מדינת ישראל נ' שרון סולימני

הכרעת דין

מבוא

על פי עובדות כתב האישום, ביום 05.02.12 בשעה 16:10 קיבל הנאשם דו"ח ברירת משפט (500 ₪) בגין כניסה לצומת מבלי יכולת לעבור ולהמשיך בנסיעה ללא הפרעה לתנועה וזאת בניגוד לתקנה 65 לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961.

הנאשם ביקש להישפט ובמועד ההקראה כפר במיוחס לו. לדבריו התנועה נעצרה בגלל השוטרים ואלמלא הם ניתן היה לסיים חציית הצומת. עוד טען כי השוטרת אשר רשמה את הדו"ח לא ראתה את המקרה ונסמכה על דברי השוטר שהיה עמה.

אבהיר כבר עתה כי על פי תקנה 65, רמזור ירוק אינו מתיר אוטומטית כניסה לצומת, על הנהג לאמוד את תנאי הדרך ולבחון אם יוכל בנסיעה רציפה לסיים חציית הצומת בטרם יתחלף הרמזור לאדום. המצב השכיח הוא שנהגים רבים בצומת עמוס ומופעי רמזור קצרים, נצמדים רכב לרכב ונדחפים לתוך הצומת, בהניחם כי העובדה שהחלו חציית הצומת בירוק פוטרת אותם מכל אחריות לחסימת הצומת, במידה והאור ברמזור יתחלף לאדום והם לא יספיקו לסיים חציית הצומת, אך טעות בידם. הם לא יואשמו בחציית צומת באור אדום, אלא בעבירה נשוא אישום זה.

הראיות

מטעם המאשימה העידו רס"ל יערה עטיה כותבת הדו"ח (ת/1) ושוטר שח"ם (חייל) דרור דרגן עורך המזכר (ת/2). מטעם ההגנה העידו הנאשם עצמו שהציג תמונות של הצומת (נ/1) והגב' ציפורה פלורסהיים, שנסעה ברכב אחר לפני הנאשם ואף היא קיבלה דו"ח.

דיון בראיות והכרעה

על פי הדו"ח (ת/1), השוטרת יערה הבחינה ברכב הנאשם "מגיע לצומת כשאין ביכולתו להמשיך בנסיעה עקב עומסים על רח' יהודה הנשיא המגיעים עד לצומת פת...כתוצאה מכך נעמד באמצע הצומת. הבאים מכיוון בני בתירה באור ירוק לא יכלו להכנס לצומת בעקבות חסימתו וכתוצאה מכך נאלצו לעמוד ולצפור..." .

תגובת הנאשם היתה: "התנועה זרמה ופתאום נעצרה" "יאללה עצרת אותי כאילו מה קרה זה מה שאתם עושים כל היום מחפשים לדפוק אנשים" "השוטר עצר אותי באמצע הצומת ויכולתי להתקדם"

השוטרת נחקרה לגבי הדו"ח שרשמה והעידה באופן חד משמעי כי הבחינה בעצמה בביצוע העבירה על ידי הנאשם. "...אני רואה את העבירה, אני מבקשת ממנו (משוטר שח"מ-מ.ק) לעצור את הנהגים, יכול להיות שאני מבקשת את זה כי אני צריכה לעצור רכבים נוספים, אך לא אמרתי שאני רושמת את הדוחות תוך כדי, אני לא יכולה לרשום ותוך כדי זה להבחין בעבירות." (פרוטוקול עמ' 2 ש' 11-22). לשאלה מדוע שחררה את האיש המבוגר שנהג ברכב במקביל אליו השיבה כי יש לה שיקול דעת "ברגע שמתבצעת דוחות (הכוונה עבירה-מ.ק.) אני בודקת נתונים, את הגישה של הבן אדם. במידה והאדם עומד לתנאים של רישום אזהרה איני רושמת לו דוח או שהוא מפנים את העבירה, יש שיקול דעת" (שם ש' 28-29). "גישה של אדם היא גם חלק. אם היית מודה ומצטער אז היה לי שיקול דעת" (עמ' 3 ש' 3).

עדותה של השוטרת היתה עקבית, בהירה ועשתה רושם מהימן. זו לא משימה קשה להבחין ברכב הנאשם כשהוא עומד באמצע הצומת, כאשר הרמזור בכיוון הנגדי התחלף לירוק. זו סיטואציה שנמשכת מספר שניות אם לא למעלה מכך. העובדה שעדת ההגנה נסעה לפני רכב הנאשם ועוכבה אף היא, מלמדת מכוח קל וחומר, כי היה מקום לעכב ולתת דו"ח גם לרכב הנאשם, אך אין מדובר רק במסקנה לוגית, כי אם גם מכוח עדותו הבהירה והמהימנה של שוטר שח"ם, ואשר לגביו, לא יכול הנאשם לטעון כי לא הבחין בעבירה, באשר הוא זה שהורה לנאשם לעצור בצד.

שוטר שח"ם (להלן: השוטר) רושם במזכר מפורט כיצד הבחין ברכב הנאשם נכנס לצומת, "כשאין ביכולתו להמשיך בנסיעה וכתוצאה מכך נעצר במרכז הצומת בצורה שלא אפשרה מעבר לרכבים הבאים מרחוב בני בתירא, באור ירוק שהתפנה עבורם. נגשתי אל הנהג בהיותו בתוך הצומת (במצב עצירה) וסימנתי לו לעצור בצד אחרי הצומת"..."יש לציין כי הרכב עמד במקביל לנהג שוחרר עקב כך שעונה לרישום אזהרה פרטיו שלמה אברהמי ת.ז...".

