מדינת ישראל נ' קראוס(עציר) ואח'

החלטה למעצר עד תום ההליכים

מבוא

ביום 1/2/2012 הוגש נגד המשיבים בבית המשפט המחוזי בנצרת, כתב אישום (ת"פ 180-02-12) המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וסחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 (רישא) בצירוף סעיף 29 לחוק. למשיב 1 מיוחסות בנוסף עבירה של שידול לסחיטה בכוח, עבירה לפי סעיף 427 בצירוף סעיף 30 לחוק, ועבירה של שידול לתקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 382, 380(א) ו-30 לחוק. למשיבים 2, 3, 4 ו-5 מיוחסת בנוסף עבירה של סחיטה בכוח, עבירה לפי סעיף 427 (רישא) בצירוף סעיף 29 לחוק. למשיב 5 מיוחסות עוד בנוסף עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(2) לחוק, ועבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, היא הבקשה שלפניי.

העובדות הנטענות בכתב האישום

על פי הנטען בכתב האישום, במועד כלשהו טרם חודש ינואר 2012, הלוו שני אחים למשפחת חילאוי, סכום של 60,000 ₪ לאדם שזהותו אינה ידועה, כאשר מאיר פריזדה (להלן: "מאיר") שימש כערב להחזר החוב. משלא הוחזר החוב לאחים חילאוי, הם ביקשו מהמשיב 1 לשמש כ-"בורר" בינם ובין מאיר, ולדאוג להחזרת החוב. ביום 2/1/2012, סמוך לשעה 14:00, התקיימה בבית קפה בעפולה ישיבה שכונסה על ידי המשיב 1 ואחרים, להסדרת תשלום החוב, בהשתתפות 11 אנשים, וביניהם: המשיבים 1 ו-2, האחים חילאוי, מאיר ואחיו אליהו פריזדה (להלן: "אלי"), ושני אחים למשפחת קראג'ה. במהלך הישיבה, הסכים מאיר להחזיר לאחים חילאוי את הסך 60,000 ₪ בתשלומים. המשיב 1 קם והודיע למאיר בצעקות כי יהיה עליו לשלם "קנס" ולכן חובו עומד על סך 300,000 ₪. מאיר התרגז וסירב לשלם סכום זה, ובכך "התפוצצה" הישיבה.

עוד על פי הנטען בכתב האישום, ביום 15/1/12, הטיל המשיב 1 על המשיב 2 להגיע יחד עם המשיבים 3, 4 ו-5 לקיוסק בבית שאן, המצוי בבעלותו של מאיר (להלן: "הקיוסק"), לדרוש ממנו את החוב ואת סכום "הקנס" שהמשיב 1 קבע כי עליו לשלם, תוך שימוש בכוח ובאיומים. בהתאם להוראתו, נקשר קשר בין כל המשיבים לפיו המשיבים 2- 5 ייסעו למחרת היום אל הקיוסק, כשהם מצוידים בכלי נשק קר, יאיימו על מאיר ויתקפו אותו בצוותא, כדי לגרום לו לשלם את החוב ואת "הקנס".

על פי כתב האישום, ביום 16/1/12, בשעות הבוקר, יצאו המשיבים 2- 5 מעפולה לבית שאן, ברכב מסוג פורד מונדיאו בצבע כסוף, נהוג בידי המשיב 5, כשהם נושאים עמם כלי תקיפה המכונים "נונצ'קות" (שתי אלות המחוברות ביניהן בשרשרת ברזל). המשיבים 2- 4 חבשו כובעי מצחייה להסתרת פניהם. בשעה 11:42 הגיעו המשיבים 2- 5 לקיוסק, בו שהו אותה עת מאיר, אחיו אלי ואחיו אבי פריזדה (להלן: "אבי"), אחיינם יחיאל בבאי (להלן: "יחיאל"), בתו בת ה-17 של מאיר, אור פריזדה, בתו בת ה-4 של אלי, ואנשים נוספים. המשיבים 2- 4 ירדו מהרכב וניגשו לקיוסק, ואילו המשיב 5 המתין להם ברכב בסמוך למקום.

