גזר דין
1.הנאשם, שגר ועבד בתקופה הרלוונטית בישיבת "מנחת יהודה" בפתח תקווה (להלן: "הישיבה"), הורשע עפ"י הודאתו בכתב אישום מתוקן בשני מעשי סדום ומעשה מגונה שביצע באחים מ.א., יליד 14.3.94, י.א. יליד 6.5.98 וא.א. יליד 22.12.99, המתגוררים בפתח תקווה (להלן:"האחים"). המעשים בוצעו בתקופה שבין שנת 2008 ועד תחילת שנת 2009 כשהאחים הגיעו בשעות אחר הצהריים לחדרו של הנאשם בישיבה, שם היה מלמד אותם תורה, מעביר להם חוגים ונותן להם פרסים.
2.עפ"י הנטען באישום ראשון, במהלך ביקורו של י.א. בחדרו של הנאשם בישיבה בשנת 2008 כששיחק במחשב, הנאשם ניגש אליו וביקש ממנו שיעסה את גופו. י.א. נענה לבקשה, עיסה את הנאשם, ולאחר מכן הנאשם השכיב אותו על המיטה, הכניס את איבר מינו של י.א לפיו ומצץ אותו. הנאשם הפך את י.א, כך שפניו היו כלפי מטה, התיישב עליו וחיכך את איבר מינו בפי הטבעת של י.א. באופן שהכאיב לו עד שהנאשם הגיע לסיפוק מיני, תוך שפשוף איבר מינו בידו.
לאחר מכן הכניס י.א. את איבר מינו לפי הטבעת של הנאשם, שנתן לו כסף וי.א. הלך לביתו.
במהלך שנת 2008, לאחר המעשים הנ"ל המשיך י.א. מידי יום להגיע לחדרו של הנאשם בישיבה ובמספר רב של הזדמנויות, לעיתים על בסיס יומיומי, ביצע בו הנאשם מעשים מיניים כמפורט לעיל.
באחת ההזדמנויות, הגיע י.א. עם אחיו א.א. לחדרו של הנאשם וצפו בסרט. הנאשם השכיב את י.א., הכניס את איבר מינו של י.א. לפיו ומצץ אותו ולאחר מכן נתן לו שני שקלים.
3.עפ"י הנטען באישום השני, בסוף שנת 2008 או סמוך לכך, הגיע מ.א. לחדרו של הנאשם, הם למדו יחד תורה, ומ.א. התיישב כדי לשחק במחשב. הנאשם ניגש אל מ.א., פתח את רוכסן מכנסיו והחל למצוץ את איבר מינו עד שמ.א. הגיע לסיפוק מיני בפיו של הנאשם.
הנאשם מרח את איבר מינו של מ.א. בקרם ומ.א. החדיר את איבר מינו פעמיים לפי הטבעת של הנאשם.
בהזדמנות אחרת, בסוף שנת 2008 או בסמוך לכך, נסעו מ.א. והנאשם לירושלים, לכותל, ברכבו של הנאשם, ולאחר שהתפללו , בזמן שהמתינו לתפילת שחרית, הם ישנו ברכבו של הנאשם. הנאשם הכניס את ידו לכיוון איבר מינו של מ.א. ונגע באשכיו של מ.א. עד שמ.א. ביקש ממנו להפסיק. לאחר מכן חזרו הנאשם ומ.א. לישיבה, הנאשם הזמין את מ.א. לישון בחדרו, מ.א. קיבל את ההזמנה, ונרדם על אחת המיטות בחדרו של הנאשם. הנאשם ניגש למ.א, הפשיל את מכנסיו, חדר לישבנו באופן שהכאיב לו, והגיע לסיפוק מיני.
4.עפ"י הנטען באישום שלישי, במהלך שנת 2008 הגיע א.א. לחדרו של הנאשם בישיבה. הנאשם פתח לא.א. את חגורת המכנסיים והפשיל את מכנסיו. א.א. שאל את הנאשם לפשר מעשיו והנאשם שאל את א.א. אם יש לו כאבים. א.א. ענה לנאשם שאין לו כאבים והנאשם עיסה לא.א. את אזור הבטן התחתונה, נגע באיבר מינו ומישש אותו עד שא.א. אמר שהוא חייב ללכת ויצא מהחדר.
5.מונחות בפנינו 4 חוות דעת פסיכיאטריות באשר למצבו הנפשי של הנאשם ודו"ח הערכת מסוכנות.
(א)עפ"י חוות דעתם של ד"ר פישל וד"ר שגיא מביה"ח גהה מיום 8.2.09 הנאשם לוקה בדחף שנובע מהפרעה פדופילית בה הוא לוקה ולא ממחלה אחרת. הוא יודע שמעשיו המיניים אסורים וגוררים עונש ויודע לשלוט בדחף כשהנסיבות לא מאפשרות זאת. הוא פעל ממניעים שקשורים להפרעת אישיות אנטיסוציאלית ולהפרעה הנ"ל, לא נמצא במצב פסיכוטי פעיל ומפגין הבנה ושיפוט חברתי.