הנה כי כן, גם אם אניח לטובת הנאשם כי קיים ספק קל שמא השוטרת לא ממש הבחינה בביצוע העבירה, הרי שאין ספק כי השוטר הבחין בה באופן ברור וכך העיד: "כאשר ניגשתי אליך התנועה עמדה. אם התנועה לא היתה עומדת היית יכול להמשיך לחצות הצומת...ניגשתי אליך לאחר שחסמת באופן מעשי את התנועה מבני בטירה ושמענו רכבים צופרים לך כמו בכל פקק תנועה...אני עמדתי כמו שציינתי מקודם ברח' יהודה הנשיא, פרק זמן שלקח לי להגיע עד לאמצע הצומת לקח זמן מסויים ועדיין עמדת בצומת. לא רצתי לעברך אלא הלכתי רגיל ועדיין עמדת שם...נהגת ברכב מסוג וולבו בהיר אם אינני טועה. לא זוכר את המספר. אני זוכר את המקרה הזה" (פרוטוקול עמ'5 ש' 9 – עמ' 6 ש' 1).

יודגש כי סוג הרכב לא צוין במזכר של החייל, הוא לא קרא את הדו"ח של השוטרת יערה והיות שרכבו של הנאשם הוא אכן מסוג וולבו (ואני מניחה שהיא בצבע בהיר, אחרת הנאשם היה טוען אחרת), הדבר מוכיח כי השוטר זכר את המקרה, מה שמקנה נופך אמינות נוסף לדבריו, גם המזכר מפורט היטב, מלווה בשרטוט ומאפשר הבנה מלאה של הנסיבות אותה עת.

עדות הנאשם

הנאשם ביקש לצייר תמונה כאילו עוכב לחינם ע"י השוטר בתוך צומת. הוא מודה בעדותו כי לפניו היו שלושה או ארבעה רכבים כאשר חצה את קו הצומת (ע' 7, ש' 3-2), משמע לא עמד לרשותו מלוא משך זמן מופע האור הירוק לצורך חציית הצומת. הטענה שהשוטר מנע ממנו להשלים חציית הצומת אינה מסתדרת עם העובדה שלפניו נסע רכב נוסף שעמד (זה של העדה מטעמו). כאשר נשאל לפשר הסתירה בדבר מיקומה של הנהגת הוא טוען כי אולי עמדה זו לצדו, אולם עדת ההגנה מבהירה כי עמדה לפני הנאשם וכי "הייתה שיירה לכל האורך. למשך כל הכביש." (ע' 8, ש' 20). היא מוסיפה ואומרת שהאור התחלף טרם חצתה את מעבר החציה כך שהיא עצמה שהתה בתוך הצומת באור אדום ועל כן קל וחומר שגם הנאשם מצוי היה בצומת בעת שהתחלף הרמזור לאדום ובטרם נעצר מי מהם ע"י השוטרים.

העובדה כי הנאשם לא צפה את עצירתה של השיירה, היא מקור המחדל. לו היה הנאשם שומר מרחק מהרכב שלפניו, כרוחבה של הצומת אותה הוא מבקש לחצות, כי אז יכול היה לוודא שהרכב שלפניו מסיים חציית הצומת, רק אז, בהנחה שהרמזור עדיין ירוק, יכול היה להתחיל חציית הצומת, אם לא, היה עליו להמתין למופע הירוק הבא. במופע הבא יהא ראשון בצומת ויעמוד לרשותו מלוא אורכו של המופע הירוק כדי לחצות את הצומת ללא הפרעה. אם הנהגים יקפידו על נהיגה על פי הוראות הדין, כי אז התנועה תזרום כסדרה, גם בתנאי עומס כבד.

הנאשם טוען כי השוטרת נתנה לו דו"ח בגלל הגישה שלו תוך רמיזות בדבר אפלייתו לעומת אחר שנעצר אותו הזמן בגין אותה עבירה ושוחרר בלא דו"ח. השוטרת הסבירה כי הפעילה שיקול דעת, הסבריה מקובלים עלי ואף ראויים לשבח. יובהר כי הכלל – למי מגיע אזהרה ולמי לא, נוסח ע"י המשטרה ויש בו משום התנהגות לפנים משורת הדין עם הנהג. רוצה לומר, אם שוטר החליט שלא להסתפק באזהרה ולרשום דו"ח ויוכח כי בוצעה עבירה ע"י הנהג, הרי שבמצב דברים זה בית המשפט ירשיע את הנהג, גם אם לצורך הדוגמא, זוהי העבירה הראשונה שלו מזה עשור, אלא אם יוכיח שיש לזכותו מחמת הצדק, עקב אפליה ואכיפה שרירותית, מצב שלא הוכח במקרה זה, נהפוך הוא, מי שמתבטא בבוז ובזלזול כלפי עובד ציבור, אף אם ניתן היה להסתפק באזהרה לגביו, נוכח עבר תעבורתי מקל (שאין לי מושג בשלב זה לגביו), איני באה בטענה לשוטרת, אם בחרה שלא לעשות כן. ילמד הנאשם להתנהג וייהנה מוויתור/אזהרה לפנים משורת הדין. שורת הדין חייבה בנסיבות שהוכחו בפני מתן דו"ח לנאשם.

עדות הגב' פלורסהיים