בהגיעם לקיוסק, נכנס המשיב 3 פנימה וקרא למאיר לצאת אליו ואל המשיבים 2 ו- 4 שעמדו ליד הפתח. מאיר יצא מפתח הקיוסק ואחריו יצא גם אלי. תוך כדי כך קרא המשיב 2 לעברו של מאיר "ניר קראוס שלח אותי, מה אתה שם עלינו זין? איפה הכסף?". המשיבים 2- 4 הוציאו את הנונצ'קות והחלו לתקוף את מאיר, אלי ואבי, ולהכותם בכל חלקי גופם באמצעות הנונצ'קות, בידיים ובאמצעות מקל מטאטא שהיה במקום. האחים פריזדה התגוננו ונאבקו בנאשמים. במהלך הקטטה, גרר המשיב 4 את מאיר למרכז הכביש שליד הקיוסק, תוך שהוא חונק אותו ומנסה להכותו בנונצ'קה, ומאיר נאבק על מנת להוציא את הנונצ'קה מידיו. בשלב זה, הגיח במהירות הרכב הנהוג בידי המשיב 5, במטרה לדרוס את מאיר. המשיב 4 זינק לצד הכביש כשהוא מותיר את מאיר באמצע הכביש עם הנונצ'קה. מאיר ניסה לקפוץ הצידה על מנת שלא להיפגע, אולם נפגע קלות מהרכב בישבנו. לאחר מכן, התקדם המשיב 5 עם הרכב לכיכר סמוכה, אסף את המשיבים 2- 4, וכולם נמלטו ברכב לכיוון טבריה. בדרכם, עדכן המשיב 2 את המשיב 1 בטלפון כי המשימה בוצעה. כתוצאה מהתקיפה נגרמו לאחים פריזדה חבלות קלות. מאיר נחבל בברכו הימנית ובעין ימין, אלי נחבל בשפתו ובעינו, ואבי נחבל בידו השמאלית.

טענות המבקשת

המבקשת הגישה את חומר הראיות הרלוונטי לגבי המשיבים, ולטענתה בידיה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם, הכוללות אמרות של עדי ראיה למעשה, צילומים ממצלמת אבטחה, האזנות סתר למכשירי הטלפון של המשיבים ואיכוני תקשורת למועד האירוע. המשיבים עצמם לא מסרו כל גרסה באשר לאירוע, ושמרו על שתיקה בחקירתם. כן טענה המבקשת כי התנהגות המשיבים, העולה מהאירוע המתואר בכתב האישום, מלמדת על מסוכנות גבוהה לציבור ועל היעדר מורא מן החוק. הרקע למעשי המשיבים, כמו גם התנהלותם בחקירתם, מלמדים כי בהתנהגותם טמונים מאפיינים של פשיעה מאורגנת, משבחרו להתערב בסכסוך לא-להם ולגבות כספים באמצעות אלימות ואיומים. בנסיבות אלה, לא קיימת חלופה שבכוחה לאיין את מסוכנותם של המשיבים. המבקשת טענה כי המסוכנות הטמונה במשיב 1 אינה פחותה, על אף שלא השתתף פיזית במעשה התקיפה, כיוון שהוא המשלח והגורם המניע לביצוע המעשים. עוד קיים חשש כבד לשיבוש מהלכי משפט בשל הקשרים הקיימים בין המשיבים, ובשל העובדה שהעדים הרלוונטיים חוששים מהסכנה הצפויה להם מאת המשיבים, שאף גרמה להם להימנע ממסירת גרסה אודות האירוע במסגרת החקירה.

טענות המשיבים

ב"כ המשיבים לא חלק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לביצוע העבירות, אולם טען כי עוצמת הראיות אינה מספקת לצורך מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, כשהוא מבחין בין חלקם של המשיבים 2- 5 ובין חלקו של המשיב 1. באשר למשיבים 2- 5 אין מחלוקת כי הם נכחו במקום האירוע, כאשר המשיבים 2- 4 היו בסמוך לקיוסק והמשיב 5 היה ברכב. נטען כי המדובר בתגרה ובקטטה מתפתחת, שלאחים פריזדה היה בה חלק שווה לזה של המשיבים. במצלמות האבטחה נקלט אלי, כשהוא מתרחק ממקום הקטטה, מתקרב לאזור הקיוסק, מרים לבנה שהיתה במקום ומשליך אותה לכיוון קבוצת האנשים בחוץ. העובדה שאלי מעורב בקטטה בכך שהשליך את הלבנה לא הוזכרה כלל בדברי העדים, והיא הוסתרה על ידם בצורה מגמתית בכדי לצמצם את חלקם בה. כמו כן, העובדה שהאחים פריזדה לא נזקקו לטיפול רפואי, הגם שלטענתם נגרמו להם חבלות קשות, אינה מתיישבת עם גרסתם.

נוסף על האמור לעיל, טען ב"כ המשיבים, כי הראיות היחידות הקושרות לכאורה את המשיבים לביצוע העבירות הן מפי בני משפחת פריזדה, ולפיכך אינן ראיות אובייקטיביות, אלא שמדובר בעדים המעוניינים בהפללתם של המשיבים בביצוע העבירות. המתלוננים הם אלה שפעלו להדיפת הקטטה אל מחוץ לקיוסק, ומחוץ לאזור הכיסוי של מצלמות האבטחה המותקנות בקיוסק, על מנת שחלקם בתקיפת המשיבים לא יתועד. המתלוננים הם אנשים חסונים, ומאיר מעיד על עצמו כמי שהשתייך לעולם העברייני ולכן אינו קורבן תמים. עוד ציין ב"כ המשיבים כי האחים פריזדה נחקרו לראשונה על ידי השוטרים כשהם יושבים יחד בסלון ביתם, ומכאן שהיה באפשרותם לתאם גרסאות. על אף התיאום, ישנן סתירות בין דבריהם לחוקרי המשטרה, ובין עדויות אחרות, כמו זו של יחיאל, ובין העולה מצילומי מצלמות האבטחה, למשל בנוגע לכלי הנשק שהוחזקו לכאורה בידי המשיבים.

באשר לחלקו של המשיב 5, ולטענה לפיה ניסה לדרוס את מאיר, לא קיימות ראיות מפלילות נגדו. במהלך שיחת האחים פריזדה עם החוקרים בביתו של מאיר, אבי לא הזכיר דבר לגבי ניסיון דריסה. רק מאוחר יותר, בחקירתו במשטרה, מסר אבי כי ראה שרכב המשיבים פגע במאיר. מכאן שנעשה תיאום גרסאות בעניין זה על מנת להעצים את חומרת מעשי המשיבים. חולשת הראיות נגד המשיב 5, כמו גם העובדה שאין לו עבר פלילי, ולא נשקפת ממנו מסוכנות כלשהי, מובילות למסקנה שאין לעצרו עד תום ההליכים.

