 ₪ מה שהם צריכים, במשך השבוע מה שהם צריכים, אני מזמינה פיצות לפחות פעמיים בשבוע, לפעמים הם מבקשים כסף. אני מגבילה אותם. אצלי בבית אומרים אי אפשר להיות איתך, כל הזמן תסגרו את המים, את הדוד, הם לא רגילים להיות ברמת חיים כזאת. הם שבוע חיים בעוני שבוע בעושר".

 

ג.          התרשמות ביהמ"ש היא, כי האם נותנת לקטינים את המקסימום שהיא יכולה במסגרת יכולותיה, אך עדיין קיים פער משמעותי ברמת החיים אצלה לעומת האב דבר שאינו רצוי מבחינת הקטינים ומבחינת תוצאותיו (סעיף 27 בתצהירה מיום 14.11.13):

"כאשר הילדים אצלי אני מוציאה עליהם הוצאות רבות. כאן המקום לציין כי היום כאשר אין לי אפשרות כלכלית, הילדים רגילים לשמוע ממני: "אין לי", בעוד אביהם משפיע עליהם שפע רב. כתוצאה מכך נוצר מצב בו אביהם נותן להם בלי סוף, ואני לעומתו איני מסוגלת לכך. הדרישות של הילדים גבוהות הרבה יותר מהיכולות שלי לתת להם ועל רקע זה ישנם מתחים ביני ובין הקטינים...".

 

ד.         בע"א 93/85 שגב נ' שגב פ"ד לט(3) 822 נקבעה ההלכה לפיה:

"...על-פי דין זה מוטלת על האב חובה מן הדין לספק לילדיו את הצרכים ההכרחיים לכלכלתם, אך כאשר לאב, על-פי הכנסתו, היכולת לספק לילדיו מעבר לצרכים החיוניים, עליו לעשות כן מדין צדקה. במקרה כזה ניתן לחייב את האב בתשלום מזונות לילדיו, כך שיוכלו להמשיך ולחיות על-פי רמת החיים שהורגלו לה ושהיו ראויים לה, אפילו רמת חיים זו תשית על המשיב חיוב בתשלום דמי מזונות, העולים במידה ניכרת על הצרכים ההכרחיים שלהם בלבד. החיוב מדין צדקה מביא בחשבון לא רק את הכנסות האב אלא גם את הכנסות האם, ואם השניים משתכרים, תחולק תוספת זו, העולה על הצרכים ההכרחיים של הילדים, ביחסיות המתאימה בין האב לבין האם (ראה לעניין זה: ע"א 591/81 [1]; ע"א 254/76 [2], בעמ' 173; ע"א 210/82 [3]. ראה גם סקירת הנושא בספרו של המלומד פרופ' מ' שאוה, הדין האישי בישראל (מסדה, מהדורה 2) 273, ובמיוחד בע' 278- 280, 299)" [ההדגשות הוספו- ד.ט.].

 

 

צרכי הקטינים

  1. א. לטענת האם, לקטינים הוצאות רבות המושפעות בין היתר, מרמת החיים הגבוהה לה הורגלו, לרבות: כלכלה, ביגוד והנעלה, קוסמטיקה ומספרה, דמי לימוד, מוצרי לימוד, דמי כיס, הוצאות, ימי הולדת ומתנות, פלאפון, נסיעות, חופשות וכיוצ"ב (סעיף 40 בסיכומיה).

ב.         הוצאות הקטינים כפי העולה מסיכומי האם עומדים על סך של 10,294 ₪ לחודש ובהפחתה של כ- 25% סך של 7,854 ₪ לפי הפירוט שלהלן (סעיפים  42, 44 ו-46 בסיכומיה)

הוצאות כלכלה – 1,500 ₪ לחודש. לטענת האם, מדובר ב- 3 קטינים בנים בגיל ההתבגרות.

הוצאות ביגוד והעלה – 600 ₪ לחודש. לטענת האם, הקטינים מגיעים בבגדים שעליהם בלבד ללא בגדי החלפה.

הוצאות נסיעה ­–  1,160 ₪ לחודש בגין טסט, ביטוח מקיף וחובה, טיפולים ותיקונים וכן דלק בסך 1,200 ₪ בחישוב חודשי. לטענת האם, היא מסיעה את הקטין ר. מ-Y לבית הספר ב- X ובחזרה (סה"כ 4 נסיעות ביום). בנוסף היא מסיעה את הקטינים לחברים, בילויים אחר הצהריים. יש נסיעות לבי"ס הקטין ס.ב....., לאסיפות הורים או לפעילות בית ספרית. לדברי האם היא עושה כיום שימוש ברכב של אמה ורוב השימוש הוא לקטינים.

קוסמטיקה – 100 ₪ לחודש. לטענת האם, הקטינים בגיל ההתבגרות והיא רוכשת עבורם בשמים ודיאודורנטים.

ובילויים, תרבות, ימי הולדת, מתנות ודמי כיס – 1,500 ₪ לחודש. לטענת האם, הקטינים מבלים, אוכלים מחוץ לבית, באולינג, קולנוע, מסעדות וכו'. חלק מהבילויים הם במשותף עימה וחלק עם חבריהם.

כבלים ואינטרנט – 360 ₪ לחודש.

בריכת שחיה – 180 ₪ לחודש. לטענת האם, היא מתגוררת בשכונת *** ומשלמת 1,900 ₪ לשנה עבור שימוש חופשי בבריכת השחיה ובחדר הכושר. היא עצמה אינה משתמשת בכך. בנוסף היא רוכשת כרטיסית אורח לחבריהם של הקטינים בסך של 280 ₪.

קופת חולים – 54 ₪ לחודש.

תרופות – 35 ₪ לחודש. לטענת האם היא רוכשת עבור הבן ס. כדורי ריטלין בסכום זה.

אוכל לכלב – 150  ₪ לחודש.

שונות – 500 ש"ח לחודש. לטענת האם, הקטינים זקוקים לריהוט מתאים, מוצרי חשמל, משחקים, ציוד משרדי, דיסקים וכו' היא רכשה מחשב לכל ילד, שולחנות וכסאות מחשב, מנורות, מדפסת, פקס, טאבלט לכל ילד. הקטינים זקוקים גם לארון בגדים, ספריות ועוד, אולם אין בידה כרגע לרכוש זאת עבורם. לקטין ב. יש קורקינט חשמלי שעלה 5,000 ₪ הנמצא אצל האב. אצל האב יש לקטינים גם סוני פליי סטיישן, משחקי מחשב, אופניים כו'. האב מסרב באופן כללי שהקטינים יביאו את אלה לאם, והקטינים מבקשים שכל דבר שיש אצל האב יהיה גם אצלה.

חופשות – 2,400 ₪.

50% מכלל הוצאות אחזקת המדור – 1,265 ₪ (מתוך 2,530 ₪) לחודש לפי הפירוט שלהלן: ארנונה – 145 ₪; מים וביוב – 87 ₪; חשמל – 262 ₪; טלפון – 86 ₪; גז – 60 ₪; כבלים ואינטרנט – 360 ₪; ועד בית – 100 ₪; אגרת טלויזיה – 30 ₪; עוזרת בית – 1,000 ₪; מוצרי ניקיון וכביסה – 200 ₪; מגבות מצעים וכלים – 100 ₪; תיקונים ואחזקת בית – 100 ₪.

ב.        לטענת האם, גם בחישוב "גלובלי" מגיעים לתוצאה דומה: סך הוצאות הקטינים כ- 10,500 ₪ לחודש (3,500 ₪ לכל קטין) ובהפחתה של 25% מגיעים לסכום המבוקש בסיכומים בגין הוצאות הקטינים, 7,875 ₪ (סעיף 47 בסיכומיה).

  1. א. לטענת האב, הוא נושא בכלל ההוצאות של הקטינים, גם כאשר הקטינים מבקרים את האם וזאת בהלימה להחלטת בית המשפט בעניין המזונות הזמניים (סעיף 77 בסיכומיו). עוד טוען האב, כי האם לא עמדה בנטל להוכיח כי היא מוציאה כספים או הוצאות על הקטינים (סעיף 78 בסיכומיו). לא זו אף זו האם מנסה לטענת האב להיבנות מקבלות כוזבות וגרסתה לא עמדה בחקירה נגדית (סעיף 84 בסיכומיו).

ב.         לטענת האב, הוא אשר נושא בכל הוצאות הקטינים, האב מעמיד את הוצאות הקטינים על סך של כ- 12,000 ₪ לחודש (סעיפים 13-14 בסיכומיו). עוד קודם לכן טען שהוא מוציא על הקטינים אף מעבר להכנסותיו (ע' 24 ש' 7-9), קרי עשרות אלפי ₪ בחודש לאור הכנסתו דלעיל. האב לא הוכיח טענתו לעניין גובה צרכי הקטינים, הגם שהוא מבקש לחייב את האם בהשתתפות בצרכים אלה, ולא סייע בידי בית המשפט להגיע להכרעה בדבר צרכי הקטינים.

ג.          האב צרף חשבוניות לגבי הוצאות שונות. חלק לא מבוטל מההוצאות היו של החברה ולכן אין לייחס את ההוצאות לקטינים (נספח א' בתצהיר המשלים מיום 19.2.13). האב גם צרף חשבונות גז ע"ש החברה. גם קבלות בגין מחשבים, מחשבים ניידים וציוד נלווה הוגשו על שם החברה ולא ניתן לייחס אותם לקטינים. ברור שאין מקום לייחס לקטינים את ההוצאות של החברה המוכרות לאב לצרכי מס. האב טען להוצאות, בגינן לא המציא קבלות, למשל קייטנות.

ד.         האב פרט רק באופן חלקי ממה מורכב הסך של 12,000 ₪ לחודש (סעיף 14 בסיכומיו): הוצאות חינוך עבור הבן ס. בסך של 5,000 ₪ לשנה; חוגים; חדר כושר בסך של 4,800 ₪ לשנה וחוגים נוספים לקטינים; קייטנות; קאנטרי בסך של 6,600 ₪ בשנה; תרופות וטיפולים רפואיים; דמי כיס (מאות שקלים בשבוע); מדור (משכנתא).

ה.         כאמור לעיל, מהנתונים שהגיש האב לא ניתן לדעת מהם צרכיו של כל קטין וקטין. כך למשל, האב טען להוצאה לבי"ס (ועד הורים) בסך של 1,163 ₪ (נספח ח' בתצהירו מיום 26.3.14) אך לא פרט עבור מי ההוצאה. האב גם צרף קבלות שבית המשפט אינו יודע בגין מה הוצאו. כך למשל, קבלה ע"ס 636 ₪ מיום 19.1.4 בבית עסק.... Y  (נספח ט' בתצהיר מיום 26.3.14).

ו.          האב טען ואף צרף ראיות בדבר הוצאות הקטינים כאשר הם אצלו כדלקמן: הוצאות בגין כלכלה, ביגוד והנעלה, נסיעה, קוסמטיקה, בילויים, מתנות, דמי כיס, כבלים ואינטרנט, בריכת שחיה, הוצאות בריאות כולל תרופות, אוכל לכלב ושונות, לרבות הוצאות של אביזרי חשמל לבית, מחשבים וכו' (ראה קבלות שצרופו לתצהיר מיום 26.3.14). דהיינו, האב טען שכאשר הקטינים אצלו יש להם את כל ההוצאות שהאם טענה להם.

ז.          האב הגיש קבלות והטיל על בית המשפט, באופן שאינו מתקבל על הדעת, את מלאכת דליית המידע המדוייק לגבי צרכיו של כל קטין וקטין. אין מקום להתנהלות כזו ובית המשפט לא אמור לדלות את המידע ולהרכיב ממנו תמונה מלאה על צרכי הקטינים. אלו נתונים שעל הצדדים לספק בצורה זמינה ונגישה.

ח.         לסיכום כלל האמור לעיל אני קובע על דרך האומדנא, כי צרכיו של כל קטין אצל האב עומדים על סך של 4,000 ₪ לחודש, וזאת בהתבסס על טענת האב בדבר הוצאות בסך של 12,000 ₪ לחודש עבור הקטינים (סעיף 13 בסיכומיו).  סכום זה אינו כולל את הוצאות המדור.

 

 

  1. א. באשר לצרכי הקטינים אצל האם, אין לבית המשפט ספק שלאם הוצאות משמעותיות בגין הקטינים כאשר הם אצלה, ואני דוחה את טענות האב בנושא זה.

ב.         משונה בעיני בית המשפט טענת האב, כי הוא נושא בצרכי הקטינים אצל האם מכח פסיקת המזונות הזמניים מחד גיסא, וטענתו שיש לבטל את המזונות הזמניים ולא לחייבו במזונות הקטינים כלל, מאידך גיסא.

ג.          האם גיבתה טענותיה באסמכתאות (למשל, תצהירה מיום 14.11.13), וגם האב הודה שיש לאם הוצאות עבור הקטינים בגין רכישת טאבלטים ומחשב (ראה ע' 2 ש' 28 החלטה בדבר מזונות זמניים מיום 29.1.13), וכי היא מוציאה על הקטינים כספים: 300 ₪  לילד (סעיף 3 בסיכומיו) או 600 ₪ (סעיף 56 בסיכומיו). נראה שהויכוח הוא רק על סכום ההוצאה ולא על עצם ההוצאה.

ד.         במסגרת תצהיר האם מיום 26.3.14 צורפו קבלות בדבר רכישות של ביגוד והנעלה לקטינים וקבלות עדכניות בגין רכישות של מזון (ראה 2/14). ניכר מחלק מהקבלות שהאם, חרף מצבה הכלכלי, עושה מאמץ לרכוש עבור הקטינים פריטים שהם צריכים וזאת במסגרת האפשרויות העומדות לרשותה (נספחים י' בתצהיר מיום 14.11.13).

ה.         הקטינים 2-3, אישרו בפגישתם עם בית המשפט את דברי האם בדבר הוצאות שיש לה בגינם.

ו.          בנוסף, מדור האם משמש את הקטינים, או אמור לשמש אותם, כל שבוע שני בהתאם לקביעת המשמורת המשותפת. גם אם לאם אין הוצאות משכנתא אין ספק שיש לה הוצאות בגין החזקת המדור.

ז.          האב כמנהגו העלה טענות רבות גם כנגד הקבלות שהציגה האם. לשיטתו מדובר בקבלות כוזבות (סעיף 84 בסיכומיו). למעט קשיים נקודתיים לא מצאתי פגמים מהותיים בקבלות. רוב הקבלות היו לאחר מועד הגשת התביעה. כמו כן, אין מניעה שהאם תציג קבלות לגבי צרכי הקטינים מלפני מועד הגשת התביעה על מנת לפרוס בפני בית המשפט תמונה לגבי צרכיהם וזה מה שבד"כ נעשה גם בהליכים אחרים. הוגשה על ידי האם קבלה אחת שהיתה זיכוי, וקבלה נוספת על שמלה. מנגד גם האב צרף קבלות הכוללות הוצאות שלו (אכילה בחוץ עם הקטינים, חדר כושר במנוי משפחתי), וקבלות על צרכים פרטיים "שהולבשו" על החברה.

ח.         אני דוחה את טענת האב, כי האם לא הציגה כלל הוצאות מזון (סעיף 85 בסיכומיו). מהאסמכתאות שצורפו עולים הוצאות מזון, חומרי ניקוי וכו' (הוצגו קבלות למכביר הגם שהאם מתמודדת עם אנורקסיה), בילויים (פיצה, סבארו, קולנוע ועוד). עם זאת, אני מקבל את טענת האב, כי הסכומים שנתבעו בכתב התביעה היו דמיוניים, מוגזמים ומנופחים, בייחוד לאור הסכומים שנתבעו בסיכומים.

ט.         האב טען, כי "רוקנה" את הבית מחפצים. מנגד, האם הכחישה את טענת האב בדבר "ריקון" הבית אך הודתה, כי הזמינה הובלה קטנה ולקחה רק דברים שהיו כפולים בבית, המרתף והמחסן. האם צרפה לתצהירה אסמכתאות מהן עולה, כי לאחר מועד הפירוד היא רכשה מוצרים, חלקם בסיסיים, המעלים שאלה לגבי טענות האב. להלן הציוד שרכשה האם: 3 מיטות נוער לקטינים, כסא מחשב, 3 מחשבים (7.8.12, 2.6.13, 14.7.13) וציוד נלווה, מכשיר אייפד לכל קטין, כלי בית, ובין היתר, סירים, מחבת, ציוד אחר לבית, ובין היתר, מתקן כביסה, מדיח, כיריים, תאורה, טוסטר אובן, שמיכות, כריות, מצעים, מגבות ועוד (צורפו לתצהיר האם מיום 14.11.13). האם רכשה גם בושם ודיאודורנט לגבר, מברשות שיניים ועוד. גם אם תאמר, כי האם עושה שימוש בעצמה בחלק מהרכישות אין ספק, כי נעשה שימוש גם על ידי הקטינים בעת שהם במשמורת ויש לראות ברכישות כחלק ממאמץ האם ליצור מקום מגורים נאות לקבלת הקטינים.

י.          במסגרת תצהירו מיום 26.3.14 צרף האב תדפיסי בנק מהם עולה רכישת מוצרי חשמל, מקרר, טלוויזיות, שלפי הטענה נטלה האם. צורפו תדפיסי אשראי אך לא קבלות בהם פורטו הרכישות כך שלא הוכחה טענת האב. זאת ועוד עולה, כי האב רכש מוצרים שונים בסך של 11,250 ש"ח, שכאמור טיבם לא ידוע, בתשלומים החל מתחילת שנת 2012 (התשלום ה- 11 מתוך 12 תשלומים היה ביום 12.2.13). מדובר בתקופה שקדמה למועד עזיבת האם את הבית (8/12). גם לא ברור אם המוצרים שנרכשו יוחסו לחברה, כפי שנהג האב ברכישות פרטיות אחרות.

 

 

לסיכום צרכי הקטינים

  1. א. אין מחלוקת כי הקטינים הורגלו לרמת חיים גבוהה ביותר.

ב.         אני מקבל את הטענה, כי יש לשאוף לשוויון ברמת החיים של הקטינים אצל האם ואצל האב בנסיבות שבהן יש פערים גדולים, כבתיק זה.

ג.          יש לשאוף למיתון הפער ברמת החיים בבית האם לעומת בית האב ככל הניתן וזאת לטובת הקטינים.

ד.         יש למנוע מצב של תחרות בין ההורים כאשר בית המשפט נדרש לעניין זה בעבר (דיון מיום 20.2.13 ע' 6 ש' 14):

"בפועל מתקיימת תחרות מי נותן יותר לילדים".

 

ה.         בדיון מיום 21.10.13 ציין בית המשפט, כי הוא יוצא מתוך הנחה שאם הילדים נמצאים שבוע אצל האם ושבוע אצל האב, מגיע שאכן תהיה עוזרת בית, אם בית המשפט יתרשם שיש לאב יכולת כלכלית לכך (ע' 3 ש' 10-14 פרו' מיום 21.10.13). ביהמ"ש קבע עוד כי עלות עוזרת בית כ- 50 ₪ לשעה וכך ביהמ"ש יקבע בעת פסיקת המזונות (ע' 4 ש' 2-3 פרופ' מיום 21.10.13).

