מדינת ישראל נ' רודיטי

החלטה

1.זו החלטה בבקשת המבקשת להורות על פסילתו של המשיב מהחזקת רישיון נהיגה עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בת 155 קמ"ש במקום המהירות המותרת בת 90 קמ"ש.

לטענת המבקשת, בידה תשתית ראייתית מספקת, דו"ח פעולה, זכ"ד להפעלת מכשיר המדידה וכו'.

2.למשיב רישיון נהיגה משנת 1987 ולחובתו 28 הרשעות קודמות, מתוכן 6 עבירות בגין נהיגה במהירות מופרזת.

בחודש 11/12 הורשע המשיב בעבירת נהיגה במהירות מופרזת בתיק 453-11-11 בבית המשפט לתעבורה בנצרת, ונדון בין היתר לעונש של פסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים.

3.ב"כ המבקשת הפנה בטיעוניו לפסיקת בתי המשפט המחמירה בעבירות של מהירות מעל המהירות המותרת, ומשמדובר במכת מדינה יש להעתר לבקשה.

4.ב"כ המשיב התנגד לבקשה וטען כי יש לייחס למשיב מהירות של 150 קמ"ש, שכן בדו"ח מצויין כי המשיב ננעל במהירות הרשומה בדו"ח וזו מהירות של 155 קמ"ש, ולאחר הפחתה מדובר במהירות של 150 קמ"ש.

לטענת ב"כ המשיב ישנו חשש כי היה זה נהג אחר שנתפס נוהג במהירות האמורה, שכן השוטר איבד קשר עין עם המשיב לצורך ביצוע פרסה ושניהם עמדו ברמזור אדום.

עוד ציין המשיב כי השוטר לא ציין כי שינה את מצב האנטנה למצב המתאים למדידת מהירות המשיב.

באשר לפסיקה אליה הפנה ב"כ המבקשת, ציין המשיב כי שם דובר במהירויות נסיעה הגבוהות באופן משמעותי מהמהירות בה נהג המשיב לכאורה, וכי מדובר בנהגים אשר להם עבר תעבורתי מכביד במיוחד. אין בעברו של המשיב עבירות של נהיגה בזמן פסילה או בשכרות ורוב העבירות הן טכניות או עבירות קלות. המשיב לא היה מעורב בתאונת דרכים והסנקציה המבוקשת הינה קיצונית. המשיב אינו נהג מסוכן ורישיון הנהיגה דרוש לו לפרנסתו.

ב"כ המבקשת התייחס למהירות שנמדדה ולמצב האנטנה.

5.ככלל החלטה בבקשה לפסילת נהג מהחזקת רישיון נהיגה עד תום ההליכים מותנית בקיומה של תשתית ראייתית, וכן בקיומה של מסוכנות לביטחונו ולשלומו של הציבור בשל חומרת נסיבות העבירה ועברו התעבורתי של הנהג.

בב"ש 5143/05 מ"י נ. ארביב רמי (מפי כב' הש' נחמה נצר), בחן בית המשפט את כמותן וטיבן של הראיות לכאורה הנדרשות. בית המשפט קבע לעניין זה כי התשתית הראייתית הנדרשת לאשמת הנהג הינה בעוצמה גבוהה יותר מאשר ראיות לכאורה, והדרישה נוגעת עד כדי הצורך בשכנוע בדבר קיומו של יסוד סביר לאישום. (ב"ש 155/86 מ"י נ. חמדאן פד' יז(2) 68, וכן ת.פ 1009/98 מ"י נ. ראיד מואסי, וב"ש 793/04 מ"י נ. ראובינוף).

בית המשפט הפנה בעניין זה למידת ההוכחה הנדרשת בעניין מעצר עד לתום ההליכים וקבע כי על בית המשפט לבחון את הראיות בכללותן, לרבות אלו התומכות בגרסת הנהג ולראות אם בעוברן את מסכת החקירות במהלך המשפט, בקבלן את המשקל והאמינות שנותן בהן בית המשפט יהא כדי לבסס אשמתו של נהג בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום מעל לכל ספק סביר, אם לאו.  

6.עיון בחומר הראיות מעלה כי בדו"ח בפרק ד' המתייחס לנסיבות המקרה, ציין השוטר כי מהירות נסיעתו של המשיב נמדדה ועמדה על 160 קמ"ש וכי ננעל במהירות הרשומה בדו"ח. המהירות הרשומה בדו"ח הינה 155 קמ"ש.

אין ספק כי המהירות בה ננעל המשיב כמפורט בנסיבות המקרה היתה 160 קמ"ש שכן הדבר מצויין באופן מפורש במלל הנסיבות. אין בהפנייה לדו"ח כדי להסיק מסקנה אחרת שכן, בהתאם לפסק הדין בעניין "ציטרון" מן המהירות הנמדדת מופחתים 3 קמ"ש ועל כן הדו"ח לנהג נרשם לאחר ההפחתה (יצויין כי בדוחו"ת שאינם מודפסים נרשמה המהירות המקורית וזו שלאחר הפחתה) ובענייננו דו"ח בגין מהירות של 155 קמ"ש, (ההפחתה שבוצעה הינה של 5 קמ"ש)

יודגש כי גם בדו"ח הפעולה שמספרו 8008004001 צויין כי המהירות שנמדדה היא 160 קמ"ש לפני הפחתה.

על כן אני סבורה כי בעניין המהירות שנמדדה יש בידי המבקשת ראיות לכאורה מספקות.

7.עוד טען המשיב כי בעת הפעלת מכשיר המדידה לא ציין השוטר כי העביר את האנטנה למצב הנכון בעת מדידת מהירות המשיב. בעניין זה טען ב"כ המבקשת כי השוטר ציין בזכ"ד כי המדידה והנעילה היו במצב דומה, ולאחר שקשר העין נותק ונמדדה מהירותו של המשיב, ציין השוטר את שהופיע על הצג.