מדינת ישראל נ' רחימוב

הכרעת דין

בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, על זיכוי הנאשם, מחמת הספק, מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

להלן נימוקיי:

הנאשם נעצר בתאריך 24.1.12 סמוך לשעה 04:11, ברחוב הטייסים פינת רחוב עודד ברמת גן, כשהוא רוכב על עגלה, רתומה לסוס, ובתוכה 35 לוחות מתכת בצבע כסף, שהתברר ששייכים לסופר דיל, ברחוב שלם 2 ברמת-גן (להלן: "הסופר") ושלא ניתנה לנאשם הרשות לנטילתם.

בעקבות כך הוגש נגד הנאשם כתב האישום שלפניי המייחס לו עבירה של גניבה, על פי סעיף 384 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

אין מחלוקת שהנאשם אסף, בסמוך לסופר, את המגשים, שזוהו, על ידי בעל הסופר מר ג'ורג'י עזרא (להלן: "בעל הסופר"), כתבניות אלומיניום, השייכות לסופר ומשמשות להכנת בורקס (להלן: "התבניות").

אין גם מחלוקת שהנאשם לא קיבל את הסכמת ורשות בעל הסופר לנטילתן.

המחלוקת נוגעת לשאלת המיקום המדויק, בסביבת הסופר, ממנו נטל הנאשם את התבניות.

האם, כטענתו, התבניות היו מוטלות ברשות הרבים ומשם נאספו על ידו, או שמא, כטענת המאשימה, מעל המחסן, הנמצא בגב הסופר, במתחם השייך לבעל הסופר.

על פי גרסת הנאשם, הוא עוסק באיסוף זבל ופסולת מתכתית, במיוחד בשעות הלילה "כדי לא להיתקל בעירייה שעושה בעיות". במועד האירוע הגיע לסופר כדי לקנות סיגריות. כשיצא, הלך לחלק האחורי של הסופר שם הבחין בתבניות זרוקות על המדרכה ברשות הרבים ולכן נטל אותן, כפי שהוא נוהג לאסוף פסולת מתכת, אך לא הגיע למקום בכדי לגנוב ולא התכוון לגנוב.

המאשימה ביקשה לבסס את הטענה, לפיה ניטלו התבניות מעל המחסן השייך לסופר, על עדותו של בעל הסופר שסיפר כי הוא נוהג להחזיק את התבניות, מסודרות אחת על השנייה, בגובה 2.5 מ' על גג ביתן, מקורה בגגון, הנמצא בגב הסופר, במתחם השייך לו, אך אינו מגודר.

לדבריו, הוא עוזב כל יום את הסופר בסביבות השעות 16:00 או 17:00 ובכל יום הוא רואה את התבניות, כשהוא יוצא החוצה.

בהגינותו, אישר בעל הסופר, בתשובה לשאלת ב"כ הנאשם, כי אינו יכול לדעת אם מישהו אחר הפיל אותן או העיף אותן לרצפה ולמעשה לא יכול היה לומר בוודאות כי בשעה שהנאשם הגיע לאזור היו התבניות מונחות במקום בו ראה אותן לאחרונה טרם עזיבתו את הסופר, כמה שעות קודם לכן.

כאן בא לידי ביטוי, במלוא עוצמתו וחומרתו, מחדל חקירה מהותי.

על פי עדותה של שוטרת הסיור רס"ל אולגה קוציובינסקי, שהייתה חלק מצוות המעצר של הנאשם, הנאשם נעצר בעקבות תלונה שהוגשה למשטרה על ידי מודיע, שדיווח על הגניבה.

על פי עדותה, צוות נוסף, שהגיע למקום, פגש במודיע, עובד בסופר, שסיפר להם שהתבניות לא נזרקו, ושבסופר משתמשים בהן.

דא עקא, מדובר בעדות שמועה של עדות שמועה והמשטרה, היא, לא מצאה לנכון לזמן את המודיע, שככל הנראה היה עד ראייה לנטילת התבנית, ושפרטיו היו ידועים לה, ולקבל את גרסתו לאירוע.

התוצאה היא, שבשאלה שבמחלוקת מונחות לפניי, מטעם המאשימה, ראיות נסיבתיות, לא חד משמעיות, על המקום בו היו אמורות להיות מונחות התבניות במועד האירוע, כשבעל הסופר לא יכול היה לשלול את האפשרות שהתבניות הושלכו או הופלו, על ידי מאן דהו אחר, ומנגד, מטעם ההגנה, עדותו של הנאשם, עליה חזר בכל הזדמנות, לפיה מצא את התבניות מושלכות.

אף שגרסת הנאשם עוררה ספק רב באמינותה, במיוחד בהתחשב בסתירות שנמצאו בין גרסתו במשטרה לגרסתו בבית המשפט, לגבי המקום בו נמצאו התבניות מושלכות – כך, למשל, טען, בעדותו בבית המשפט, שהמגשים היו מפוזרים על המדרכה שעה שצינורות ברזל היו מונחים מתחת לגגון, בעוד בחקירתו במשטרה טען, בראשיתה, ש"המגשים היו מונחים על הצינורות על הגובה" ובסופה שרצה "לבדוק מה יש בפח וראה את המגשים" הרי שנוכח מחדלה של המשטרה לגבות עדות מהמודיע, שלכאורה היה עד ראייה לנטילת התבניות ומיקומם, נותר הספק הסביר, בנקודה השנויה במחלוקת.

לאור כל האמור לעיל, משלא עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום אני מורה על זיכויו של הנאשם מעבירת הגניבה, אך זאת מחמת הספק, כאמור ברישא להכרעת הדין.