ו.          הוצאות הקטינים שנדרשו על ידי האם בסיכומיה היו על הצד הגבוה. מרכיב הבילויים היה גבוה, ובכפל להוצאות המזון שעה שהקטינים אוכלים מחוץ לבית. הוצאות הנסיעה גם הם היו על הצד הגבוה. הוצאות הכבלים והאינטרנט צריכות להתחלק ל-4, שכן גם האם נהנית מהם. לא מצאתי לחייב האב במימון חופשות הקטינים עם האם: עמ"ש 25027-02-14 פלונים נ' פלוני (פורסם במאגרים, ניתן ביום 4.1.159). מנגד יש לחייב את האב, לאור יכולתו, בהוצאות עוזרת, ולכלול ברכיב המזונות מרכיב של ציוד חד פעמי לו נזקקים הקטינים.

ז.          אני מעמיד את צרכיו של כל קטין כשהוא אצל האם על סך של כ- 2,500 ₪ לחודש, וסה"כ 7,500 ₪ לחודש. הסכום כולל את הוצאות החזקת המדור, לאור גישת בית משפט זה שהוצאות המדור ואחזקתו, אינם פוחתים בשל העובדה שהקטינים נמצאים במשמורת משותפת, בע"מ 318/05, המוזכר בהמשך. לאם אין הוצאות מדור ולכן לא נתתי ביטוי למרכיב זה שגם לא נתבקש. גם לא ניתן כל ביטוי כלכלי לפערים בטיב המדור שבין הצדדים משהדבר לא נתבקש.

 

 

המסגרת המשפטית

  1. א. סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט - 1959  מורה:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין החל עליו".

 

ב.         על פי הדין האישי היהודי, חיוב במזונות ילדים עד גיל 6, שהינם מ"קטני קטינים", חל על האב באופן אבסולוטי. לעומת זאת, חיוב האב במזונותיהם ההכרחיים של ילדיו בגילאי 6 עד 15 מקורו בתקנות הרבנות הראשית משנת תש"ד ומכח פרשנות הדין העברי בפסיקת בית המשפט העליון. מעבר לגיל 15 חל דין צדקה על שני ההורים (ראו: ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז  פ"ד לו(3) 449; ע"א 1375/93 אביטבול נ' אביטבול, פ"ד נ(1) 215, 219 (6.5.96).

ג.          ער אני לכך שקיימות כיום גישות אחרות המצדדות בחיוב האב לאחר גיל 6 רק מכח דיני הצדקה: עמ"ש 50603-01-14 ל.ר. נ' ד.ר. (פורסם במאגרים, ניתן ביום 6.1.15). לעת הזו גישה זו פחות נראית למותב זה. גישה זו נתמכת, בין היתר, בעמדתו של כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 1356/08 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים, ניתן ביום 6.3.08). לדעת מותב זה ספק אם משתמע מפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין, שהחיוב מגיל 6-15 הינו אך ורק מדין צדקה, אלא ככולל את החיוב מדין צדקה כחיוב אבסולוטי לצרכים הכרחיים, כמו עד גיל 6. 

ד.         שאלת הנשיאה השוויונית במזונות ילדים היא סוגיה "חשובה ומורכבת - אנושית, חברתית, הלכתית ומשפטית" (בע"מ 57/08 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים, ביום 6.3.08), ומותבים שונים נקטו גישות שונות לגביו. נראה לבית משפט זה, כי עניין הוא למחוקק לענות בו, ולכל הפחות מחייב העניין התייחסות מפורשת מפי בית המשפט העליון אשר תהפוך על פניה את הלכות פורטוגז ואביטבול. הסוגייה של מזונות קטינים, ובייחוד מזונות קטינים בעת משמורת משותפת, מתאפיינת כיום בכאוס וחוסר ודאות. יש צורך שיעשה סדר בתחום ויקבעו העקרונות והדין בנשיאה במזונות, שעה שההורים נושאים באחריות משותפת לגידול ילדיהם, שעה שהם משתכרים הכנסות זהות או קרובות ושעה שהפערים ביניהם משמעותיים.

 

 

מזונות במשמורת משותפת

  1. א. כאשר עסקינן במשמורת משותפת, שבבסיסה מחויבות אישית אמיתית של כל אחד מההורים לקטינים, ההנחיה מבית המשפט המחוזי, מפי כב' השופטת וילנר, היא שיש להפחית את תשלומי המזונות בשיעור של כ- 25% מחיוב המזונות הרגיל. מאידך, סברה כב' השופט וילנר, כי אין מקום להפחית מחובת האב להשתתף בדמי מדור שהם קבועים ואינם משתנים בשל עצם העובדה שהקטינים במשמורת משותפת: בבע"מ 318/05 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים, ניתן ביום 30.1.06),

ב.         ער אני לגישות השונות בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים בעניין "מזונות שוויוניים". ער אני גם לקיומה של הנחיה אחרת מבית המשפט המחוזי, כב' השופטים נד"ב, פלאוט ווייצמן, לפיה במשמורת משותפת יש להפחית את המזונות בשיעור של 50% וכי ראוי במצב זה להפחית גם בהוצאות המדור: עמ"ש 50603-01-14 ל.ר. נ' ד.ר. (פורסם במאגרים, ניתן ביום 6.1.15), אך אותו מקרה שונה מהותית מהמקרה שלפני, שכן שם כושר ההשתכרות של ההורים היה זהה (בממוצע כ-13,300 ₪ נטו לאב וכ-12,500 ₪ נטו לאם).

ג.          הנני סבור כדעתה של כב' השופטת וילנר בבע"מ 318/05,  כי על דרך הכלל במצב של אחריות הורית משותפת ראוי להפחית מחלקו של האב מחיוב המזונות 25%, אך אין מקום להפחית מחובתו להשתתף בדמי המדור שהינם קבועים ובלתי משתנים מעצם העובדה שקיימת משמורת משותפת. כן אני מצטרף לעמדתה של כב' השופטת וילנר באותו פסק דין, ההפחתה אינה אוטומטית, אלא תלויית נסיבות:

"שיעור ההפחתה במזונות האב במקרים של משמורת משותפת, ייעשה בכל מקרה ונסיבותיו תוך איזון ראוי בין מכלול הגורמים לרבות, גובה הכנסות שני ההורים; רמת החיים לה הורגלו הקטינים; צרכי הקטינים ועוד כהנה וכהנה. ברי כי יש לבחון את היקף הפחתת דמי המזונות במקרים של משמורת משותפת בצורה זהירה לבל תפגע טובת הקטינים ... משמורת משותפת מתאימה במקרים בהם האב מוכן ומסוגל למעורבות גבוהה יותר בחיי ילדיו, מעורבות אשר הינה לטובתו של הקטין. סביר בעיני כי מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים תוביל אף למעורבות כלכלית גבוהה יותר".

