מדינת ישראל נ' מויאל

הכרעת דין

הטיפול בתיק זה החל לפני כב' השופט לי-רן, והועבר לטיפולי בעקבות פרישתו מכס השיפוט.

לנאשם מיוחסות בכתב-האישום שתי עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק), וכן עבירה אחת של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק. לאחר שמיעת הראיות, אני רואה לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירה אחת של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות מבין השתיים שיוחסו לו. אני מרשיעה את הנאשם בעבירה בודדת של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) לחוק, וכן בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

כתב-האישום

1.בהתאם לנטען בכתב-האישום, ביום 9.5.2010 בשעה 15:15 או בסמוך לכך, עוכב הנאשם ביחד עם שניים נוספים - אחיו של הנאשם שלומי מויאל, וכן חבר בשם ליאור בן זינו (להלן גם: חברי הנאשם). עיכוב השלושה נעשה על-ידי שני שוטרים - ישעיה קסדו ושלי מור (להלן בהתאמה: השוטר ישעיה, השוטרת שלי או השוטרים). העיכוב של הנאשם ושני חבריו נעשה בצומת הרחובות דרך חברון והתנופה בירושלים, וזאת מכיוון שחצו מעבר חצייה בעת שהיה אור אדום ברמזור. השוטרים הסבירו לנאשם ולחבריו כי ביצעו עבירה ולכן יקבלו דו"ח. בעת שהשוטר ישעיה רשם דו"ח לנאשם, חטף הנאשם מידו של השוטר ישעיה את תעודת הזהות של אחיו (שלומי מויאל), והחל להתרחק מהמקום ביחד עם חבריו. בשלב זה, השוטר ישעיה הודיע לנאשם כי הוא עצור וניסה לעוצרו. בתגובה דחף הנאשם את השוטר ישעיה וניסה לברוח מהמקום. השוטר ישעיה עצר את הנאשם והכניסו לניידת המשטרה. בעת שהנאשם ישב בניידת, הוא פתח את דלת הניידת, דחף את השוטרת שלי וניסה לברוח מהניידת. לאחר שהשוטר ישעיה מנע זאת ממנו וניסה לאוזקו, הנאשם השתולל, התפרע והתנגד למעצר. רק לאחר שהשוטר ישעיה הסביר לנאשם כי בכוונתו להשתמש בגז פלפל, הנאשם נאזק והוכנס לניידת. בגין כל אלה, מייחס כתב-האישום לנאשם שתי עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) לחוק, וכן עבירה אחת של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

המענה לכתב-האישום ומסכת הראיות

2.ביום 6.3.2013 מסרה באת-כוח הנאשם את תשובת מרשהּ לאישום. הנאשם הודה כי עוכב עם חבריו שכן חצו מעבר חצייה באור אדום, ואף אישר כי השוטרים הסבירו לו ולחבריו כי ביצעו עבירה ולכן יקבלו דו"ח. לטענת הנאשם, לאחר שהשוטר ישעיה רשם לו ולאחיו דו"ח, הוא לא חטף את תעודת הזהות מידו של השוטר ישעיה כנטען בכתב-האישום, אלא לקח אותה מתא המטען ("הבאז'") של הרכב עליו היתה מונחת. בתשובתו לכתב-האישום, אישר הנאשם כי החל להתרחק מהמקום ביחד עם חבריו. הנאשם טען כי השוטר ישעיה לא הודיע לו שהוא עצור, וכפר בכך שדחף את השוטר או שניסה לברוח. לטענת הנאשם, הוא אכן פתח את דלת הניידת לאחר שהוכנס לשם, אך זאת על-מנת לתת את מכשיר הפלאפון שלו לאחיו. הוא לא דחף את השוטרת שלי ולא ניסה לברוח מהניידת. הנאשם כפר בכך שהשתולל והתפרע וטען כי נכנס לניידת ללא התנגדות, אולם הוא מאשר כי נאמר על-ידי השוטרים כי ישנה כוונה להשתמש בגז פלפל כנגדו.

3.טענתו המרכזית של הנאשם מופנית כנגד חוקיות העיכוב והמעצר בעניינו. לטענתו, לא ידע כי הוא מעוכב או עצור, ומדובר היה בעיכוב ובמעצר לא חוקיים. ממילא, כך לפי הטענה, הוא היה רשאי להתנגד להם באופן סביר.

4.מטעם התביעה העידו שני השוטרים שנכחו באירוע - השוטר ישעיה והשוטרת שלי. מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו וכן אחיו שנכח באירוע.

העדויות ובחינת אמינותן

עדי התביעה

5.השוטר ישעיה, עד תביעה מס' 1, היה ראש משמרת בעת האירוע. השוטר ציין כי האירוע (שאירע בשנת 2010) שמור כיום באופן חלקי בזיכרונו. טרם מתן עדותו בבית-המשפט, הוא רענן את זכרונו באמצעות מזכר שרשם בשטח בכתב-ידו בשעה 15:30, קרי- כרבע שעה לאחר האירוע (עמ' 12, ש' 1 לפרוטוקול). בהסכמת הסנגורית, הוגש המזכר לעיוני (ת/ 9). לשאלת בית-המשפט השיב השוטר ישעיה: "אני יכול לעשות שילוב של זיכרון מהעבר ושל זיכרון מקריאת הדו"חות" (עמ' 10 ש' 21 לפרוטוקול).

6.השוטר ישעיה העיד לפניי כי בעת האירוע הוא היה עם השוטרת שלי, ולבש מדי משטרה ועליהם דרגות ותג עם שמו המלא (עמ' 15, ש' 5 לפרוטוקול). בשעה 15:15 לערך, הוא ראה קבוצה של שלושה נערים חוצים רמזור באור אדום. הוא פנה לשלושה וביקש מהם שיזדהו. הנאשם הציג לו תעודת חוגר של שירות צבאי סדיר. השניים האחרים (שאחד מהם הוא אחיו של הנאשם) הציגוּ תעודת-זהות. תעודת החוגר משירות הסדיר של הנאשם לא כללה כתובת מגורים, ולכן השוטר ישעיה התכוון להיעזר בכתובת שהיתה רשומה בתעודת הזהות של אחיו של הנאשם (עמ' 11, ש' 2 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית הסביר השוטר ישעיה כי ברגיל, פרטי הנהג או הולך הרגל נרשמים בראש הטופס של דו"ח התנועה. עם זאת, תעודות הזיהוי נשארות אצל השוטרים עד לסיום רישום מלוֹא הדו"ח, שאז האזרח מקבל העתק של הדו"ח שנרשם, ביחד עם תעודת הזיהוי המוחזרת לידיו. לדברי השוטר: "לא נוהגים להחזיר תעודת זהות או לקחת תעודת זהות משוטר, כי אז אפשר ללכת עם תעודת הזהות מבלי לקחת את הדו"ח" (עמ' 13, ש' 28 לפרוטוקול). בהתייחס לנסיבות המקרה דנן הוסיף השוטר: "...במקרה הזה היו שלושה אנשים אשר קיבלו דו"חות תנועה כקבוצה, הטיפול הוא ביחד עם כולם כיוון שזה שלושה אנשים על שני שוטרים, זה טיפול שדורש יותר זמן מאשר לכתוב דו"ח אחד לבן אדם אחד, על מנת שלא ייווצר מצב שבו נפספס משהו ברישום הדו"חות, יש צורך ששלושתם ביחד יסיימו את הטיפול ביחד" (עמ' 14, ש' 4 לפרוטוקול). לטענת השוטר ישעיה "הוסבר להם שהם מעוכבים כולם לצורך רישום דו"ח וברגע שנסיים את רישום הדו"ח הם ישוחררו כולם" (עמ' 14, ש' 9; וראו גם: עמ' 17, ש' 11-12 לפרוטוקול).

