מדינת ישראל נ' מ'

1.ביום 5.11.24 הורשע הנאשם בהתאם להודאתו במיוחס לו בכתב אישום מתוקן, והופנה לקבלת תסקיר מבחן. כחלק מהסדר הטיעון הודיעו הצדדים, כי בכפוף לשיתוף פעולה של הנאשם עם שירות המבחן, אי פתיחת תיקים נוספים והמלצה חיובית של שירות המבחן, תסתפק המאשימה בענישה צופה פני עתיד: מאסר על-תנאי והתחייבות.

2.במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הנאשם והמתלוננת נשואים, והתגוררו בצוותא עם שני ילדיהם הבגירים. ביום 31/1/23 מעט לאחר חצות נכנס הנאשם כשהוא תחת השפעת אלכוהול למיטה בה ישנה המתלוננת, קילל אותה "בת זונה, תעופי מהמיטה", והחל בועט ברגליה. המתלוננת יצאה מהחדר ונכנסה לחדרה של בתה. בהמשך נכנס הבן לבית. הנאשם יצא מהחדר, קילל אותו והיכה בראשו. הבת חצצה בגופה בין אביה לאחיה. אז דחף אותה הנאשם ואיים באומרו "אני אפגע בכם, אתם תבכו על אימא שלכם". המריבה עברה מהפרוזדור לסלון, הנאשם תפס את בנו בחולצתו, וכשניסתה בתו להפריד ביניהם פעם נוספת, ירק עליה הנאשם והיכה בפניה. בגין מעשיו הורשע הנאשם בביצוע עבירות תקיפת בן זוג, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

3.תסקיר מיום 28.10.25: הנאשם בן 46, נשוי ואב לשלושה. הוא עלה לארץ בגיל 13 עם משפחתו, השלים 12 שנות לימוד שלאחריהן שירת בצה"ל שירות סדיר חלקי ביחידה קרבית, ממנו שוחרר בשל קשיים כלכליים. לדבריו, מאז שהיה קטין עבד בעבודות מזדמנות, ובשנים האחרונות עובד באופן לא עקבי. הנאשם אובחן כסובל מניוון שרירים, והוכר כבעל 60% נכות ו-100% אי כושר עבודה (אם כי לא הציג מסמכים באשר לאחוזי הנכות). בשל התדרדרות במצבו הרפואי, הוא מתקשה להשתמש בפלג גופו העליון, ועובד בעבודה שאינה פיזית. למרבה הצער, בנם הבכור של בני הזוג חולה אף הוא בניוון שרירים.

הנאשם תיאר קשר זוגי מורכב עם המתלוננת, שהושפע מקשיים כלכליים, וכלל ויכוחים סוערים והתנהגות אלימה מילולית מצדו, אשר מעולם לא גלשה לכדי אלימות פיזית, למעט האירוע מושא כתב האישום. הנאשם הודה באחריותו לעבירות שביצע, אם כי להערכת קצינת המבחן, צמצם מחומרת התנהגותו. הנאשם הודה שצרך אלכוהול לפני האירוע, אך שלל דפוסי שימוש התמכרותיים או שימוש לרעה באלכוהול במהלך השנים.

בדומה לנאשם, המתלוננת שיתפה כי במהלך השנים נהג הנאשם באלימות מילולית ואיומים, אך מעולם לא נקט אלימות פיזית, למעט באירוע עליו הוא עומד לדין. בשונה מהנאשם, המתלוננת תיארה הסלמה בהתנהגותו של הנאשם כשהוא תחת השפעת אלכוהול. בצד זאת הדגישה, כי מאז מעשי העבירה הנזכרים בכתב האישום, הנאשם הפסיק את השימוש באלכוהול וחלה רגיעה במערכת היחסים. באשר לקשר בינו לבין ילדיהם של בני הזוג, מעורבותו בחייהם הייתה נמוכה, מאחר שהיה עסוק בעיקר בפרנסת הבית. לדברי המתלוננת, הנאשם התנהג באופן תקין עם ילדיו, ולא נקט כלפיהם אלימות.

קצינת המבחן התרשמה מנטייתו של הנאשם להפחית מחומרת מעשיו, ומקשייו להתייחס למורכבות הקשר עם רעייתו וילדיו. להערכתה, המתלוננת נטתה לגוננות וצמצמה בדיווחיה, וביטאה חשש כבד מעונש מאסר בשל מצבם הכלכלי הדחוק. קצינת המבחן לא באה בהמלצה טיפולית, שכן הנאשם התמקד בקשייו הבריאותיים, טען שהפסיק את השימוש באלכוהול מיוזמתו, ושלל צורך בטיפול.

4.תסקיר מיום 10.2.26: הנאשם חזר וביטא רצון לשתף פעולה עם שירות המבחן ולהשתלב בטיפול, אך המשיך למקד את קשייו במצבו הבריאותי ובהתדרדרותו הפיזית, צמצם מהבעייתיות בדפוסי שימושו באלכוהול, ושב וטען כי הפסיק לצרוך אלכוהול ואינו זקוק לטיפול בתחום זה. כן התקשה להתייחס להתנהגותו האלימה ולקשיים בקשר עם המתלוננת במהלך השנים. קצינת המבחן שוחחה פעם נוספת עם המתלוננת, ולהתרשמותה תשובותיה מצביעות על גוננות כלפי הנאשם. לדברי המתלוננת, הנאשם לא שב לשימוש באלכוהול או למעשי אלימות פיזית או מילולית. קצינת המבחן סברה, כי נכונותו של הנאשם לשתף פעולה נובעת בעיקר מחששו מתוצאות ההליך המשפטי, וכי הוא חסר מוטיבציה ובשלות לתהליך טיפולי. קשייו בהתבוננות ביקורתית על דפוסי התנהגותו האלימה הביאו אותה למסקנה, שאין יעילות לשילובו בטיפול בעת הזו. משכך נמנעה פעם נוספת ממתן המלצה לסיום ההליך בדרכי טיפול: "אנו מתקשים ללא מעורבות טיפולית להמליץ על סיום ההליך בדרך של מאסר על תנאי והתחייבות".

5.בדיון מיום 17.2.26 נשמעו טיעוני הצדדים לעונש. ב"כ המאשימה ביקש לקבוע, כי התנהגותו של הנאשם מלמדת על מי שתקף את בני משפחתו באופן בלתי מרוסן וללא עכבות, כשהשימוש באלכוהול מהווה נסיבה לחומרה. הוא הפנה לפסיקה להמחשת מדיניות הענישה, וביקש לקבוע את מתחם העונש בין 18-6 חודשי מאסר בפועל. בקביעת העונש המתאים לנאשם הפנה לנסיבותיו של הנאשם כפי שעלו מתסקירי המבחן, וביקש לגזור את עונשו בתחתית המתחם, ל-6 חודשי מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות, מאסר על-תנאי, קנס והתחייבות.

ב"כ הנאשם ביקש לקבוע כי נסיבות מעשי העבירה שביצע הנאשם, מלמדות על אלימות ברף נמוך ללא גרימת חבלה למתלוננת או לילדי בני הזוג, ומצדיקות קביעת מתחם שתחתיתו במאסר על-תנאי וחלקו העליון במספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות. הנאשם מצוי כיום במצב של "שבר כלי", גופו בגד בו, הוא סובל ממחלת ניוון שרירים פרוגרסיבית, ומתמודד עם נכות תפקודית מלאה. הוא הודה במיוחס לו והכיר באחריות למעשיו. מדובר באירוע אלימות יחיד במשך עשרות שנות נישואים למתלוננת. השניים בקשר זוגי חיובי, ודברי המתלוננת מדברים בעד עצמם. קבלת עתירת המאשימה לעונש תהווה עבור הנאשם גזר דין "בלתי אנושי ובלתי מידתי". הנאשם בדברו האחרון הביע צער על מעשיו. לדבריו, "מיום ליום יותר קשה לי פיזית וגם קצת נפשית".

6.דומה שלא צריך להכביר מילים באשר לפסול במעשיו של הנאשם, אשר פגע ביקרים לו מכל, רעייתו וילדיו. הנאשם פגע בזכותם לכבוד, לביטחון ולשלווה, ערכים המקבלים משנה תוקף בנסיבות הפגיעה בתוך הבית פנימה, בידי אב המשפחה המחויב להגן על בני משפחתו מכל רע. מבלי להקל כהוא זה מחומרת מעשיו של הנאשם, סבורני כי מתחם העונש לו עתרה המאשימה, וכפועל יוצא מכך, העונש שביקשה לגזור על הנאשם, אינם מידתיים ואינם מתיישבים עם מדיניות הענישה.

לחובת הנאשם: מעשיו שהחלו בתקיפת רעייתו בבעיטות ברגליה, הסלימו לכדי הכאת ילדיו תוך השמעת איומים לפגוע בהם ובאימם. ביצוע המעשים תחת השפעת אלכוהול מלמד על משנה חומרה. לקולא: ענייננו באירוע ספונטאני ולא מתוכנן, באלימות ברף נמוך שלא הסבה חבלות למי מהקורבנות, ללא שימוש בחפצים, ופוטנציאל הנזק אף הוא אינו רב. כן התחשבתי בכך שילדי בני הזוג היו בגירים במועד ביצוע העבירות.

7.בכל הקשור במדיניות הענישה, עיינתי בפסקי הדין שהוגשו. אוסיף ואפנה לפסקי הדין שלהלן, בכפוף להבדלים בנסיבות:

(-) רע"פ 7660/19 פלוני נ' מדינת ישראל (21.11.19). המבקש הורשע בעבירות איומים ותקיפה סתם לאחר שמיעת ראיות: איומים כלפי גרושתו וחברותיה, ותקיפת בן זוג של אחת מהחברות, לאחר שלא הצליח ליצור קשר עם גרושתו על מנת לתאם החזרת בתו הקטנה לרשותה. דוּבַּר באירוע יחיד, במבקש נעדר הרשעות קודמות, אשר נדון לשלושה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ועונשים נלווים. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם בקשתו לרשות ערעור.

(-) רע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (2.5.16). המבקש הורשע באירוע יחיד של תקיפת בת זוג לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין ("דחף את המתלוננת לעבר המיטה, משך בשערה, סובב את גופה, וכופף את גופה לעבר הרצפה בעודו אוחז בצווארה"). בית משפט השלום קבע מתחם ענישה בין מאסר לתקופה קצרה שניתן לרצות בדרך של עבודות שירות לבין 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כנסיבה לחומרה נשקלה היעדר הבעת חרטה, ולקולה היעדר הרשעות מהעת האחרונה ונתק בין המתלוננת והמבקש. נגזר על המבקש עונש מאסר בפועל בן 6 חודשים לריצוי מאחורי סורג ובריח. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשת רשות ערעור. בית המשפט העליון עמד על כך שמעשיו של המבקש ראויים לגינוי חריף ולענישה שתהלום את חומרתם.

(-) רע"פ 303/16 טלקר נ' מדינת ישראל (13.1.16). המבקש הורשע בהתאם להודאתו בתקיפת בת זוג בכך שדחף את רעייתו, אשר כתוצאה מכך מעדה ונפלה על הרצפה. מיד לאחר מכן בעט בה בעודה מוטלת על הרצפה. בית משפט השלום גזר את עונשו לחמישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לאחר שקבע מתחם בין מאסר על-תנאי לבין שנת מאסר בפועל, ולאחר ששירות המבחן המליץ על עונש מוחשי ומציב גבולות. הערעור לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשת רשות הערעור, תוך שנקבע כי עונשו של המבקש נמצא על הצד המקל ביחס לחומרת מעשיו.