ובהמשך:

"איני רואה דופי בכך כי הנטל הכלכלי הכולל המוטל על האב בהסדרי משמורת משותפת, יהיה גבוה יותר לעומת דמי המזונות המוטלים עליו בהסדר משמורת בלעדית אצל האם, וזאת כאשר משקללים את דמי המזונות על ההוצאות בהן האב נושא באופן ישיר. משמורת משותפת מתאימה במקרים בהם האב מוכן ומסוגל למעורבות גבוהה יותר מעורבות אשר הינה לטובתו של הקטין. סביר בעיני כי מעורבות גדולה יורת בחיי הילדים תוביל אף למעורבות כלכלית גבוהה יותר. ככלל, בשים לב לאמור לעיל, ולמכלול השיקולים הרלבנטיים אותם יש לשקול במקרים אלה, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה לי נכון להעמיד את שיעור ההפחתה במקרים של משמורת משותפת, בכ-25% מסכום המזונות שהאב היה מחויב בו, לא היו הקטינים נתונים למשמורת הבלעדית של האם. ראוי להדגיש כי על אף האמור בעניין הפחתת שיעור המזונות במקרים של משמורת משותפת, הרי שהוצאות המדור החלות על האב, אינן פוחתות אך בשל העובדה שהקטינים נמצאים במשמורת משותפת. עיקר ההוצאה בגין מדור – שכירת דירה וארנונה -  אינו תלוי במספר הימים בהם מתגוררים הקטינים בדירת האם".

 

 

ד.         בתמ"ש 16785-09-12 ס.ר. נ' ד.ר. (פורסם במאגרים, ניתן ביום 11.12.13), נאמר, והדברים מקובלים עלי, שהסדר של משמורת משותפת יכול להוביל להפחתה בגובה החיוב ובהיקפו אך לא במהותו (סעי 18 בפסק הדין):

"הפסיקה שדנה בסוגיית השפעת המשמורת המשותפת על החבות במזונות קבעה, כי הסדר של משמורת משותפת יוביל להפחתה בגובה החיוב ובהיקפו אך לא במהותו, דהיינו: חיוב האב ייעשה בהתאם לקטגוריות המקובלות במשפט העברי, כך שעל האב תמשיך לחול החבות לשאת במלוא צרכיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד לגיל 15. לפיכך לא תישמע במקרה שכזה טענת האב כי יש לפטורו כליל מחובתו לשאת במזונות ילדיו, על אף השוויון בחלוקת הזמנים בין ההורים.

(וראו בע"מ 2561/08 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] מיום 20/7/08, מפי כב' השופטת ארבל)".

 

 

  1. א. בעמ' (חי') 318/05, לעיל, בו הופחת סכום המזונות ב- 25% (לא במרכיב המדור), דומה לנתוני המקרה שבפני בפרמטרים הבאים: המשמורת משותפת, בפועל האב נושא בכל או ברוב הוצאות הקטינים כאשר הם אצלו, לרבות חינוך, רפואה, חוגים, טלפונים ניידים, דמי כיס, נופש וכיוצ"ב, עלתה טענה של רמת חיים גבוה בעבר. מנגד, פערי השכר היו מתונים יותר מבמקרה שלפני: לאם היה שכר של 4,500 ₪ ואילו שכר האב היה 11,000 ₪, דהיינו, האם השתכרה כ- 40% משכר האב. במקרה שלפני לאם הכנסה שהיא כ-  15% מהכנסות האב (50,000 ₪ מול 7,500 ₪). בעניין פלוני היו לאם הוצאות מדור ובמקרה דנן אין.

ב.         עמ"ש 50603-01-14, לעיל, נדון מקרה שבו כושר ההשתכרות ויכולתם הכלכלית של ההורים זהה (סעיף 3 בסיפא של פסק הדין). לא זה המקרה שלפני.

ג.          האב מפנה לתמ"ש 16785-09-12, לעיל, כאסמכתא לכך שבמשמורת משותפת בוטלו מזונות קטינים (סעיף 93 בסיכומיו). מעיון באסמכתא זו עולה, כי הנסיבות שם היו אחרות בתכלית. שם האם השתכרה סך של כ- 13,295 ₪ והאב סך של כ- 12,467. הכנסות הצדדים הממוצעות היו כמעט זהות. באותו מקרה התייחס בית המשפט במפורש למקרה שבו פערי ההשתכרות בין הצדדים גדולים, כבמקרה שלפני, כמקרה המצדיק בחינה של חיוב במזונות:

"מתוך אותה נקודת ראות עצמה, המייחסת חשיבות כלכלית כה רבה למטלות הטיפוליות המוטלות על שכמם של הורים המטפלים בצרכי ילדיהם יש להגיע לדעתי עתה לתוצאה לפיה במשפחות בהן נחלקות כלל המטלות ההוריות בין שני ההורים בחלקים שווים, אין כל מקום לחיובו של האב דווקא בתשלום דמי מזונות לידי האם. חיוב מי מההורים בתשלום דמי מזונות לידי ההורה האחר, בעת קיום משמורת משותפת, אמור להיעשות לדעתי רק באותם מקרים בהם מתקיימים בין ההורים פערים כלכליים משמעותיים אותם יש לאזן בזהירות רבה, אך ורק במגמה למנוע כל פגיעה בטובתם וברווחתם של הקטינים" [ההדגשה הוספה – ד.ט.]

