תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה
|
6199-09-12
10/04/2013
|
בפני השופט:
אלי אנושי
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
קרן אקנין
|
הכרעת-דין,גזר-דין |
הכרעת דין
מבוא:
הנאשמת מואשמת בכך שבתאריך 02.105.11 סמוך לשעה 11.10, עת שנהג ברכב מס' 9126063 בצומת הרחובות אבני חושן פינת עמק זבולון במודיעין, לא צייתה לתמרור 302 – עצור ותן זכות קדימה, עבירה על תקנה 22 (א) ו-64 (ד) לתקנות התעבורה.
עדות התביעה:
מטעם התביעה העידו שני שוטרים.
עת/1 רס"ב אבנר ג'ומעי, אשר ערך מזכר (סומן ת/1) ולפיו כאשר עמד יחד עם השוטרת שושנה ניצן לוי, בצומת הרחובות משה דיין פינת עמק זבולון, במסגרת אכיפת תנועה, הסתכלו לכיוון רחוב אבני החושן שם קיים שלט "עצור", הבחין ברכב מיצובישי לא חדשה, המתקרבת לשלט הרכב לא עצר והמשיך בנסיעה איטית לכיוונם, המרחק היה בערך 50 מטר מהצומת, השוטרת עצרה הרכב ורשמה דו"ח לנהגת שהייתה לבדה ברכב.
הנאשמת חקרה את העד בחקירה נגדית ובה העד טען כי לא זוכר היכן עמד לאחר שהנאשמת הציגה לו (לכאורה) תמונה של מקום האירוע מתוך מכשיר טבלט (חשוב לציין כי התמונות לא הוגשו) העד טען שגם ע"פ תרשים שהראתה לו הנאשמת הוא לא יכול להוסיף דבר ולמעשה שב והקריא ממזכרו ונצמד לאמור בו.
עת/2 רס"ב ניצן שושנה, ערכה את הודעת תשלום הקנס (סומנה ת/2) ותרשים שנערך על דוכן העדים (סומן ת/3).
ע"פ ת/1 במסגרת פעילות אכיפה ממונעת יחד עם השוטר אבנר, עמדה עם הרכב ברחוב משה דיין פינת עמק זבולון במרחק של כ – 50 מ' מהצומת בו נעברה העבירה, כאשר ציינה שהצומת נשקפת בבירור לנגד עינה, בצומת הרשומה תמרורי 302 מוצבים מימין ומשמאל כדין וכן קו עצירה ברור. רכב הנאשמת הגיע מכיוון רחוב אבני החושן מדרום, כאשר נהגת שהיתה לבדה ברכב אינה עוצרת לפני או אחרי קו העצירה אלא ממשיכה ישר צפונה אליה בנסיעה רציפה. ציינה כי הרכב האט מעט בכניסה לצומת אולם ללא עצירה כלל, ראות טובה, קשר עין רציף עם הרכב, הסבירה לנהגת מהות העבירה, זו טענה כי היא ממהרת להוציא את ילדה מהגן ואם אפשר למהר עם הדו"ח.
בדברי הנהג נכתב: אני רוצה שתרשמי שעצרתי בצומת וגם שאין סיכוי שאת ראית מהמרחק בו את עומדת את הצומת או באם עצרתי או לא.
בחקירה הנגדית עמדה העדה על גרסתה, העדה הכינה כאמור שרטוט ת/3, אשר הנאשמת אישרה כי "השרטוט מדויק" (עמ' 4 ש' 6). והסבירה על פניו היכן עמדה, להיכן צפתה ומה ראתה, אציין כי על פי ת/3 עולה כי בין הצומת שבה צפתה בעבירה מרוחק מרחק מה מהצומת בה עמדה, כאשר אין בצומת הנוספת תמרור עצור, אלא רק בצומת שבה נעברה העבירה.
העדה הופנתה על ידי הנאשמת לתמונה על גבי מסך טבלט, וזיהתה את המקום, לטענתה לא עמדה היכן שנראתה הניידת בצילום. לטענתה הצילום הנו מזווית ראיה במרחק הניידת, היא לא יודעת איך הנאשמת צילמה את התמונה, אך ממקום בו היא עמדה ניתן בקלות לראות את הצומת דבר שלא ניתן להבחין מהצילום – שכן היא עמדה יותר קרוב מנקודת המבט של הצילום (עמ' 4 ש' 28).
בהמשך החקירה שללה כי היא ושותפה ישבו בתוך הניידת, אך יתכן שלאחר העבירה התקרבה לניידת על מנת לקחת דברים בשביל הדו"ח - אך היא עמדה צמוד לצומת ליד עמוד שנצפה בתמונה שנחזתה ממסך הטבלט.
העדה טענה כי יתכן ועצרה רכב הנאשמת במקביל לניידת. וכי יתכן שדברי הנאשמת כי הנה ממהרת לגן לא נאמרו בהקשר העבירה עצמה.
עדות ההגנה:
מטעם ההגנה העידה הנאשמת עצמה בלבד.וטענתה היתה פשוטה היא לא ביצעה העבירה, וממקום עמידת השוטרים ליד הניידת לא ניתן היה להבחין בצומת האמורה.
בחקירתה הנגדית אישרה כי מזג האויר היה טוב, וכי מלבד עצים אינה זוכרת דבר שיכל להפריע לראיה. לטענתה בין הצומת שבה תמרורי העצור למיקום השוטרים יש משהו כמו 150-200 מטר, עם "פארק ענק באמצע" אולם, היא לא הבחינה במיקום השוטרים בזמן שחלפה בצומת האמורה אלא רק כשהגיעה בסמוך למיקום השוטרים, וכך גם סימנה על השרטוט.
לשאלת ב"כ המאשימה טענה כי אין זה הגיוני שהשוטרים הבחינו בה מקרבת הצומת ואחר שבו לניידת היכן שעצרו אותה.
דיון:
לאחר ששמעתי את עדותם של עדי התביעה שהינם שוטרים ועיינתי בדוח ובמזכר שערכו במועד האירוע וכן לאחר ששמעתי את עדותה של הנאשם והתרשמתי מהעדויות, שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמת ביצעה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.