גזר דין
הנאשם, הורשע לאחר שמיעת ראיות, בשתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, כמפורט בכתב האישום.
עובדות המקרה פורטו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין, אך לצורך גזר הדין אציין כי בספטמבר 2008 הציג עצמו הנאשם כמי שיכול לסייע למתלונן בגיוס בנו לשרות הביטחון וזאת תמורת 3,000 ₪ ששולמו לנאשם באותו היום על אף שלא הייתה לו כל כוונה לסייע להם.
במהלך יולי 2004, הציג עצמו הנאשם כמי שיכול לסייע למתלוננת בטיפול בתיקיה בבית המשפט לתעבורה ותוך כך גבה ממנה סכומי כסף שהגיעו לסך של 18,000 ₪ במצטבר. כל זאת מבלי שהייתה לו כל כוונה או יכולת לסייע לה.
הנאשם כבן 34, גרוש ואב לשלושה. לחובתו שתי הרשעות קודמות מ- 2010 ו- 1997 בעבירות שונות, שאינן מתחום המרמה.
התובעת מבקשת להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים. היא מפנה לכך שהנאשם ניצל את מצוקתם של המתלוננים, מעל באמון שנתנו בו ובכך פגע הן במתלוננים עצמם והן בערכי החברה בכללותה. כן מציינת היא כי אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בשני מקרים שונים שיש בהם כדי ללמד על דפוס התנהגות.
עוד מציינת התובעת את העובדה כי הנאשם לא נטל אחריות למעשיו, וכי אין המדובר בהרשעתו הראשונה בפלילים, וכי את מעשי העבירה נשוא הרשעתו השניה ביצע בעוד תיק זה תלוי ועומד כנגדו ומבלי שהדבר ירתיעו.
לטענת התובעת, לאור העובדה כי העבירות בגינן הורשע בוצעו עבור בצע כסף קיימת חשיבות יתרה להטלת קנס משמעותי על הנאשם וזאת בכדי לפגוע בכיסו של הנאשם ולעקר את הכדאיות הכלכלית שבמעשיו. לטענתה, עד עצם היום הזה, ועל אף שחלף זמן רב, לא השיב הנאשם למתלוננים את כספם ולכן לדעתה יש הצדקה להטלת פיצוי על הנאשם גם כלפי המתלונן ועל אף כי זה פנה להליך אזרחי.
הסנגור מבקש שלא למצות את הדין עם הנאשם תוך שהוא מציין את הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום. הוא מדגיש כי הנאשם לא יזם פניה למתלוננים ולא ניתן לראות בו כמי שארב להם על מנת לקחת את כספם. עוד הוא מציין את מצוקתו הכלכלית של הנאשם הן כגורם למעשיו והן כשיקול בענישה ומפנה למדיניות הענישה הנהוגה תוך שהוא מגיש אסופת פסיקה.
לבסוף, מבקש הסנגור להסתפק בהטלת מאסר מותנה ופיצוי ומציין כי בעניין המתלונן פתוח תיק הוצל"פ ולגבי המתלוננת כי זו לא הגישה תביעה אזרחית או דרישה כספית מאז 2004.
עבירות המרמה הינן ביטוי מובהק לפגיעה גסה בחופש הרצון, חופש הפעולה וחופש הבחירה של המרומים, שאילו היו מודעים למציאות כמות שהיא, ודאי היו בוחרים לפעול אחרת מכפי שפעלו.
בתי המשפט חזרו והדגישו כי בעבירות מרמה ובעבירות כלכליות גובר משקלו של האינטרס הציבורי והשיקול ההרתעתי על משקל נסיבותיו האישיות של העבריין. לפיכך נפסק בשורה של פסקי דין כי רק ענישה מחמירה, הכוללת עונש מאסר משמעותי וקנס גבוה תרתיע את אותם עבריינים ותעמידם על חומרת מעשיהם (ור' ע"פ 6474/03 מלכה נ' מ"י, פ"ד נח(3) 721, 272-728).
באשר למדיניות הענישה בעבירות מרמה, בתי המשפט הטילו עונשים בדמות של מאסר בדרך עבודות שרות, מאסר על תנאי קנסות ופיצויים. כך למשל בתיקים שונים של בית המשפט השלום בנצרת; בת.פ. 13260-03-09 מ"י נ' בוסקילה הוטלו 6 חודשי עבודות שירות בגין מרמה בכרטיסי אשראי, בת.פ. 2222-07 מ"י נ' דהאן הוטלו 6 חודשי עבודות שירות בגין מרמה של מתווך בעסקאות מקרקעין, בת.פ. 14315-08-09 מ"י נ' מוסא הוטלו 4 חודשי עבודות שירות בגין זיוף תואר בחינוך והשגת משרה באמצעותו, בת.פ. 2505-02-08 מ"י נ' אבו תאיה הוטלו 3 חודשי עבודות שירות בגין נסיון לזיוף שנת לידה, בת.פ. 8153-07-08 מ"י נ' כרסנטי הוטלו 6 חודשי עבודות שירות בגין מרמה בכרטיסי אשראי ובת.פ.13690-03-09 הוטלו 6 חודי עבודות שירות בגין גיוס תרומות במרמה.
ומן הכלל אל הפרט: בענייננו מדובר בנאשם בעל הרשעות קודמות, ובשני מקרים של מרמה המצביעים על דפוס פעולה של ניצול האמון שניתן בו על ידי אנשים תמימים, ובהם גרף הנאשם לכיסו סך של כ- 21,000 ₪ שלא הוחזרו למתלוננים עד היום.
הנאשם אינו נוטל אחריות למעשיו, ועל אף שאין לזקוף כמובן לחובתו את בחירתו לניהול המשפט, הרי שלא יוכל לבקש לעצמו את ההקלה הניתנת בדרך כלל למי שמודה במיוחס לו, נוטל אחריות למעשיו וחוסך זמן שיפוטי.
מאז האירוע נשוא האישום השני חלפו, אמנם, כ- 7 שנים אך במהלך תקופה זו עבר את העבירות נשוא האישום הראשון, וכן הורשע בשני משפטים נוספים, בעבירות שונות שחלקן נעברו בעוד תיק זה תלוי ועומד נגדו.
יתכן כי אלמלא עבר את העבירות הנוספות היה הנאשם נחלץ מאישום לגבי האישום השני שלגביו לא הוגש כתב אישום אלא לאחר גילוי העבירות נשוא האישום הראשון, אך כאמור, הנאשם המשיך באותו דפוס התנהגות וכך הביא על עצמו גם אישום זה.
משכך, לא יוכל לטעון כי יש לזקוף לזכותו את הזמן הרב שחלף מאז בוצעו אותן עבירות.
בנסיבות שתוארו לעיל, אין מקום לפטור את הנאשם מעונש מאסר ולהסתפק בענישה מותנית. עם זאת, סבורני כי ניתן לשקול ריצוי המאסר בעבודות שירות, תוך העברת משקל יתר לענישה הכספית ולפיצוי למתלוננים.
אני דוחה, איפוא, את המועד להשלמת גזר הדין ליום 11/1/2012 שעה 09:30.