 

ד.         האב גם מפנה לתמ"ש 34681-06-10 פלוני נ' פלונית  (פורסם במאגרים, ניתן ביום 1.4.12), שבו חוייבה אם המשתכרת 10,000 ₪ לחודש לשלם לאב המשתכר 6,300 ₪ לחודש מזונות עבור קטין בן 13 שנמצא במשמורתו, סך של 1,200 ₪ לחודש. כן חוייבה האם לשאת במחצית הוצאות חינוך וכן במחצית הוצאות רפואיות חריגות. במקרה זה פער ההכנסות היה לטובת האם, לא נקבעה משמורת משותפת ונקבע כי לאם היתה דירה במיקום יוקרתי וכן חסכונות נאים. ככל שדעתו של בית המשפט משגת, פסק דין זה, שהובא על ידי האב, תומך דווקא בחיובו של האב במזונות:

"הפרשנות הראויה בעיני היא המשך השימוש בגישה המצמצמת את חיובו של האב – כתלוי בהכנסות האב לעומת הכנסות האם. ובמה דברים אמורים? ככל שהפער בין ההכנסות גדול יותר לטובת האב, יימנע ביהמ"ש מלצמצם את חובתו המוחלטת. במצב שבו מעמדו הכלכלי של האב דומה למעמדה הכלכלי של האם, יצומצם חיובו בגין צרכים הכרחיים וזאת אף על דרך החלת כללי היושר ובאופן שהשוויון המהותי יעמוד וישקף את טובת הקטין".

 

ה.         במקרה דנן, אין מצבו הכלכלי של האב דומה למעמדה הכלכלי של האם. לכן מהאסמכתא שהאב צרף המסקנה היא שאין לצמצם את חיובו של האב בגין צרכים הכרחיים. בפסיקה אחרת הוצע על ידי חברי כב' השופט בן ציון גרינברגר, ואני מצטרף לדברים, כי שעה שמדובר בילדי עשירים, המשתייכים לעשירונים העליונים נקבע בתמ"ש 16933/99 ל' ש' נ. ל' י' (לא פורסם, ניתן ביום 2.1.05):

"הלכה פסוקה היא כי בבואו להחליט על גובה המזונות הראוי רשאי בית המשפט לאמוד את סכום ההוצאות גם על פי שיקול דעתו וניסיון חייו כשופט שבתוך עמו הוא יושב, ולאו דווקא על פי המפורט בכתב התביעה: (ר' ע"א 687/83 מזור נ' מזור פ"ד לא(3) 25, 29, 33; ע"א 93/85 שגב נ' שגב פ"ד לט(3) 825, 828. כלל זה הינו בעל משקל מיוחד כשמדובר במשפחה הנמצאת בעשירונים העליונים, כיון שהיקף ההוצאות האפשריות רחב יותר, ומרחב התמרון בקביעת המזונות רחב יותר אף הוא. בהקשר זה טוען הנתבע, כי אף אם ניתן לכנות את ילדיו "ילדי עשירים", לא הוכיחה האם מהם צורכיהם האמיתיים של התובעים, מעבר לצרכים הבסיסיים; ועצם העובדה שהכנסתו גבוהה אין בה כשלעצמה לחייבו במזונות עבור צרכים שלא הוכחו. דין טענה זו להידחות. מסקנת בית המשפט באשר לאותה רמת חיים שיש לחייב את הנתבע לממן עבור הילדים מדין צדקה תיקבע לפי שיקול דעתו, כאמור והמרכיב המרכזי בהפעלת שיקול דעת זה הינו רמת ההכנסות של המשפחה. גם אם אין היום בארץ שיטה מוסכמת ואחידה בנדון, התוצאות בפסיקה מצביעות על כי ההכנסות של החייב הן הגורם המרכזי והמכריע בקביעת ההוצאות הסבירות שיש לחייב בהן את האב".

 

 

חיוב האם במזונות הקטינים

  1. א. האב טען שיש לחייב את האם במזונות שאינם הכרחיים (סעיף 95 בסיכומים; סעיף 96(ב) ו-(ג)).

ב.         בתמ"ש (חד') 6117/02 י.מ.ל. נ' ג.ג. (פורסם במאגרים, ניתן ביום 26.2.07) נסקרה ההלכה לעניין חיוב האם במזונות שאינם הכרחיים:

13". בשונה מחובת המזונות מן הדין עד גיל 15 – המוטלת על האב לבדו (ולפחות על פי "צרכים הכרחיים"). בחובה מדין צדקה – האם שווה לאב, וחיובה במזונות ילדיה תלוי ביכולתה לתת צדקה ובקיומם של שאר המבחנים של חייב מדין צדקה, וההלכות המשפטיות בענין זה ידועות היטב.

וראה:

ע"א 166/66 גולדמן נ' גולדמן, פ"ד כ (2) 533,536; ע"א 508/70 נתוביץ נ' נתוביץ, פ"ד כה' (1) 603, 609; ע"א 4523/90 קהאן נ' קהאן, פ"ד מה' (5) 529, 531; ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט' (3) 822, 828.

  1. באופן עקרוני, יכול שאם תהיה חייבת במזונות ילדיה וראה בענין ע"א 664/71 מרחב נ' שרלין, פ"ד כו' (1) 701, בעמוד 703, ואולם יודגש כי חיובה של האם במזונות ילדיה מדין צדקה אינו חובה אבסולוטית (כחובת האב במזונות ילדיו עד גיל 6), שכן על פי כללי הקדימה שבדיני צדקה. על האם לתת זכות קדימה לפרנסת עצמה.

ועוד קובעת ההלכה המשפטית כי חיוב האם במזונות ילדיה יקום רק כאשר ידה של האם משגת מעבר לפרנסת עצמה (כלל האמידות) והחיוב במקרה כזה ניתן כדי מחסורם של הילדים, בתנאי שאין לילדים להתפרנס משל עצמם (כלל הנזקקות).

וראה בענין זה: ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ' (1) 147 בעמ' 151, שם נקבע בהתייחס לחיוב אם במזונות קטינה, (אמנם המדובר שם היה בקטינה "מקטני קטינים") כי "... פגום גם חיובה של האשה להשתתף במזונות הקטינה, שהיא בגדר "קטני קטינים", בלי להבחין בין צרכיה החיוניים וההכרחיים של הבת, שחיובם מדין צדקה על האב לבדו, לבין צרכיה מעבר לכך, שחיובם מדין הצדקה על האב והאם גם יחד, ואין לחייב בם גם את האב מבלי לקבוע תחילה שיכולה היא להשתתף בם ומה שיעור יכולתה זו".

הנה כי כן, כאשר לא מתקיים תנאי "האמידות" – היינו אין הכנסתה של האם מספקת אלא לפרנסת עצמה, הרי שאין לחייבה במזונות הילדים מדין צדקה.

וראה ע"א 393/83 דלי נ' דלי, פ"ד לח' (3) 613, 616; ע"א 466/82 גרובשטיין נ' גרובשטיין, פ"ד  לו' (4) 157, 163; ע"א 514/89.

  1. מכל מקום המסקנה היא כי בשונה מחובת מזונות מן הדין החלה על האב לבדו (כאמור ביחס לילדו שעד גיל 15 שנה), בחובת מזונות מדין צדקה, האם שווה לאב, וחיובה במזונות ילדיה תלוי ביכולתה ליתן צדקה, ובקיומם של שאר המבחנים לגבי חוב צדקה.

"מדין צדקה חבים האם והאב במזונות ילדיהם, כשידו של האב אינה משגת לספק כל צרכיהם, ויש לאל ידה של האם לספקם, כופין אותה" (תמ"ש  (ת"א) 5677/93 הינד נ' הינד (לא פורסם)).

במאמר מוסגר אעיר כאן, כי יש הסוברים שאין לכפות אם לתשלום מזונות לילדיה, וראה בענין זה מאמרו המקיף והמעמיק של כב' השופט צבי ויצמן, "האמנם ניתן לכפות אשה לתשלום מזונות ילדיה מדיני הצדקה"? יהדות בציפורן הזרת, חלק ג'  מאמר מס' 72.

האב והאם חבים מדיני צדקה הן במישור הבסיסי – בצרכים ההכרחיים, והן במישור השני – עד לרמה שבה הורגלו הקטינים. החיוב מדין צדקה יוצר חבות על שני ההורים לפי יכולתם.

החיוב מדין צדקה מביא בחשבון לא רק את הכנסת האב, אלא גם את הכנסת האם ואם השניים משתכרים תחולק תוספת זאת ביחסיות מתאימה בין האב לבין האם. (ע"א 93/85 שגב נ' שגב פ"ד לט' (3), 822, עמוד 828-829. ראה לענין זה גם: ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד  לו' (3) 449 וכן ע"א  254/76 ינקוביץ נ' ינקוביץ פ"ד לא'  173, 169, 3 ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר פ"ד לח' (2)  עמוד 14, וכן סקירת הנושא בספרו של המלומד פרופ' מ. שאווה: הדין האישי בישראל עמוד 273 ובמיוחד בעמוד 278-280 ובעמוד 299).

בע"א 4523/90 קהאן נ' קהאן, פ"ד מה' (5) 529, קבע בית המשפט העליון לענין מזונות מדין צדקה כי אין לבצע חלוקה שווה במזונות בין ההורים, אלא חלוקה שוויונית, דהיינו יש לבחון את הכנסות שני ההורים כדי להסיק מהי חלוקה סבירה שתבטיח את צרכיהם שלהם" [ההדגשה הוספה – ד.ט.]

 

ג.          אני קובע, שלאור הכנסות האב, לא מתקיים התנאי ולפיו אין ידו של האב משגת לספק את כל צרכיהם של הקטינים. יכולתו של האב היא יותר מפי 6.5 מיכולת האם ועל הרף הגבוהה מאוד.

ד.         במקרה דנן, אביא בחשבון את השתתפות האם בצרכים שאינם הכרחיים בדרך של הפחתה מחיוב האב.

 

 

קביעת שיעור המזונות

  1. א. כאמור לעיל, העמדתי את צרכיו של כל קטין אצל האם ע"ס 2,500 ₪ לחודש (מזונות הכרחיים ומזונות מדין צדקה) ללא רכיב מדור, אך כולל רכיב אחזקת המדור.

ב.         על דרך הכלל יש להפחית את תשלומי המזונות בשיעור של כ-25% במקרה של משמורת משותפת, דהיינו, דמי המזונות עבור כל קטין יעמדו על סך של 1,875 ₪ לחודש.

ב.         הבאתי בחשבון כי האב נושא במלוא הוצאות החינוך של ס. בחינוך הפרטי וכן בהוצאות החינוך של הקטינים האחרים ובצרכים נוספים כגון פסיכולוג, טיפולים רפואיים וכו', וכי ימשיך לעשות כן בעתיד.

ד.         אני מחייב את האב, לאור השתכרותו ולאור פערי ההשתכרות, בסך של 1,875 ₪ עבור כל קטין.

 

 

  1. א. לסיכום האב ישלם לידי האם עבור מזונות הקטינים 1-3 סך של 1,875 ₪ לחודש ובסה"כ 5,625 ₪ לחודש.

ב.         תחילת החיוב הוא מיום 25.12.12, המועד בו נקבעה משמורת משותפת. איני קובע מזונות מיום הגשת התביעה ביום 1.9.12 ועד ליום 25.12.12 כלל, וזאת כקיזוז על דרך האומדנא של התקופה שבה הקטינים היו במשמורת זמנית של האב על פי החלטת בית הדין הרבני, תקופה קצרה נוספת שבה צמצם בית הדין הרבני את היקף המשמורת של הקטינים בידי האם, זמנים שהקטינים לא היו אצל האם בשל מצבה וכו'.

ג.          המזונות ישולמו לידי האם בנוסף לקצבת הילדים.

ד.         המזונות ישולמו עד ליום ה-1 בכל חודש עבור מזונות החודש השוטף, כאשר התשלום הראשון ייעשה ביום 1.5.15. פיגורים ישאו ריבית והצמדה כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.

ה.         סכום המזונות הנ"ל יהא צמוד למדד המחירים לצרכן אשר בסיסו המדד שפורסם ביום 15.12.12 והוא יעודכן אחת לשלושה חודשים, ללא חיוב רטרואקטיבי בהפרשי הצמדה למדד.

ו.          החוב שנצטבר עד למועד זה ישולם בעשרה תשלומים שווים ורצופים, אשר יצורפו לתשלומים החודשיים. לא ישולם אחד מן התשלומים במועד תעמוד יתרת החוב לפרעון מיידי.

 

 

הוצאות

  1. אורכו של פסק הדין משקף את אורכם של כתבי הטענות השונים שהוגשו לתיק ואת אורך והיקף הטענות שנטענו.

 

התנהלות ב"כ הצדדים

  1. א. בית המשפט שב והתריע מספר רב של פעמים לגבי אופן ניהול ההליך, לרבות אופן הגשת כתבי בי-דין. בית המשפט גם נאלץ ליתן הוראות מיוחדות לב"כ הצדדים בשל הגשת כתבי בי-דין באורך שאינו מתקבל על הדעת. בית המשפט נאלץ להעיר על העלאת טענות יותר מפעם אחת ועל שימוש בגודל פונט חריג. גם בעניין צורת הגשת כתבי בי-דין נאלץ בית המשפט להזהיר, כי ישקול פסיקת הוצאות לדוגמא משמעותיות לטובת אוצר המדינה (ע' 6 ש' 1-10 פרוטוקול מיום 20.2.13; סעיף 6 החלטה מיום 13.11.13).

