מדינת ישראל נ' פילין(עציר)

החלטה

לפניי בקשה לעיון חוזר במסגרתה התבקשתי לעיין בשנית בהחלטתי להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים; וכן התבקשתי להורות לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו של המבקש. המבקש טען, בקצרה, כי מאז החלטת המעצר שניתנה בתאריך 14.11.13 חלו התפתחויות בנוגע למצע הראייתי הלכאורי כנגדו.

אזכיר, בקצרה, כי כנגד המבקש הוגש, בתאריך 3.10.13, כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. כתב האישום מתייחס לאירוע מתאריך 5.9.13 (להלן: מועד האירוע). יונון איסחטוב (להלן: המנוח) התגורר, עובר למותו, בדירה בקרית מוצקין (להלן: הדירה). בין המבקש למנוח הייתה היכרות מוקדמת והמבקש אף ביקר את המנוח בדירה מספר פעמים. במועד האירוע, החל משעות הבוקר, הגיעו לדירה, בזמנים שונים, סבטלנה גרצר, המתגוררת בדירה הסמוכה (להלן: סבטה), בן זוגה אורי אלין, יורי לזרקנו (להלן: יורי) ווסילי גורביצ'יוב. כולם שתו עם המנוח משקאות משכרים. סמוך לשעה 14:00 הגיע גם המבקש לדירה והצטרף אל הנוכחים. לאחר שחלק מהנוכחים עזבו את הדירה נותרו בה המנוח, המבקש, יורי וסבטה. סמוך לשעה 17:00, התפתח עימות מילולי בין המבקש ליורי, במהלכו היכה המבקש את יורי. המנוח וסבטה ניסו להפריד בין השניים, עד שבשלב מסוים במהלך העימות עזבה סבטה את הדירה וזמן מה לאחר מכן עזב גם יורי את הדירה, כשהוא חבול. סמוך לאחר השעה 18:15, בעת שהמנוח והמבקש שהו לבדם בדירה, היכה המבקש את המנוח בפניו ובגופו, במכות אגרוף חזקות ובאמצעות מקל, חנק את המנוח והחדיר לתוך פיו מקל, בו נעוצים מסמרים, עד שגרם למותו.

מכיוון שהבקשה הנוכחית נוגעת למצע הראייתי הלכאורי אפנה להחלטת המעצר בה נסקרו בהרחבה יחסית הראיות הלכאוריות בתיק.

אזכיר, כי ממכלול הראיות עלה שהמנוח והמבקש, כמו שאר הנוכחים, שהו בדירת המנוח בשעות שלפני הרצח (או בחלק מהזמן) ושתו כמויות נכבדות של אלכוהול. המנוח, כך עולה, לא יצא את הדירה.

גרסת המבקש היתה, בקצרה, כי לאחר ששתה אלכוהול ואיבד את חושיו הוא התעורר בדירת המנוח כשלידו מצויה גופתו המגואלת בדם של המנוח. לאחר מכן הוא פנה לדירתה של השכנה סבטה ומסר לה את שראה.

בנוסף, כלל תיק החקירה את עיקר הראיות הלכאוריות הבאות: המצאות דמו של המנוח מתחת לציפורניו של המבקש; הודעתו של שכן בשם מרטין וייסמן שטען כי הבחין במבקש יושב מחוץ לדירת המנוח בסביבות השעה 18:15 וכעבור כ 10-15 דקות שמע צעקות מדירתו של המנוח כאשר אחד הקולות זוהה כקולו של המנוח; הודעות של השכנה סבטה ושכן נוסף בשם יוסף זיזוב, שמסרו כי המבקש פנה אליהם ואמר שהרג את המנוח.

טענת ב"כ המבקש היתה כי האחרון כלל אינו זוכר את ההתרחשות בדירת המנוח וזאת משום שהיה שיכור. יחד עם זאת, נטען שמהראיות עולים תרחישים שמובילים למסקנה שלא המבקש הוא זה שגרם למותו של המנוח, ולכל הפחות קיים ספק סביר בדבר אשמתו. ב"כ המבקש הפנו את חיציהם לעבר יורי שהוזכר לעיל; סבטה; או אדם בשם ש.ג. שהיה בן זוגו של המנוח, ככאלה שהם אלה שגרמו למותו של המנוח.

בהחלטת המעצר ציינתי כי כלל התרחישים האפשריים אינם מרחיקים את המבקש מהמנוח – לא רק מבחינת מקום וזמן, אלא – וזה העיקר – גם מבחינת ביצוע העבירה. המבקש היה בדירת המנוח בזמן הרצח; "התעורר" (לגרסתו) ליד גופת המנוח כשידיו מגואלות בדמו של המנוח; והתוודה – על פי הראיות הלכאוריות - מייד לאחר מכן כי הרג את המנוח.

בהחלטת המעצר אף התייחסתי לראיות אליהן שב המבקש ומתייחס בבקשה המונחת לפתחי כיום:

כך, צוין שבשעות אחר הצהריים התפתח בדירה עימות אלים בין המבקש לבין יורי. בעקבות אותו עימות אלים עזב יורי את הדירה כשהוא חבול וזב דם. עם מעצרו של יורי (סמוך לאחר הרצח) נמצא על מכנסיו דמו של המנוח. בהקשר זה הפניתי לגרסתה של סבטה שמסרה כי היא והמנוח ניסו להפריד בעימות לעיל בין המבקש לבין יורי. עוד הפניתי לכך כי שילוב עדותו של השכן מרטין ויסמן (להלן: ויסמן) עם עדויותיהם של נהגי מונית שהסיעו את יורי מהזירה (וחזרה) מוליכים למסקנה כי יורי לא היה בזירת האירוע בזמן הרצח.

בהקשר זה הפניתי לגרסתו של ויסמן, ממנה עלה כי בסביבות השעה 16:00 הוא הבחין במבקש מחוץ לביתו של המנוח. ויסמן הבחין במבקש מחוץ לבית המנוח גם בשעה 18:10 (ויסמן לא מסר כי בגדיו של המבקש היו מוכתמים אותה עת בדם). כעבור כ 10-15 דקות הוא שמע את צעקותיו של המנוח וצעקותיהם של אדם אחד או שני אנשים נוספים. הצעקות נמשכו פרק זמן לא קצר. הקריאה למשטרה היתה (לאחר שהמשיב "התעורר" וניגש לסבטה) בשעה 19:25.

לעניין יורי, הפניתי לעדותו של נהג מונית שמסר כי הסיע את יורי מהקיוסק הסמוך לביתו של המנוח לביתו של יורי (בקרית ביאליק), בשעה 17:13. עוד הפניתי להודעתו של נהג מונית נוסף שמסר שהסיע את יורי חזרה מביתו לאזור בית המנוח, כאשר זמן ההגעה לאזור בית המנוח הוא 19:31 (מדובר בנתוני מכשירי הג'י. פי. אס). לכן, על פני הדברים יורי כלל לא היה בזירה בזמן הרצח.

טיעוני הצדדים בבקשה המונחת לפני:

ב"כ המבקש טענו, כי בעת שויסמן העיד בהליך העיקרי, בתאריך 28.2.14, התגלה כי גרסתו, כאילו זיהה את צעקותיו של המנוח, אינה אמינה על פניה.

פרק נרחב בטענות המבקש הוקדש לניתוח גרסאותיו השונות של ויסמן במשטרה (ר' פסקאות 15-22 לבקשה) הגם שגרסאות אלה עמדו לנגד עיני עובר להחלטת המעצר;

עוד נטען, וזה העיקר לענייננו, כי במהלך עדותו בבית המשפט "נכשל" ויסמן במבחן זיהוי קול שנערך לו בעת חקירתו הנגדית. ב"כ המבקש הפנו למעין מבחן זיהוי קול שנערך לעד (ר' עמ' 51-52 לפרוטוקול) אז "נכשל" בזיהוי קולותיהם של אנשים שונים. מדובר ב 5 קבצי קול שהוקלטו על ידי צוות ההגנה – 4 קבצים אנשים זרים לתיק וקובץ אחד השכנה סבטה (מתוך אחת מחקירותיה). העד לא זיהה את קולה של סבטה; וכן טען כי קולה של אישה הזרה לתיק הינו קולה של השכנה סבטה.

מנגד, טענה ב"כ המשיבה כי "מסדר זיהוי הקולות" שנעשה לעד אינו עומד בקריטריונים מקצועיים. זאת ועוד, ויסמן זיהה את המנוח על בסיס צעקות ברורות ששמע ולא על דיבור "רגיל". בכל אופן, שאלת אמינות הזיהוי (דומני שלגבי מהימנות העד לא היתה מחלוקת) צריכה להבחן במסגרת ההליך העיקרי ובכל מקרה אין ב"מסדר זיהוי הקולות" כדי להביא למסקנה כי הבסיס הראייתי הלכאורי אותו הציגה המאשימה התערער.

עוד הפנו ב"כ המבקש לראיות חפציות אותן קיבלו לידיהם (למעשה, מדובר בתמונות של ראיות חפציות) לאחר מתן החלטת המעצר. הכוונה לחולצתו של יורי וכן למכנסיה של סבטה. על שני פריטי לבוש אלה התגלה דמו של המנוח.

ב"כ המבקשים היו ערים לכך כי חלק מנתונים אלה היו מצויים בתיק החקירה כבר עובר למתן החלטת המעצר (הימצאות דמו של המנוח על חולצתו של יורי היתה ידועה; אך לגבי הדם על מכנסיה של סבטה טרם היה ידוע למי הוא משוייך) אולם הפנו לתמונות פריטי הביגוד ובעיקר לכמות הדם שנמצאה עליהם. הדבר מחזק, לשיטתם, את הטענה כי יש להפנות את החיצים לסבטה ו/או ליורי.