מדינת ישראל נ' צאלח(עציר)

החלטה

בפני בקשה לחילוט ערבויות במסגרתה עותרת התביעה לחלט ההפקדה במזומן על סך 12,500 ₪ אשר הפקיד המשיב וכן לחלט ערבותו העצמית על סך 7,500 ₪ וזאת לאחר שהמשיב הורשע בהפרת תנאי השחרור בערובה על פיהם שוחרר.

בחודש מאי 2010 נעצר המשיב בשל עבירות שהייה בלתי חוקית והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. באופן חריג שוחרר המשיב למעצר בית בתחומי מדינת ישראל בעיר ראשל"צ בפיקוח אנושי צמוד. כחודש בלבד לאחר שחרורו בתנאים הפר המשיב את תנאי מעצר הבית ונמצא כשהוא עובד בחנות ירקות בה עבד בעבר. בגין הפרת תנאי שחרור זו המשיב נעצר והוגשה בעניינו בקשה לעיון חוזר למעצרו עד תום ההליכים ולחילוט הערבויות . לאחר שנערך דיון בעניינו נדחתה בקשת התביעה למעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח וחלף מעצרו הודקו תנאי השחרור באופן שהמשיב שוחרר למעצר בית בפיקוח ערב אחר, בית המשפט הורה על חילוט סכום ההפקדה במזומן בסך 12,500 ₪ וקבע כי חלף סכום ההפקדה שחולט יפקיד המשיב סכום נוסף העומד על סך 12,500 ₪. דא עקא שגם החלטת בית משפט זו לא הרתיעה את המשיב מלשוב ולהפר את תנאי שחרורו פעם נוספת כאשר חמישה וחצי חודשים לאחר מכן נתפס המשיב כשהוא מתפרץ לרכב ובעקבות זאת הוגש כנגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של שהייה בלתי חוקית בתחומי מדינת ישראל, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התנגדות למעצר, חבלה במזיד לרכב והתפרצות לרכב.

לצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים ולחילוט הערבויות והמשיב נעצר.

הדיון בשאלת חילוט הערבויות נדחה מפעם לפעם לבקשת ב"כ המשיב אשר שב ועתר שלא לקיים את הדיון משום שהצהיר כי בכוונתו להגיע לכלל הסדר כולל עם התביעה בכל הנוגע לענישה בעניינו של המשיב ולחילוט הערבויות.

מסתבר כי למרות שהדיון נדחה לבקשת ב"כ המשיב לא הגיעו הצדדים לכלל הסכמה בנושא חילוט הערבויות ולמעשה הדבר כלל לא עלה במסגרת גזר הדין.

בתאריך 20.9.11 נגזר דינו של הנאשם בבית המשפט השלום בתל אביב והוא נדון למאסר בפועל בן 19 חודשים לצד מאסר על תנאי.

הדיון בשאלת חילוט הערבויות הוחזר לבית משפט זה.

היום טוענת ב"כ המשיב כי יש להתחשב בעובדה כי דינו של המשיב נגזר למאסר ממושך בפועל והוא קיבל אחריות מלאה על העבירות המיוחסות לו לרבות ההפרות. ב"כ המשיב טוענת כי מדובר בסכום נכבד וכי בעבר בית המשפט כבר הורה על חילוט סכום דומה כך שהצטברות הסכומים מעמידה את המשיב במצב כלכלי קשה בפרט שעה שלדבריה הסכום המופקד כעת בקופת בית המשפט נלקח על ידי המשיב כהלוואה מגורמים בשוק האפור וחילוטו יכול ויעמיד את חיי המשיב וחיי משפחתו בסכנה מצד אותם גורמים.

ב"כ המבקשת עותר לחלט את סכום ההפקדה במזומן ואת סכום הערבות העצמית. לדבריו סוף מעשה במחשבה תחילה באופן שאותם גורמים בשוק האפור לא הרתיעו את המשיב מלהפר את תנאי מעצרו וללוות את זה בביצוע עבירות נוספות שכן כיום מנוע המשיב לטעון כי קיימת סכנה לחייו אם לא יחזיר את הכספים.

ב"כ המבקשת ביקש להדגיש כי אין מדובר בהפרה טכנית של תנאי השחרור אלא בהפרה בוטה וגסה אליה לוו עבירות נילוות חמורות כשלעצמן.

ב"כ המבקשת אף ביקש לציין כי על בית המשפט להעביר מסר ברור וחד משמעי לפיו ערבויות כספיות הן בעלות משמעות וככל שלא תינקט סנקציה בענין זה, תאבד היכולת להרתיע משוחררים בתנאים מלהפר את תנאי שחרורם.

ייאמר מיד כי הקביעה בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה מעצרים] תשנ"ו-1996 קובע את חובתו של בית המשפט שלא להורות על מעצר נאשם אלא אם כן לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של שחרור בערובה ובתנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה.

כדי שהחלופות למעצר אכן יהיה בהן כדי להבטיח את מטרות המעצר יש צורך להבטיח שערבויות שנחתמות ומופקדות בבית המשפט יהיו כאלה שהן בעלות משמעות. שהרי רק מערך אמין ורציני של ערבויות טובות יכול להבטיח קיומן של חלופות מעצר. לערבות הכספית אותה נוטל על עצמו נאשם ולהפקדה במזומן יש שתי מטרות, מטרה אחת היא להבהיר כי הוא נוטל על עצמו אחריות כבדה אשר לצידה סנקציה כספית אם לא יעמוד בה ולבדוק את רצינותו ומטרה אחרת היא להרתיע את הנאשם מלהפר את תנאי שחרורו.

מבלי שנבטיח רצינותה של הערבות והכרה בכובד האחריות אשר נוטל על עצמו אדם בחתימה על כתב ערובה, לא נוכל להבטיח קיומן של חלופות למעצר. לשם יעילות ההרתעה שומה על בית המשפט לחלט את הערבות כולה או חלקה לטובת אוצר המדינה במקרה בו מופרים תנאי השחרור.

סכום החילוט עליו מחליט בית המשפט נקבע בהתחשב במהות האישומים כנגד הנאשם ובאופי הפרת תנאי השחרור על ידו.

בית המשפט העליון קבע לא אחת כי הפרה בוטה של תנאי השחרור בלא הצדק סביר מחייבת החמרה בהיקף מימושן של הערבויות כדי שלא תהפכנה חלילה לאמצעי השקול לאות מתה ולכלי שמשמעותו הינה תיאורטית בלבד.

בענייננו קשה לחשוב על הפרות בוטות יותר של תנאי השחרור מכפי שהתברר שקרו בעניינו של המשיב. המשיב לא רק שהפר את האמון שבית המשפט נתן בו והפר את תנאי מעצרו אלא שביצע עבירות נוספות חמורות לכשעצמן אשר הצדיקו את מעצרו עד תום ההליכים.

בנסיבות הללו שורת הדין היתה מחייבת כי אורה על חילוט הערבויות במלואן בפרט שעה שמדובר במי שאין זו הפרה ראשונה של תנאי שחרורו וכבר טעם את טעמה המר של הסנקציה בדמות חילוט ערבויות ולמרות זאת לא נרתע מלהפר את התנאים ולבצע עבירות נוספות.

ככל שלא מורה אני על חילוט מלוא הערבויות עושה אני כן רק לפנים משורת הדין ונוכח דברי המשיב בדבר הסכנה לה הוא עשוי להיחשף עם שחרורו.