מדינת ישראל נ' שלוף(אסיר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של עבירה תקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין").

עובדות המקרה פורטו בהרחבה בכתב האישום. בקליפת האגוז יאמר, כי בתאריך 28.12.08 במהלך התפרעות של אסירים בבית הכלא, תקף הנאשם סוהר, בכך שנשך אותו בבוהן יד שמאל וגרם לו לחבלה של ממש המתבטאת בפצע קרוע עם חוסר בעור.

טיעונים לעונש מטעם הצדדים:

טיעונים לעונש מטעם התביעה:

התביעה הדגישה את חומרת העבירה שבה הורשע הנאשם.

התביעה עתרה להטלת עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

טיעונים לעונש מטעם ההגנה:

הסנגור ביקש להתחשב בהודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה אך טען כי הנאשם הותקף על ידי הסוהרים.

הסנגור טען כי הנאשם קיבל את עונשו בבית הסוהר, ריצה 12 ימי צינוק ושילם קנס בסך של 250 ₪.

 דברי הנאשם:

הנאשם טען כי הוא קיבל את עונשו בבית הסוהר אך ציין כי הוא הותקף על ידי הסוהרים.

דיון:

מעשיו של הנאשם הם מעשים חמורים עד מאוד. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפת סוהר, בכך שנשך אותו בבוהן יד שמאל וגרם לו לחבלה ממשית.

חומרה יתרה במעשי הנאשם, כי הם נעשו בין כתלי הכלא בעוד הנאשם מרצה עונש מאסר. הנאשם הוכיח כי אין בו מורא מפני החוק, גם כשהוא נתון במשמורת חוקית.

על בית המשפט להטיל ענישה הולמת, כנגד תופעות האלימות בכלא כדי שישמשו מסר הולם של הרתעה בפני ביצוען.ב

בבוא בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם, עליו להתחשב בנסיבותיו האישיות של העונש לצד נסיבות המעשה.

באשר לנסיבות העושה, הנאשם יליד שנת 1978. עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות, מלמד כי לנאשם עבר מכביד, הכולל הרשעות קודמות בעבירות מסוגים שונים, לרבות עבירות רכוש, וכן עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

הנאשם הודה בהזדמנות ראשונה, חסך מזמנו של הצבור וראוי הוא להקלה בדינו.

בהתחשב בהודאת הנאשם, ובטיעוני שני הצדדים לעונש, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: