מדינת ישראל נ' מ'

1.ביום 5.11.24 הורשע הנאשם בהתאם להודאתו במיוחס לו בכתב אישום מתוקן, והופנה לקבלת תסקיר מבחן. כחלק מהסדר הטיעון הודיעו הצדדים, כי בכפוף לשיתוף פעולה של הנאשם עם שירות המבחן, אי פתיחת תיקים נוספים והמלצה חיובית של שירות המבחן, תסתפק המאשימה בענישה צופה פני עתיד: מאסר על-תנאי והתחייבות.

2.במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הנאשם והמתלוננת נשואים, והתגוררו בצוותא עם שני ילדיהם הבגירים. ביום 31/1/23 מעט לאחר חצות נכנס הנאשם כשהוא תחת השפעת אלכוהול למיטה בה ישנה המתלוננת, קילל אותה "בת זונה, תעופי מהמיטה", והחל בועט ברגליה. המתלוננת יצאה מהחדר ונכנסה לחדרה של בתה. בהמשך נכנס הבן לבית. הנאשם יצא מהחדר, קילל אותו והיכה בראשו. הבת חצצה בגופה בין אביה לאחיה. אז דחף אותה הנאשם ואיים באומרו "אני אפגע בכם, אתם תבכו על אימא שלכם". המריבה עברה מהפרוזדור לסלון, הנאשם תפס את בנו בחולצתו, וכשניסתה בתו להפריד ביניהם פעם נוספת, ירק עליה הנאשם והיכה בפניה. בגין מעשיו הורשע הנאשם בביצוע עבירות תקיפת בן זוג, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

3.תסקיר מיום 28.10.25: הנאשם בן 46, נשוי ואב לשלושה. הוא עלה לארץ בגיל 13 עם משפחתו, השלים 12 שנות לימוד שלאחריהן שירת בצה"ל שירות סדיר חלקי ביחידה קרבית, ממנו שוחרר בשל קשיים כלכליים. לדבריו, מאז שהיה קטין עבד בעבודות מזדמנות, ובשנים האחרונות עובד באופן לא עקבי. הנאשם אובחן כסובל מניוון שרירים, והוכר כבעל 60% נכות ו-100% אי כושר עבודה (אם כי לא הציג מסמכים באשר לאחוזי הנכות). בשל התדרדרות במצבו הרפואי, הוא מתקשה להשתמש בפלג גופו העליון, ועובד בעבודה שאינה פיזית. למרבה הצער, בנם הבכור של בני הזוג חולה אף הוא בניוון שרירים.

הנאשם תיאר קשר זוגי מורכב עם המתלוננת, שהושפע מקשיים כלכליים, וכלל ויכוחים סוערים והתנהגות אלימה מילולית מצדו, אשר מעולם לא גלשה לכדי אלימות פיזית, למעט האירוע מושא כתב האישום. הנאשם הודה באחריותו לעבירות שביצע, אם כי להערכת קצינת המבחן, צמצם מחומרת התנהגותו. הנאשם הודה שצרך אלכוהול לפני האירוע, אך שלל דפוסי שימוש התמכרותיים או שימוש לרעה באלכוהול במהלך השנים.

בדומה לנאשם, המתלוננת שיתפה כי במהלך השנים נהג הנאשם באלימות מילולית ואיומים, אך מעולם לא נקט אלימות פיזית, למעט באירוע עליו הוא עומד לדין. בשונה מהנאשם, המתלוננת תיארה הסלמה בהתנהגותו של הנאשם כשהוא תחת השפעת אלכוהול. בצד זאת הדגישה, כי מאז מעשי העבירה הנזכרים בכתב האישום, הנאשם הפסיק את השימוש באלכוהול וחלה רגיעה במערכת היחסים. באשר לקשר בינו לבין ילדיהם של בני הזוג, מעורבותו בחייהם הייתה נמוכה, מאחר שהיה עסוק בעיקר בפרנסת הבית. לדברי המתלוננת, הנאשם התנהג באופן תקין עם ילדיו, ולא נקט כלפיהם אלימות.

קצינת המבחן התרשמה מנטייתו של הנאשם להפחית מחומרת מעשיו, ומקשייו להתייחס למורכבות הקשר עם רעייתו וילדיו. להערכתה, המתלוננת נטתה לגוננות וצמצמה בדיווחיה, וביטאה חשש כבד מעונש מאסר בשל מצבם הכלכלי הדחוק. קצינת המבחן לא באה בהמלצה טיפולית, שכן הנאשם התמקד בקשייו הבריאותיים, טען שהפסיק את השימוש באלכוהול מיוזמתו, ושלל צורך בטיפול.

4.תסקיר מיום 10.2.26: הנאשם חזר וביטא רצון לשתף פעולה עם שירות המבחן ולהשתלב בטיפול, אך המשיך למקד את קשייו במצבו הבריאותי ובהתדרדרותו הפיזית, צמצם מהבעייתיות בדפוסי שימושו באלכוהול, ושב וטען כי הפסיק לצרוך אלכוהול ואינו זקוק לטיפול בתחום זה. כן התקשה להתייחס להתנהגותו האלימה ולקשיים בקשר עם המתלוננת במהלך השנים. קצינת המבחן שוחחה פעם נוספת עם המתלוננת, ולהתרשמותה תשובותיה מצביעות על גוננות כלפי הנאשם. לדברי המתלוננת, הנאשם לא שב לשימוש באלכוהול או למעשי אלימות פיזית או מילולית. קצינת המבחן סברה, כי נכונותו של הנאשם לשתף פעולה נובעת בעיקר מחששו מתוצאות ההליך המשפטי, וכי הוא חסר מוטיבציה ובשלות לתהליך טיפולי. קשייו בהתבוננות ביקורתית על דפוסי התנהגותו האלימה הביאו אותה למסקנה, שאין יעילות לשילובו בטיפול בעת הזו. משכך נמנעה פעם נוספת ממתן המלצה לסיום ההליך בדרכי טיפול: "אנו מתקשים ללא מעורבות טיפולית להמליץ על סיום ההליך בדרך של מאסר על תנאי והתחייבות".

5.בדיון מיום 17.2.26 נשמעו טיעוני הצדדים לעונש. ב"כ המאשימה ביקש לקבוע, כי התנהגותו של הנאשם מלמדת על מי שתקף את בני משפחתו באופן בלתי מרוסן וללא עכבות, כשהשימוש באלכוהול מהווה נסיבה לחומרה. הוא הפנה לפסיקה להמחשת מדיניות הענישה, וביקש לקבוע את מתחם העונש בין 18-6 חודשי מאסר בפועל. בקביעת העונש המתאים לנאשם הפנה לנסיבותיו של הנאשם כפי שעלו מתסקירי המבחן, וביקש לגזור את עונשו בתחתית המתחם, ל-6 חודשי מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות, מאסר על-תנאי, קנס והתחייבות.

ב"כ הנאשם ביקש לקבוע כי נסיבות מעשי העבירה שביצע הנאשם, מלמדות על אלימות ברף נמוך ללא גרימת חבלה למתלוננת או לילדי בני הזוג, ומצדיקות קביעת מתחם שתחתיתו במאסר על-תנאי וחלקו העליון במספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות. הנאשם מצוי כיום במצב של "שבר כלי", גופו בגד בו, הוא סובל ממחלת ניוון שרירים פרוגרסיבית, ומתמודד עם נכות תפקודית מלאה. הוא הודה במיוחס לו והכיר באחריות למעשיו. מדובר באירוע אלימות יחיד במשך עשרות שנות נישואים למתלוננת. השניים בקשר זוגי חיובי, ודברי המתלוננת מדברים בעד עצמם. קבלת עתירת המאשימה לעונש תהווה עבור הנאשם גזר דין "בלתי אנושי ובלתי מידתי". הנאשם בדברו האחרון הביע צער על מעשיו. לדבריו, "מיום ליום יותר קשה לי פיזית וגם קצת נפשית".