ב.         הגם שכל צד טען כי הצד השני הרבה הליכים וגרם להתמשכות ההליכים, בית המשפט התרשם שהצדדים שניהם ניהלו את ההליך באופן שאינו מתקבל על הדעת, והעולה אף כדי ניצול לרעה של הליכי משפט. ב"כ הצדדים לא מילאו את תפקידם כ- officer of the court.

ג.          ב"כ הצדדים איחרו לדיונים, התפרצו איש לדברי רעהו ובכך גרמו לסרבול ההליך והתארכותו שלא לצורך (ע' 3 ש' 10-12; ע' 5 ש' 26-31 פרוטוקול מיום 20.2.13; ע' 5 מיום 21.10.13 תמ"ש 37646-09-12). בדיון מיום 21.10.13, נאלץ בית המשפט לקטוע את הדיון עקב ההתנהלות. באותו מועד שקל ביהמ"ש לחייב את הצדדים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, אך מאחר ואין עונשין בטרם מזהירין, הזהיר בית המשפט מפני השנות התנהגות דומה. בדיון מיום 9.4.14 ניתנה החלטה:

"ההתנגדות איננה במקומה, לצערי ב"כ הנתבע מתנגדת על כל צעד ושעל איננה מאפשרת את המשך ההליך באופן תקין, והדבר יבוא לידי ביטוי בהוצאות בסיום ההליך".

 

ד.         התנהלות הצדדים וב"כ הכבידה מאוד על עבודת בית המשפט ולא היתה ראויה. להלן דוגמאות, שאינן ממצות.

 

 

התנהלות האם

  1. א. האם לא ציינה במפורש בכתב התביעה את סכום הכנסתה העדכנית מקצבת הנכות, ולא צרפה אסמכתאות ל- 12 חודשים שלפני מועד הגשת התביעה. כן לא מילאה האם את נתוני הכנסותיה בהרצאת הפרטים.

ב.         בהחלטה בדבר מזונות זמניים העיר בית המשפט, כי שקל אם להטיל הוצאות על האם לאור הסכומים המופרזים שטענה להם, שלא גובו באסמכתאות. צמצום הסכומים שנתבעו בסיכומים תיקן במעט את המצב.

ג.          האם לא גילתה תמונה מלאה של ההנחות להם זכאית.

ד.         האם הגישה  ביום 14.11.13 בקשה מיותרת לתיקון טעות סופר, הגם שלא היתה כל טעות. האם גם הגישה בקשות חוזרות לעניין המזונות הזמניים.

ה.         מנגד ב"כ האם הציע לוותר על חקירה נגדית מבלי שהדבר יהווה הסכמה למה שנכתב והציע שכל צד יסכם 10 דקות בעל פה ושבית המשפט יתן פסק דין. מתווה מוצע זה היה בו כדי לקצר את ההליך, אך האב סרב לכך. בנסיבות בהן סבור בית המשפט שלא היה מקום לשמיעת הוכחות, הדבר יבוא לידי ביטוי בהוצאות.

 

 

התנהלות האב

  1. א. כתב ההגנה לא נערך על דרך ההפנייה לסעיפי כתב התביעה. התנהלות זו היה בה כדי להכביד מאד על עבודת בית המשפט. כתבי הטענות התאפיינו בחזרות רבות, לרבות אך לא רק: שהאם הסתירה את הכנסותיה מקצבת נכות (ע' 1, 4, 5, 8, 9 בכתב ההגנה); ריקון הבית מתכולה (ע' 7 סעיף 8; ע' 8 סעיף 21 בכתב ההגנה); ריקון הכספת (ע' 1, ע' 4, ע' 9 בכתב ההגנה); הפחתת ההכנסות (ע' 1 וע' 8 סעיף 22; ע' 9 סעיף 4 בכתב ההגנה); היות האב משמורן בלעדי (ע' 2, 3, 4, 10 בכתב ההגנה).

ב.         האב הטעה את בית המשפט בכך שטען, כי הקטינים אינם נמצאים בפועל במשמורת משותפת. בית המשפט נאלץ באופן חריג לזמן את הקטינים ללשכתו על מנת לברר את האמת.

ג.          האב לא צרף נתונים מלאים לגבי הכנסותיו לתגובתו לבקשה למזונות זמניים. לא צורפה הרצאת פרטים כדרישת התקנות. לא צורפו תלושי שכר ל- 12 חודשים שקדמו להגשת התביעה.

ד.         כאמור לעיל, האב העלה טענות מופרכות, למשל, לעניין השתכרותו ונתפס לזוטות, מחד גיסא, מנע מבית המשפט את נתוני היסוד הנדרשים לצורך הכרעה.

ה.         גם האב הגיש בקשות מיותרות, למשל, בקשה לעיון חוזר בהחלטת המזונות הזמניים, ובקשה לביטול חיוב בהוצאות.

ו.          האב הגיש את סיכומיו ברווח יחיד בניגוד להוראות בית המשפט באופן שהכביד על בית המשפט באופן ממשי. בית המשפט התייחס לעניין הגשת מסמכים ברווח כפול בהחלטה מיום 16.3.14 (ע' 3 ש' 22-34).

 

 

 

 

הכרעה בסוגיית ההוצאות

  1. א. במהלך הדיון, ולפנים משורת הדין, לא חייב בית המשפט מי מהצדדים בהוצאות בגין התנהלותם, למעט פעם אחת את האב, אולם בית המשפט התרה, כי אם והדברים ישנו בעתיד ישקול הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה. חרף ההתרעות הצדדים המשיכו בשלהם.

ב.         התנהלות הצדדים וב"כ היתה חריגה ומעבר למה שנחשב סביר.

ג.          לאור התנהלות הצדדים אני מורה כדלקמן:

הנתבע ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 20,000 ₪.

התובעת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ₪.

ד.         לאור תוצאות פסק הדין אני מחייב את האב בהוצאות האם בסך של 15,000 ₪.

ה.         ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום מהמצאת פסק דין זה.

ו.          להודיע לצדדים.

            ז.          ניתן לפרסם ללא שמות הצדדים.

 

ניתן היום,  כ"ו ניסן תשע"ה, 15 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