החלטה
בפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים הפליליים נשוא תיק פ 7493-02-11.
כתב האישום, נשוא בקשת המעצר, מייחס למשיב ביצוע עבירות של גניבה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, החזקת סכין למטרה לא כשרה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים.
עפ"י כתב האישום, גנב הנאשם מסניף סופרפארם בקרית ים, בקבוק בושם ומשנתגלה הדבר, יצאו לקראתו, אל מחוץ לחנות, מנהל הסניף ועובד ובקשוהו להתלוות אליהם לתוך החנות.
המשיב החל צועק, ירק לכיוונו של העובד ובהמשך, תקף את מנהל הסניף בכך שתפס את ידו, משכה לכיוון פיו ונשך בחוזקה את אגודל ידו של המתלונן.
כן החזיק ברשותו סכין, מבלי שיוכיח שהחזיקה למטרה כשרה.
משהוזעקו למקום שוטרים, הודיעו למשיב על מעצרו ובקשו לכבלו, התנגד למעצרו, השתולל והתפרע, בעט וירק לכל עבר והתנגד להכנסתו לניידת.
משהוכנס לניידת המשטרה ובמהלך הנסיעה, איים על השוטר.
עיינתי בתיק החקירה ומצאתי, כי קיימות בו ראיות לכאורה להוכחת הנטען כנגד המשיב בכתב האישום.
המשיב אף מודה בחלק מהמיוחס לו.
יצויין, כי המשיב נושא נגיף צהבת מידבק ולמרות זאת, לא נרתע מלנשוך את מנהל הסופרפארם – עובדה המעמידה אותו בסכנת הידבקות ומחייבת אותו לבצע בדיקות תקופתיות חוזרות, כדי לוודא אם אכן נדבק במחלה ואין ספק, כי עובדה זו מטילה צל כבד על שיגרת יומו וחייו.
עוד אציין, כי המשיב ביצע מעשיו בהיות מאסר על תנאי, בן 8 חודשים, תלוי ועומד כנגדו.
כן לחובתו גליון הרשעות קודמות עשיר, בעבירות כנגד הרכוש ובעבירות סמים ומירמה.
הנני סבורה, כי התנהגותו של המשיב, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום, כמו גם העובדה שלא נרתע מלנשוך אדם, למרות היותו חולה במחלה מדבקת, בצרוף להתנהגותו במיפגשו עם השוטרים ובצרוף לעברו הפלילי המכביד ולהיות מאסר על תנאי תלוי מעל לראשו ואשר לא הרתיעו – כל אלה, מקימים, בנסיבות העניין, עילת מעצר של מסוכנות.
בקש ב"כ המשיב כי אשחרר את מרשו בחלופת מעצר, לפיה יהיה נתון במעצר בית מלא בבית הוריו בחולון ובפיקוחם.
לחילופין, הציע כי יהיה נתון במעצר בית מלא בבית בו גר קודם למעצרו – עם אשתו ובפיקוחה.
אביו של המשיב, שהינו נפגע פוליו, לא יכול היה בשל מצבו הרפואי להתייצב בביהמ"ש.
ראיתי המצהירות אשר הופיעו בפני, שמעתין והתרשמתי מהן.
לא שוכנעתי, כי אימו של המשיב תוכל לפקח עליו וכי מבינה היא משמעותו של מעצר בית.
ברור היה לעיני, כי היא מגוננת על בנה- המשיב והינה חסרת אונים למולו.