7.לפי עדותו של השוטר ישעיה, בשלב זה הנאשם קרא לחברים שלו ללכת "בואו נלך או משהו כזה", וכן חטף את תעודת הזהות של אחיו מידו של השוטר והתחיל ללכת (עמ' 15, ש' 21 לפרוטוקול). לא נעלם מעיניי כי בדו"ח הפעולה שרשם השוטר ישעיה, נכתב כי הנאשם "לקח את התעודת זהות..." (ת/ 9), בלא שנרשם כי הנאשם חטף את התעודה מידו של השוטר. השוטר ישעיה נשאל על כך בחקירה נגדית והשיב כי התכוון לכך שתעודת הזהות של האח היתה אצלו כאשר הנאשם חטף אותה ממנו (עמ' 15, ש' 25 לפרוטוקול). תמיכה לכך ניתן למצוא בעדות השוטרת שלי, שציינה בזכ"ד שרשמה כי הנאשם חטף את תעודת הזהות מידי השוטר, ועל כך יפורט בהמשך (ראו: פיסקה 12 להלן). מכל מקום, לדברי השוטר ישעיה: "היה שם דין ודברים, הוסבר לו [לנאשם-ד.כ.ל] בהתחלה שהוא מעוכב לצורך רישום דו"ח, לאחר מכן הוסבר לו שבמידה והוא עוזב את המקום הוא ייעצר" (עמ' 11, ש' 6 לפרוטוקול). לשאלה מדוע הוסבר זאת לנאשם, השיב השוטר ישעיה: "כי ראינו שעוד שניה הבן אדם עוזב, הוא חוטף את התעודה והוא רוצה ללכת, מדובר בחייל, הכל ביחד, אז משתדלים מסבירים" (עמ' 11, ש' 15 לפרוטוקול).

לדברי השוטר ישעיה: "אחרי שהוא חטף לי את תעודת הזהות והוא התחיל ללכת, הודעתי לו שהוא עצור" (עמ' 11, ש' 20, 22, 27 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית, ציין השוטר ישעיה כי צעק לנאשם שהוא עצור, ובאותו שלב לא פירט לפניו את סיבת המעצר שכן הנאשם התחיל לברוח והשוטר היה צריך לבצע את מעצרו (עמ' 15, ש' 32 לפרוטוקול). במסגרת החקירה הנגדית הפנתה הסנגורית את השוטר לדו"ח המעצר שמילא בכתב-ידו ביום האירוע בשעה 15:30 ואשר הוגש לעיוני (ת/ 8). בדו"ח המעצר, במשבצת בה יש למלא את נוסח ההודעה שניתנה לעצוּר על סיבת המעצר, רשם השוטר ישעיה כדלקמן: "אתה מעוכב לרישום דו"ח. אתה לא יכול ללכת. אתה מסרב לעיכוב. אתה עצור" (ת/ 8). נוכח דברים אלה, טענה הסנגורית בחקירתו הנגדית של השוטר ישעיה, כי נראה שמדובר בסמיכות זמנים, באופן שהשוטר אמר לנאשם שהוא מעוכב ומיד לאחר מכן שהוא עצור. השוטר ישעיה שלל זאת והשיב: "לפי מה שכתוב בדו"ח הפעולה, קודם אמרתי לו שהוא מעוכב ורק אחרי שהוא ניסה לברוח צעקתי לו שהוא עצור ... דו"ח המעצר מתמצת את מה שכתוב בדו"ח הפעולה" (עמ' 16, ש' 10-13 לפרוטוקול).

8.לטענת השוטר ישעיה, כאשר הוא הודיע לנאשם שהוא עצור, הנאשם דחף אותו והמשיך ללכת (עמ' 12, ש' 2 לפרוטוקול; ת/ 9). בשלב זה, לטענתו של השוטר ישעיה הוא הפעיל כוח סביר, תפס את הנאשם והכניס אותו לניידת. מעדות השוטר לפניי ומדו"ח הפעולה ת/ 9 עולה כי כאשר הנאשם הוכנס לתוך הניידת מדלת שמאל, השוטר ניגש לשבת לידו מאותה הדלת, ואז הנאשם ניסה לצאת מהניידת דרך הדלת השנייה ודחף את השוטרת שלי. השוטר ישעיה תפס את הנאשם מהחולצה בניסיון להחזיק אותו בתוך הניידת, תוך שהנאשם משתולל, מתפרע ומתנגד למעצר ולניסיונות האיזוק של ידיו. השוטר ישעיה הודיע לנאשם כי בכוונתו לעשות שימוש בגז פלפל, ורק אז הנאשם אוּזק והוּכנס בחזרה לניידת (עמ' 11, ש' 23-25; עמ' 14, ש' 27; עמ' 16, ש' 2, 24 לפרוטוקול; ת/ 9). לטענת השוטר ישעיה, במהלך ההשתוללות של הנאשם, הוא נשרט ביד וקיבל מכה במרפק השמאלי, שהיה פצוע לפני כן (ת/ 9; עמ' 16, ש' 24). בדו"ח המעצר שהוגש לעיוני נרשם כי תגובת הנאשם למעצרו היתה: "אני הולך, לא מעניין אותי, מקסימום אני ישב יום יומיים, אחרי זה אני יצא" (דו"ח מעצר ת/ 8; עמ' 12 ש' 13 לפרוטוקול).

לשאלת הסנגורית כיצד השוטר מסביר שחולצתו של הנאשם נקרעה במהלך האירוע, וכי הנאשם נשרט במרפק האמה בשתי ידיו ומעל האגודל בידו השמאלית, השיב השוטר ישעיה כדלקמן: "אני ציינתי בדו"ח הפעולה (ת/ 9 – ד.כ.ל) שתפסתי אותו (את הנאשם – ד.כ.ל) מהחולצה. יתכן שהיא נקרעה. אני לא זוכר את זה. מתואר בדו"ח הפעולה שהחשוד השתולל בתוך הניידת, תואר שאני קיבלתי מכה במרפק השמאלי. מתואר שאני נשרטתי ביד. כך שיתכן שהוא מאד השתולל בתוך הניידת אז הוא גם נפגע" (עמ' 16, ש' 23 לפרוטוקול).

9.עדותו של השוטר ישעיה הותירה רושם אמין ומשכנע. גרסתו התבססה הן על זיכרונו כיום את האירוע, והן על דו"ח פעולה שרשם בשטח בכתב-ידו כרבע שעה בלבד לאחר האירוע, בעת שפרטי ההתרחשות היו טריים מאד בזיכרונו. ניכר היה שהשוטר נמנע מלהפריז בדבריו, משתדל לדייק, ונמנע מלהשיב על שאלות שלא זכו להתייחסות בדו"ח הפעולה ושהמענה להן לא השתמר בזיכרונו (ראו למשל: עמ' 13, ש' 1; עמ' 16 ש' 7 לפרוטוקול). הגרסה שמסר היתה סדוּרה ועקבית לאורך מתן העדות.

10.השוטרת שלי, עדת תביעה מס' 2, נכחה באירוע כסיירת תנועה ביחד עם השוטר ישעיה. השוטרת העידה כי בחלוף כשלוש וחצי שנים מאז האירוע נשוא כתב-האישום, היא איננה זוכרת כיום דבר מאותו האירוע, מלבד מה שרשום בזכ"ד שכתבה בכתב-ידה ביום האירוע. על רקע זה, הוגש הזכ"ד כראיה בהסכמת הצדדים מכוח כלל הקפאת הזכירה שבעבר (ת/ 10; עמ' 18, ש' 10 לפרוטוקול).