ת"פ
בית משפט השלום באר שבע
|
1194-07-10
11/02/2013
|
בפני השופט:
דרורה בית אור
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל – פמ"ד
|
הנתבע:
מחמד קדיראת - בעצמו
|
גזר-דין |
גזר דין
הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בכתב אישום שכלל שני אישומים, בעבירות שלהלן: באישום הראשון - הפקרה אחרי פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א. (א) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), אי מתן זכות קדימה לפי סעיף 64 (ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 בצירוף סעיף 38 (2) לפקודה, נהיגה בקלות ראש וברשלנות עבירה לפי סעיף 62 (2) בצירוף סעיף 38 (2) לפקודה, גרימת תאונת דרכים שתוצאתה חבלה ונזק לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, נסיעה ללא ביטוח עבירה לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי נוסח חדש.
באישום השני הורשע הנאשם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק") ומסירת ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 סיפא לחוק.
על פי האישום הראשון שבכתב האישום – ביום 26.6.10 נהג הנאשם ברכב פרטי, שהיה באותה עת בבעלותו, בכביש 25 מכיוון דימונה לכיוון באר-שבע שהוא כביש דו סטרי, בעל שני נתיבים. הנאשם לא נתן זכות קדימה לרכב שחצה את הצומת ואשר נסע מהכיוון הנגדי (להלן: "הרכב המעורב"). הנאשם נכנס לצומת, פגע ברכב המעורב וכתוצאה מכך אירעה התנגשות בין רכבים (להלן: "התאונה"). עקב התאונה נחבלה נוסעת שהייתה ברכב המעורב, באופן קל והובהלה לבית החולים. לשני הרכבים נגרם נזק. הנאשם לא עצר לאחר התאונה במקום כדי לעמוד על תוצאותיה ונמלט מהמקום עם הרכב שבו נהג.
על פי האישום השני – ביום 26.6.10 מיד לאחר התאונה, נמלט הנאשם ממקום התאונה. הנאשם הותיר בוואדי את רכבו, כשחוטי חשמל מאזור ההגה חתוכים, והוא מוסתר מאחורי עצים כדי למנוע את מציאת הרכב. באותו מועד התקשר הנאשם למשטרה והודיע כי הרכב שלו נגנב, כשהוא יודע שאין זה אמת ואף התייצב במשטרה ומסר הודעה כוזבת בעניין גניבת הרכב. במעשיו אלה העלים הנאשם ראיות ומסר לשוטר ידיעה על עבירה מסוג פשע, ביודעו שהיא כוזבת.
כאמור, הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום ובתיק נוהלו הוכחות.
בתום ניהול ההוכחות מצאתי כי המאשימה הוכיחה, מעל לכל ספק סביר, את כל העבירות שיוחסו לנאשם והרשעתי אותו בכולן.
מדובר בנאשם יליד 1989, היום בן 23. בעת ביצוע העבירות היה כבן 21.
לנאשם אין רישום פלילי מכל סוג שהוא.
אשר לרישום התעבורתי של הנאשם – לנאשם 3 רישומים בעבירות שאינן חמורות. מדובר בעבירה של שימוש בטלפון, חניה המפריעה לתנועה ונסיעה במושב הקדמי ללא חגורה. הרישום האחרון הוא משנת 2011. פרט לכך אין לו כל רישום, גם לא לאחר האירועים נשוא כתב האישום.
הנאשם הופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי מדובר בנאשם בן 23, רווק, מתגורר עם הוריו, בעל השכלה של 12 שנות לימוד, עבד לאחר שסיים את הלימודים במקומות עבודה שונים. כמו כן למד נהיגה על טרקטור ועל משאית ומאז ועד היום עובד כנהג משאית.
יצויין כי הוצג אישור של המעביד אשר מציין את הנאשם כעובד אחראי, מקצועי, חרוץ ומוערך.
שירות המבחן מתרשם מאדם צעיר, בעל יכולות תפקודיות תקינות, ללא מעורבות פלילית קודמת, שחש כי נכפה עליו עול כלכלת משפחתו המורחבת. הנאשם מונע מרצון לספק את צרכי המשפחה החומריים, עד כדי ויתור על צרכיו הוא.
הנאשם מסר לשירות המבחן מספר גרסאות והתקשה לשתף אותם במה שקורה עימו. שירות המבחן מתרשם מעמדות מטשטשות, לא אחידות ומבלבלות.
יצויין כי גם בפני שירות המבחן הכחיש הנאשם את מעורבותו בעבירות ולא לקח עליהם אחריות, חזר וטען כי הרכב שלו נגנב וכי הוא דיווח על כך לגורמי אכיפת החוק וכאמור, מסר מספר גרסאות לשירות המבחן לגבי מה שהתרחש, כפי שמסר גם במהלך המשפט.
בשל עמדתו זו של הנאשם ואי לקיחת האחריות התקשה שירות המבחן להבין את הדינמיקה שהובילה אותו לביצוע העבירה ולאור האמור לא יכול היה שירות המבחן לבוא בהמלצה כלשהי בעניינו של הנאשם.
ב"כ המאשימה, בטיעוניו לעונש, עמד על חומרת העבירות שאותן ביצע הנאשם. ציין כי מדובר במספר עבירות, שכל אחת בפני עצמה היא עבירה חמורה, ובהצטרפן יחד מגבירות את חומרת האירוע כולו.
לטענת ב"כ המאשימה מתחם העונש בעבירות של האישום הראשון הינו בן 8 ל – 18 חודשים בפועל ואילו באישום השני המתחם הינו בין 12 ל – 24 חודשי מאסר בפועל.
אשר על כן עותר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל מצטבר לגבי שני האישומים, מאסר מותנה, קנס ופסילת רישיון הנהיגה.