(ב)עפ"י חוות דעתו של ד"ר ז'אבו, שבדק את הנאשם ביום 24.3.09 בבית המעצר והסתמך על בדיקות פסיכיאטריות שבוצעו לנאשם ע"י ד"ר לנדא סמוך לפני כן, הנאשם נמצא במצב פסיכוטי פעיל, אינו מסוגל לעמוד לדין וזקוק לאשפוז פסיכיאטרי.
(ג)בחוות דעתם של ד"ר פישל וד"ר שגיא מיום 9.6.09 נכתב שהנאשם מוכר מאשפוזים חוזרים ומרובים בכפיה כלוקה בהפרעת אישיות אנטיסוציאלית והפרעה סכיזואפקטיבית בשל התנהגות אלימה ותוקפנית כלפי אנשים וחפצים וכן ביצוע מעשי סדום בקטינים.
בבדיקתם לא נמצאה עדות למצב פסיכוטי או להפרעה אפקטיבית. הנאשם יודע להבדיל בין טוב לרע ומסוגל לשלוט במשיכתו ובתוקפנותו כאשר נדרש לכך. הנאשם מבין כי מעשיו הם עבירה על החוק, מבין היטב הליכי משפט ומבין כי ביצע מעשה לא מקובל מבחינה חברתית וגורר עונש. הם התרשמו כי העבירות שהנאשם ביצע נבעו מתוך קווי אישיותו האנטי סוציאלית ומתוקף משיכתו לקטינים (פדופיליה) ובהיעדר מצב פסיכוטי פעיל.
בהמלצותיהם חזרו ד"ר פישל וד"ר שגיא וכתבו שנראה כי הנאשם פעל ממניעים שאינם קשורים למחלה נפשית, אלא להפרעת אישיות אנטי סוציאלית ולהפרעת הפדופיליה בהן הוא לוקה. ביום בדיקתם, וכן ביום ביצוע העבירות המיוחסות לו, הוא לא נמצא במצב פסיכוטי פעיל והפגין הבנה ושיפוט חברתי.
(ד)עפ"י חוות דעת של צוות פסיכיאטריות בראשות ד"ר עמיטל, מדובר בנאשם עם קווי אישיות אנטיסוציאליים, סטייה מינית בהקשר להתעסקות עם הקטינים, והפרעה סכיזואפקטיבית. בבדיקות קליניות שנערכו לו הוא לא נמצא במצב פסיכוטי או במצב של הפרעה אפקטיבית. מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים ואבחון נוירו קוגניטיבי לא הצביעו על קיום של מצב פסיכוטי והן התרשמו שהנאשם רוצה להשיג רווח משני באופן מגמתי.
לעניין אחריות פלילית קבעו חברות הצוות כי לפי גרסתו על האירוע הנאשם לא פעל במצב של מחלה אלא תוך כדי דפוס התנהגות המאפיין משיכה עזה לילדים, שמוכרת לאורך שנים רבות, הוא ידע להבדיל בין טוב לרע, בין מותר לאסור והיה אחראי על מעשיו.
דו"ח הערכת מסוכנות מבוסס על כתב האישום, הכרעת הדין, חוות הדעת הפסיכיאטריות, תוצאות של בדיקות פסיכיאטריות שנערכו לנאשם במהלך מעצרו, פרטים שמסר הנאשם באשר לתולדות חייו ולמשפחתו, עברו הפלילי, בדיקתו ע"י הקרימינולוגית הקלינית נטע שפרן, והתרשמותה הקלינית ממנו.
לדעת גב' שפרן, שילובם של גורמי הסיכון הסטטיים מגבירי הסיכון (הנאשם רווק ללא קשרים אינטימיים; ביצע עבירות מין בשלושה בנים מקבוצות גיל שונות וכלפי קורבן אחד במשך תקופה אחת; בעל עבר פלילי בעבירות מין ואלימות; בעל רקע התמכרות לסמים ולכדורי קלונקס שסובל ממחלת נפש ומעולם לא עבד) עם גורמי סיכון דינאמיים (הנאשם משליך אחריות על קורבנותיו ולא מגלה אמפטיה, מרוכז בעצמו ובצרכיו ומפגין עיוותי חשיבה שאופייניים לפדופילים; מקיים אורח חיים אנטי סוציאלי; חסר תמיכה משפחתית, מקום מגורים, מיומנויות חברתיות ויכולת לדחות סיפוקים; בעל דימוי והערכה עצמית נמוכים ודחפים מיניים מוגברים) מצביעים על רמת מסוכנות מינית גבוהה מאוד.