מדינת ישראל נ' עיסא(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, בת.פ. 53705-10-10, בו מיוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 192 ו- 288 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע מיום 26/10/10, שארע בתחנת משטרת עכו, במהלכו אמר המשיב לקצין המשטרה פקד נימר בדר (להלן: "פקד נימר") "אתה מפגר, כל תחנת עכו על הזין שלי, כל המשטרה על הזין שלי", זאת בעקבות כך שפקד נימר הורה לעצור אותו בתיק אחר, במסגרתו הוא נחקר כחשוד ובהמשך, כשפקד נימר ביקש מהמשיב להירגע אמר לו המשיב "אני אפגע בך ואני אפגע בילדים שלך והם יסבלו ממני כמו שאני סובל ממך עכשיו... אני אסבך אותך ואדאג שאתה תעוף מהתחנה", זאת בכוונה להפחידו.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפניי, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 53705-10-10.

מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

כעולה מהוראות סעיף 21 הנ"ל, תנאי מוקדם לקיומה של הסמכות להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים הוא שתהיה עילת מעצר ושתהיינה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של אותו נאשם.

3.עילות המעצר עד תום ההליכים מפורטות בסעיף 21 (א) לחוק המעצרים. מהבקשה שבפניי עולה כי לטענת המבקשת מתקיימת במקרה זה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים, הידועה כ"עילת המסוכנות". האמנם?

לאחר שבחנתי את עובדות ונסיבות המקרה שבפניי, הגעתי למסקנה שעילת המסוכנות אינה מתקיימת במקרה זה. סבורני שככל שהדבר נוגע לביצוע העבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין, גם ב"כ המאשימה תסכים שעבירה זו, בשום מקרה, אינה מקימה את עילת המסוכנות. שונה המצב לגבי עבירה לפי סעיף 192, בייחוד כאשר עבירה זו נעברת כלפי איש משטרה. בנסיבות מסוימות עשויה עבירה זו להקים את עילת המסוכנות. אולם זה לא המצב במקרה שבפניי. גם אם יוכח שהמשיב אמר לפקד בדר את דברי האיום המיוחסים לו בכתב האישום - ובעניין אני מסופק, כפי שיובהר בסעיף 4 להלן – הרי שגם מעובדות כתב האישום וגם מהנסיבות בהן נאמרו הדברים לכאורה, ברור שלא מדובר באיום לפגוע בפקד נימר באופן פיזי, אלא רק לפגוע בפרנסתו ובעבודתו. איום כזה אינו מקים, לדעתי, עילת מסוכנות.

אני קובע, איפוא, כי אין במקרה זה עילת מעצר.

4.לאור קביעתי דלעיל, כי אין במקרה זה עילת מעצר, אני פטור מלבדוק את קיומן של ראיות לכאורה. למרות זאת בדקתי, זאת למקרה ויוגש ערר וערכאת הערעור תהיה בדעה שונה משלי.

מעיון בחומר החקירה עולה, כי ככל שהדבר נוגע לביצוע העבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין, יש בנמצא ראיות לכאורה. שונה המצב לגבי העבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין. לעניות דעתי, לגבי עבירה זו קיים בחומר הראיות פוטנציאל לזיכוי, לפחות מחמת הספק. די אם אציין בעניין זה שפקד נופר רוזנצוויג (שמשום מה הורדה בכתב האישום לדרגת "מפקח"), ק. הנוער של תחנת עכו, שבמועד הרלבנטי לכתב האישום ישבה במשרדו של רמח"מ עכו, הצמוד למשרדה של החוקרת אורית ארז (הוא המשרד בו עפ"י חומר הראיות אמר המשיב את המיוחס לו), שמעה את דברי העלבון שאמר המשיב וכן שמעה את דברי ההרגעה שאמר פקד נימר וכן דברים נוספים שנאמרו לכאורה ע"י המשיב לפקד נימר, אולם משום מה לא שמעה את דברי האיום שכביכול השמיע המשיב (כך עולה מהמזכר אותו כתבה ביום 27/10/10).

5.סיכומו של דבר ולאור כל האמור לעיל, אני מורה לשחרר את המשיב בתנאים כדלקמן:

א.המשיב יתייצב בביהמ"ש בכל מועד אליו יוזמן להמשך ההליכים בתיק זה.

ב.להבטחת קיום תנאי השחרור יפקיד המשיב התחייבות עצמית ע"ס 20,000 ₪.

ניתנה והודעה היום כ' חשון תשע"א, 28/10/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

החלטה

זכותה של המבקשת לערור על החלטתי. יחד עם זאת, אני סבור כי בנסיבות המקרה שבפניי, גם אם יתקבל הערר וגם אם ייקבע על ידי ערכאת הערעור שישנה עילת מעצר, אני מאמין שערכאת הערעור לא תורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לכל היותר תורה לשחררו בתנאים של מעצר בית מלא. לכן אני דוחה את בקשת המבקשת להורות על עיכוב שחרורו של המשיב. יחד עם זאת, אני מורה כי עד יום א', 31/10/10 שעה 14.00 ישהה המשיב במעצר בית מלא, ויתייצב בביהמ"ש המחוזי אם וכאשר יוזמן לצורך דיון בערר.

ניתנה והודעה היום כ' חשון תשע"א, 28/10/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

הוקלד על ידי: רונית דיגורקר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: