מדינת ישראל נ' עמדי

הכרעת דין

בהתאם להוראת סעיף 182 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

רקע

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 19.8.10 בשעה 14:12 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם למכון הרישוי "טסט אריה" במישור אדומים (להלן: "מכון הרישוי"), על מנת להעביר את רכבו מבחן רישוי (להלן: "טסט"). רכבו של הנאשם נכשל בטסט, והנאשם החל לאיים על עובד מכון הרישוי אמג'ד מזערו (להלן: "המתלונן") בפגיעה שלא כדין בגופו ובמטרה להפחידו או להקניטו, בכך שאמר לו שירצח אותו ואיים עליו כי לא יכנס יותר למישור אדומים ולא ימשיך לעבוד במכון הרישוי.

בתשובה לכתב האישום, הודה הנאשם כי היה במכון הרישוי בתאריך ובשעה המצוינים בכתב האישום, אלא שלדבריו לא איים על המתלונן ובכל מקרה לא היתה כל כוונה פלילית בדבריו.

ראיות המאשימה

מטעם המאשימה העידו המתלונן ועד ראיה לאירוע מר חלד עוד (להלן: "חאלד"). כמו כן הוגשו הודעת הנאשם ת/1, דו"ח פעולה של השוטר אלירן אמסלם ת/2, דו"ח פעולה של השוטר עוזי אברהם ת/3, והודעת מיכאל בוקני, מאבטח בתחנת המשטרה ת/4.

עדות המתלונן

בחקירתו הראשית סיפר המתלונן כי הוא ובחור נוסף בשם רונן (להלן: "רונן") עבדו במכון הרישוי. לדבריו הנאשם מצץ סוכריה ומאחר שבאותה תקופה חל צום הרמדאן, רונן פנה אליו וביקש ממנו שלא יאכל סוכריה ויכבד את המתלונן שהינו מוסלמי. לכך השיב הנאשם כי גם המתלונן לא צם ביום כיפור. המתלונן מסר כי הוא השיב לנאשם כי אין קשר בין הדברים וכי כל אחד נוהג על פי דתו. לדבריו הנאשם החל לאיים עליו במשרד והוסיף כי הנאשם רצה להרביץ לו וכן כי קילל את הדת המוסלמית, את הקוראן ואת מוחמד. ביחס לאיומים העיד המתלונן כי הנאשם אמר לו: "אני אזיין אותך ואת אח שלך ואני אלך איתך עד הסוף ואתה לא תשאר במקום ולא תכנס יותר למישור" (רק עמ' 16 ש' 14-15). לדברי המתלונן רונן שמע את האיומים שהיו בתוך המשרד. המתלונן ציין כי לאחר שיצאו מהמשרד הנאשם המשיך לאיים עליו: "...אתה לא תשאר פה בעבודה הזאת ואני אלך איתך עד הסוף" וכשהתבקש ע"י ב"כ המאשימה לדייק בדברי האיום הוסיף: "שהוא ירצח אותי והוא תיאר אותי כמה פעמים גם אפילו בתחנת המשטרה שעליתי" (שם ש' 28-30). לדברי המתלונן חאלד היה עד לאיומים שהשמיע הנאשם מחוץ למשרד. כשנשאל המתלונן מי שמע את הנאשם מאיים עליו ברצח השיב כי אינו זוכר, ומיד הוסיף כי השוטרים שהגיעו למקום שמעו את הנאשם והוסיף כי גם בתחנת המשטרה המשיך הנאשם לקלל אותו ואת הערבים (ר' עמ' 17 ש' 3-4). המתלונן העיד כי בינו לבין הנאשם לא היה כל קשר מיוחד למעט יחסי עבודה, שכן הנאשם היה לקוח במכון רישוי. לדבריו בעבר היו בינו לבין הנאשם ויכוחים ביחס לרכבים שלא עברו טסט אולם הנאשם לא איים עליו בעבר. (שם ש' 13). כשנשאל המתלונן מה הביא את הנאשם דווקא הפעם לאיים עליו ברצח, והאם הסיבה לכך היתה שלא העביר את רכבו טסט או בגלל הוויכוח על הסוכרייה, השיב המתלונן כי הוא אינו יודע, שכן במשרד הוויכוח על הסוכרייה היה בין הנאשם לבין רונן והוא לא התערב, אולם הוא ציין כי יכול להיות שהאיום היה המשך לשיחה במשרד. (ר' עמ' 18 ש' 1).

