ע"א
בית המשפט העליון ירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
|
4925-14
25/10/2018
|
בפני הרכב השופטים:
1. ח' מלצר- משנה לנשיאה
2. י' עמית
3. א' שהם (בדימ')
|
| - נגד - |
המערערת:
מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל
עו"ד אפרת ברנר
|
המשיבים:
1. דוד אהרוני
2. חיה אהרוני
עו"ד אלכס סולומונוביץ'
|
| פסק דין |
השופט י' עמית:
- המשיבים הם תושבי המושב אודים הנמצא בשרון, ובני רשות בחלקות 3, 4, 10 ו-13 בגוש 7705 (להלן: המקרקעין) מאז שנת 1971. המשיבים מפעילים במקרקעין מסעדה ופנסיון סוסים, והפעילו בעבר חוות רכיבה, אך כיום שוהים במקום סוסים שחלקם שייכים למשיבים וחלקם לאחרים. בהמשך נידרש למשמעויות המשפטיות של הפעלת "פנסיון" לסוסים.
- בשני העשורים האחרונים חלו התפתחויות ניכרות לגבי המקרקעין, ולהלן נתאר את העיקריות שבהן, תוך הבחנה בין הליכי תכנון להליכים משפטיים שהתנהלו במקביל:
הסכם המשבצת: ביום 1.10.2004 נחתם הסכם שכירות בין המושב לבין מינהל מקרקעי ישראל (שהפך בינתיים לרשות מקרקעי ישראל ויכונה להלן גם המינהל או רמ"י). על פי הסכם המשבצת, הקרקע המושכרת למושב, ובאמצעותו למשיבים, תנוצל "לצרכי חקלאות בלבד". תוקף ההסכם הסתיים בשנת 2008. הסכם חדש לא הוצג בפנינו, אך ככל שניתן להבין נחתם הסכם המשך שתוכנו זהה (עמ' 42, 54 ו-61 לפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא).
הליכים תכנוניים: המקרקעין יועדו לשימוש חקלאי, וכדי לאפשר את פעילותם של המסעדה ופנסיון הסוסים, המשיבים פעלו כבר לפני למעלה מ-25 שנה לשינוי הייעוד של המקרקעין. מתכנן מחוז המרכז של המינהל (מר רוסו) נתן בשנת 1995 את אישורו לתכנית לשינוי ייעוד הקרקע. בין היתר, תכנית זו מאפשרת להקים במקרקעין מסעדה ובית ספר לרכיבה על סוסים. בשנת 2004 הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים אישרה את התכנית, ובשנת 2005 אישרה אותה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה בכפוף לתנאים (נספח ו לכתב התביעה). בשנת 2008 התכנית פורסמה בילקוט הפרסומים כשינוי ייעוד ל"חקלאי מיוחד" (תכנית מתאר מקומית חש/9/4/א; י"פ 5790). ביני לביני טענה רמ"י כי מתכנן המחוז חתם על התכנית תוך חריגה מסמכותו, אך בסופו של דבר התכנית אושרה חרף התנגדותה של רמ"י.
הליכים משפטיים: ביום 2.9.2002 פנה המינהל לבית משפט השלום בנתניה (ת"א 6834/02) בבקשה למתן צו מניעה להפסקת שימוש חורג במקרקעין וצו פינוי למבנים הבלתי חוקיים שנבנו בשטח. ההליך הסתיים בהסכמה כי הצווים שהתבקשו ייכנסו לתוקף ביום 1.11.2005, ובית המשפט אישר את הסכמת הצדדים בפסק דין מיום 24.10.2004 (להלן: פסק הדין המוסכם). ביום 1.3.2006 פנו המשיבים לבית משפט השלום בבקשה להארכת מועד לביצוע פסק הדין המוסכם, בטענה כי הליכי התכנון נמצאים בשלב מתקדם ונציג המינהל אישר את התכנית. הבקשה להארכת מועד נדחתה בהחלטה מיום 9.5.2006 "בהעדר הסכמה לארכה נוספת" ובשים לב ללוח הזמנים שקבעו הצדדים (מוצג 5). בקשה נוספת נדחתה גם היא, בהחלטה מיום 11.2.2007 (מוצג 7). המשיבים ניסו לזכות בארכה בדרכים נוספות – בקשות לרשם הוצל"פ ועתירה מינהלית – ולא עלה בידם.
פסק הדין מושא הערעור
- ביום 8.7.2007 פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתביעה למתן צו הצהרתי שימנע נקיטת צעדים נגדם. טענתם המרכזית היתה כי ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין מעניק להם שהות להסדיר את שינוי הייעוד התכנוני (ת"א 2064/07). הצדדים ניהלו מו"מ ביניהם שלא צלח, ובחלוף כשבע שנים מהגשת התביעה, בפסק דין מיום 27.5.2014 קיבל בית המשפט (כב' השופטת בדימ' ד' פלפל) את התביעה. עיקרי פסק הדין הם: יש לפרש את פסק הדין המוסכם כניסיון לדחות את הפינוי על מנת לאפשר הסדרת הפעילות; נוכח שינוי הנסיבות והתנהלות הצדדים – פסק הדין כבר אינו רלוונטי ורמ"י אינה יכולה להסתמך עליו; הפעלתו של פנסיון הסוסים במקרקעין נעשית כדין, בהתאם לייעוד התכנוני ולהחלטה 1316 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 31.12.2013 (להלן: החלטה 1316). במישור האופרטיבי נקבע כי אין לבצע את פסק הדין המוסכם ואין לפנות או להרוס מבנים במקרקעין. אשר לפעילות המסעדה, נאמר בפסק הדין כי ניתן להכשיר אותה לפי החלטה 1265, ו"אין סיבה שהמינהל 'יפלה' את התובעים לענין הסדר אפשרי של סוגית המסעדה; אין סיבה שהתובעים לא ישלמו בגין היתר והפעלה". בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותה של המערערת וחייב אותה בהוצאות המשיבים בסך 100,000 ₪.
הערעור
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת