ת"ד
בית משפט השלום לתעבורה בירושלים
|
6696-04-11
19/03/2012
|
בפני השופט:
אברהם טננבוים
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
מוחמד קרש
|
גזר-דין |
גזר דין
בקליפת אגוז, המקרה שלפנינו עוסק בתאונת דרכים קלה, שלצערנו בשל רשלנות כבדה של הולך רגל נגרמו לו פגיעות קשות בגוף. למעשה התאונה מושא תיק זה אופיינית בתאונת דרכים בהם מעורב כלי רכב והולך רגל. קרי, שני הצדדים לא נהגו כשורה בהתנהגותם.
נהג האוטובוס לא נהג בזהירות ובמהירות המותרת בחוק והולך הרגל לא חצה כיאות ושילוב של שני אלה גרם לתאונה. אין חולק שאם אחד מהם היה מתנהג כפי שנדרש ממנו ניתן היה למנוע את התאונה.
לדאבוננו, לא זה היה המקרה שלפנינו וכל שנותר לנו הוא להצטער על כך. ומכאן לפירוט העובדות.
הנאשם מר מוחמד קרש (להלן: "הנאשם") הורשע על סמך הודאתו בעבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) (רשלנות) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), בעבירה על תקנה 67(א) (מעבר חצייה) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנה"), בעבירה על תקנה 21(ב)(2) (גרימת נזק לרכוש או לאדם), בעבירה על סעיף 38(3) (חבלה של ממש) לפקודה, ובעבירה על תקנה 52(6) (אי האטה ליד מעבר חצייה).
על פי הנטען בכתב האישום ביום 05.02.2010 בסמוך לשעה 15:30 נהג הנאשם באוטובוס פרטי מ"ר 30-900-15, נסע ברח' דרך חברון בנתיב תחבורה ציבורית בירושלים, מכיוון גן הפעמון לכיוון הר חומה.
בהגיעו בסמוך למעבר חצייה ברח' דרך חברון- ינובסקי, הנאשם לא התאים מהירותו לתנאי הדרך, ופגע בהולך רגל דוד גאר ציאן (להלן: "הנפגע") אשר חצה את הכביש מימין לשמאל ובמעבר חצייה כיוון נסיעת הנאשם. הנפגע חצה את הכביש באלכסון ובסמוך למעבר חצייה כשהאור הדולק ברמזור המיועד להולכי רגל אדום.
כתוצאה מהתאונה נחבל הנפגע בגופו חבלות של ממש נגרמו לו שברים בצלעות, שברים באגן, שברים בסרקוס (שהצריך ניתוח ותיקון השבר עם ברגים) ואשפוז של 35 ימים.
ישיבת הקראה התקיימו בתאריכים 23.05.2011, 09.06.2011, 06.07.2011, 06.09.2011.
טענות הצדדים באשר לענישה הראויה
ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 11.10.2011, וביום זה הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום והצדדים טענו לפניי לעונש.
נציגת המאשימה ביקש לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה ארוכה למשך מספר שנים, מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס. ב"כ המאשימה נימק את בקשתו בחומרת העבירות בהן הודה והורשע הנאשם, לרבות נהיגתו המהירה ואי שימת ליבו לתנאי הכביש ובהולך רגל על הכביש, ובעברו התעבורתי של הנאשם. כן הדגיש ב"כ המאשימה כי עסקינן בתאונת דרכים קשה ששינתה את חייו של הנפגע מהקצה אל הקצה.
מנגד, ב"כ הנאשם ציינה את רשלנותו התורמת של הנפגע להתרחשות התאונה. הדגישה כי התאונה אירעה לאחר שהנפגע חצה את הכביש באור אדום בסמוך למעבר חצייה ולא במעבר חצייה. הסניגורית ציינה כי הנאשם נסע במהירות של 57.4 קמ"ש (כאשר המהירות המותרת במקום היא 50 קמ"ש).
מן הראוי לציין כי הצדדים מסכימה עם ממצאי בוחן התנועה לפיה אם הנאשם היה נוסע במהירות פחותה אפילו של 3 קמ"ש מהמהירות בה נסע, ניתן היה למנוע את התאונה.
כמו טענה הסניגורית כי מדובר בנהג מקצועי שהנהיגה היא מקור פרנסתו, ופסילת רישיון הנהיגה תפגע בפרנסתו ובפרנסת בני משפחתו באופן קשה.
באשר לעברו התעבורתי של הנאשם ציינה באת כוחו כי מרבית העבירות אותן עבר הנאשם הינן עבירות טכניות וישנות.
בנסיבות אלה, ביקשה הסניגורית כי בית המשפט יסתפק בעונש של פסילה מינימאלית ביותר ושירות לתועלת הציבור.
השיקולים לענישה הראויה
בבואנו לשקול את הענישה הראויה למקרה זה, יש ליתן את הדעת לאינטרס הציבורי. נסיבותיו האישיות של הנאשם פחותות בחשיבותן מאינטרס זה. אין מחלוקת כי ענישה מרתיעה יש בה כדי לסייע במלחמת החורמה בתאונות הדרכים ובקטל בכבישים, זוהי הנחיית המחוקק וזוהי גישת הפסיקה וזוהי עמדתו של מותב זה.
השיקולים לקולא: נסיבות המקרה, ורשלנותו הגבוהה של הנפגע