(-) ע"פ (מחוזי מרכז-לוד) 1616-12-20 פיקדו נ' מדינת ישראל (15.2.21, טרם פורסם). הוגש בידי המאשימה. המערער הורשע (ע"י מותב זה) לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות איומים ותקיפה סתם – בן זוג, בכך שתפס בשערה של המתלוננת, משך אותה ובעט בה. שכנה שחזתה באירוע צעקה למערער להפסיק, והלה בתגובה איים עליה. בהמשך זרק המערער טלפון לעברה של המתלוננת, תפס בידה ומשכהּ. נקבע מתחם עונש בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות, לבין 10 חודשי מאסר. המערער נדון לשישה חודשי מאסר, עליהם הופעלו במצטבר 2 מאסרים מותנים (5 חודשים, 3 חודשים), כך שסך הכל נדון למאסר בפועל למשך 14 חודשים. ערעורו התקבל באופן חלקי – המאסרים המותנים הופעלו בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו, כך שיישא עונש מאסר בפועל למשך 11 חודשים.

ראו בנוסף פסקי דין חלוטים של מותב זה: ת"פ 7339-09-22 מדינת ישראל נ' אהרון (1.9.24); ת"פ 63173-03-23 מדינת ישראל נ' מנגיסטו (23.1.24, טרם פורסם); ת"פ 30424-04-21 מדינת ישראל נ' יאמין (9.1.24, טרם פורסם); ת"פ 59638-05-23 מדינת ישראל נ' אוש (19.12.23, טרם פורסם); ת"פ 3430-09-19 מדינת ישראל נ' כליפא (18.1.23); ת"פ 42606-12-20 מדינת ישראל נ' פלוני (6.9.22); ת"פ 55511-12-21 מדינת ישראל נ' weldegrima (14.4.22, טרם פורסם); ת"פ 11298-11-21 מדינת ישראל נ' טל (5.4.22, טרם פורסם); ת"פ 54214-03-19 מדינת ישראל נ' nizligabra (8.6.21, טרם פורסם); ת"פ 52600-08-19 מדינת ישראל נ' מכתובי (22.6.21); ת"פ 20399-01-19 מדינת ישראל נ' מיכלוב (30.9.21).

8.בהתחשב בשיקולים עליהם עמדתי ובמדיניות הענישה, אני קובע את מתחם העונש בין מאסר על-תנאי לבין 8 חודשי מאסר בפועל. אוסיף, כי עמדת המאשימה בעת שהוצג הסדר הטיעון, מתיישבת אף היא עם התרשמותי, כי מעשי העבירה בהם הורשע הנאשם, בנסיבותיהם, מצדיקים קביעת מתחם ענישה שתחתיתו צופה פני עתיד.

9.בגזירת העונש בתוך המתחם, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים, כשגם המאשימה סבורה, ובצדק, כי נסיבותיו של הנאשם מצדיקות קביעת עונשו בתחתית המתחם שנקבע. אינני מתעלם מהערכתה של קצינת המבחן, אך אין בידי לקבלה. השילוב בין גילו של הנאשם; היעדר הרשעות קודמות; קבלת אחריות על מעשיו, הן בבית המשפט והן בשירות המבחן (גם אם צמצם מחומרתם); מצבו הרפואי הקשה; ועמדתה העקבית של המתלוננת, אשר הדגישה שוב ושוב כי מדובר באירוע אלימות פיזית יחיד בחייהם המשותפים, כי הנאשם הפסיק את צריכת האלכוהול, וכי מאז האירוע הנאשם שיפר את התנהגותו – מצדיק הסתפקות בתוצאה מקילה.

10.בהתחשב בשיקולים עליהם עמדתי, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.3 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך שנתיים עבירה בעלת יסוד של אלימות פיזית או מילולית.

ב.הנאשם ייתן התחייבות בסך 3,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירה בעלת יסוד של אלימות פיזית או מילולית. הנאשם יצהיר על התחייבותו לפניי עוד היום, שאם לא כן, ירצה תקופת מאסר בת 5 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, ו' אייר תשפ"ו, 23 אפריל 2026, במעמד הצדדים.

המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לשירות המבחן.