באשר למשיב 1 נטען כי הראיות הקושרות אותו לעבירות המתוארות בכתב האישום הן נסיבתיות בלבד. הראיה המרכזית לגביו היא אמירתו של יחיאל, לפיה המשיב 2 אמר לנוכחים בקיוסק כי המשיב 1 הוא ששלח אותם. זאת אף שיחיאל אמר לשוטרים בתשאול ראשוני זמן קצר לאחר האירוע, כי לא ראה דבר ואף לא נכח במקום. כלומר שיתכן שעד לחקירתו בערב, הוא הונע למסור גרסה שתואמה עמו מראש. כמו כן, בגרסתו של יחיאל סתירות רבות, והיא אינה תואמת את המופיע במצלמות האבטחה, למשל בכך שהוא טען כי המשיב 2 הוא שנכנס לקיוסק, בעוד לפי הצילום נראה המשיב 2 מחוץ לקיוסק. כמו-כן ישנו ספק אם יחיאל היה עד ראייה לקטטה שמחוץ ולצד הקיוסק, ממיקומו מאחורי קופת הקיוסק. כן אחד העדים טען שדבריו של המשיב 2 לפיהם המשיב 1 הוא ששלח אותם בכלל נאמרו בסככה שמחוץ לקיוסק, ועדות זו סותרת את זו של יחיאל. גם יחיאל מסתיר, באופן מגמתי ומתואם מראש, את זריקת הלבנה על ידי אלי, שנקלטה במצלמות. דהיינו, שהמסקנה כי המשיב 1 הוא המשלח של המשיבים 2- 5 היא מסקנתו של מאיר בלבד, ואין לה כל בסיס, בעוד שלמשיב 1 אין כל ידיעה או מעורבות באירוע. לפיכך, הראיות באשר למשיב 1 אינן מצדיקות מעצרו עד תום ההליכים, מה גם שעד למעצרו ביום 24/1/12 (מספר ימים לאחר מעצר המשיבים 2- 5) לא היו מצדו ניסיונות לשיבוש הליכי משפט או להפניית איומים כלפי המעורבים.

ראיות לכאורה

עדי ראייה

זמן קצר לאחר קרות האירוע בקיוסק, הגיעו למקום שוטרים אשר ערכו תשאול ראשוני במקום. יחיאל ועובד נוסף של הקיוסק בשם שרון חובב, טענו שניהם כי היו מחוץ למקום בזמן האירוע, לא ראו דבר, ולא הבחינו בקטטה (הודעתו של יחיאל מסומנת 4). אור, בתו של מאיר, מסרה כי ראתה שלושה אנשים, שאינם מוכרים לה, תוקפים את אביה ולאחר מכן עולים לרכב. בהודעתה תיארה אחד מהתוקפים לבוש בטרנינג כחול (דו"ח פעולה מסומן יב', הודעתה מסומנת 5).

ביום האירוע, בשעות הערב, הגיע יחיאל לתחנת המשטרה ומסר גרסה אודות האירועים (הודעה מיום 16/1/12, מסומן 12). בהמשך הוא הסביר לחוקרי המשטרה כי תחילה פחד וחשש לדבר על מה שראה (הודעה מיום 19/1/12, מסומנת 17). בהודעתו מיום האירוע מסר למשטרה כי באותו בוקר הגיעו לקיוסק שלושה בחורים, אשר קראו למאיר לצאת החוצה. אחד מהתוקפים אמר למאיר: "ניר קראוס שלח אותנו, מה אתה שם עלינו זין מה עם הכסף". הם החלו להכות את אלי ואת מאיר, באמצעות נונצ'קות ואלות. לדבריו, אחד התוקפים תפס את מאיר בתנועת חניקה, בזמן שהשני הכה אותו עם נונצ'קה. תוקף אחר נתן לאלי מכה בעינו, באמצעות המרפק. בהמשך התוקף גרר את מאיר לכביש כשהוא מכה אותו עם הנונצ'קה, אך מאיר הצליח להוציא אותה מידיו, ובו בזמן רכב בצבע כסף נסע במהירות לכיוונם, כשהתוקף בורח ומאיר נמלט אף הוא. לאחר מכן הרכב אסף אותם, והם נסעו מהמקום.יחיאל מסר כי אינו מכיר את התוקפים, אך תיאר את תיאורים החיצוני (לבושם, מראם הכללי, שניים מהם חבשו כובע מצחיה, ולאחד מהם תחבושת על כף ידו). יש לציין כי צילום המשיבים 2- 5 עובר למעצרם באותו יום, תואם את התיאור החיצוני שמסר יחיאל בהודעתו זו (מסומן פד'- פז'). כן טען כי שמע מפי התוקפים את השם "לסרי", ותיאר את החבלות שנגרמו לאחים פריזדה עקב התקיפה.