החלטה
מבוא
בפניי בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי בהתאם לסעיף 239 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965 (להלן : "החוק").
על פי האמור בבקשה, בביקור שערך מפקח הועדה המקומית לתכנון ולבניה "גזר" (להלן: "הוועדה") ביום 26.8.08, במקרקעין הידועים כגוש 4735 חלקה 36, חלק מחלקה 5 וחלק מחלקה 45, מגרש 75 בישוב מצליח, הנמצאים במרחב התכנוני של הועדה המקומית לתכנון ולבניה "גזר" (להלן: "המקרקעין"), נמצא כי מבוצעים בשטח של אלפי מטרים שימושים חורגים ללא היתר למטרת אחסון ופירוק רכבים, משרדים, אחסון קרטונים ומגורים.
עוד צוין בבקשה, כי ביום 9.2.09 יצא מפקח וועדה מקומית לטיסת פיקוח מעל המקרקעין וצילם את השימושים בתצלום אווירי. כן צוין כי השימושים הינם שימושים חורגים המבוצעים בקרקע חקלאית, ללא היתר ובניגוד לתוכנית החלה על המקרקעין וללא שניתן להם היתר לשימוש חורג. נטען עוד כי המשיבים הם בעלי הזכויות במקרקעין, המחזיקים במקרקעין, האחראים לביצוע השימוש החורג ומי שמוטלת עליהם החובה לקבל היתר לשימוש חורג.
הבקשה נסמכה על תצהיר של מפקח בנייה בוועדה, מר מיקי מגל (להלן: "מגל") ממנו עולה כי בסיור שנערך על ידו ביום 26.8.08, ובטיסת הפיקוח בה השתתף ביום 9.2.09, נמצא כי במקרקעין האמורים נעשה השימוש המפורט בבקשה.
מטעם המבקשת העיד המפקח ומטעם המשיבים הוגש תצהיר על ידי המשיב 2 אשר נחקר עליו. מטעמו של המשיב 1 לא הוגש תצהיר והוא לא העיד.
לאחר שמיעת העדים בתיק, התבקש בית המשפט על ידי המבקשת, לערוך סיור במקום על מנת שיתרשם אם נעשה שימוש חורג במשק 75 או לאו. ביקור כאמור נערך ביום 24.11.10.
המשיבים אינם חולקים על עצם השימוש החורג עליו העיד המפקח ואשר ניתן לראותו בתמונות שהוגשו מטעם המבקשת, אולם לטענתם, המבקשת לא הוכיחה כי השימוש החורג מתבצע במשק 75 כטענתה, וכי המשיבים הם בעלי הזכויות במשק או מי שמבצע את השימוש בעסק.
לטענתם, לא הוצג אישור זכויות או ראיה ממנהל מקרקעי ישראל, המעיד על זהות בעלי הזכויות במשק, ובנסיבות אלה בית המשפט אינו יכול ליתן צו כמבוקש כאשר בעל הזכויות במשק אינו נוטל חלק בהליך השיפוטי.
דיון והכרעה
המפקח מגל הגיש תצהיר והעיד כי בביקור שערך ביום 26.8.08, נמצא כי מבוצעים בשטח של אלפי מטרים שימושים חורגים ללא היתר למטרת אחסון ופירוק רכבים, משרדים, אחסון קרטונים ומגורים וכי ביום 9.2.09 יצא לטיסת פיקוח מעל המקרקעין וצילם את השימושים בתצלום אווירי. לתמיכה בעדותו הוגשו תמונות המתעדות את השימושים. בנוסף, בעת הביקור במקום חזה בית המשפט בשימושים כאמור. לפיכך, הוכח, ולמעשה אין מחלוקת של ממש מטעם המשיבים, כי מתבצע שימוש כמפורט בבקשה על מקרקעין שהינם קרקע חקלאית מוכרזת, ולפיכך מדובר בשימוש חורג.
השאלה הדורשת הכרעה היא האם הוכח כי המקרקעין המדובר, מגרש 75, הוא המגרש אשר בו נעשה שימוש חורג, והאם השימוש החורג נעשה על ידי המשיבים.
הראיות שהוצגו על ידי המבקשת להוכחת העובדה כי המשיבים הם האחראים לביצוע השימושים במקרקעין הן מדידות ארנונה שצורפו לבקשה לפיהן רווח, המשיב 1 ואשתו, משלמים על משק 75 ארנונה על שטח 3585 לפי "שטח תפוס לגרוטאות רכב". המשיב 2 הודה כי הוא משלם ארנונה עבור שטח זה אולם לטענתו הוא משלם רק עבור מחסנים והחזקת ציוד חקלאי ולא עבור אחסון כלי רכב (עמ' 15 שורות 14-17).
כן הוצג למשיב 2 צילום של שלט במקום ובו כתוב "חלקי חילוף לרכב: רווח משק 75" והוא אישר שהוא קיים אולם טען כי מדובר בשלט ישן שנראה זרוק (עמ' 10 שורות 7-12).
יצוין, כי בסיכומיה התייחסה המבקשת גם למסמכים שהוצגו למשיב בחקירה נגדית לפיהם ביום 31.8.2008 הוגשה למהנדסת המבקשת בקשה להתיר למשיב לקבל רישיון של רישוי עסקים לעסק של חלקי חילוף על המקרקעין הידועים כמשק 75. ואולם, מסמכים אלה לא הוגשו לבית המשפט והמשיב 2 לא אישר את תוכנם, ועל כן בית המשפט אינו יכול להסתמך עליהם בהחלטה זו.
בנוסף, מהביקור במקום עולה כי ניתן היה לראות שטח בו קיימות גרוטאות וחלקי חילוף של מכוניות, אשר נמצא בסמוך למשק של המשיב 1 (ראו עדות המשיב 2 בעמ' 15 שורה 2), מעבר לשער ברזל הגובל במשק. לטענת המפקח, שעדותו היתה מהימנה עלי, כאשר הגיע למקום בביקורים קודמים שער הברזל היה פתוח.
עדותו של המפקח היתה מהימנה בעיני שכן הוא הקפיד להעיד רק על הידוע לו, להבחין בין פעולות שנעשו על ידו או על ידי אחרים, עדותו היתה עקבית ומאוזנת והוא אישר במקרים לא מעטים את טענות ב"כ המשיבים. זאת בניגוד לעדותו של המשיב 2, אשר לא עוררה בי אמון, שכן תשובותיו היו מתחמקות והתרשמתי כי הוא איננו מוסר את הידוע לו ואיננו נותן הסברים אשר יש בהם כדי להניח את הדעת על שאלות שנשאל.
במצב דברים זה, כאשר קיימות ראיות על כך שהשימוש נעשה על ידי המשיבים, היה על המשיבים לכל הפחות להגיש תצהיר תשובה אשר יהיה בו כדי לסתור את טענות המבקשת. המשיב 2 הגיש תצהיר והעיד בבית המשפט, כי הוא איננו גר במקום, הוא איננו מבצע את השימוש הנטען והמשק והעסק אינו בבעלותו. על אף שכאמור לעיל עדותו של המשיב 2 לא עוררה בי אמון, נוכח התשתית הדלה של הראיות שהציגה המבקשת על חלקו בשימוש הנטען, סבורני כי יש בכך כדי להביא למסקנה כי אין ליתן נגדו את הצו המבוקש.
מנגד, המשיב 1, לא הגיש כל תצהיר תשובה ולא העיד על מנת לסתור את ראיות המבקשת. לא ניתן כל הסבר לכך שלא הוגש תצהיר מטעמו, ואף כאשר נשאל על כך המשיב 2 תשובתו היתה כי "אין לו מושג" מדוע אביו לא הגיש תצהיר (עמ' 9 שורה 23 עד עמ' 10 שורה 1).