בחקירה נגדית נשאל המתלונן מדוע הזמין משטרה והשיב כי זאת הפעם הראשונה שהנאשם מאיים עליו. כאשר הפנה ב"כ הנאשם את המתלונן לדבריו במשטרה מהם עולה כי בחקירתו המשטרתית מסר כי אין זו הפעם הראשונה שהנאשם מאיים עליו, השיב: "הדיבור שלו נשמע כל פעם מאיים כי הוא צועק" (ר' עמ' 18 ש' 18). המתלונן העיד כי כלל לא הפריע לו שהנאשם אכל סוכרייה והוויכוח התנהל בין הנאשם לרונן. המתלונן אישר כי הנאשם פנה אליו ואמר לו: "בוא אחי" על מנת שיתחיל לטפל ברכבו והוא אמר לנאשם כי הוא איננו אחיו (ר' עמ' 19 ש' 14-15). המתלונן אישר כי פוטר בשנת 2011 ממכון הרישוי והוא אינו יודע את הסיבה לכך (ר' עמ' 19 ש' 29-עמ' 20 ש' 3). ב"כ הנאשם חזר ושאל את המתלונן מה בדיוק נאמר לו על ידי הנאשם, והטיח בפניו כי האיום נוגע לכך שהנאשם ידאג לפיטוריו ממכון הרישוי. לכך השיב המתלונן כי האיום ביחס לפיטוריו היווה רק חלק מהדברים שאיים עליו הנאשם (ר' עמ' 20 ש' 25 ועמ' 21 ש' 12 ו-22). כשהציג ב"כ הנאשם למתלונן את דבריו בתחנת המשטרה שם מסר כי הנאשם אמר לו כי ירצח אותו השיב בשלילה: "לא, אמרתי שהוא קילל" (ר' עמ' 20 ש' 31). בפי המתלונן לא היה הסבר מדוע לא נרשם בהודעתו כי הנאשם קילל את האיסלם ואת הנביא מוחמד. המתלונן הודה כי בתחנת המשטרה לאחר שהנאשם המשיך ואמר לו כי ידאג לכך שלא יעבוד יותר במישור הוא עשה תנועה של "אצבע משולשת" אל עבר הנאשם (ר' עמ' 21 ש' 1-4).

עדות חאלד עוד

העד סיפר כי הגיע למכון הרישוי ושמע צעקות. לדבריו הנאשם התווכח עם עובדים במכון. חאלד סיפר "כשהגעתי למסלול כי הגיע תורי איפה שבודקים פנסים שם, שמעתי את הצעקות בין עובדיה לאמג'ד ועובדיה צועק ואומר לו אני אחסל אותך אני ארצח אותך אתה לא תהיה יותר במישור אדומים" (ר' עמ' 11 ש' 20-21). לדברי חאלד הוא ניסה להרגיע את הרוחות ולפייס בין הצדדים. כשנשאל על מהות הוויכוח בין הנאשם למתלונן השיב חאלד כי הבין מתוכן השיחה כי הנאשם רצה להעביר רכב לא תקין טסט.

חאלד נשאל על היכרותו עם הנאשם וציין כי אין ביניהם כל קשר והיכרותם היא על רקע עבודתם כמוסכניקים, אולם הם מעולם לא עבדו יחד. בחקירתו הנגדית אישר חאלד כי הדברים שאמר במשטרה היו מדויקים יותר וכי אז זכר טוב יותר את תוכן הדברים. כמו כן אישר כי הוא זה אשר חתום על ההודעה, בה לא רשום כי הנאשם איים על המתלונן כי "ירצח" אותו אלא כי "יחסל אותו". (ר' עמ' 12 ש' 22-31). רק כאשר ב"כ הנאשם שאל את חאלד על מפגש קודם בינו לבין הנאשם סיפר העד על מפגש ביניהם בשעת לילה מאוחרת במוסך של הנאשם שבסופו הוזמנה משטרה (ר' עמ' 13 ש' 14- עמ' 14 ש' 25).

גרסת הנאשם

הנאשם נחקר במשטרה ביום האירוע 19.8.10 והודעתו הוגשה וסומנה ת/1. בחקירתו סיפר הנאשם כי הגיע למכון רישוי על מנת להעביר את רכבו טסט זאת לאחר שתיקן את הליקויים שהיו ברכב בטסט הקודם שעשה. כשהגיע אל מכון הרישוי לא היה אף אחד במקום. לדבריו נכנס אל חדר המנוחה של מכון הרישוי, שם ראה את עובדי המקום ישנים. הנאשם סיפר כי כאשר נכנס לחדר היתה סוכריה בפיו ולהפתעתו, רונן פנה אליו וביקש ממנו לא לאכול סוכריה שכן העובדים צמים את צום הרמדאן. הנאשם סיפר כי פנה אל המתלונן וביקש ממנו לבדוק את רכבו. לדברי הנאשם המתלונן סרב לבדוק את הרכב ואמר לו כי הוא חצוף. לגרסת הנאשם בשלב זה הוא עזב את המוסך וחזר כעבור שעה, אז המתלונן טיפל לו ברכב. מהודעתו עולה כי המתלונן לא רצה להעביר את רכבו טסט והוא אף אמר לו שבגלל האירוע שקרה קודם לכן עם הסוכרייה הוא דורש ממנו לפרק את המתקן של וו הגרירה ברכבו. הנאשם ציין כי הוא כעס על המתלונן ואמר לו שידאג שיעיפו אותו ממכון הרישוי. לדברי הנאשם המתלונן עשה לו תנועה מגונה עם אצבעו. הנאשם הכחיש כי איים על המתלונן ברצח.

בעדותו בבית משפט חזר הנאשם ותאר את שהתרחש קודם לאירוע, ועל הפגישה שלו עם המתלונן ורונן בחדר ההמתנה. לדבריו את הסוכריות הוא קיבל בעמדת הקבלה של מכון הרישוי והוא כלל לא ידע כי באותו היום חל צום הרמדאן. הנאשם סיפר כי הוא הגיע למכון הרישוי והמתין שיגיעו לטפל ברכבו ומשלא היה איש במקום יצא מרכבו וראה את שלושת עובדי המכון ישנים בחדר צדדי. הנאשם דפק על דלת החדר נכנס ואמר לעובדים שבא להעביר את רכבו טסט. לדבריו רונן פנה אליו ואמר לו: "אתה לא מתבייש לאכול סוכרייה היום רמדאן" (ר' עמ' 25 ש' 6-7). הנאשם השיב כי אינו צם ואמר לנוכחים שאת הסוכרייה קיבל בכניסה למכון הרישוי. לדבריו פנה אל רונן בבקשה שיטפל ברכבו וזה סרב. הנאשם ציין כי פנה אל המתלונן ואמר לו: "אחי, אם אתה יכול לקום" (שם ש' 9), וזה בתגובה אמר לו כי הוא אינו אחיו והדיבור שלו מגעיל. הנאשם סיפר מה קרה לאחר שיצאו מהחדר: "הוא (הכוונה למתלונן ח.מ.ל.) אמר לי לפרק את הרזרבה של הוו גרירה, כלומר, עשיתי לרכב הזה חודש קודם טסט, כי הוא עבר זמן רב בלי טסט, שילמתי אגרה של החודש שנותר והעברתי טסט ולכן הייתי צריך לעשות טסט נוסף, ואז הוא יצא ואמר לי לפרק את זה. שאלתי מה זה. הוא אמר שזו התושבת שיושב עליה וו גרירה. אמרתי לו שכבר פירקתי את וו הגרירה בטסט הקודם אז הוא אמר לי שעכשיו אני אפרק גם את זה, גם את התושבת המחוברת לשלדה, מה שלא מפריע לאף אחד ודורש הרבה עבודה, וזה גם חוקי. אמרתי לאמג'ד שבגלל מה שהיה בפנים אתה עושה לי פרנציפ? הוא ענה לי שכן, וזה מה שהכעיס אותי, אבל לא איימתי עליו" (שם 25 ש' 16-23).

הנאשם הכחיש מכל וכל כי קילל את דת האסלם וכן הכחיש כי איים ברצח שכן לדבריו הוא אדם רגיש ביותר ואינו מסוגל להזיק לאיש. בחקירתו הנגדית כאשר עימתה אותו ב"כ המאשימה עם רישום פלילי קודם שלו בעבירת איומים, השיב הנאשם כי הוא מעולם לא איים ברצח, וכי מדובר בתיק ישן שהתנהל במסגרת הליך גירושין שהסתיים, ועמד על כך שמעולם לא איים על אדם ברצח.

הנאשם אף התייחס לעדותו של חאלד ומסר כי האירוע נחלק לשני חלקים, כאשר החלק הראשון היה כפי שתיאר ואילו החלק השני של האירוע, לו למעשה היה עד חאלד, אירע כאשר חזר למכון הרישוי לאחר שפירק את התושבת אותה ביקש ממנו המתלונן להוריד.

לדבריו המשטרה התקשרה אליו וביקשה ממנו שלא יגיע אל מכון הרישוי, אולם הוא לא חשב שיש סיבה שלא להגיע, שכן הוא לא עשה דבר, ולכן חזר על מנת להעביר את הרכב טסט בשנית. הנאשם ציין כי כאשר הגיע אל המכון בשנית אכן חאלד נכח במקום אלא שהמתלונן הזמין את המשטרה מיד. הנאשם סיפר כי בפעם השנייה שהגיע, חאלד פנה אליו ואמר לו כי יעיד על כך שאיים על המתלונן וזו ההזדמנות שלו להשיב לו על האירוע בו הנאשם הזמין לו משטרה (ר' עמ' 26 ש' 9-11).